גיימפוד, פרק 98: אף אחד לא אוהב את דני

עידן זיירמן|גיימפוד 5 תגובות »

כלומר, זה לא שאנחנו לא אוהבים את דני. אנחנו פשוט אוהבים אותו הרבה פחות מהאורחים שלנו בפרק הזה, אביב אור ואביתר אמיתי!

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

להורדה (1:06:05, 60.5 מגה) המשך »

ביקורת: Transformers: Rise of the Dark Spark

ארז רונן|ביקורת תגובה אחת »

איזה עצוב זה שכל המשחקים של הרובוטריקים יוצאים ממש מבאסים. עצוב כי ממש קל לפנטז על משחק טוב בכיכוב הרובוטים משני הצורה האלה, במיוחד אם אתם, כמוני, ילידי שנות ה-80 שגדלו במידה רבה על הצעצועים והסדרה המצויירת (אם אתם ילדי שנות ה-2000 וגדלתם על הסרטים של מייקל ביי אין לי שום סימפטיה אליכם. אולי רק רחמים). עצבו רובוטים מגניבים, הטמיעו מערכת גיימפליי טובה לשינוי צורה, צרו מפות ענקיות שיוכלו לנצל את שינוי הצורה הזה, תכנתו אם אפשר גם מערכת נהיגה / טיסה טובה, ויכול לצאת אחלה משחק.

אבל בעולם האמיתי, הרוב המוחלט של משחקי הרובוטריקים סובלים מ"תסמונת המשחקים מבוססי הסרטים": תקציב יחסית נמוך וזמן פיתוח קצר ומשחקים חצי אפויים שמטרתם לשכנע את הסבתא-שזה-עתה-לקחה-את-הנכד-שלה-לפרק הקולנועי-החדש-של-סדרת-הסרטים לקנות לנכד הנ"ל גם את המשחק, במקןם באמת לפנות לאלה, נו, איך קוראים להם, אה, כן, גיימרים.

המשך »

יאללה, EA, אני נותן לכם עוד צ'אנס אחד ודי

ארז רונן|שטויות 3 תגובות »

הסיפור של EA הוא סיפור די עצוב. עד לפני כמה שנים היא היתה אחת מחברות המשחקים המעניינות בעולם. כמו כל חברה גדולה היא סבלה מכמה רעות חולות, אבל בסך הכל היא הוציאה משחקים מצויינים ומימנה פרוייקטים מסקרנים ואהבתי אותה. ואז, יום בהיר אחד, Activision התאחדה עם בליזארד, והדיחה את EA ממקומה הבלתי מעורער עד אז כמפיצת המשחקים הגדולה והמצליחה בעולם. זה היה מהפך דרמטי לכל הדעות, שהכניס את בעלי המניות של EA לפאניקה מוחלטת. הפאניקה הזאת הובילה לכמה החלטות מצערות שהפכו אותה לאחת מחברות המשחקים המשעממות והשנואות ביותר בתעשייה. חברה שיכולה לקחת אולפנים סופר-מוכשרים כמו Popcap ו-Bioware ולהפוך אותם לצל חיוור של עצמם. חברה שמתמקדת אך ורק בהמשכים חסרי מעוף לסדרות מבוססות ובקושי מעזה להסתכן עם פרוייקטים חדשים. חברה שהדבר הכי טוב שיש לעשות בזמן המצגת שלה ב-E3 זה ללכת לישון.

למרות זאת, החלטתי לתת ל-EA סכום צנוע של 30 דולר, והפכתי למנוי בשירות החדש שלהם ל-Xbox One, שנקרא EA Access. למי שלא קרא או לא שמע, Access הוא סוג של "פלייסטיישן פלוס" של EA. המנוי נותן גישה למשחקים מלאים בחינם (כרגע הספרייה כוללת את Battlefield 4, Peggle 2, FIFA 14 ו-Madden 25), מספק הנחה קבועה של עשרה אחוזים על משחקים דיגיטליים בהפצת EA ומבטיח הפתעות נוספות בהמשך השנה, כמו גישה מוקדמת לגרסאות נסיון של משחקים חדשים. כל זה תמורת 30 דולר לשנה, שזה פחות מהמחיר של פגל 2 ובאטלפילד 4, שני המשחקים היחידים שם שמעניינים אותי. מבחינתי זה רעיון מעניין ומחיר הוגן מאוד – אז החלטתי לתת צ'אנס. אחרי כמה כשלים טכניים, ככל הנראה כתוצאה מעומס על השרתים, זה גם הצליח. מעתה קראו לי ארז "האקססאי" רונן. או משהו.

EA Access מסקרן אותי במיוחד כי זו גישה חדשה של חברת משחקים בסדר גודל של EA להגדלת ההכנסות מהלקוחות שלה. בשנים האחרונות מפיצות המשחקים הגדולות הבינו ש-60 דולר למשחק חדש זה לא סכום שיכול לכסות את הסיכון הכרוך בהפקתו, לכן הם מנסות בדרכים שונות ומשונות לנפח את הסכום הזה. הדרך הנפוצה ביותר היא DLC. משחקים אחרים מפציצים בגרסאות מיוחדות ויקרות. מה שלא יהיה, ההוצאה הממוצעת למשחק קונסולה חדש הולכת וגדלה, ובדרך כלל בצורה שמבאסת לגיימרים את החיים. Access, לעומת זאת, מנסה גישה אחרת. הוא מציע שירות שנראה לגיטימי בדמי מנוי שנראים  גם הם לגיטימיים. הוא מהווה גם דרך לתת ללקוחות הנאמנים "פרסים" בצורת משחקים מלאים, וגם אפיק פרסומי נהדר בצורת דמואים אקסקלוסיביים והנחות על משחקים חדשים. אם החבר'ה של EA יתחזקו את השירות הזה כמו שצריך – הוא יכול להיות מודל מצויין לחברות משחקים אחרות כיצד יש להתייחס ללקוחות שלהן. וכן, זה אולי אומר שיהיה מצב תיאורטי בו נצטרך לשלם 30 דולר לשנה ל-EA ועוד 30 ל-Activision ועוד ל-Ubisoft (וזה בלי להזכיר את ה-50 שמיקרוסופט רוצה בשביל Xbox Live) – אבל האמת? אלה לא סכומים נוראיים, ואלה סכומים שאני מניח שרוב קוראי הבלוג מוציאים בכל שנה על משחקים בכל מקרה. המודל העסקי הזה הרבה יותר קורץ לי מאשר תכני DLC יקרים. אני בפנים. עכשיו צריך רק לקוות ש-EA יחרגו ממנהגם ולא ישעממו.

המשך »

גיימפוד, פרק 97 – הזה עם The International 2014

עידן דקל|גיימפוד 5 תגובות »

אז השבוע נערך The International 2014, טורניר DOTA (Defence of the Ancients) 2 העולמי, ולכבוד האירוע הזמנו את ליאוד שריד שיספר לנו על הטורניר.

הטורניר לא השאיר לנו הרבה זמן לדבר על דברים אחרים, אבל זה לא מנע מאיתנו לדבר עליהם למרות זאת.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

להורדה (0:57:43, 53 מגה)

המשך »

ביקורת: Sniper Elite 3

ארז רונן|ביקורת אין תגובות »

בראשית היה Call of Duty 4: Modern Warfare. תגידו מה שתגידו על הכיוונים הממוסחרים והצפויים אליהן סדרת המשחקים הזו התדרדרה מאז, אבל אי אפשר להתכחש לכך שה-Modern Warfare הראשון היה משחק פעולה מפואר, כזה שמגיע פעם בדור (קונסולות) ומשנה מקצה לקצה את כל המשחקים שמגיעים אחריו. ובתוך Modern Warfare הסתתר שלב אחד, יוצא מהכלל, שהוא כנראה החלק הכי זכור בו: שלב הצלפות.

זה לא שלא היו קטעי צלפות במשחקים לפני Modern Warfare. אך זה היה המשחק הראשון שהצליח להנגיש את הפעולה הזו לקהל הרחב, לגרום לה להראות מרתקת ומותחת ומרגשת. סדרת Sniper Elite כל כולה מבוססת על העניין הזה. משחקי פעולה-התגנבות ששמים אתכם במגפי צלף במלחמת העולם השניה ושולחים אתכם למקומות שונים בעולם כדי לירות מרחוק בנאצים מרושעים. המשחק החדש בסדרה מעביר את זירת הלחימה אל אפריקה המרוחקת. מסתבר שגם באפריקה הנאצים אותם נאצים, רובי הצלפים אותם רובי הצלפים ולקלוע אל בין העיניים של נאצי שנמצא במרחק של מאות מטרים אחרי שכיוונתם טוב טוב ועצרתם את הנשימה כדי שהכוונת לא תזוז זה אותו כיף.

028620

המשך »

גיימפוד, פרק 96: Springtime for Hitler

עידן זיירמן|גיימפוד 3 תגובות »

עונת מבצעי Steam היתה ונגמרה, ולנו יש מלא משחקים לדבר עליהם. רובם קשורים באיזושהי צורה לגרמניה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

להורדה (1:05:55, 60 מגה) המשך »

Call of Juarez: Gunslinger: ביקורת

עופר שוורץ|ביקורת 3 תגובות »

רוצים לשמוע את הסיפור על איך הרגתי את האיש שהרג את האחים שלי? זה היה בסאלון בעיירה קטנה; עמדנו זה מול זה, דרוכים, כל אחד עם היד על האקדח שלו. הזמן הרגיש כאילו הוא האט לחצי מהקצב הרגיל שלו, ושמעתי את הלב שלי דופק כאילו הוא נמצא ממש ליד האוזן. כנראה שכל העניין לקח כמה שניות, אבל אני יכול להישבע שעמדנו שם לפחות 10 דקות, ממוקדים, מחכים–

רגע. אתם בטח תוהים איך הגעתי לנקודה הזו בכלל. טוב, בואו נחזור קצת אחורה.

הכל התחיל לפני קצת יותר משנה, כשיצא Call of Juarez: Gunslinger – אהה, see what I did there? – אז כן, יצא Gunslinger, ולי לא היה אכפת. אפילו לא טיפה. אה, כן, עוד shooter גנרי לחלוטין מהסדרה שהמשחק הקודם בה היה כל כך מזעזע ש-Extra Credits הקדישו פרק שלם כדי לכעוס עליו. נשמע מרנין. אבל לפני כמה חודשים קרה משהו מוזר: התחלתי לשמוע ביקורות ממש טובות על המשחק הזה. גם מה-Diecast – הפודקאסט של שיימוס יאנג וחברים, שאני מאוד מעריך את הדעות שלהם – וגם מדורון, שדיבר עליו בגיימפוד. אז קניתי אותו במבצע סטים האחרון, ותקשיבו – זה אחד המשחקים הכי טובים ששיחקתי השנה.

המשך »

ביקורת: The Wolf Among Us

עידן זיירמן|ביקורת 6 תגובות »

סרט אינטראקטיבי. פעם זה לא היה רק ז'אנר. זו היתה מילת גנאי. "הדבר הזה זה לא משחק, זה סרט אינטראקטיבי", הייתי אומר, מנסה ליצוק כמה שיותר בוז וגועל לתוך צמד המילים האלה. ובהחלט היתה לי סיבה. העליה בפופולריות של דיסקים כאמצעי להפצת משחקים והירידה במחיר שלהם שלחה את הקווסטים הקלאסיים למסלול התנגשות עם הרפתקאות הלייזר-דיסק של פעם, ויצרה את בן הכלאיים הזה, שבו אתם צופים בסרט, ואז צריכים ללחוץ A אם אתם רוצים שהדמות שלכם תמשיך ללכת ישר או B אם אתם רוצים שהדמות שלכם תיתן אגרוף לקיר. רק שאיכות הוידאו היתה מזעזעת, וביחד איתה, גם העלילה, הדיאלוגים, התפאורה, האפקטים המיוחדים וכישורי המשחק של השחקנים. "סרט אינטראקטיבי" היה צמד מילים שהמשמעות שלו היתה שקולה, פחות או יותר, ל"צואה". תחושות הבוז שהז'אנר הזה יצר אצל גיימרים ברחבי העולם המשיכה להשפיע לעוד שנים רבות.

ואז קרה Heavy Rain. סרט אינטראקטיבי עם Quicktime Events. ללא צל של ספק השילוב הגרוע ביותר שמישהו יכול לדמיין על דעת עצמו מלבד "סרט אינטראקטיבי עם גלולת ציאניד", והראה לנו שהיי, עם קצת Production Values, זה דווקא יכול להיות די סבבה. הוא סיפר סיפור שיוצר אשליה שהשחקן יכול להשפיע עליו הרבה יותר מכפי שהוא יכול להשפיע באמת, וזה עבד. זה היה מותח ומעניין, ולמרות כל מיני פגמים עלילתיים וטכניים כאחד – די טוב, בסך הכל. קצת אחר כך הגיע The Walking Dead, ששדרג את מעמדה של Telltale מחברה שמייצרת קווסטים בינוניים לחברה שמייצרת סרטים אינטראקטיביים נהדרים, ולפני שהספקתם לקרוא את כל האפשרויות בדיאלוג כלשהו בשביל להחליט איך הדמות שלכם צריכה לענות – הז'אנר קיבל לגיטימציה מחודשת.

נישא על האמון המתעורר בז'אנר וביכולותיה של Telltale, הגיע The Wolf Among Us – משחק שמבוסס על סדרת הקומיקס הותיקה של ביל ווילינגהאם – Fables. השבוע שוחרר הפרק החמישי והאחרון שלו, ואחרי שסיימתי אותו, לא היתה לי ברירה אלא להגיע למסקנה מפתיעה קצת: יש פה אפילו פחות "משחק" ממה שהיה ב- The Walking Dead. ואני אוהב אותו הרבה יותר.

קוף מעופף. מראת קסמים. עוד חקירה סטנדרטית בעולמם של הפייבלס. 

המשך »


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS