כבר כמה ימים אני קורא עדכונים על הסיפור הזה, ובכל פעם שמח מחדש על העובדה שלא היה לי באמת זמן לכתוב עליו, כי נראה שהוא לא ממש הגיע לסוף שלו. אבל עכשיו, לאחר מספר ימים, נראה לי שהוא הסתיים. אז זה הזמן לדבר על מה שגרם לכל מיני אנשים לקלל את אקטיויז’ן-בליזארד קצת יותר מהרגיל בימים האחרונים.

הסיפור התחיל ביום שלישי האחרון. Modder חובב בשם ריאן ווינזן פרסם ביוטיוב סרטון קונספט שמציג את המוד שהוא יצר באמצעות עורך השלבים שבליזארד סיפקה עבור Starcraft II. הרעיון היה לספק למעריצים את המשחק הממש-מתבקש, World of Starcraft.  בשביל להדגים את הרעיון הזה, הוא פרסם את הסרטון הבא:

רק שאת הסרטון הזה לא ממש יכולתם לראות ביום רביעי. סוללת עורכי הדין של בעלי הזכויות (כלומר, אקטיויז’ן-בליזארד) החליטה שהסרטון הזה מפר את הזכויות שלהם בצורה שהם לא יכולים לעבור עליה בשתיקה, והסירו את הסרטון הזה מיוטיוב. וזה הקטע שבו הייתי בטוח שבליזארד איבדו את זה סופית.

ריאן פרסם בפורומים שלו מכתב פתוח שלדעתי מציג את כל הבעייתיות והג’יפה שבמהלך הזה (ההדגשות שלי):

You created a tool that allowed us to do anything with your assets. You encouraged us to use your assets and were eager to see what we might come up with. You had to have seen this coming?

I know it’s hard to trust someone you’ve never met to piggyback on your own legacy. The brilliance of StarCraft combined with the multiplayer focus of World of Warcraft. You might be a little worried about your lore being butchered… or even more-so worried about a guy with no supervision tainting the name of your company with poor product.

Let me assure you that I am in no way shape or form going to deliver anything less than complete perfection. I’ve been following your work since Warcraft. I’ve worked with every editor you’ve put out since I was 13 years old.

If you have a problem with what I am doing… or would like to talk about it. I’m all ears. But please don’t send me some messenger with a cease and desist letter.

אם לתמצת את הבעיות שלי עם המהלך הזה:

1. אם לבליזארד יש בעיות עם אנשים שמנצלים את המותג שלהם, שחרור כלי עריכת שלבים לציבור הרחב והתגאות בחופש הפעולה שהוא מעניק לקהילה הוא לא הצעד ההגיוני ביותר לעשות. לתת כלים לקהילה ביד אחת ולאיים עליה בתביעות משפטיות עם היד השניה (ועוד בלי שהוא הפר את תנאי השימוש ויצר תוכן פורנוגרפי או משהו, כן?) זה משהו מגעיל לעשות.
2. להודיע ליוצר המוד שאתם לא מרוצים מהפעולות שלו באמצעות מכתב שנשלח דרך Youtube זו עצלנות, ועוד עצלנות מטופשת במיוחד, שמבטיחה את זה שלא משנה מה תעשו אחר כך (ובליזארד עשו הרבה דברים אחר כך) – אתם תתפסו בצורה רעה במיוחד ע”י הקהילה.

שני דברים קרו מאוחר יותר. הראשון הוא שריאן קיבל הצעת עבודה מ- Riot Games. זה נראה לי כמו חדשות טובות מאוד עבורו, אבל אני לא יכול שלא לחשוד שהסיבה העיקרית שהם עשו את זה היא בשביל להרוויח קצת יחסי ציבור מוצלחים בעקבות כל הסיפור עם בליזארד. הדבר השני הוא שבליזארד יצרו קשר עם ריאן, הסבירו לו בעדינות שהבעיה שלו היא עם השם “World of Starcraft”, הרשו לו להמשיך לפתח את המוד תחת השם “Starcraft Universe”, והזמינו אותו לבקר במשרדים שלהם. אתם יודעים, כמו חבר’ה נחמדים במיוחד, שתומכים בקהילה, וכאלה.

זהירות, המשפט הבא הולך להכיל שפה בוטה.

אקטי-בליזארד, אני מצטער, אתם לא תומכים בקהילה. למעשה, אתם די חארות.

יש הרבה דרכים להסתכל על כל הסיפור הזה. חלקן ציניות יותר, וחלקן ציניות פחות. הדרך שמוציאה את בליזארד בצורה הכי טובה היא אם מניחים שמלכתחילה לבליזארד לא היו שום בעיות עם המוד של ריאן, וסתם מדובר בעורך-דין נלהב יתר-על-המידה מאקטיויז’ן-בליזארד ששלח את המכתב דרך יוטיוב וביקש להוריד את הסרטון.

אבל גם במקרה הזה בליזארד יוצאים גרוע. אם באמת אין לכם משהו נגד המוד, דרך הפעולה הנכונה היחידה שעמדה לרשותם היא לפרסם מיד התנצלות באופן פומבי (אפילו אם אתם לא מחזירים את הסרטון של ריאן לאוויר), ובמקרה הכי גרוע, להגיד בנוסף להתנצלות הזאת שיש לכם איזו בעיה משפטית קלה עם הסרטון ואתם מנסים לפתור אותה עם יוצר המוד, ובעוד כמה ימים הוא יחזור לאוויר. להביא את יוצר המוד למצב שבו הוא היה צריך לשלוח לכם מכתב פתוח זה מעשה מנוול במיוחד.

כמובן, אפשר לנקוט בגישה שמוציאה את בליזארד אפילו יותר נבלות, ולהגיד שהסיבה היחידה מלכתחילה שהם התנהגו בצורה כל כך נחמדה לריאן ואפשרו לו להעלות את הסרטון לאוויר מחדש (וגם הזמינו אותו למשרדים שלהם) היא שהם ראו את יחסי הציבור הגרועים שהמהלך הזה גורם להם. ואנחנו צריכים לזכור שאת כל הבלגן הזה הם עושים בלי שבאמת יש להם כוונה לפתח בשנים הקרובות משחק שיקרא World of Starcraft, כן? נציגי בליזארד התבטאו בנושא במספר הזדמנויות, וטענו בתוקף שזה לא יהיה ה- MMORPG הבא שהחברה הולכת להפיץ.

השורה התחתונה של כל הסיפור הזה היא מאוד פשוטה. מאוד התלבטתי אם לקנות את Starcraft II או לא, כשהוא יצא (התלבטויות שרוכזו בפוסט שגרם להמוני טוקבקיסטים ב- Vgames להחליט שאני נמושה חסרת-עקרונות). בסוף קניתי אותו, אבל הולך ומסתמן שלא תהיה עוד פעם נוספת שבא אני אתן לבליזארד את הכסף שלי. ודיאבלו 3 יכול לקפוץ לי.

עוד לפני Left 4 Dead 2 חשבתי לעצמי שחרם כנגד מוצר כלשהו שניתן לקנייה זה דבר מטופש. בעולם הקפיטליסטי של היום, אם אתה רוצה להביא את חוסר שביעות הרצון שלך ממוצר מסוים, הדרך הכי פרקטית לעשות את זה היא פשוט לא לקנות אותו. הכרזות על חרם (במיוחד בהתחשב ברקורד של גיימרים רבים) בדרך כלל לא מחזיקות מים, ורק מראות לחברות עד כמה אכפת לאנשים מהמוצר שלהם, ונותנות להן סיבה להתבצר עוד קצת בעמדה שלהן. ולכן, בלי הרבה רעש, כשאני רואה משחק שלדעתי לא שווה את המחיר שלו, ממגוון סיבות, אני פשוט לא קונה אותו. בלי לפתוח קבוצת חרם בפייסבוק, בלי רעש ובלגן. אני פשוט לא קונה אותו.

ואז הגיע לו Starcraft 2. משחק עם כמויות אינסופיות של ציפיה מסביב. המשחק שגורם לכמויות מסיביות של אנשים (מתוכם, כשליש הם קוריאנים) לפרצים בלתי-נשלטים של התרגשות. ולא ברור איך ומתי זה קרה (אם כי רוב המעריצים יגידו שזה קרה ברגע שבו בליזארד מכרה את נשמתה לאקטיוויז’ן), אבל נראה שבעשור שעבר בין המשחק הראשון לשני, בליזארד התמקמה לה בנחת בעמדה שמאפשרת לה להשתין בקשת על אחוז מכובד מהעקרונות שיש לי וקשורים בצורה כלשהי למשחקי מחשב.

זה התחיל בכך שנראה שלבליזארד אכפת הרבה יותר ממיליוני המעריצים של המשחק הראשון מאשר ממני, שחקן האסטרטגיה הותיק. מילא, חשבתי לעצמי. מגיימרים כמוני לא באמת עושים כסף. חדשנות ומהפכנות לעתים רחוקות מתורגמים להצלחה כלכלית, במיוחד כשעוסקים בחברה כמו בליזארד, שידועה בכך שרוב הרעיונות הטובים שלה כבר נהגו ע”י אנשים אחרים קודם.

אחר כך הם הכריזו שב- Starcraft 2 לא יהיה אפשר לשחק על רשת מקומית. מילא, חשבתי לעצמי, כמה כבר יוצא לי לשחק על רשת מקומית בלי חיבור לאינטרנט?

אחר כך הם הכריזו ש- Starcraft 2 יעלה 60$. כאן כבר התחלתי להתעצבן. הרי כבר הבטחתי לעצמי, בתקופה ש- Modern Warfare 2 יצא, שאני לא הולך להוציא 60$ על משחק PC (וגם במשחקי קונסולות אני בדרך כלל מוצא אלטרנטיבות זולות יותר). אני שונא את העלאת המחירים הזו שאקטיוויז’ן מנסה לדחוף לשוק משחקי ה- PC, וכידוע, הדרך היחידה להביע את חוסר שביעות הרצון שלי משטויות כאלה היא לא לקנות את המשחק. אבל מילא, חשבתי לעצמי, Starcraft 2 לא יהיה Modern Warfare 2. המשחק לשחקן-יחיד שלו (שהוא מה שאכפת לי ממנו באמת) לא ייגמר בתוך 6 שעות. כנראה שהוא יהיה שווה קצת יותר כסף. למרות שאתם יכולים לסמוך על חברות המשחקים הישראליות שיהפכו את זה לעסקה אפילו פחות כדאית מקנייה של המשחק ב- 60$.

ואז הם הכריזו ש- Starcraft 2 לא יזכה לביקורות שילוו את ההפצה שלו לשוק, כי העיתונאים לא יזכו לשחק במשחק עד ה- 27 ביולי – אותו התאריך שבו הוא יהיה זמין לכל שאר העולם. PC Gamer ניסו לשחק בו, וקיבלו הודעת שגיאה משעשעת. זה פשוט לא יעבוד. לא לפני ה- 27 ביולי.

וזה כבר ממש מעצבן, כי הצעד הזה מזוהה אצלי עם קלולסיות מהסוג שגורם למפיצי הסרטים למנוע ממבקרי קולנוע לראות סרטים גרועים בהקרנות עיתונאים מקדימות. אין שום סיבה לעשות את זה אם אתם לא רוצים להרוויח מכירות על חשבון אנשים שלא יודעים שהמוצר שלכם גרוע. Starcraft 2, כנראה, לא יהיה גרוע. לכן אני לא יכול על סיבה כלשהי למנוע מעיתונאים את הגישה אליו. בליזארד טוענים שהסיבה היא טכנית – שהמשחק מסתמך על שרתי ה- Battle.Net החדשים, שיעלו לאוויר רק ביחד עם המשחק. אבל בכל מקרה המוני אנשים ברחבי העולם כבר זכו לחוות ולדווח על המשחק מרובה-המשתתפים של Starcraft 2. בשביל שמבקרי המשחקים יסגרו את הפינה של הביקורת, הם רק צריכים גישה ל- Single Player של Starcraft 2. ולמה מונעים מהם את הגישה לדבר הזה בגלל Battle.Net?

והחלק העצוב באמת? שאחרי כל זה, אני עדיין הולך לקנות את המשחק. כל העקרונות שלי, שאומרים לי שבעולם הקפיטליסטי של היום, הדרך המשמעותית היחידה להביע מחאה כנגד צורת ההתנהגות של חברות היא לא לקנות את המוצרים שלהן – כל אלה נזרקים לפח.

כי Starcraft 2 עדיין הולך להמשיך את העלילה והעולם שהכרתי כבר לפני עשור. כי עדיין מעניין אותי מה יעלה בגורלם של ג’ים ריינור וקריגן. כי אני יודע שעם כל העצבים שלי על חוסר החדשנות של בליזארד, עדיין יש מעט מאוד חברות שמשתוות אליהם במידת הליטוש שהם משקיעים במשחקים שלהם. וכי הבליזארד האלה יודעים לעשות טריילרים.

זה מטריד אותי. כי אני מרגיש שאני חלק מהתקדים. אני חלק ממה שייתן לאקטיוויז’ן-בליזארד תמריץ לוותר לחלוטין על אפשרות למשחק ברשת ביתית, או תמריץ להעלות את המחיר של כל משחקי ה- PC, גם אלה בעלי הפרופיל הנמוך-יותר, ל- 60$. או תמריץ לנשל לחלוטין את מבקרי המשחקים מהזכות לבקר את המשחק באמצעות גרסאות מקדימות. ואני עושה את כל זה בשביל משחק שלא מאוד הלהיב אותי מלכתחילה.

והאמת, אני ממש לא מסוגל להסביר את זה.

לפני כמה חודשים, כשהבטא של Starcraft 2 התחילה לרוץ, הגעתי למסקנה ההגיונית למדי ש- Starcraft 2 נמצא ממש מעבר לפינה. חוץ מזה, חשבתי גם על זה שאין לי כל כך מה לשחק במשחק מרובה-משתתפים שלו (כי זה לא כזה כיף שמנגבים איתי את הרצפה), ושהאטרקציה העיקרית שלו בעיני היא המערכה לשחקן היחיד הכנראה-מצוינת שתהיה לו.

הבעיה שלי היא שיש לי פער ידע ענקי בנוגע למה שקורה בין הסיום של Starcraft הראשון להתחלה של Starcraft השני. הפער הזה נקרא Brood War – חבילת ההרחבה ל- Starcraft המקורי. אף פעם לא שיחקתי בה. אני יודע איך היא מסתיימת, פחות או יותר, אבל אין לי שמץ של מושג מה קורה באמצע.

אז נכון, יכולתי פשוט לחפש את העלילה של Starcraft ב- Google, לקרוא מה קרה שם, ולסגור עניין. אבל החלטתי לעשות את זה בדרך הקשה. החלטתי לסיים את Starcraft המקורי, ורק אז לעבור לחבילת ההרחבה שלו, ולסיים גם אותה. והשבוע, לאחר כמה עשרות שעות בודדות של משחק שהתפרסו על פני כמה חודשים, סוף סוף השלמתי את החלק הראשון של המשימה שנתתי לעצמי: סיימתי את Starcraft.

כל מיני דברים קפצו לי לראש במהלך התקופה הארוכה שבה שיחקתי בו. אבל בעיקר היתה שם מסקנה אחת עיקרית שסירבה להעלם: כל אלה שמדברים על כך שמדובר בנוסטלגיה שלא הזדקנה מדברים שטויות. תמיד ידעתי שמשחקי האסטרטגיה בזמן-אמת התקדמו באופן דרסטי מאז אמצע שנות התשעים, אבל זה דבר אחד לדעת את זה באופן אינטואיטיבי, ודבר שונה לחלוטין לחוות את זה על בשרי.

זה מתבטא בעיקר בנושאי הממשק. Starcraft לא מנסה, בשום שלב, להקל עלינו את חווית המשחק ולחסוך לנו לחיצות. אין שימוש אוטומטי ביכולות מיוחדות. אי אפשר להגיד ליחידות לעשות פעולה מסויימת ברגע שמסיימים לייצר אותן. אי אפשר לקבוע את פעולת ברירת המחדל שהיחידות שלכם יעשו ברגע שיתקיפו אותן. היחידות שלכם לא זזות מהדרך כדי לפנות מקום לבניין שאתם מנסים לבנות. ל- Starcraft חסרים כל כך הרבה דברים שהפכו את משחקי האסטרטגיה לנגישים יותר בשנים האחרונות, עד שהייתי צריך להתאמץ כדי להזכיר לעצמי שהוא לא עושה את זה בכוונה (כלומר, רק כדי שיהיה לכם יותר קשה), אלא פשוט בגלל שהדברים האלה לא היו נהוגים באותה התקופה.

אבל גם בלי קשר לממשק, רמת הקושי של המשחק הזה גבוהה הרבה יותר מכפי שזכרתי אותה. אולי שחקני Starcraft מנוסים שחרשו על המולטיפלייר של המשחק הזה במשך שנים יחשבו שהטענה הזאת מצחיקה, אבל בתור מישהו שחזר למשחק הזה אחרי יותר מעשור (אלא אם מחשיבים את משחק הלוח), גיליתי שאני מתקשה בו הרבה יותר מכפי שזכרתי. הקמפיין השלישי, של הפרוטוס, כבר דרש ממני כמות מכובדת של משאבים מנטליים ונפשיים בכל פעם שבאתי לשחק בו (עד ירידת רמת הקושי הדרסטית של המשימה האחרונה, משום מה).

ולבסוף, התלונה האחרונה ברשימה ההולכת-וגדלה של דברים שיגרמו למעריצי Starcraft לתלוש לי את הראש היא שהעלילה של המשחק אולי מצוינת (ועל זה אני אדבר עוד שנייה), אבל בסטנדרטיים מודרניים יותר – היא מועברת בצורה ממש מבולבלת ומעצבנת. חלק מהעלילה נמצא בחוברת שמגיעה עם המשחק. חלק ממנה – על מסכי טקסט שמופיעים לזמן קצוב על המשחק ואז נעלמים, בלי אפשרות לחזור ולקרוא אותם. חלק בתדריכי המשימות, וחלק בתוך המשימות עצמן (כשהפעילות לפעמים כן מוקפאת לצורך העברת הדיאלוג החיוני-לעלילה, ולפעמים לא). בלשון המעטה, זה די מציק.

השאלה העיקרית היא עד כמה החסרונות האלה משמעותיים. בערך באמצע המשחק, הדעה שלי היתה שערך היסטורי או לא ערך היסטורי – אין לאף גיימר סיבה לחזור ולשחק במשחק היום, אלא אם הוא סובל מנטיות אובססיביות-קומפולסיביות (כן, אני לא בטוח מה זה אומר עלי) או רוצה לנסות את מזלו בטורנירים בינלאומיים נגד קוריאניים. נכון, יש איזשהו ערך בלחזור ולשחק במשחק בשביל לראות על מה לעזאזל כל הרעש, אבל זה לא באמת חובה.

אבל מצד שני, יש את העלילה שלו. לרוב משחקי האסטרטגיה בזמן-אמת ששיחקתי בהם בשנים האחרונות יש בעיקר אווירה. אפילו Company of Heroes המהולל שהצטיין באווירת המלחמה שלו לא ממש הצליח ליצור דמויות או התפתחויות עלילתיות שהיה לי אכפת מהן. אבל Starcraft מצליח, בזמן כל-כך קצר, לגרום לי לכעוס על המועצה המטופשת של ה- Protoss, או לעורר אצלי איכפתיות בנוגע לגורלו של ג’ים ריינור. וזה הישג שמעט מאוד חברות שהן לא בליזארד מצליחות לעשות במשחקי אסטרטגיה.

ול- Starcraft יש עוד יותר מזה. יש לו אופי. יש לו מספיק אופי בשביל לגרום ל- Kane (כנראה אחת הדמויות המפורסמות ביותר שיצאה מעולם משחקי האסטרטגיה) להראות כמו קריקטורה מטופשת. האופי הזה מתבטא גם בדברים הקטנים: הקולות החולניים שיוצאים מהבניינים של ה- Zerg כשלוחצים עליהם, או המשפטים המנופחים מחשיבות-עצמית של ה- Protoss. אבל הוא גם משתלב בצורה מושלמת עם האסטרטגיות ה”טבעיות” של כל גזע וגזע.

הדברים האלה הופכים את הנחיתות הטכנית של Starcraft להרבה פחות בעייתית. ואת התסכול מהממשק המיושן לקצת פחות מעיק. אני לא בטוח שאני יכול להמליץ עליו על פני כל משחק אסטרטגיה מוצלח שיצא בשנים האחרונות, אבל כהכנה ל- Starcraft II… הוא דווקא לא רע בכלל. חוץ מזה, 15 דולר זה מחיר לא רע בכלל עבור המשחק וחבילת ההרחבה שלו ביחד.

זהו. זה היה ברור לכולם שזה קרוב, אבל עכשיו זה רשמי. Starcraft 2 (או לפחות החלק הראשון שלו) מגיע למדפים ב- 27 ביולי.

מה שמשאיר לי קצת יותר מחודשיים לסיים סוף כל סוף את Starcraft הראשון.

אוקיי, אני רוצה להבהיר את זה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: אני תמיד שמח כשמזמינים אותי לכנסים. אני שמח להגיע למלון, להתארח בחדר ממוזג שכולל כיבוד קל, ולצפות במשחקים שעדיין לא יצאו לשוק ולהעיר עליהם כמה הערות מתחכמות. אני קצת פחות שמח לשלם 30 ש"ח על חניה, אבל זה לא העניין עכשיו. העניין הוא כזה: אם אתם מזמינים אותי לאירוע חברת אקטיביז'ן-בליזארד, אני רוצה לראות את סטארקראפט 2. לא, תמונות של העטיפה של World of Warcraft זה לא מספיק. לא, אמירות על פוטנציאל המכירות המטורף של המשחק זה לא מספיק. מארגנים יקרים: העובדה שהקהל מצטופף סביב עמדות ה- Guitar Hero עלולה להסתיר את זה, אבל האמת היא שכל האנשים שהגיעו לכנס הזה, הגיעו כי הם רצו לראות את Starcraft 2.

הכנס המדובר, שהתרחש לפני מספר שעות בלבד, אורגן ע"י חברת "נמקו-בנדאי פרטנרס" (לשעבר, "אטארי ישראל"). כל המאורע היה בעל אופי שיווקי משהו, וכלל עשרות פריטי טריוויה לא מעניינים בעליל בנוגע לגודל הקופסאות הקטן יותר של מארזי Guitar Hero החדשים ("ככה אתם יכולים להכניס יותר קופסאות על המדף!" ) וכמות העותקים של Call of Duty 4 שנמכרו ברחבי העולם ("הרבה"). אבל בנוסף לאלה, היו בכנס קצת משחקים. ואחרי הכל, בשביל זה הגענו לכאן.

התותחים העיקריים של חברת אקטיביז'ן, כך נראה, הם כל משחקי המשהו-Hero למיניהם. במצגת שהוצגה ע"י מר Arnaud Doudard (הוא מ- Activision, והוא צרפתי, וזה כל מה שאני יודע לגביו) נכלל שקף שמסביר כיצד שלושת משחקי ה- Hero הקרובים שיוצאים לשוק אמורים להעניק ל- Activision שליטה עולמית. בצד אחד של המפה יש את Guitar Hero 5, עם 85 שירים וגיטרה חדשה. ההצגה שלו היתה נחמדה, אבל בכל זאת סירבתי להתרגש ממשחק שכבר אפשר לקנות לחנויות.

בצד השני קיימים שני משחקים שמנסים לפנות לקהל יעד שונה במקצת מזה של Guitar Hero. לחובבי הטראנסים, המיקסים, וכל הדברים האלה שכל כך חביבים על הדור הצעיר בימים אלה, אקטיביז'ן מייעדת את DJ Hero. בנוסף אליו, אקטיביז'ן הולכת להוציא את Band Hero, שהוא בערך אותו הדבר כמו Guitar Hero 5, רק עם להיטי פופ אפשריים במקום שירי רוק קלאסיים (או, כפי שאקטיביז'ן ניסתה לרמוז לנו בטריילר של המשחק, פשוט מיועד לבנות).

מבחינת החומרה שמגיעה עם המשחקים האלה, לא התרשמתי יותר מדי. גם אני וגם עידן דקל (שהגיע איתי לאירוע) חשבנו ש"שולחן המיקסים" של DJ Hero נראה כמו צעצוע לילדים. חוץ מזה, הגיטרה של Guitar Hero 5 החליפה קצת את מנגנון הפריטה שלה, והמפרט החדש שלה מרגיש קצת יותר מדי קשיח עכשיו.

מה שאני באמת מתלהב ממנו, בינתיים, זה התופים החדשים ש- Activision מתכננת להוציא. אבל מארגני הכנס הבהירו שהתופים החדשים הולכים להיות מופצים, בשלב הזה, רק בחבילה ביחד עם Band Hero. לטענת הבחור מ- Activision, אין להם סיבה להפיץ את התופים ביחד עם Guitar Hero 5, כי השוק כבר רווי בכלים מפלסטיק. לדעתי הצנועה, החבר'ה האלה סתם מנסים לשכנע יותר אנשים לקנות את Band Hero.

קצת אחרי שסיימנו עם ההדגמות המרגשות של משחקי המוזיקה, התחילו המארגנים להציג משחק מעניין הרבה יותר על הבמה: Blur. מדובר במירוץ המכוניות החדש מבית היוצר של Bizarre Creations (שיצרו את Project Gotham Racing ואת Geometry Wars הנהדר), שבו כלי רכב לא רק עוקפים זה את זה, אלא גם מורידים את אויביהם מהמסלול בעזרת טילים מתבייתים. דקל סירב להתלהב מהמשחק הזה, אבל אני מאוד נהניתי ממשחק קצר בגרסת הבטא שלו, ואני לא יכול שלא לתת קרדיט לחברה המוכשרת הזאת.

מכאן והלאה, העניינים התחילו להיות הרבה פחות מעניינים, ונעו על הקו שבין טיזינג מציק (תראו! הנה הטריילר של Modern Warfare 2!) לשעמום גדול עבור כל מי שבא לכאן עבור המשחקים ולא בשביל לשמוע עצות שיווקיות (Bakugan ימכור ממש הרבה עותקים! זה כמו פוקימון, אבל חדש!). אבל השיא, כמובטח, הגיע ברגעיו המסיימים של הכנס, בו הוצג בפנינו… הלוגו של בליזארד. וקצת תמונות מהאריזות של משחקי World of Warcraft. דיאבלו 3? Starcraft 2? תשכחו מזה. האמירה הכי טובה שקיבלנו מ- Activision לגבי בליזארד, למעשה, היתה "החדשות הטובות הן שאתם תדעו את תאריך היציאה של Starcraft 2 ברגע שאנחנו נדע אותו. החדשות הרעות הן שזה יקרה רק 60 יום לפני התאריך המדובר".

ככה שבשורה התחתונה, באמת שהיה נחמד לשחק קצת ב- Guitar Hero 5, וב- Blur. אבל המסקנה העיקרית שיש לי מכל הערב הזה היא שבהחלט הגיע הזמן שמישהו יתחיל כבר את הבטא של Starcraft 2. ואז יזמין אותי אליה.