ביקורת: Broken Age

עידן זיירמן| ביקורת הוספת תגובה

Broken Age לפני שלוש שנים, Broken Age שבר את קיקסטארטר. ההבטחה של טים שייפר לקווסט 'קלאסי' מהאנשים שהיו אחראים לכמה מהקווסטים הטובים ביותר בכל הזמנים הביאה אנשים לשפוך על הסטודיו שלו כמויות של כסף. כמויות שגרמו לכל מיני מאמרים מביכים של "האם אנחנו צופים בתחילת המוות של מפיצות המשחקים?" להכתב ברחבי הרשת. אבל מאז עברו שנים, הפיתוח של Broken Age נקלע לקשיים כלכליים (שזו דרך יפה להגיד "נוהל בצורה כושלת"), והמשחק פוצל לשני חלקים. החלק הראשון יצא לפני יותר משנה, והחלק השני יצא ממש לא מזמן.

בעולם מתוקן, האקספוזיציה הזאת היתה מיותרת. התוכנית המקורית שלי היתה להתעלם מהמסלול רב-התהפוכות שהמשחק הזה עבר, ולנסות לשפוט אותו כמוצר שלם, כפי שהוא נמכר היום. זו התגלתה כבעיה. הסיבה הראשונה לכך היא ש- Broken Age הוא משחק שהעלילה שלו מקבלת ברקס מאוד חזק קצת לפני נקודת האמצע שלו, אבל זה לא הפריע לי במיוחד. הסיבה המשמעותית יותר היא שהחצי השני גרוע.

Broken Age ברגעי הפתיחה של המשחק, אנחנו לומדים להכיר שתי דמויות שנראה שאין כל קשר ביניהן. שי הוא טינאייג'ר שגדל כל החיים שלו בחללית, עם מחשב נודניק שנקרא "אמא" שדואג לכל צרכיו, אבל מתייחס אליו כמו אל ילד בן 5. וולה היא ילדה בערך באותו הגיל שגדלה בכפר של אופים, ונבחרת לשמש כקורבן למוג צ'וטרה – מפלצת ענקית שמגיעה פעם ב- 14 שנה ועושה סיבוב קצר בין כמה כפרים שמקריבים לה נערות צעירות בתמורה לכך שהיא לא תחסל את הכפר. שתי הדמויות האלה מנסות להתמרד נגד הגורל שלהן – שי מנסה להכניס מעט סכנה ועניין לחיים שלו, וולה מנסה להלחם נגד המפלצת, והחיים שלהם מקבלים כמה תפניות חדשות ומעניינות.

יש כמה דברים שאי אפשר לקחת מ- Broken Age – גם לא מהחלק השני הבעייתי. הסגנון האומנותי שלו נהדר. המוזיקה שלו מצוינת. הדיבוב (שעליו כנראה נשפך אחוז מאוד מכובד מהתקציב של המשחק) מוצלח ומכיל הרבה הופעות אורח של שחקנים מפורסמים שעושים עבודה טובה. מהבחינה הזאת – הכל טוב בממלכתו של Broken Age. הבעיה היא שבקווסט, בדרך כלל, הנושאים הטכניים הם פחות חשובים. מה שיותר חשוב לנו זה דברים כמו העלילה, והחידות עצמן. ואלה הנושאים שבהם Broken Age מתחלק בצורה מאוד קיצונית באמצע.

Broken Age העלילה של החלק הראשון מציגה המון פוטנציאל – סיפור על התבגרות והתמרדות כנגד מוסכמות חברתיות. היא מסקרנת, היא מכילה הרבה דמויות מעניינות ומצחיקות, והיא מגיעה לשיא מאוד מוצלח בסופה שהעלה אצלי, כששיחקתי בחלק הראשון, הרבה סימני שאלה לגבי ההמשך. בלי להכנס לספוילרים, העלילה של החלק השני פחות או יותר לוקחת את הפוטנציאל הזה ומכניסה אותו למגרסת נייר. היא עונה על כמה שאלות שהתעוררו במהלך החלק הראשון, מכילה כמה טוויסטים ומספקת סיום הולם לכמה מקווי העלילה שהתחילו בחצי הראשון… אבל היא לא עושה את זה טוב. חלק מהתשובות חסרות הגיון לחלוטין. חלק מהטוויסטים פוערים חורים עצומים בעלילה. זה מציק, אבל זה לא מציק כמו העובדה שכל ההתעסקות המעניינת של המשחק בהתבגרות של הדמויות שלו נרמסת ונזרקת מהחלון. כאמור, אני לא יכול לפרט יותר בלי להכנס לספוילרים, אבל כשתרגישו שאתם מוכנים לקרוא כאלה, ל- Rock, Paper, Shotgun יש פוסט שמסביר די טוב את הנושא.

אבל האמת היא שעל עלילה מאכזבת הייתי יכול להתגבר. זה עדיין היה גורם לי לחבב את המשחק הרבה פחות, אבל לא הייתי מסמן אותו בתור אכזבה אם החצי השני של המשחק לא היה מתאפיין גם בחידות נוראיות.

2015-05-07_00003 החצי הראשון של Broken Age לא היה קשה. יש שיגידו שהוא היה אפילו קל מדי (אם כי אני לא ביניהם – כי בכל מקרה התעניינתי יותר בעלילה ובעולם מאשר בחידות שלו). המפתחים של המשחק כנראה רצו להעלות את רמת הקושי של החלק השני, אבל התוצאה די מזעזעת. בחלק השני של Broken Age יש חידות מהסוג הנחות ביותר שמאפיין את הז'אנר. חידות מז'אנר ה- "אתה צריך לנסות לנחש על מה מעצב המשחק חשב" ותתי הז'אנר שלו – "תנסה את כל האפשרויות עד שתעלה על משהו שעובד" ו"הפתרון האינטואיטיבי שיש לך שגוי לחלוטין" (תודה לך, חידת פרימת הקשרים, על שגרמת לי לאבד את מעט האמון שהיה לי באנושות).

זה הופך את החצי השני של Broken Age בעיקר לניסוי בסבלנות. לי היתה מספיק ממנה בשביל להגיע עד לסוף שלו (למרות שהוא כמעט שבר אותי כשבגלל באג לא הצלחתי לבצע את הפתרון של החידה האחרונה במשחק), אבל למי שלא שילם כבר על המשחק ומקבל את החלק השני באופן אוטומטי ובחינם – זה ממש לא משתלם. למעשה, גם מי שכן מקבל את החלק השני בחינם – לא בטוח שצריך למהר לשחק בחלק השני.

וזה, בעצם, הסיום העצוב למדי לסיפור של Broken Age. משחק שמתחיל בהבטחה גדולה ומסתיים באכזבה גדולה. כמו, בעצם, כל קמפיין הקיקסטארטר של המשחק הזה. רק שלפחות מהקמפיין הזה קיבלנו גם סדרה דוקומנטרית מצויינת. והיי, טים שייפר אולי הוא לא זה שנתן דחיפה משמעותית לקווסטים בשנים האחרונות, אבל נו, לפחות הוא נתן דחיפה מאוד רצינית לקיקסטארטר בתור פלטפורמה לפיתוח משחקים. זה גם משהו.

4 תגובות ל “ביקורת: Broken Age”

  1. שחקן מאת שחקן:

    מסכים עם כל מילה.

  2. רון לוינשטיין מאת רון לוינשטיין:

    לא שיחקתי במשחק ואני שוקל לקנות אותו ל פלייסטיישן 4. אתה עדיין ממליץ עליו למרות החלק השני?

  3. עופר שוורץ מאת עופר שוורץ:

    לדעתי החלק הראשון שווה את הזמן, אבל לא את המחיר המלא. החלק השני לא שווה כלום, באמת שעדיף בלעדיו.

  4. עידן זיירמן מאת עידן זיירמן:

    החלק הראשון נמשך בערך 3-4 שעות, תלוי עד כמה אתה מתמהמה. אני לא בטוח מה המחיר המלא שלו, אבל אני מניח שאתה יודע כמה כמות כזו של בידור שווה עבורך. :-)

הוספת תגובה


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS