צמד לינקים

עידן זיירמן|Offworld, כללי, משחקי פלאש 2 תגובות »

מכיוון שעבר כבר מספיק זמן מאז הפעם האחרונה שעשיתי את זה – הנה צמד קישורים שאין ביניהם שום קשר, אבל לא היה לי מספיק מה להגיד עליהם בשביל לשים כל אחד מהם בפוסט נפרד:

  1. Stereogram TETRIS: אם אתם מסוגלים לראות תמונות תלת-מימדיות באמצעות פזילה, תוכלו לבדוק את יכולתכם באמצעות הגרסה המיוחדת הזאת של טטריס. אישית, מאז הניתוח שעברתי בעיניים קצת יותר קשה לי להתמקד בתמונות כאלה, כך שלמרות כישורי הטטריס הנפלאים שלי, הצלחתי להגיע רק ל- 3,000 נקודות לפני שכאב הראש שלי הכריע אותי. בכל מקרה, מדובר במשחק כיפי. ותודה ל- Offworld.
  2. GamesGirl, בלוגרית ישראלית שלאחרונה כותבת המון מדריכים שימושיים, פרסמה בבלוג שלה מדריך שמסכם בצורה מוצלחת את סוגי הכבלים השונים שאתם יכולים להשתמש בהם כדי לחבר בין הטלוויזיה לקונסולה שלכם. אם לא מתחשק לכם לנבור בנבכי פורום הקולנוע הביתי החביב עליכם, מדובר בקיצור דרך מעולה למי שרוצה להבין מה המשמעות מאחורי כל השמות המוזרים האלה שאתם שומעים כל הזמן.

וזהו, לבינתיים.

פלאש דו-גלגלי: Fig. 8 Ability Game

עידן זיירמן|Rock, Paper, Shotgun, משחקי פלאש אין תגובות »

כבר הרבה זמן לא כתבתי כאן על משחק פלאש קטן וכיפי. אבל כשראיתי את הפוסט על Fig 8. Ability Game ב- Rock, Paper, Shotgun, הייתי חייב לנסות אותו. אין מה לעשות – הסגנון הגרפי המינימליסטי שלו עושה לי את זה.

מדובר, למי ששוקל לנסות, במשחק שבו אתם מובילים זוג אופניים דרך שרטוט גרפי, ומנסים להמנע מהתקלות בכל חפץ דומם שעומד בדרככם. זה לא החזיק אותי לשעות על גבי שעות מול המחשב, אבל מדובר בהסחת דעת כיפית ביותר.

Gemcraft Chapter 0: האכזבה

עידן זיירמן|Gemcraft, משחקי פלאש 7 תגובות »

לפני מספר חודשים, כשגיליתי על קיומו של משחק המשך ל- Gemcraft הממכר, כבר התכוננתי להפרד ממעט הזמן הפנוי שנותר לי ולשקוע בעולם של יהלומים קטנים וקטלניים ומפלצות קטנות וקטלניות אפילו יותר. זכרתי היטב את המשחק הראשון, ואת הצורה בה הוא תפס אותי ללא הפסקה במשך מספר ימים, והייתי בטוח שצפויה לי עכשיו חוויה דומה.

מאז עברו שלושה חודשים, והחלטתי להפסיק לשחק בו לחלוטין – אפילו לא בתדירות הנמוכה ששיחקתי בו בחודשיים האחרונים (רק פעם בשבוע, בממוצע). זה לא שהמשחק נהיה מתסכל מדי, או קל מדי – הוא פשוט נהיה מאוד משעמם.

למי שאין לו כוח לקרוא את הפוסט המקורי, נזכיר ש- Gemcraft הוא משחק "Tower Defense" קלאסי למדי: אתם צריכים להתמודד עם שורה של מפלצות שמנסות להגיע למגדל שלכם באמצעות הצבת מגדלי שמירה לאורך המסלול של המפלצות, והצבת יהלומים במגדלי השמירה האלה – על מנת להתקיף את המפלצות. לכל יהלום יש עוצמה וצבע (שקובע את ההשפעה המיוחדת שיש ליהלום הזה על המפלצות), וככל שאתם מתקדמים במשחק, הדמות שלכם יכולה להתחזק, וכך לייצר יהלומים שגורמים יותר נזק, או להגדיל את ההשפעות שלהם (כגון האטה, הרעלה, או נזק היקפי).

Gemcraft Chapter 0 הוא ה"פריקוול" ל- Gemcraft, ויש מספר הבדלים בינו לבין המשחק המקורי. אבל את כל ההבדלים האלה ניתן לסכם במשפט אחד: Gemcraft Chapter 0 הוא כמו Gemcraft, רק יותר. ב- Gemcraft Chapter 0 יש יותר כשרונות, יותר אפשרויות לנצל כל קסם (למשל, אפשר להשתמש בקסם ה"הפצצה" בשביל לגרום לגל מסוים להכיל יותר מפלצות), יותר מסכים, יותר מצבי משחק מיוחדים… פשוט יותר מהכל.

המקום היחידי שבו זה באמת משפיע על צורת המשחק זה באמצעות ה"מלכודות". בניגוד למשחק הקודם, בו המלכודות אותן יכולתם למקם רק האטו את המפלצות שדרכו עליהן, ב- Gemcraft Chapter 0 אתם יכולים לשים יהלומים גם בתוך המלכודות, מה שישפיע על המפלצות שעוברות עליהן במגוון דרכים מועילות. בשאר ההיבטים, חווית המשחק ב- Gemcraft Chapter 0 תהיה מאוד דומה לזו של המשחק הקודם… פשוט יהיה הרבה, הרבה יותר ממנה.

לכל מסך יש עוד מספר מצבי משחק בהם אפשר לשחק בו. למשל, מצב עם הגבלת זמן, או מצב שבו כל המפלצות שמגיעות הן משוריינות. ברגע שסיימתם מסך מסוים וקיבלתם את נקודות הניסיון שמגיעות לכם ממנו, תוכלו להמשיך לשחק במסך שוב בניסיון לשפר את התוצאה שלכם ולהעלות את נקודות הניסיון שלכם, אבל בשביל להשיג שיפור אמיתי במספר נקודות הניסיון, תצטרכו לשחק באחד המסכים שכבר סיימתם, במצב משחק אחר.

וזו, כנראה, התכונה הכי מטומטמת של המשחק החדש. במשחק הקודם חזרנו לשחק במסכים ישנים בשביל לשבור את ה- High Score. אם לא היינו חוזרים אליהם – לא סיפור גדול. כנראה שהדמות שלנו לא היתה בפער יותר מדי מטורף מהדרגה שהיא היתה צריכה להיות בה כדי לסיים כל מסך. אבל במשחק הנוכחי, על מנת להצליח לנצח בקרבות, תצטרכו בקביעות לחזור ולשחק במסכים קודמים. שוב, ושוב, ושוב, ושוב.

גם מבחינה טקטית, יש עומס מטורף של אפשרויות שעומדות בכל רגע נתון בפני השחקן, והיתרונות של כל אפשרות ואפשרות לא ממש קופצים לעין במבט ראשון. האם עדיף לי לקנות כשרון שמוסיף סיכוי של 4% לירידה בשריון של המפלצות, או שמגדיל ב- 5% את הנזק שיהלומים גורמים בתוך מלכודת? המשחק מלא בהחלטות כאלה, בעלי השפעה קטנה מדי על המשך המשחק, אבל לא בעלי השפעה קטנה מספיק כדי שתוכלו להתעלם מחשיבה עליהם.

ואחרי קצת זמן, זה מתחיל ממש לשעמם. בפעם התשיעית שבה עשיתי את המסך הראשון, התחלתי להשבר. כשגיליתי שבמצטבר אני חוזר על כל מסך לפחות שבע/שמונה פעמים (כי לא תמיד אני מצליח בניסיון הראשון, וגם אם כן – אני צריך לחזור לאחד ממצבי המשחק האחרים של המסך), כבר התחלתי לסבול משעמום כרוני. התחלתי לצמצם את תדירות המשחק שלי בהדרגה.

בניגוד ל- Gemcraft, עליו ישבתי ללא הפסקה במשך כשבוע, ב- Gemcraft Chapter 0 התחלתי לשחק לעיתים רחוקות. בניגוד ל- Gemcraft, שלא יכולתי לעזוב אותו מהרגע שהתיישבתי לשחק בו, ב- Gemcraft Chapter 0 לא היתה לי בעיה לחתוך את המשחק אפילו באמצע מסך. ואחרי תקופת זמן מכובדת שבה קלטתי שאני פשוט לא נהנה מהמשחק, מחקתי את המשחק השמור שלי ועזבתי אותו סופית.

דווקא התלונה העיקרית שלי מהמשחק הקודם תוקנה – בעוד שהמשחק הקודם היה קל מדי, Gemcraft Chapter 0 הוא קשה יותר. הבעיה היא שבשום שלב זה לא מספק במיוחד להתמודד עם הקושי הזה. וזה חבל, כי באמת חיבבתי את המשחק הקודם. אבל נקווה שלפחות ה- Gemcraft הבא יהיה מוצלח יותר.

Auditorium: הביקורת

עידן זיירמן|Auditorium, משחקי פלאש 5 תגובות »

על Auditorium שמעתי לראשונה לפני חצי שנה, ומיד חשבתי שמדובר ברעיון מגניב בטירוף. ובכל זאת, היה קשה לי להתגבר על מה שבעלי האתר שמכיל את Auditorium מבקשים ממני לעשות: לשלם 11 דולר על משחק פלאש. זה היה קשה, אבל בסופו של דבר החלטתי שהתלהבתי מהדמו מספיק בשביל להרגיש רע אם אני לא אנסה אותו בכל זאת. אז קניתי את Auditorium.

Auditorium הוא משחק פאזלים עם מכניקה פשוטה בבסיסה: בכל מסך יש לכם נקודה שבוקעת ממנה כמות מסויימת של קרני אור. כמו כן, ניתנים לכם מספר כלים ("מסיט שמאלה", "מסיט ימינה", "מושך", וכו' ) שאתם יכולים למקם על המסך ולקבוע את רדיוס ההשפעה שלהם, ומיכלים שאליהם קרני האור צריכות להגיע. ברגע שתייצרו אספקת אור רציפה מספיק לכל המיכלים שנמצאים על המסך, תעברו למסך הבא.

המכניקה הזו, כמו בכל משחק פאזלים טוב, מסתבכת במהירות: Auditorium מחולק ל- 15 עולמות, שכל אחד מהם מציג קונספט חדש: אפשרות להאיץ את קרני האור, להדוף אותן, או לצבוע אותן במגוון צבעים. החידות הראשונות בכל עולם כזה הן בדרך כלל פשוטות – שימוש די טריוויאלי בקונספט החדש שהעולם הזה הציג לכם. אבל בשלבים המאוחרים של כל עולם תצטרכו לשלב את כל הידע והכישורים שצברתם עד עכשיו כדי להגיע לפתרון מוצלח.

בסך הכל, ההתנהגות הזו אופיינית לכל משחק פאזלים שמכבד את עצמו. מה שכל כך מוצלח ב- Auditorium הוא שבניגוד לכל משחק פאזלים אחר שיצא לי לשחק בו, ב- Auditorium יש הרגשה שלכל פאזל יש יותר מפתרון אפשרי אחד. בזמן כל המשחק ב- Auditorium, כל הזמן הגעתי למצבים בהם מילימטרים ספורים מפרידים בין קרן האור שהסטתי ליעד שלה, ואם אני רק אשחק קצת עם הכלים שמיקמתי על הלוח – אני אוכל להגיע לפתרון אפשרי לבעיה, גם אם זה לא בדיוק הפתרון שיוצרי המשחק חשבו עליו. אווירת ה"לעזאזל, אני כל כך קרוב…" היא משהו שלא מצאתי כמעט באף משחק פאזלים אחר, שבדרך כלל מסתמכים על הברקה של רגע אחד, ועד אז אני אפילו לא מתקרב למשהו שעשוי להיות הפתרון.

כל זה עטוף בעיצוב מינימליסטי, אבל יפה, ובמוזיקה נעימה לאוזן. לפעמים נראה שהמשחק לוקח את עצמו קצת בדרמטיות מדי, אבל אחרי זמן קצר זה כבר מפסיק להפריע. 15 ה"עולמות" של המשחק מוסיפים מספיק גיוון בשביל למנוע מהמשחק לשעמם (והאפשרות לדלג על מסכים שאתם נתקעים בהם ולחזור אליהם אחר כך בהחלט עוזרת), ובסך הכל, עושה רושם שהמשחק שווה את הכסף שהוצאתי עליו (11 דולר זה כנראה קצת יותר מדי למשחק הזה, אבל עדיין לא מדובר בסכום מוגזם מדי).

יש רק מספר זעום של בעיות ב- Auditorium. החמורה שבהן היא שהיתרון הגדול ביותר של המשחק הוא גם המקור לחסרון הגדול ביותר שלו. העובדה שלפעמים שינוי רדיוס ההשפעה של כלי מסוים במילימטרים בודדים יכולה להוות הבדל בין ניצחון להפסד גורמת לשחקן לפעמים לבזבז זמן ארוך במיוחד בניסיון לגרום לנתיב-פעולה מסוים לעבוד, גם אם הוא אבוד מראש – מכיוון שאי אפשר לקבל שום אינדיקציה לכך שהדרך בה אנחנו מנסים לפתור את המסך היא בלתי אפשרית לחלוטין. הבעיה הקלילה יותר היא שהממשק שלו קצת מעצבן, ולפעמים המשחק "ננעל" על כלי אחר מזה שאתם חושבים שננעלתם עליו (ולכן מרחיב את הרדיוס או משנה את המיקום של הכלי הלא-נכון).

חוץ מזה, בתור משחק פלאש, קצת ציפיתי להיות מסוגל לשחק בו מכל מחשב – אבל נראה ש- Auditorium הוא מספיק תובעני בשביל לעבוד ב"קפיצות" על רוב המחשבים שהם לא שלי, אלא אם אני מוריד אותו לרמת הפירוט הגרפית הנמוכה ביותר. וזה חבל.

אבל בסופו של דבר, לרוב האנשים תהיה בעיה עם הקונספט שמצפים מהם להוציא כסף על משחק פלאש. זה פשוט משהו שרובנו לא ממש נוהגים לעשות. ובכל זאת, אם לא אכפת לכם לדלג מעל המשוכה הזאת, Auditorium הוא בחירה מאוד מוצלחת, גם אם קצת יקרה מדי.

לעזאזל! עוד Tower Defense!

עידן זיירמן|Gemcraft, Vgames, משחקי פלאש 6 תגובות »

עד שסוף סוף (כמעט) סיימתי עם Plants vs. Zombies, ומספר חודשים לאחר ההשפעה ההרסנית של Gemcraft על חיי, זה קורה שוב. יש Gemcraft חדש.

ותודה ל- Vgames, שקישרו לכתבה מ- 1UP שדרכה למדתי על קיומו של המשחק. באמת תודה. אני שונא אתכם.

משחקים לאנשים חושבים

עידן זיירמן|משחקי פלאש תגובה אחת »

במקור, תכננתי להעביר את הערב בלי לעשות משהו שקשור למשחקים. אבל זוג משחקי פלאש שהופיעו משום מקום גרמו לכך שזה לא ממש קרה.

הראשון הוא Cursor*10, 2nd session. מאוד חיבבנו כאן בבלוג את Cursor*10 המקורי, והמשחק החדש לא שונה ממנו ביותר מדי: שוב אתם צריכים לשלוט בעשרה סמני עכבר במטרה להגיע לראש המגדל, ושוב – כל סמן זוכה ל"סיוע" מצד הסמנים שהפעלתם במשחקים הקודמים שלכם. 2nd Session הוא טיפה יותר אכזרי מקודמו, אבל בשורה התחתונה, מדובר בעוד מאותו דבר… שזה טוב.

המשחק השני זכה לשם המטופש להחריד "The Space Game". מדובר במשחק אסטרטגיה מבוסס-פלאש, בו אתם צריכים לאסוף מינרלים מאסטרואידים ולהגן עליהם בפני סוגים שונים של פיראטים. מדובר במשחק שלא מסובך מדי ללמוד, והוא יגזול לכם מספר מצומצם של שעות מהחיים אם תנסו לסיים את כל תשע המשימות שהוא מציע לכם. די חביב, בסך הכל.

ויהי אור

עידן זיירמן|Auditorium, Offworld, PC, משחקי פלאש 3 תגובות »

אתם מכירים את זה שיש לכם רעיון בראש למשחק/סרט/ספר במשך שנים, ואז מגיע מישהו שלא קשור אליכם בכלל ומוציא את הרעיון הזה לפועל? זה קרה לי עם העונה הרביעית של "גולשים בזמן" (עם הבדל אחד עיקרי – אני דמיינתי אותה טובה), ועכשיו, נראה שמישהו לקח איזשהו רעיון שהיה לי בתוך הראש ולא ממש ידעתי איך אפשר לגרום לו לעבוד, ויצר בעזרתו את Auditorium.

ב- Auditorium אתם צריכים להסיט קרן אור מהמסלול שלה ולהשתמש בה כדי למלא "מיכלים". הסיפור מסתבך בהדרגה ברגע שמתווספים לעניין צבעים נוספים של אור, טלפורטרים, מיכלים במספר צבעים, ושאר ירקות. כל הסיפור הזה זמין במחיר זול למדי של 11 דולר, אבל גם גרסת ההדגמה, שזמינה בתור משחק פלאש באתר המשחק, יכולה להעסיק אתכם לזמן מה. אישית, אני הכנסתי את המשחק הזה לרשימת ה"דברים שהייתי קונה עכשיו אם לא הייתי מנסה לחסוך קצת כסף החודש". כלומר – צפו להתייחסות מעמיקה יותר בעתיד הלא-רחוק.

תודה ל- Offworld על הקישור.

Gemcraft: ביקורת ואזהרה

עידן זיירמן|Gemcraft, משחקי פלאש 6 תגובות »

בסוף שבוע שעבר, התחילו להתחוור לי המימדים של בעיה חמורה ביותר: אני לא מסוגל לנטוש את Guitar Hero. חברים טובים דאגו לכך שיהיו לי שני משחקי Guitar Hero בבית, ובמשך כחודש לא הצלחתי להביא את עצמי לשחק כמעט בשום דבר אחר. ללא ספק, המצב הזה היה צריך להשתנות. המירוץ שלי ל- Expert, חשבתי לעצמי, יכול להמשיך גם בתדירות יותר נמוכה. אבל הייתי צריך למצוא משחק ממכר אחר. משהו שיעקור אותי בצורה חזקה מ- Guitar Hero, אבל גם יהיה מספיק קצר כדי להרוס לי רק ימים בודדים מהחיים.

את השם של המשחק שיצליח לעשות את זה שמעתי ב"המשחקיה". קוראים לו Gemcraft.

Gemcraft הוא משחק מהז'אנר הידוע והאהוב (?) של משחקי Tower Defense. כמו Desktop Tower Defense הקלאסי, הרעיון ב- Gemcraft הוא להתמודד עם שורה של מפלצות שחוצה את המסך לאורך מסלול באמצעות בניית "מגדלי שמירה". אבל ב- Gemcraft, מגדלי השמירה בפני עצמם לא מספיקים. אתם צריכים למקום במגדלי השמירה האלה "יהלומים" שכל אחד מהם יעניק התקפה אחרת למגדל השמירה בו הוא ממוקם.

אבל כמו בכל משחק מוצלח, כמות האפשרויות שלכם הולכת לגדול בהדרגה ככל שתתקדמו במשחק. כבר מהרגע הראשון – אתם מסוגלים לאחד בין יהלומים שונים, במטרה ליצור יהלומים חזקים יותר או יהלומים עם כמה כוחות מיוחדים. אבל ככל שהדמות שאתם משחקים תעלה בדרגות (ועוד שניה נדבר גם על זה), תוכלו גם ליצור יהלומים חזקים כאלה ללא הצורך לאחד יהלומים חלשים יותר, או אפילו להתחיל עם היהלומים האלה בתחילת השלב. ואם באמת תהיו נואשים, תוכלו פשוט לקחת את אחד היהלומים שייצרתם ולהטיח אותו במפלצות ישירות, ובכך להציל את עצמכם ממצבי ביש בעיתיים במיוחד.

העליה בדרגות נעשית באמצעות השגת ניקוד גבוה ככל האפשר בכל שלב ושלב. ככל שתחסלו מפלצות מהר יותר, כך תקבלו יותר ניקוד על חיסולן, כשהמפתח להשגת כמות ניקוד מסיבית באמת טמון ב"זירוז" של גלי המפלצות. כלומר, אם תגרמו לעשרה גלים של מפלצות (במקום גל בודד) לתקוף אתכם באופן סימולטני, תזכו לכמות נקודות גדולה במיוחד… בהנחה שתצליחו לשרוד את העובדה שאתם מותקפים כעת על ידי עשרה גלים של מפלצות. לאחר שתעלו בדרגות, תוכלו לקנות מספר "כשרונות" שיקלו את חייכם בשדה הקרב במגוון דרכים. כמו כן, לכל מסך יש ניקוד יעד, שהגעה אליו תעזור לכם לחשוף מסכים סודיים חדשים. המטרה במשחק היא לסיים כמות צנועה של כמה עשרות מסכים.

והנה מגיעה האזהרה: כפי שבוודאי הצלחתם להסיק מהפסקאות הראשונות בפוסט הזה, המשחק הזה ממכר. מהרגע שהתחלתי לשחק בו, לא הצלחתי לעשות שום דבר אחר עד שסיימתי אותו לחלוטין. כלומר – עד שהגעתי ל"ניקוד היעד" בכל שלב, וסיימתי כל מסך ומסך סודי ב- Gemcraft. המשחק הזה הצליח להרוס לי כמה ימים טובים, בשעה שעבדתי על מנת לסיים אותו.

העניין הוא שזה לא תמיד היה ממש כיף. יש ל- Gemcraft כמה יתרונות שהופכים אותו לכיפי הרבה יותר מ- Desktop Tower Defense: הוא מורכב ממסכים קצרים, ולא ממסך אחד ארוך (או ליתר דיוק, אינסופי). אם נכשלים בו מאבדים, במקרה הגרוע, כמה דקות של עבודה ולא כמות של זמן שמתחילה בכמה דקות ונגמרת בשעתיים וחצי. הוא גם קצת יותר מגוון ומלא אפשרויות מ- Desktop Tower Defense. מהסיבה הזו, הוא הצליח להחזיק את תשומת הלב שלי למשך יותר זמן. הוא פשוט משחק טוב יותר.

אבל הוא סובל מחסרון קריטי אחד שמצליח לפגוע בו מאוד: בעייתיות באיזון. המשחק לא מעלה את רמת הקושי שלו מספיק ככל שאתם מתקדמים בו, ובמקום להתקדם ולהעשות קשה יותר, מלבד כמה נקודות מקומיות של תסכול, הוא נעשה קל יותר ככל שאתם עוברים בו מסכים. אבל ספציפית, מהרגע שהדמות שלכם עוברת את דרגה 40 ומסוגלת להתחיל כל שלב עם היהלומים החזקים ביותר בסדרה, רמת הקושי צונחת לרצפה. מהרגע שעברתי את דרגה 40, עברתי את כל המסכים עם "ניקוד היעד" כבר בניסיון הראשון (מלבד המסך האחרון, אותו הייתי צריך לנסות פעמיים).

ולמרות האתגר הלוקה-בחסר הזה, לא הצלחתי לעזוב את Gemcraft. שיחקתי במסך אחרי מסך, עד שסיימתי אותו לחלוטין. ואז קמתי מהמחשב בצעקות של "יש! אני חופשי!". בשורה התחתונה, אני ממליץ על Gemcraft – אבל רק בהנחה שאתם מתאפיינים באופי קצת יותר חזק משלי, ומסוגלים לעזוב את המשחק קצת אחרי שאתם מגיעים לדרגה 40.


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS