לאחר הפוגה קצרה – אנחנו חוזרים לעלילותיו של גזה ארפאד. חוץ מזה שגזה ארפאד מת, אז אנחנו חוזרים לבן שלו. אם אתם רוצים לדעת במה מדובר – ההקדמה נמצאת פה, וכל החלקים שפורסמו עד כה – פה.

בפרק הקודם ראינו את מעשיו האחרונים של גזה ארפאד, הדוכס של נייטרה. כעת, אנו ממשיכים עם בנו קלמאן. על מנת להקל על הקריאה, הנה עץ משפחה עם הזכרים החשובים בשושלתו של קלמאן המוזכרים בפרק זה. שימו לב: בשלב זה שושלת ארפאד מכילה כחמש מאות שלושים ושבעה אנשים בשם “בלה”:

קלמאן ארפאד לא היה אדם מאושר.

הוא מעולם לא התלונן על המומים הרבים שהאל בחר להטיל בו – גיבנת, ראיה שהלכה והתדרדרה, הרים על גבי הרים של קרובי משפחה שאפתניים… הוא מעולם לא התלונן. הוא לא אמר דבר כשסוכניו של אותו האל גררו את אמא שלו למרתפי האינקויזיציה כי התפללה בשפה הלא נכונה, או כאשר אביו שידך אותו לאישה שמעולם לא פגש ומעולם לא אהב. כשזו מתה, בחר לו אישה פשוטה מחצרו של אביו, כדי לא להראות ראוותן, וכשגם זו מתה – בחר לו את הבת של חברו, אציל זוטר מפולין.

למרות מגבלותיו הרבות, קלמאן השתדל תמיד למלא את חובותיו כאב, כבעל, כבן וכאציל. גם כאשר נשותיו לעגו לו מאחורי גבו. גם כאשר בנו גדל להיות תחמן בלתי נלאה. גם כאשר אביו שלח אותו לפרובינציה שכוחת אל ושורצת בפגאנים שלחופי הים השחור. הוא הלך, בדממה, ושלט על הבורים בשם אביו, הדוכס המהולל גזה ארפאד.

וכעת אותו האב התפגר והשאיר אותו, גיבן חולה וכמעט עיוור בן 37, בראש שלוש דוכסויות שמכסות חמישית משטחיה של הונגריה ומלחמה מטופשת לנהל כנגד איזה דוכס שהוא בכלל לא מכיר.

המשך »

כן, אני יודע, במיוחד בהשוואה לקדחת העדכונים של סוף השנה, נראה שהעדכונים בבלוג עצרו כמעט לחלוטין במהלך ינואר. כתוצאה, כל מיני דברים התפספסו להם. כמו חלק ד’ של סדרת הפוסטים “בואו נשחק Crusader Kings”. או XCOM.

זה התחיל לפני קצת יותר משבועיים, עם ההודעה על חשיפה מרגשת בגליון הקרוב של Game Informer. תוכן החשיפה: משחק חדש תחת המותג של XCOM, שיקרא XCOM: Enemy Unknown. והוא יהיה משחק אסטרטגיה מבוסס-תורות.

בואו ניקח צעד אחורה. על קיומו של XCOM למדנו לראשונה לפני קצת פחות משנתיים – כשגילינו ש- 2K Marine הולכים להחיות את המותג בתור משחק פעולה מגוף ראשון. התגובות, שלנו ושל מגוון רחב של אנשים ברחבי הרשת, לא היו אוהדות במיוחד. בחודשים שלאחר מכן, המילים “ניצול ציני של מותג נוסטלגי”, “אכזבה”, “מה זה החייזרים המכוערים האלה?” ו”בורקסים” שובצו במספר רב של משפטים הקשורים למשחק (“אוף, אין לי כוח לראות את הטריילר החדש של הניצול הציני של המותג הנוסטלגי הזה, אני הולך לקנות בורקסים”). 2K Marine, מבחינתם, הפנימו את הביקורת, והחזירו את XCOM לשולחן השרטוטים. בתערוכת E3 של שנת 2011 הוא כבר הוצג בגרסה שונה: יותר אסטרטגי ומתוחכם, עם אפשרויות מתוחכמות יותר של עבודה בצוות ויותר דגש על ה”בסיס” שבו אתם מבצעים מחקר ואימונים לקראת המשימות הבאות שלכם. התגובות נעו על הספקטרום שבין “מסוקרנות” ל”מפוהקות”. אני הייתי סקפטי.

ואז – הפצצה. מסתבר שלא יהיה משחק XCOM אחד, אלא שני משחקי XCOM. אחד מהם יהיה משחק הפעולה מגוף ראשון שלמדנו להיות אדישים אליו במהלך השנה וחצי האחרונות, והשני יהיה משחק אסטרטגיה מבוסס-תורות, כמו משחק ה- XCOM הראשון. והוא ייצא ב”סתיו 2012”, מתי שזה לא יהיה, עבור הפלייסטיישן 3, האקס-בוקס 360, והמחשב האישי.

ואם ההודעה הזו לא מספיקה בשביל לגרום לחובבי המשחק המקורי להתפוצץ מרוב אושר – האנשים שיהיו אחראים עליו הם המפתחים של סדרת Civilization, חברת Firaxis. לא משנה מה אתם חושבים על Firaxis, אתם חייבים להודות שאם יש משהו שהם יודעים בבירור לעשות, זה משחקי אסטרטגיה.

אבל פצצה אחת נוספת נחתה ברשת לפני כשבוע. מסתבר שמשחק הפעולה שמבוסס על XCOM, זה שהיה אמור להחזיר את המותג למודעות ולגרום לכל מעריצי המשחק המקורי לזעוק בתסכול, נדחה לשנת 2013. סדרת XCOM חוזרת עם משחק אסטרטגיה חדש. משחק הפעולה… יגיע אחר כך.

מה כל זה אומר? אנחנו לא בדיוק יודעים. ייתכן שהרעיונות השאפתניים של צוות הפיתוח לגבי משחק הפעולה כשלו בעת הביצוע, והם מנסים לתכנן את המשחק בצורה מעט אחרת. ייתכן ש- 2K Marine לא מספיק בטוחים באיכות שלו. ייתכן ש- 2K Games באמת ובתמים רוצים להחזיר את המותג לשוק עם משחק אסטרטגיה ולא עם משחק פעולה. ייתכן שהם רוצים לראות קודם כל אם משחק האסטרטגיה יצליח, ורק אם זה יקרה, הם יוציאו לשוק גם את משחק הפעולה. אנחנו פשוט לא יודעים.

אבל דבר אחד בטוח בנוגע ל- XCOM החדש: הוא מעורר התרגשות. לא רק בגלל שהוא התחייה שבאמת “מגיעה” למותג הזה, אלא בגלל שמשחקי אסטרטגיה מבוססי תורות, במיוחד על הקונסולות, הם לא דבר נפוץ במיוחד, ואנחנו תמיד מייחלים למשחקים טובים נוספים בז’אנר הזה.

פרטים נוספים, כך אני חושב, יגיעו בקרוב. בינתיים, אנחנו נחזיק לחבר’ה מ- Firaxis אצבעות.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

להורדה

צוות הבלוג עסוק. כל כך עסוק, עד שאנחנו מספיקים לשחק במעט מאוד דברים חדשים (חוץ מעידן דקל. הוא משחק בהמון דברים חדשים, אבל הוא לא נחשב), שלא לדבר על לכתוב פוסטים חדשים לבלוג. לכן, אירחנו השבוע את שקד זיירמן (אותה אולי אתם זוכרים מפרקים קודמים) ואת לאור שריד, שתרם לה את הגישה לבטא של DOTA 2, בשביל לדבר על Star Wars: the Old Republic ו- DOTA 2.

0:40 – מי זה לאור שריד? מה הוא עושה בחיים? והאם ידעתם שהצבע אהוב עליו הוא ירוק?

2:10 – שקד שיחקה ב- Star Wars: the Old Republic. והיא מאוד מרוצה ממנו. אז היא מדברת עליו הרבה.

17:50 – גם שקד וגם לאור שיחקו ב- DOTA 2, מה שגורר שוב הסבר על הז'אנר הזה, ואז דיבורים על DOTA 2. בשורה התחתונה – הם מרוצים, הקהילה עדיין מעצבנת. ומקללת ברוסית.

30:00 – זיירמן בזבז את החיים שלו על סמים Puzzle Quest 2 – גם על האנדרואיד וגם באקס-בוקס.

35:00 – הוא גם בזבז את החיים שלו (אבל בניגוד ל- Puzzle Quest 2, באמת בזבז) על גרסת ההדגמה של Amy. שנראה כמו משחק מעפן. וגם Eurogamer לא אהבו אותו במיוחד.

38:00 – באג ב- Star Wars: the Old Republic מאפשר לשחקנים לנצח קרבות שמיועדים לדמויות חזקות הרבה יותר ע"י… ריקודים!

39:40 – המפיצים של Dark Souls אמרו שאין לו גרסה ל- PC כי אין לו ביקוש על ה- PC. שבעים אלף חתימות מאוחר יותר, הם מתחילים להשתכנע.

42:40 – מיקרוסופט הכריזו ב- CES, באופן רשמי, על קינקט עבור Windows – והוא יעלה 250$.

49:40 – עובדים שאחראים על ייצור האקס-בוקסים במפעל גדול של Foxconn בסין איימו להתאבד. הסיבה שאנחנו מדברים על זה היא בעיקר בשביל להמליץ על הפרק של תוכנית הרדיו/פודקאסט This American Life שעסק במפעל העצום הזה, ותנאי התעסוקה שם.

53:20 – אנחנו מסיימים! וכרגיל, מזמינים אתכם לבקר אותנובדף שלנו בפייסבוק או בחשבון שלנו בטוויטר. נתראה בפרק הבא! או, אתם יודעים, בסתם פוסטים. כשנכתוב כאלה. מתישהו. בקרוב. מבטיחים.

דיסקליימר קצר: רציתי לכתוב פוסט ארוך ומפורט על מה שהולך עכשיו בארה"ב עם SOPA ו-PIPA. אבל בקושי יש לי זמן לישון בשבועיים האחרונים, ובטח שלא לכתוב פוסטים ארוכים ומפורטים. אז דחיתי ודחיתי, ובסוף הגיע היום הקריטי, אז לא נשארה לי ברירה אלא להעלות פוסט קצר עם כמה לינקים לדברים שאנשים אחרים כתבו.

בקצרה: SOPA הוא Stop Online Piracy Act, ו-PIPA הוא Protect Intellectual Property Act. אלה שני חוקים די זהים שעומדים עכשיו לדיון בארה"ב (אחד בבית הנבחרים ואחד בסנאט. הדיון ב-SOPA נעצר כרגע בהתערבות הבית הלבן, אבל הוא עוד יחזור), ואם אחד מהם יעבור הוא יהרוג לחלוטין את האינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותו. לא, זו לא הגזמה. המטרה המוצהרת של החוקים, כמו שהשמות מרמזים, היא למנוע פיראטיות ברשת. אבל הם כמובן לא יעשו את זה. הפיראטים תמיד ימצאו דרכים להתגבר על ההגבלות. מצד שני, החוק המוצע ייתן למחזיקי זכויות יוצרים את האפשרות לסגור מיידית, בלי שום הליך משפטי ושום התראה, כל אתר שמקשר לחומר מוגן. כן כן, כל אתר. זה כולל פורומים שמשתמש כלשהו העלה אליהם תמונה מוגנת בזכויות יוצרים; זה כולל רשתות חברתיות; זה כולל מנועי חיפוש.

אני מקווה שברור לכולם פה למה זה יהיה רע. בפרט, הרבה אתרים גדולים כמו גוגל, ויקיפדיה, רדדיט ועוד, "מחשיכים" את עצמם היום בתור מחאה וכדי להעלות את המודעות. השאלה המתבקשת היא – למה זה רע לנו? כלומר, לגיימרים? ובכן, משחקי אונליין, פורומים, אתרי חדשות/ביקורות, מפתחי אינדי שמשתמשים בתשתיות אינטרנט שעלולות להיסגר – כולם ייפגעו מהחוק הזה. והכי גרוע – ה-ESA (ההתאגדות הרשמית של מפיצות המשחקים הגדולות, הארגון שאחראי על ייצוג רשמי של תעשיית המשחקים ובין השאר מארגן את E3) תומך ב-SOPA.

הנה מאמר ב-PC Gamer שמפרט את כל הסכנות. הנה וידאו שמסביר בדיוק מה הולך ולמה זה רע. הנה פוסט של שיימוס יאנג, שמסכם את כל הסיפור יחסית בקצרה ובדרך משעשעת ומעניינת כמו תמיד. והנה עוד וידאו, באדיבות Extra Credits:

איך אתם יכולים לעזור? קודם כל, אם יש לכם חברים בארה"ב, בקשו מהם להיות פעילים בעניין הזה. מעבר לזה, אפשר לדבר על זה בפורומים, לפנות למפיצות הגדולות – כל דבר הכי קטן שתעשו יכול לעזור. ושיהיה לנו אינטרנט פתוח וחופשי.

עדכון: המחאה אשכרה עבדה, ועוד לפני שהיום נגמר, כבר צצו כמה פוליטיקאים שהסירו את התמיכה שלהם בחוקים.

Arkham City הוא לא משחק על באטמן. הוא גם לא על הג’וקר או כל אחד משמיליון הנבלים האחרים שם. הוא אפילו לא משחק אקשן או התגנבות. לפחות, לא בעיקר. Arkham City הוא משחק שעוסק בסימני שאלה. לא כאלה קיומיים, אלא בכאלה שהם קטנים, ירוקים ומפתים. “היי!”,  יקרא לכם סימן שאלה מכל פינה (ובאמת מכל פינה). “עזבו את תושבי גותהאם, למי אכפת מהם. אני סימן שאלה ואני מחוץ להישג ידכם. נכון שאתם רוצים אותי, נכון?!”

ואתם רוצים אותם, הו, כמה שאתם רוצים אותם. טוב, אני לא יכול לדבר בשמכם, אבל את הזמן שלי ב-Arkham City, ביליתי באיסוף החידות של ה-Riddler יותר מאשר בכל פעילות אחרת. נכון, גם ב-Arkham Asylum היה להן חלק מרכזי, אבל ב-Arkham City זה החלק הכי חשוב במשחק. המרחבים הגדולים של העיר משאירים פתח לחידות מתוחכמות יותר, כאשר חידה אחת יכולה להיות פזורה על שטח די נרחב. וזה כיף גדול ומאוד ממכר.

אני מעדיף להימנע מלשאול את השאלה המתבקשת: האם זו הפואנטה של באטמן? אני לא חובב קומיקס מטורף, ואני לא נעלב בשם הדמות המיתולוגית כל עוד המשחק נותר מהנה. והוא מאוד מהנה. זהו המשחק הכי משחק-י (כן, זאת מילה) ששיחקתי בשנה האחרונה.

בין לבין המשימות של העלילה הראשית, זה די מענג פשוט להתעופף ברחבי Arkham. אם בבית המשוגעים של המשחק הקודם באטמן היה כלוא באזור די קטן, הפעם אתם חופשיים לטוס מגג לגג, וקשה להבין איך יכולנו אחרת.

בהמשכון הזה הכל גדול יותר ומתוחכם יותר, בדרך כלל לטובה. מערכת הלחימה היא עוד דוגמא לכך. היא מושלמת בעיניי. אני מתכנת במקצועי, ולא יכולתי שלא לחשוב על האתגר הטכני בפיתוח הכיסוח הסביבתי של באטמן. כל אגרוף הוא מסוגנן. לכל סידור אפשרי של אויבים מסביב לבאטמן יש לו את התגובה המושלמת. המשחק מצליח לשמור על איזון מושלם: ללחימה יש זרימה חלקה והיא פשוט יפהפייה לצפיה, אך זה עדיין מרגיש כאילו אתם עושים את הכל בעצמכם. זאת ועוד, המשחק עדיין מצליח לאתגר אתכם עם סוגי אויבים חדשים שמאלצים אתכם לצאת מהתבניות הרגילות שלכם וכך לשמור על עניין. שאפו.

לפעמים המשחק מנסה לבלוע יותר מדי בו זמנית. יש לבאטמן איזה מיליון גאדג’טים במשחק הזה – כל אלו שהופיעו במשחק הקודם, ועוד הרבה. רובם נותרו ללא שימוש אצלי, מלבד בחידות שדרשו שימוש בהם על מנת לפתור אותן. ב-Arkham Asylum לכל גאדג’ט היה את המקום והזמן שלו והרגיש כתוספת טבעית למשחק. כאן נדמה שזורקים עליכם המון חפצים רק לשם הכמות. אכן, אם יש ביקורת אחת שהופניתה כלפי המשחק והיא די נכונה, זה שהוא פחות מהודק מקודמו, והרבה יותר מפוזר. זה נכון, אמנם, אבל בהחלט נסבל.

הפיזור מתבטא גם בעלילת המשחק, ועל כך אף כתבנו כבר. במילותיי שלי רק אוסיף שהעלילה לא הצליחה לעניין אותי בכלל. יותר מדי דמויות, מעט מדי מהדילמות המוסריות שאופפות את סיפוריו של באטמן. הדיבוב וקטעי הקישור אמנם היו נהדרים, אבל כשאין קו אחיד לעלילה וכשהכתיבה קצת בינונית, התוצאה לא מרהיבה.

ועוד מילה קטנה על Catwoman. קשה לי להחליט אם היא מהווה תוספת ראויה למשחק או לא. מצד אחד, קשה שלא ליהנות מהסטייל שהעניקו המפתחים לדמות הזאת ומהתנועות החתוליות שהיא משלבת בקטעי הלחימה. מצד שני, זהו גיוון נחמד במשחק שהוא מגוון מספיק גם מבלי להחליף את הדמות הראשית, ובשורה התחתונה פחות כיף לשחק עם החתולה מאשר עם העטלף: יש לה פחות יכולות, פחות חידות לפתור, והרבה יותר מעצבן לנוע איתה במרחבי העיר. הממ, אז כנראה שכן החלטתי.

אני ממש לא רוצה לסיים את הביקורת הזו בנימה צורמת. אני ביליתי שעות על גבי שעות עם המשחק הזה ונהניתי מכל רגע. זה משחק שיש בו הכל. הוא נגיש, חכם ועמוס בכל טוב. אתם יכולים לעבור אותו ביעף או להתעמק בו ימים על גבי ימים. אני מתלבט אם לומר שזהו הדבר הכי טוב שדמותו של באטמן הופיעה בו, מבין כל המדיות האפשריות. אבל כן, יש מצב. כריסטופר נולאן, תורך.