ביקורת: Alien: Isolation

עידן זיירמן| ביקורת הוספת תגובה

קצת אחר כך הוא הרג אותי. אף אחד לא היה יכול להאשים אותי על כך שהייתי סקפטי כלפי Alien: Isolation. המותג הזה עובר התעללות באופן יחסית קבוע ע״י תעשיית משחקי הוידאו כבר עשרות שנים, וכדי לוודא שאין סיכוי שנשכח את זה – המשחק האחרון שיצא תחת המטריה שלו היה Colonial Marines הנוראי. וכש- Creative Assembly (נו, אתם יודעים, אלה שעושים בעיקר את משחקי האסטרטגיה של סדרת Total War), שבימים כתיקונם לא מתקרבת לפיתוח של משחקי פעולה בגוף ראשון עם מקל, נכנסה עם חזה מנופח לתוך החדר ואומרת ש"אה, דרך אגב, אנחנו הולכים לקחת את המותג הזה שכולם נכשלים איתו כלהזמן ולעשות איתו משהו שאף אחד לא עשה איתו אי-פעם בז'אנר שאנחנו לא מתקרבים אליו אף פעם, וזה יהיה אדיר" – אף אחד לא באמת לקח אותם ברצינות, נכון?

אז הייתי סקפטי. הייתי סקפטי כשהמשחק הוכרז. הייתי סקפטי כששוחררו סקירות "בקרוב". הייתי סקפטי כשהמשחק יצא לשוק. וגם כשעה לתוך המשחק, לא ממש האמנתי שזה יעבוד. אבל לפתע קלטתי שבשעה הזו עדיין לא יריתי באף אחד, לא הייתי לרגע באף סכנת חיים, ואני עדיין לופת במתח את העכבר והמקלדת כאילו החיים שלי תלויים בהם. ואז הפסקתי להיות סקפטי.

מה בעצם ההבדל הגדול? למה Creative Assembly בכלל ציפו שנתרגש מהסיפור הזה? ובכן, משחקי ״הנוסע השמיני״, לפי מיטב המסורת, בדרך כלל מסתמכים בצורה כבדה על הסרט השני בסדרה. זה אומר שמשחקים בהם לוחם-חלל שרירי, עם נשק אוטומטי, שהורג הרבה חייזרים, דואג להתחמק קצת מהחומצה שהם מתיזים כשהם גוססים לידו, בשעה שהוא מתקדם הלאה באומץ, דורך מדי פעם על איזה Facehugger שעומד בדרכו. זה לא אומר שהם לא היו מפחידים, בהכרח. גם הסרט השני היה מפחיד לפרקים. אבל הם לא היו משחקי אימה. הם היו משחקי אקשן מפחידים.

קצת אחר כך הוא הרג אותי. לעומתו, Alien: Isolation מסתמך על ״הנוסע השמיני״ הראשון בתור מקור ההשראה שלו: מעט מאוד משאבים, וחייזר אחד, בלתי פגיע לחלוטין. Alien: Isolation הוא משחק אימה. לוחם החלל השרירי שאתם לא משחקים מוחלף במהנדסת אמנדה ריפלי (כן, הבת של). הנשק האוטומטי מוחלף במפתח ברגים וכשרון אלתור מוצלח במיוחד מג'אנק שמפוזר באזור. זה לא שלאמנדה אין גישה לכלי נשק במהלך המשחק. פשוט יש ממש מעט מהם. ורובם אפילו לא יאטו את החייזר בזמן שהוא ירוץ במהירות לאכול לכם את הפרצוף.

מבחינה עלילתית, Isolation מתרחש 15 שנים לאחר אירועי הסרט הראשון, אמא של אמנדה ריפלי עדיין לא נמצאה, ואף אחד לא יודע מה קרה לספינת החלל נוסטרומו שעליה היא עבדה. אבל אז מתגלה סימן חיים! הקופסה השחורה של הנוסטרומו נמצאה ע״י חללית אחרת, והיא נמצאת עכשיו על תחנת חלל בשם סבסטופול. אמנדה, בניסיון לברר מה קרה לאמא שלה, טסה לשם בליווי של עוד כמה אנשים, אבל כשהיא מגיעה לשם מתרחשת תאונה, היא מופרדת משאר אנשי הצוות, ומגלה שתחנת החלל הזאת נטושה הרבה יותר משסיפרו לה, ושרעשים מוזרים בוקעים מתעלות האוורור שלה.

כיאה לסרט מתח בנוי היטב, Alien: Isolation לוקח את הזמן שלו. יעבור הרבה זמן עד שתראו את החייזר המיתולוגי. עד אז תצטרכו להתמודד עם תושביה האנושיים של תחנת החלל, כמה אנדרואידים שהשתגעו, והמערכות המתפרקות של תחנת החלל עצמה. כשהוא כן מופיע, זה יהיה בכמה רגעים מתוסרטים לא מרשימים במיוחד. אבל אז המשחק יתיר את הרסן מהחייזר, ויגלה את הטבע האמיתי שלו.

החייזר של Alien: Isolation לא מתנהג בצורה מתוסרטת מראש. האינטליגנציה הממוחשבת שלו עובדת בצורה שונה בכל פעם, מנסה לצוד אתכם. הוא יחקור רעשים חשודים, יימשך לאורות מהבהבים, ישתמש במערכת תעלות האוורור בשביל לצוץ בצורה מפתיעה במקומות שונים, ולפעמים פשוט יחכה בנקודה מסויימת בתקרה ויארוב לכם.  הוסיפו לכך את העובדה שאתם לא יכולים לשמור מתי שאתם רוצים, אלא רק בנקודות מסוימות, ותקבלו את הגדולה של Alien: Isolation – הצורה שבה הוא יוצר מתח ופחד ע״י לשלוח אתכם כל הזמן לטריטוריות לא-מוכרות, שהאויב העיקרי שלכם בהן מתנהג בצורה לא צפויה, ושיש לכם משהו ממשי להפסיד כשאתם מתקדמים בהן – ההתקדמות שלכם במשחק עד כה.

קצת אחר כך הוא הרג אותי. עלי זה היה אפקטיבי בצורה מחרידה. היו קטעים שבהם התחבאתי בלוקר בשעה שהחייזר מסתובב בחוץ, והרגשתי איך הנשימה שלי נעתקת כמו הנשימה של הדמות שאני משחק. הצורה שבה החייזר מתנועע, ביחד עם עיצוב סאונד מדהים וסביבות לא-מוכרות פשוט עבדו, ולגמרי מוכרים את התחושה שזה לא עוד אויב סטנדרטי במשחק מחשב. זה כוח טבע. משהו שהדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות נגדו זה לנסות ולא להיות באזור כשהוא מגיע.זה לא משחק אימה כמו Five Nights at Freddy's, שמנסה להפחיד אתכם בעיקר ע"י "הקפצות" כשאתם נפסלים. זה משחק שמשרה אווירה נוראית ומאיימת, כמעט בכל שלב שלו. אם אתם אוהבים את האימה שלכם מותחת ופסיכולוגית, הוא יכול להיות נהדר עבורכם.

וזה לא רק האינטרקציה עם החייזר. זה החייזר, העולם המיוחד של המשחק, והאינטרקציה בין השניים. הצורה שבה קרב יריות יכול להיות מסוכן לא רק בגלל התחמושת המינימלית שיש לכם במהלך המשחק, אלא כי הוא יכול למשוך את החייזר לאזור. הצורה שבה גם אתם וגם הוא צריכים לחלוק את אותן תעלות האוורור בשביל להתגנב ממקום למקום. הצורה שבה המשחק מכריח אתכם לעמוד כל הזמן באותו החדר ביחד עם משהו שעושה רעש מאוד חזק כדי להוסיף לאינטרקציה הכי בסיסית אלמנט של מתח. הצורה שבה אתם יכולים לכופף את הכללים, ולגרום לחלק מהמערכות הסוררות של תחנת החלל לעשות משהו לטובתכם. אין ספק, Alien: Isolation עושה הרבה דברים ממש ממש טוב. הבעיה היחידה היא שהוא עושה גם כל מיני דברים אחרים.

מלבד השלבים האלה שבהם גם אתם וגם החייזר מסתובבים בתחנת החלל באופן חופשי יחסית, עוד הרבה שלבים ב- Alien: Isolation. שלבים שבהם אתם משחקים דמויות אחרות ברגעים שהם לא יותר משירות זול למעריצים. שלבים שבהם אין את החייזר, ויש רק רובוטים. שלבים שבהם ההתנהגות של החייזר מתוסרטת מראש. מישהו בחברת הפיתוח של המשחק הזה חשב אולי שהשלבים האלה מספקים קצת הפוגות הכרחיות. אבל הם לא. הם לא עשויים בצורה מוצלחת מספיק והם שוברים את כל הקצב של המשחק, וזה מטופש. זה מוציא את המשחק ממיקוד, וזה לא כיף מספיק.

ניצחון! לא, סתם, קצת אחר כך הוא הרג אותי למעשה, כשאני מתאר את זה ככה, אני עושה למשחק קצת הנחות. אם אני אכבה את הרגשות החיוביים שיש לי כלפי המשחק ואנסה לשפוט אותו בצורה אובייקטיבית, אני אהיה חייב להודות באמת העצובה: יש בו רגעים פשוט נוראיים. רגעים שבהם שקלתי לעזוב אותו ולהפסיק לשחק בו לחלוטין. אמנם לא עשיתי את זה באמת – חרקתי שיניים, והמשכתי לשחק ב- Alien: Isolation עד הסוף. אבל השלבים האלה העיקו עלי. היוו רעש רקע במה שהיה אחת החוויות הכי מעניינות שעברתי במשחק מחשב בשנה האחרונה.

זו לא הבעיה היחידה של Alien: Isolation. הבעיה העיקרית השנייה שלו היא שמנגנון המשחק הבסיסי שלו יעבוד רק על סוג מסוים של אנשים. בואו נדגיש את זה לרגע: יש מעט מאוד נקודות שמירה. בין אחת לשנייה, אתם תלויים, לא-מעט, בחסדיו של חייזר שההתנהגות שלו יכולה להיות בלתי-צפויה לחלוטין. גלגול קוביה לא-מוצלח של האינטליגנציה הממוחשבת מאחורי הקלעים, ותקלעו למצב בלתי אפשרי ותצטרכו לחזור כמה דקות טובות של משחק אחורה. אני אהבתי את זה. זה היה חלק חשוב באווירה ובמתח שהמשחק השרה עלי. אבל זו ממש לא הנאה אוניברסלית. יש אנשים שמה שתיארתי עכשיו מייצג את כל מה שהם שונאים במשחקי מחשב, פחות או יותר. אם אין לכם את הסבלנות הנדרשת למשחק מהסוג הזה, אל תטרחו.

העניין הוא שמאחורי הבעיות הרציניות האלה, Alien: Isolation מסתיר משחק טוב. ויותר חשוב מכך שהוא טוב – הוא גם משחק מעניין. הנוכחות של החייזר יוצרת דינמיקה מעניינת, תחושה של חוסר-אונים שמתובלת באלתורים מפתיעים ברגע שדוחקים אתכם לפינה ורגעים נדירים של תחושת עליונות כשאתם מעוררים רעש באזור מסוים בשביל לשסות את החייזר באנשים שעומדים בדרככם. עיצוב הסביבות והסאונד שלו מדהים, ומאוד תורם ליצירת התחושה שמדובר במקום "אמיתי" (אם כי נראה שלתושבי תחנת החלל יש גישה יותר מדי ליברלית לספריי צבע). את המטרה שאותה Alien: Isolation מנסה להשיג – הוא מצליח.

אז זה חבל. זה חבל שגם אם Alien: Isolation יהיה משחק השנה שלי (כרגע הסיכויים שלו נראים די טובים), הוא יהיה "משחק השנה" עם הערת שוליים. משחק שבכל פעם שאני אדבר עליו אני אגיד שהוא היה מדהים ומצוין ומותח, ואז אוסיף "אבל". אבל הוא היה יכול להיות יותר מפוקס. לחתוך קצת את החלקים המיותרים, ולהפוך למשחק טוב בהרבה. מה שהמשחק הזה היה צריך זה עורך יותר קשוח. בהעדרו, ההרגשה היא כאילו קיבלנו את גרסת הבמאי של משחק שהיה מוצלח בהרבה בגרסתו המקורית. וזה, כאמור, קצת חבל.

Alien: Isolaton זמין עבור כל הפלטפורמות בעולם שהן לא Wii U. אני שיחקתי בעותק ביקורת שנשלח אלי ע"י יבואנית המשחק. אם אתם רוצים לראות אותי משחק במשחק ומת בהרבה דרכים נוראיות, אתם יכולים לעשות את זה כאן.

 

תגיות: , ,

15 תגובות ל “ביקורת: Alien: Isolation”

  1. שושו השועל מאת שושו השועל:

    נהנתי לקרוא, אך בכל זאת נראה לי שאקנה בירידת מחיר הראשונה.

  2. פלדה מאת פלדה:

    אם הוא היה קצר יותר בכמה שעות, אנשים היו אומרים שהוא לא מצדיק 60$ מאחר ומדובר במשחק SP בלבד בעל ערך חוזר מועט. הפתרון במקרה הזה הוא לא עריכה, אלא יצירת משחק טוב ומגוון יותר. אולי בפעם הבאה.

  3. עופר שוורץ מאת עופר שוורץ:

    קשה לי להאמין שמישהו היה אומר שהמשחק לא מצדיק 60 דולר, לאור העובדה שהוא עולה 50.

  4. פלדה מאת פלדה:

    הוא עולה 60 על ה-PS4/XBO.

  5. עופר שוורץ מאת עופר שוורץ:

    על קונסולות כל משחק AAA עולה 60 דולר, כולל משחקים של 10-15 שעות כמו Uncharted או God of War. אני מעולם לא שמעתי מישהו מתלונן על זה. (מעבר לתלונה הכללית ש-60 דולר זה יקר מדי למשחק אחד, כמובן)

  6. פלדה מאת פלדה:

    לאנצ'רטד יש מולטיפלייר. משחקי SP בני 10 שעות ללא מולטיפלייר הם נדירים למדי כיום. הסיבה שדוחפים מצב מולטיפלייר לכמעט כל משחק היא בדיוק בגלל ששחקנים לא אוהבים לשלם 60$ למשחק חד פעמי של 10 שעות.

  7. שושו השועל מאת שושו השועל:

    @פלדה
    אנע מסכים איתך שאם הוא היה קצר מדי אנשים היו אומרים שהוא לא מצדיק את המחיר. מצד שני לא הייתי רוצה שיהפכו אותו למשחק אקשן ואני שואל את עצמי, האם משחקי הפחדה שכאלה, יכולים להחזיק מעל ל-4 שעות.

  8. עופר שוורץ מאת עופר שוורץ:

    לאנצ׳רטד 2 יש מולטיפלייר (שרוב האנשים לא שיחקו בו בכלל, אבל נעזוב את זה). לאנצ׳רטד 1 לא היה. גם ל-Devil May Cry, BioShock, Dead Space וכאמור God of War, וכל אלה משחקים של 10-15 שעות (אני הולך לפי howlongtobeat.com) שנמכרו במחיר מלא.

    Alien: Isolation הוא משחק של בערך 20 שעות, אז כנראה שהיו יכולים לחתוך לפחות רבע ממנו והאורך עדיין היה מצדיק את זה.

  9. פלדה מאת פלדה:

    לאנצ'רטד 1 לא היה, לאנצ'רטד 2 ו-3 כן היה.
    לדד ספייס 1 לא היה, לדד ספייס 2 ו-3 כן היה.
    לביושוק לא היה, לביושוק 2 כן היה.
    ל-GOW לא היה, ל-GOW:ASCENSION כן היה.

    מבין את המגמה? יופי.

  10. עופר שוורץ מאת עופר שוורץ:

    אני לחלוטין לא מכחיש שהמגמה קיימת. השאלה היא – האם מישהו התלונן שהמשחקים האלה היו קצרים מדי? אני זוכר הרבה מאוד תלונות על זה שהמולטיפלייר מיותר או גרוע, אבל שום תלונה על זה שהמשחק קצר מדי או לא מצדיק את המחיר.

  11. עופר שוורץ מאת עופר שוורץ:

    ובאופן יותר כללי – קיימות הרבה מגמות בתעשייה היום שקשה לטעון שהן תוצאה של ביקוש מצד השחקנים. מיקרו-תשלומים, day 1 DLC, דרישת always online, וכו׳.

  12. פלדה מאת פלדה:

    המפיצות דוחפות מולטיפלייר כי הוכח שמשחקים עם מצב מולטיפלייר (גם אם הוא סתמי) מוכרים בד"כ טוב יותר. הסיבה שהם מוכרים טוב יותר היא בדיוק בגלל ביקוש מצד השחקנים.

  13. עופר שוורץ מאת עופר שוורץ:

    רגע, מתי ואיפה זה הוכח? יש לך נתונים?
    התיאוריה שלי היא שכמו כל טרנד בתעשייה, היו כמה משחקים שעשו את זה ממש טוב ולכן מכרו הרבה, ואז כולם החליטו לחקות את זה במחשבה שאנשים יקנו את המשחקים רק כי יש בהם את הפיצ׳ר הזה, לא משנה אם הוא עשוי טוב או מיותר לחלוטין.

    ובחזרה לדיון המקורי: הטענה שלי הייתה ש-Alien: Isolation היה יכול בכיף להיות משחק של 15 שעות ולעלות 60 דולר. הוא כנראה היה מוכר פחות מ-GTA, אבל אני לא חושב שהוא היה מוכר פחות מאשר אם היו מאריכים אותו באופן גרוע (כפי שאכן עשו). ולגבי ״יצירת משחק טוב ומגוון יותר״ – ובכן, זה ממש לא תמיד עובד, וכן תמיד עולה עוד כסף, אז המכירות הנוספות התיאורטיות (אם נניח שהיו כאלה) צריכות להיות מספיק כדי להצדיק את זה.

  14. פלדה מאת פלדה:

    אין לי נתונים, אבל למפיצות יש. מאחר ולא מדובר בטרנד חולף אלא במגמה שנמשכת שנים, זאת הסיבה ההגיונית היחידה.

    לגבי alien, אני לא הייתי סומך על האתר שהבאת בנוגע להערכת שעות המשחק. מביקורות שיצא לי לקרוא, מדובר במשחק של כ-14 שעות. לקצר אותו ל-10 או פחות זה כבר לא מתקבל על הדעת.

  15. עידן זיירמן מאת עידן זיירמן:

    [אנחה]
    אני ממש לא מבין למה הדיון הזה ממשיך. הוא היה משחק *טוב* יותר אם הוא היה קצר יותר. בתור לקוח-קצה השיקולים העסקיים מעניינים אותי כקליפת השום.

    ואם אתה ממש מוכרח להתווכח גם עם זה: יש ל- Isolation מצב משחק נוסף על הקמפיין לשחקן יחיד שלו – משימות ה- "Survival", שבהן אתה מתחרה נגד השעון. אפילו יש להן Leaderboards והכל. אז הוריי! יש לנו תוכן נוסף! עכשיו אפשר להפסיק להתחשב כל כך במפיצות ולהתחיל להתלונן על התוכן המיותר שנדחף למשחק הזה?

הוספת תגובה


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS