אני אישית כבר מזמן הכרזתי שאני לא אקנה את דיאבלו 3 אם הוא ימשיך להתנהג כמו שהוא מתנהג כרגע. אבל בינתיים, תודות לזיירמן (או לחוסר הזמן הפנוי של זיירמן), קיבלתי הזמנה לבטא, וכמובן שאין לי שום התנגדות לנסות דברים בחינם. אמנם שיחקתי רק כמה שעות בינתיים, אבל זה הזמן הנכון לכתוב מה אני חושב על הבטא, כי אני לא מתכוון לשחק יותר מזה.

אז אני מניח שנתחיל מהרע הפעם. כפי שאתם בטח יודעים, לדיאבלו 3 אין מצב single player. בכלל. יש לו מצב אונליין שבו אף אחד לא יכול להצטרף למשחק שלכם. זה בעייתי מהרבה מאוד בחינות, שדיברו עליהן בהרחבה ב- Rock, Paper, Shotgun למי שמעוניין. בקצרה, הבעיה העיקרית היא שאי אפשר לעשות pause. אף פעם. אבל מה שבאמת הפריע לי זה דווקא הדבר שלא נכנסו אליו בכלל בפוסט ב-RPS: איכות החיבור.

שלא תבינו לא נכון, יש לי חיבור אינטרנט בסדר לגמרי. 10 מגה, חבילת תעדוף-גיימר-שקר-כלשהו וכו’. ועדיין, יש לאג. ובמשחק מהיר ומדויק כמו דיאבלו, זה הורג לגמרי את המשחק. במיוחד בקלאס שאני בחרתי – ה-Demon Hunter, שמבוססת בעיקר על התחמקויות ומלכודות – ובמיוחד כשנלחמים באויבים מהירים (ומי ששיחק בדיאבלו 2 – שזה בטח כל מי שכבר עבר את גיל 10 – ודאי זוכר שלא חסרים כאלה). חצי מהזמן ששיחקתי בכלל היה לי לאג של חצי שנייה או יותר, שזה אפילו יותר גרוע ממה שאני זוכר מהמעט ששיחקתי אונליין בדיאבלו 2, ונראה לי שאז היה לי חיבור ISDN.

ולצערי הלאג הוא עדיין לא הדבר הכי גרוע שנתקלתי בו. בכל ארבע הפעמים ששיחקתי, אחרי כמות זמן שנעה בין 20 דקות לשעתיים, המשחק העיף אותי. פעמיים כי החיבור התנתק, ופעמיים – וזה ממש הרתיח אותי – כי נבעטתי החוצה. מהמשחק האישי שלי. ע”י ה-“party leader”, שהוא, זו התיאוריה שלי, איזושהי ישות עליונה, כמו ה- AI Director של Left4Dead. מסתבר שאני לא משחק יפה? לא יודע, אני צריך להיות נחמד יותר למפלצות? להגיד שלום לפני שאני מתחיל לזרוק עליהן פצצות?

יכול להיות שאלה בעיקר בעיות של בטא. אבל גם אם יהיו שרתים טובים ונטולי באגים באירופה, זה עדיין לא מונע לאג של 100-200 מילישניות, ניתוקים פתאומיים כשהראוטר/ספקית/מיקרוגל שלכם מחליטים לעשות בעיות, או את כל הדברים שג’ון ווקר דיבר עליהם ב-RPS.

מבחינת גיימפליי, לעומת זאת, המצב שונה לגמרי. דיאבלו 2 היה משחק מעולה, על זה אין ויכוח. ובכן, דיאבלו 3 הוא שיפור משמעותי כמעט מכל בחינה. מה שהכי אהבתי הוא תשומת הלב לפרטים הקטנים – בעיקר כל השינויים שנעשו בניהול המלאי, שהמטרה העיקרית של כולם היא לצמצם כמה שאפשר את הצדדים היותר רפטטיביים ומייגעים של כל ההתעסקות עם הציוד. למשל, הרבה מפלצות משאירות אחריהן כדורים מרפאים, מה שאומר שלא צריך להיסחב כל הזמן עם עשרות שיקויי ריפוי כאילו הייתם סוחר שיקויים. או למשל, לא צריך יותר לעשות identify לחפצים קסומים רגילים, רק מיוחדים. והגאונות האמיתית – הוסיפו מנגנון של crafting, שנותן לשפר חפצים קיימים, ויחד איתו מגיעה אופציה לפרק חפצים לא מעניינים לרכיבים שלהם. אז במקום לחזור כל רבע שעה לעיר כדי למכור ערימה של זבל, המלאי נשאר נקי ומסודר. מה שגם מבטל לחלוטין את הצורך ב- Town Portal.

יש גם שינויים יותר משמעותיים, כמובן. בעיקר הקלאסים – הדמויות החדשות הרבה יותר מגוונות, ובניגוד לדיאבלו 2 שונות זו מזו לא רק בנשקים ובאוסף ה-skills, אלא ממש בסגנון המשחק. זה מתבטא אפילו ברמות ממש בסיסיות כמו ה-mana: לכל קלאס בדיאבלו 3 יש סוג שונה של “אנרגיה”, שמבוזבזת באופן שונה ומתחדשת באופן שונה. ל- Demon Hunter, למשל, יש שני סוגים של אנרגיה, כשכל אחד משמש לדברים שונים ומתמלא במהירות שונה. והדמויות בנויות בצורה שמאוד מעודדת שימוש ב-skills, ככה שבקושי יש סיבה להשתמש בהתקפה הבסיסית. גם האויבים יותר מגוונים, וכבר מההתחלה מגיעים בכל מיני צורות וגדלים – למשל מפלצות שצריך להרוג פעמיים (משהו שאשכרה הצחיק אותי – מפלצת בשם walking corpse שכש”הורגים” אותה הופכת ל- “crawling torso”), או מפלצות שכשהן מתות יוצאות מהגופה שלהן תולעים שהן בעצמן מפלצות.

השינוי היחיד שראיתי בינתיים ולא אהבתי הוא ניהול הדמות. בקצרה, אין כזה. המשחק קובע בשבילכם כמה נקודות נוספות לכל תכונה כשעולים דרגה, וההתקדמות ב-skills היא לינארית לחלוטין. השליטה היחידה שלכם על כל העניין היא “לצייד” תת-קבוצה כלשהי של הכישורים הזמינים (כמות ה-skills שאפשר לצייד עולה עם הדרגות) שבהם אפשר להשתמש. כן, זה אומר שבכל רגע נתון במשחק אתם לא יכולים להשתמש ברוב היכולות שלכם. אני יודע שיש אנשים שהשינוי הזה מאוד ישמח אותם, אבל אני אישית, כפי שכבר התלוננתי כשדיברתי על Bastion בגיימפוד, מעדיף את המשחקים שלי קצת יותר מורכבים, אז כשעושים dumbing down למשחק כמו דיאבלו זה קצת מבאס אותי (למעשה זו השוואה מאוד מתאימה, כי המערכת החדשה מזכירה באופן חשוד את זו של Bastion).

בשורה התחתונה, אני לא חושב שלמישהו היה ספק שדיאבלו 3 יהיה מצוין מבחינת גיימפליי. אז אם לא אכפת לכם מלאג, ניתוקים ומשחק שאי אפשר לעצור, זה משחק מעולה בשבילכם. אם חשוב לכם שמשחק הסינגל פלייר שלכם יהיה באמת סינגל פלייר, או לחלופין אם יש לכם עקרונות ואתם לא רוצים להוכיח לבליזארד שהם יכולים לעשות מה שבא להם ועדיין לקבל את הכסף שלכם, אני ממליץ לוותר.

אני מניח שרוב מי שקורא את הפוסט הזה כבר החליט אם הוא יקנה את דיאבלו 3 או לא (אני מניח שלרובכם התשובה היא “כן”). אני מבין שמה שכתבתי פה כנראה לא ישפיע הרבה לכאן או לכאן. אבל לעזאזל, בשביל מה יש בלוג אם לא כדי לכתוב דעות מפורטות ונלהבות שלאף אחד לא יהיה אכפת מהן?

למקרה שמישהו לא שם לב בעקבות אחד מהפוסטים שכתבתי עליו, או בעקבות אינסוף האזכורים של המשחק ב”גיימפוד”, Portal 2 הוא אחד המשחקים האהובים עלי מהשנים האחרונות. כך שהפצת ה- DLC למשחק (ועוד בחינם!), הוא סוג של יום חג עבורי. חשבתי לכתוב עליו ביקורת, אבל זה מיותר, כי הוא בכל מקרה לא עולה לכם כסף, ואם אין לכם את Portal 2 אז הוא לא מה שישכנע אתכם לקנות את המשחק. אבל בכל זאת, הנה סקירה קצרה של מה שאתם מקבלים בפנים:

Challenge Mode

ה- Challenge Mode הוא בעצם שחזור של ה- Challenge Mode מהמשחק הראשון. כלומר, הוא לוקח חלק מהמשחק ה”רגיל”, מפרק אותו למסכים קטנים, ומציב בפניכם את האתגר לעבור אותם כמה שיותר מהר, ותוך שימוש בכמה שפחות פורטלים. את התוצאות תוכלו להשוות לתוצאות של חברים שלכם, או לבדוק איפה אתם ממוקמים על טבלת השיאים העולמית. זה נחמד, וזה היה יכול להיות נחמד יותר אם טבלת השיאים בגרסת ה- PC לא היתה פרוצה למדי, ומאפשרת לכל מיני אנשים להשתמש במגוון צ’יטים בשביל להכניס תוצאות בלתי-אפשריות לטבלת השיאים (נניח, לעבור עם אפס פורטלים מסך שדרושים במינימום שני פורטלים בשביל לעבור אותו). נכון לזמן כתיבת שורות אלו, Valve עושים כמיטב יכולתם לנקות את הטבלה מהתוצאות הבלתי-אפשריות. אבל בכל זאת, זה די מציק.

ה- Challenge Mode הזה זמין גם עבור מסכים של המשחק לשחקן-יחיד וגם עבור ה- Co-op.

מסכים חדשים ל- Co-op

זה כבר יותר מעניין. “Peer Review” מכיל תשעה מסכים חדשים עבור מצב ה- Co-op של “פורטל 2”, שגרמו לי להזכר כמה כיפית התחושה של להכנס למסך חדש לחלוטין, ולהתחיל לתהות “איך הוא עובד” ולתכנן ביחד עם אשתי מה צריך לעשות בשביל לפתור אותו. “Peer Review” גם נהנה מהנחת העבודה שאתם משחקים במסכים האלה לאחר שכבר סיימתם את המשחק, ומרשה לעצמו להעלות קצת את רמת הקושי, ולכלול בתוכו את כל האלמנטים השונים מהמשחק ביחד. זה עובד מעולה. זה כיף מאוד, ברגעים מסוימים ממש גורם לכם לשבור את הראש, ומראה שעדיין יש מה לחדש בזירת החידות של “פורטל 2”. מצד שני, כמו ה- Co-op של המשחק שכבר כתבתי עליו בעבר, העלילה שלו חלשה מאוד, ומסתיימת בצורה הזויה במיוחד, וחבל.

בנוסף, “Peer Review” עושה משהו קצת חדש. המשחק לשחקן יחיד התחלק למסכי “חידות” רגילים, ומסכי “חקר”, שזכו לכינוי המעליב מסכי-מצא-את-הקיר-הלבן-הבא-שאתה-צריך-לירות-עליו-פורטל. אני נהניתי מהמסכים האלה ממגוון סיבות, אבל במצב המשחק השיתופי המסכים האלה נעלמו לחלוטין, והוא מכיל מסכי חידות רגילים בלבד. לרגע אחד בלבד, Peer Review מראה שהחבר’ה ב- Valve מסוגלים לעשות גם מסכי “חקר” ב- Co-op, ואני אהבתי מאוד את התוצאה. מעניין אותי אם הם הולכים לעשות עם זה משהו בחבילות התוכן הבאות של המשחק.

מה הלאה?

אם לא תתחילו לחרוש על ה- Challenge Mode, ורק תשחקו ביחד עם חבר במסכי ה- Co-op החדשים, Peer Review לא יגזול מכם הרבה זמן. תוך קצת יותר משעתיים הוא יסתיים, וישאיר אתכם עם טעם חזק של עוד. מצד שני, עיצוב השלבים החדשים (במיוחד השינויים שהכניסו במסך ה- “Hub” במצב מרובה-המשתתפים של המשחק) רומז בצורה חזקה מאוד שאנחנו צפויים לקבל את ה”עוד” הזה. כל מה שנותר לי לעשות הוא לקוות שבניגוד למקובל מ- Valve, זה יקרה מתישהו בקרוב. Peer Review, בכל אופן, זו חבילת תוכן קצרה, אבל מצוינת. ומחולקת בחינם, כבר אמרנו?

אוקיי, אז נראה שה- DLC של פורטל 2 לא יספיק לצאת בספטמבר, כפי ש- Valve הבטיחו במקור, אבל החבר’ה מ- Square Enix נחושים למלא במקום Valve את החלל בלבי שמוצא סיפוק רק כשהוא מוריד DLC חדש למשחק כלשהו. שתי חבילות התוכן הנוסף, שעד כה היו שמורות לאנשים שקנו את המשחק בהזמנה מוקדמת דרך Gamestop, Best Buy, Amazon או כל מיני רשתות אחרות שלא ממש מתייחסות לקיומה של מדינת ישראל, שוחררו עכשיו ל- Steam. ואתם יכולים לקנות אותן.

ה- Explosive Mission Pack היא חבילה שעולה 3$ וכוללת כל מיני חפצים וכלי נשק שלא ממש מעניינים אותי (משגר רימונים, פצצה להפעלה מרחוק ואיזשהו מכשיר שפורץ מחשבים – כל מיני דברים שלא ממש משנים כשאתם משחקים דמות שהיא האקר חמקמק כמוני) ומשימה נוספת שסובבת סביב דמותו של Tracer Tong שנקראת Tong’s Rescue. מיד קפצתי וקניתי את החבילה הזו – ממש התבאסתי כשגיליתי שאנשים שמזמינים את המשחק מ- Gamestop מקבלים משימה נוספת, והיה לי ממש חבל שאין לי דרך להשיג אותה בעצמי, כך שבסך הכל, החבילה הזאת די משמחת.

ה- Tactical Enhancement Pack, לעומת זאת, היא קצת יותר מוזרה. היא כוללת רובה ציד דו-קני, רובה צלפים מושתק (אה, כן, אני גם די פציפיסט, אז גם הרובה צלפים המושתק לא ממש עושה לי את זה) ובנוסף… 10,000 קרדיטים נוספים לקניית ציוד במשחק.

זה די מוזר. זה כמו לבקש מאנשים לשלם כסף על צ’יטים. ואם כבר הולכים לכיוון הזה, למה לא לכלול ב- DLC קודי רמאות נורמליים? זה אמנם די דבילי ומגעיל, אבל הגיוני בערך באותה המידה כמו תוספת ה- 10,000 קרדיטים שנמכרת בפועל. קחו את שני הדולרים שהחבילה הזאת עולה, ותשתמשו בהם בשביל לקנות את Frozen Synapse במקום. זו נשמעת לי כמו השקעה טובה בהרבה.

אהההה, זומבים. אי אפשר לחיות איתם, אי אפשר למות איתם. אנחנו בגיימפאד מאוד אוהבים זומבים, ובפרט להרוג אותם, ומאוד התרגשנו כששמענו על Dead Island, משחק הזומבים שיצא לפני שבוע וחצי. אני אגיד דבר אחד כבר מההתחלה – אחרי שבעבר יריתי בזומבים, הרבצתי להם, זרקתי עליהם פצצות ונלחמתי בהם עם צמחים – Dead Island הוא ללא ספק סימולטור הריגת הזומבים הכי מוצלח שיצא לי לראות.

Dead Island, כפי שהשם מרמז, מתרחש על אי. אי טרופי שחלקו כפר נופש, חלקו עיר מוכת פשע וחלקו ג’ונגל. ויש גם זומבים, כמובן. השילוב של נופים טרופיים ואפוקליפסת זומבים יוצר תמונות מאוד מורבידיות, ובאופן כללי האווירה של המשחק מצוינת ומעבירה טוב מאוד את התחושה הכללית של אפוקליפסת זומבים. הגרפיקה לא מפילה מהכיסא אבל בהחלט יפה, הסביבות מעוצבות בהקפדה ומאוד נחמדות, וגם הפסקול מאוד תורם. קצת חבל שכל האנשים והחפצים נראים כאילו הם עשויים מפלסטיק מצופה לקה, אבל הנוף יפה והזומבים מפחידים, וזה מה שחשוב.

אתם משחקים אחד מארבעה חסרי מזל שחסינים ל”מחלה” של הזומבים ולכן נגזר עליהם להיות העבדים של כל שאר האנשים על האי. המשחק הוא בגדול sandbox, רק שזה סוג של שקר, ובעצם אין הרבה מה לעשות מעבר לקווסטים. פה ושם יש אנשים לכודים שצריך להציל, או כל מיני דברים מפוזרים בעולם שאפשר לאסוף, אבל הם חוטאים בשני דברים קטלניים: 1) צריך להיות ממש קרובים לדברים האלה כדי לראות אותם, מה שאומר שאם אתם באמת רוצים למצוא את כולם זה יהיה בזבוז זמן בסדרי גודל יותר מאשר sandbox סטנדרטי; 2) רובם לא נותנים שום יתרון גיימפליי. אספתם 50 תעודות זהות? יופי לכם, עכשיו יש לכם 50 תעודות זהות. לכו תמצאו מה לעשות איתן. אפילו XP זה לא נותן.

הקרבות הם בגדול melee, והאמת שהמכניקה שלהם ממש מוצלחת. המכות מרגישות מאוד ריאליסטיות, הזומבים מגיבים להן מאוד יפה (כולל זעקות כאב!), ויש הבדלים משמעותיים בין סוגים שונים של נשקים, נשקים באורכים שונים, ומכות בחלקי גוף שונים. למשל, אפשר להרביץ לזומבי ברגליים, להפיל אותו על הרצפה, ואז לרסק לו את הראש. או לחלופין, לכרות לזומבי את שתי הידיים ואז לצחוק עליו כשהוא מנסה לנגוח בכם כמו ה- Black Knight. ואז לערוף לו את הראש.

חוץ מזה, יש גם באר של stamina, שיורד לא רק כשרצים אלא גם כשנותנים מכות, מה שאומר שכל מכה חשובה ואי אפשר סתם להרביץ באקראי ולקוות לטוב, כי מהר מאוד תמצאו את עצמכם מתנשפים ולא מסוגלים להרים את הנשק שלכם, ותרגישו כמו זקנים לכמה שניות לפני שתמותו. תוסיפו לכל זה מערכת skills מוצלחת ועוד כמה התקפות מיוחדות שצוברים במשך המשחק, ותקבלו קרבות שהם כיף גדול.

הנשקים עצמם מאוד מגוונים, ואפשר גם לשדרג ולשפצר אותם בכל מיני מודים מתוחכמים יותר או פחות, החל מלתקוע מסמרים במחבט בייסבול ועד לחבר בטריות ואלקטרוניקה לחרב כדי לחשמל איתה אויבים. נשקים של פנים-אל-פנים נהרסים בקצב די מהיר כשמשתמשים בהם (אפילו חרבות וכאלה, באופן מוזר) וצריך לתקן אותם כל הזמן. בתחילת המשחק הנשקים נהרסים תוך שניות וצריך לאגור נשקים ספייר כל הזמן, אבל בהמשך בטח תמצאו את עצמכם נשארים עם אותם 2-3 נשקים לאורך זמן, ופשוט מתקנים אותם כל פעם שעוברים ליד workbench. כל התיקונים והשדרוגים האלה עולים כסף, אבל המשחק יודע שזה עלול להיות בעייתי, וידאג להרעיף עליכם כמויות מטורפות של כסף שלא באמת יהיה לכם מה לעשות איתו חוץ מלאבד 10% ממנו כשאתם מתים.

זוכרים את 3 הפסקאות האחרונות? כל זה נכון בערך בחצי הראשון של המשחק. איפשהו בנקודת האמצע, המשחק מחליט שבעצם בא לו להיות shooter, וקצת זונח את עניין הזומבים לטובת אויבים אנושיים (חיים) עם אקדחים. בהתחלה חשבתי “טוב, קצת גיוון”, אבל לאט לאט זה נהיה פחות “גיוון” ויותר “טוב די, איפה הזומבים שהבטחתם?”. וזה אפילו לא shooter טוב. האויבים בקושי עושים נזק, ממש קל להרוג אותם, ואין שם שום תחכום, כי המכניקה של המשחק לא באמת בנויה לזה. בקיצור, WTF?

עוד משהו שכדאי להזכיר הוא ש-Dead Island בעצם מתוכנן לקואופ. יש 4 דמויות לבחור ביניהן, והמשחק מאפשר בצורה מאוד נוחה ופשוטה לחבור לאנשים אחרים ולשחק ביחד. זה קורה ע”י פופ-אפ קטן שמופיע בפינה של המסך כל פעם שיש מישהו שמשחק כרגע ונמצא באותו איזור כמוכם, ובאותו מקום בעלילה, ואז עם לחיצה פשוטה על J אפשר להצטרף למשחק שלו.

הבעיה הראשונה עם זה היא שהקואופ לא באמת יותר מוצלח מהסינגל. נכון, יש עוד אנשים שאפשר לדבר איתם על דברים לא קשורים ברקע, או להשוויץ על דברים מגניבים שעשיתם. אבל מעבר לזה אין באמת ערך מוסף לקואופ. הקרבות לא יותר קשים, ולעיתים רחוקות בכלל מגיעים מספיק זומבים ביחד כדי להצדיק עבודת צוות.

הבעיה השנייה היא שהסינגל הוא לא באמת סינגל. אני התחלתי משחק לבד, וציינתי במפורש שאני רוצה לשחק לבד. המשחק ראה את זה והחליט להתעלם מהקטע הזה לחלוטין. במצב “סינגל” אני עדיין מקבל בלי הפסקה את ההודעות “לחץ J כדי להצטרף למשחק של מישהו אקראי שאתה לא מכיר”. כל ה-NPCs עדיין פונים לדמות שלי בלשון רבים. כל ה-cutscenes עדיין מראות את כל ארבע הדמויות ביחד, מדברות ביניהן על איך חשוב להישאר ביחד ולעבוד כצוות.

האמת, התכוונתי להתלונן גם על זה. לידיעת המפתחים של Dead Island: אם אתם לא משקיעים מאמץ בלהכיר לנו את הדמויות ולפתח אותן, אתם לא יכולים לצפות שיהיה לנו אכפת מהדיאלוגים ה”מרגשים” שלהן. את הדמויות הראשיות (כולל הדמות שלי) אני רואה אך ורק ב-cutscenes, שהן מאוד נדירות. הן לא מדברות חוץ מזה, אף אחד לא באמת מדבר איתן חוץ מכדי לתת קווסטים, וגם אז תוך התעלמות מוחלטת מהאופי של הדמות.

אז לסיכום, יש לנו sandbox שהוא סוג של שקר, עם קמפיין סינגל שהוא סוג של שקר, דמויות שהן סוג של שקר ומיקוד melee שהוא סוג של שקר. אבל כמו שאמרתי, האווירה מאוד מוצלחת והקרבות (לפחות בחצי הראשון) מאוד מוצלחים, וזה מה שבאמת חשוב בסופו של דבר. זה היה יכול להיות משחק ממש מעולה, אם הוא לא היה גם מפוצץ בבעיות דיזיין, ממשקים מעצבנים, ובאגים.

בפרק של הגיימפוד שיעלה עוד כמה ימים אני נותן רשימה מאוד ארוכה (וחלקית, באופן עצוב) של בעיות שנתקלתי בהן. היו לי באגים משעשעים, דברים שממש דפקו לי את המשחק, דברים קצת מציקים שחוזרים על עצמם כל כך הרבה שהם נהיים נוראיים – כל סוג אפשרי של “דברים”. בפחות מ-30 שעות משחק, הצלחתי להקריס את המשחק, להיתקע במקום שאין לי איך לצאת ממנו (פעמיים), לאבד קווסט ולאבד נשק שהרגע שפצרתי. ולעבור דרך קיר פעם אחת. וכל זה אחרי שכבר יצא פאץ’ אחד. למעשה, המשחק כל כך מלא באגים שהמפתחים החליטו להקפיא את העבודה על ה-DLC לטובת פתירת באגים. נחמד מצידם, אבל לא היה עדיף להשקיע את הזמן הזה ב-QA לפני שהמשחק יצא?

עד כמה שהדברים האלה מעצבנים וגורמים לי לשנוא את המפתחים, שום דבר מזה הוא לא dealbreaker, והמשחק מספיק מוצלח כדי שאני ארצה להמשיך לשחק בו אפילו אחרי שהוא איבד את הזהות שלו והפך ל-shooter, בתקווה שהזומבים יחזרו בקרוב. אם לא – 30 שעות הן בהחלט תמורה יפה. וזה לא שחסרים משחקים טובים שיוצאים בעתיד הקרוב.

לא רבים מכירים אותו, אבל Space Tripper היה Arena Shooter מהתקופה שבה לא כל מפתח בשקל שרצה להכנס לשוק משחקי האינדי היה מפתח Arena Shooter. כשהוא יצא, הוא תפס כל מיני אנשים בהפתעה, כמו את החבר’ה מ- PC Gamer, שנתנו לו ציון של 92%, וגם אותי וכמה מחברי הטובים. למעשה, המשחק הזה הוא אחת מהסיבות שבגללן בכלל קניתי Gamepad עבור המחשב שלי.

הביקורות המהללות אבדו בנבכי הזמן, אבל המשחק עצמו זכה לאחרונה לתחיה מחודשת, בשם Astro Tripper, על קונסולות הפלייסטיישן 3. ועכשיו הוא הגיע ל- Steam, ואתם יכולים לזכות בעותק שלו.

זה לא יהיה יותר מדי קשה לזכות בו. בפרק האחרון של גיימפוד דיברנו על כך שאין אף משחק בעולם שלא יכול להנות מתוספת של טילים מתבייתים. אנחנו רוצים שאתם תתמכו בהצהרה הגורפת הזו שלנו. ספרו לנו, בתגובות, איזה משחק לדעתכם הכי יהנה מתוספת של טילים מתבייתים, ולמה. הבחור  שיפרסם את התגובה האהובה עלינו ביותר, יזכה בקוד להורדת המשחק דרך Steam (או, כפי שהעירו לתשומת לבי, הבחורה – אני לא שולל).

בשביל שיהיה לכם סיכוי לזכות, בבקשה השאירו את כתובת האימייל האמיתית שלכם בשדה הרלוונטי בזמן שאתם מפרסמים את התגובה. הכתובת הזו לא תפורסם בשום מקום לאחר מכן, אבל אנחנו נשתמש בה בשביל ליצור אתכם קשר במידה ותזכו. כמו כן, רק הצעה אחת לכל משתתף. אז תדאגו שזו תהיה אחת טובה במיוחד.

חוץ מזה, ראוי להזהיר אתכם שב- Astro Tripper עצמו, לצערנו הרב, אין טילים מתבייתים. כלומר, יש טילים מתבייתים – אבל לא בצד שלכם.