כן, אני יודע, במיוחד בהשוואה לקדחת העדכונים של סוף השנה, נראה שהעדכונים בבלוג עצרו כמעט לחלוטין במהלך ינואר. כתוצאה, כל מיני דברים התפספסו להם. כמו חלק ד’ של סדרת הפוסטים “בואו נשחק Crusader Kings”. או XCOM.

זה התחיל לפני קצת יותר משבועיים, עם ההודעה על חשיפה מרגשת בגליון הקרוב של Game Informer. תוכן החשיפה: משחק חדש תחת המותג של XCOM, שיקרא XCOM: Enemy Unknown. והוא יהיה משחק אסטרטגיה מבוסס-תורות.

בואו ניקח צעד אחורה. על קיומו של XCOM למדנו לראשונה לפני קצת פחות משנתיים – כשגילינו ש- 2K Marine הולכים להחיות את המותג בתור משחק פעולה מגוף ראשון. התגובות, שלנו ושל מגוון רחב של אנשים ברחבי הרשת, לא היו אוהדות במיוחד. בחודשים שלאחר מכן, המילים “ניצול ציני של מותג נוסטלגי”, “אכזבה”, “מה זה החייזרים המכוערים האלה?” ו”בורקסים” שובצו במספר רב של משפטים הקשורים למשחק (“אוף, אין לי כוח לראות את הטריילר החדש של הניצול הציני של המותג הנוסטלגי הזה, אני הולך לקנות בורקסים”). 2K Marine, מבחינתם, הפנימו את הביקורת, והחזירו את XCOM לשולחן השרטוטים. בתערוכת E3 של שנת 2011 הוא כבר הוצג בגרסה שונה: יותר אסטרטגי ומתוחכם, עם אפשרויות מתוחכמות יותר של עבודה בצוות ויותר דגש על ה”בסיס” שבו אתם מבצעים מחקר ואימונים לקראת המשימות הבאות שלכם. התגובות נעו על הספקטרום שבין “מסוקרנות” ל”מפוהקות”. אני הייתי סקפטי.

ואז – הפצצה. מסתבר שלא יהיה משחק XCOM אחד, אלא שני משחקי XCOM. אחד מהם יהיה משחק הפעולה מגוף ראשון שלמדנו להיות אדישים אליו במהלך השנה וחצי האחרונות, והשני יהיה משחק אסטרטגיה מבוסס-תורות, כמו משחק ה- XCOM הראשון. והוא ייצא ב”סתיו 2012”, מתי שזה לא יהיה, עבור הפלייסטיישן 3, האקס-בוקס 360, והמחשב האישי.

ואם ההודעה הזו לא מספיקה בשביל לגרום לחובבי המשחק המקורי להתפוצץ מרוב אושר – האנשים שיהיו אחראים עליו הם המפתחים של סדרת Civilization, חברת Firaxis. לא משנה מה אתם חושבים על Firaxis, אתם חייבים להודות שאם יש משהו שהם יודעים בבירור לעשות, זה משחקי אסטרטגיה.

אבל פצצה אחת נוספת נחתה ברשת לפני כשבוע. מסתבר שמשחק הפעולה שמבוסס על XCOM, זה שהיה אמור להחזיר את המותג למודעות ולגרום לכל מעריצי המשחק המקורי לזעוק בתסכול, נדחה לשנת 2013. סדרת XCOM חוזרת עם משחק אסטרטגיה חדש. משחק הפעולה… יגיע אחר כך.

מה כל זה אומר? אנחנו לא בדיוק יודעים. ייתכן שהרעיונות השאפתניים של צוות הפיתוח לגבי משחק הפעולה כשלו בעת הביצוע, והם מנסים לתכנן את המשחק בצורה מעט אחרת. ייתכן ש- 2K Marine לא מספיק בטוחים באיכות שלו. ייתכן ש- 2K Games באמת ובתמים רוצים להחזיר את המותג לשוק עם משחק אסטרטגיה ולא עם משחק פעולה. ייתכן שהם רוצים לראות קודם כל אם משחק האסטרטגיה יצליח, ורק אם זה יקרה, הם יוציאו לשוק גם את משחק הפעולה. אנחנו פשוט לא יודעים.

אבל דבר אחד בטוח בנוגע ל- XCOM החדש: הוא מעורר התרגשות. לא רק בגלל שהוא התחייה שבאמת “מגיעה” למותג הזה, אלא בגלל שמשחקי אסטרטגיה מבוססי תורות, במיוחד על הקונסולות, הם לא דבר נפוץ במיוחד, ואנחנו תמיד מייחלים למשחקים טובים נוספים בז’אנר הזה.

פרטים נוספים, כך אני חושב, יגיעו בקרוב. בינתיים, אנחנו נחזיק לחבר’ה מ- Firaxis אצבעות.

לא באמת האמנתי שאנחנו הולכים לקבל Deus Ex חדש.

ראיתי את הטריילרים, קראתי את הראיונות, וכל הזמן הזה לא ידעתי אם מה שיופץ ברחבי העולם יהיה באמת Deus Ex. הצורה שבה Human Revolution ספח אליו את כל עקרונות היסוד של משחקי הפעולה מהעשור האחרון (בריאות מתחדשת, קרב מבוסס-מחסות, “הריגות מיוחדות” בגוף שלישי), ביחד עם כל מיני דברים שקרו בעולם כמו החידוש של X-COM, גרמו לי לחשוב שמה שנקבל הולך להיות גרסה מרודדת במיוחד של המקור. זה לא הפריע לי יותר מדי (את Deus Ex אני אוהב בעיקר בגלל העלילה והעולם שהוא מציג, לא המכניקה), אבל זה כן יצר אצלי סט מסוים של ציפיות מ- Deus EX: Human Revolution. שהתבררו כשגויות לחלוטין.

Human Revolution, עד כמה שהפלצן שבי היה רוצה להגיד את זה, הוא לא Deus Ex שעבר “קונסוליזציה” והפך להיות כל כך פשוט עד שקוף שמשחק בגיימפאד עם כפתור אחד יכול לסיים אותו ברמה הקשה ביותר. הוא לא צל חיוור וחסר-השראה של Deus Ex, ניסיון ציני לסחוט מזומנים ממעריצי הקלאסיקה הזו. Human Revolution הוא משחק נהדר, שמצליח לעמוד בכבוד לצד Deus Ex המקורי, ואפילו לעשות לא-מעט דברים טוב הרבה יותר ממנו. חוץ מהסוף. אבל לזה אני אגיע אחר כך.

Human Revolution נפתח כ- 25 שנה לפני אירועי המשחק המקורי. Augmentations, אותם שדרוגים מכניים לגוף האדם, בדיוק מתחילים להיות נפוצים באוכלוסיה, ומעוררים שורה רחבה של שאלות כלכליות, טכנולוגיות ומוסריות. בני האדם שלא מסוגלים להרשות לעצמם את הסמים היקרים שנחוצים על מנת לאפשר לגוף לעשות שימוש ב- Augmentations מודאגים שהם יחשבו ל”אזרחים סוג ב’”. הממשלות מודאגות מפעילותן הלא-מפוקחת של החברות שמפתחות את ה- Augmentations הבאים. כולם לחוצים שבכל רגע הולך לקרות משהו קיצוני, כמו מאהל מחאה או חבורה של אנשים שמצטלמים עם שלטי “We are the 99%”. העולם הוא לא העולם הדיסטופי והגוסס של Deus Ex, אבל הוא נמצא רק במרחק של מעידה קטנה אחת ממנו.

אתם משחקים את אדם ג’נסן – בחור שמדבר בקול גרוני מוגזם (תחשבו כריסטיאן בייל בתפקיד באטמן), שגם מתפקד כראש מערך האבטחה של Sarif Industries (אחת מהחברות המובילות בתחום ה- Augmentations). יום בהיר אחד, Sarif Industries מותקפת ע”י בריונים שאף חלק מהגוף שלהם לא יכול לעבור בגלאי מתכות בלי לצפצץ, וכמות מכובדת של מדענים שעובדים בחברה סופגים כמות לא-סימפטית של קליעים. גם אדם ג’נסן מוצא את עצמו בסיטואציה הלא-נעימה הזאת, אבל בניגוד למרבית המדענים, נשארו בו מספיק חלקים נעים כדי שהוא לא יוכרז כטוטאל-לוס, והוא חוזר לעבודה חצי שנה מאוחר יותר, עמוס ב- Augmentations מכף רגלו הביונית ועד לראשו בעל משקפי השמש הנשלפות. כעת אתם, בתור אדם ג’נסן, תצטרכו לטוס ברחבי העולם, להרביץ לאנשים רעים, להרשים נשים בעזרת כוח העל שלכם, ולגלות מי עומד מאחורי המתקפה המסתורית על Sarif Industries ולמה הוא עשה את זה.

כמיטב המסורת של משחקי Deus Ex, את המטרות שלכם תוכלו להשלים במגוון דרכים. תוכלו לשחק את המשחק כלוחמים ללא-חת, שפותרים כל בעיה עם כמה עשרות קליעים, ואז יורים עוד כמה בשביל לוודא הריגה. תוכלו להתגנב בצללים ובתעלות אוורור, ולעבור ממקום למקום בלי שאף אחד בכלל יבחין שהייתם שם. תוכלו, לפעמים, פשוט לשחד מישהו אחר שיעשה עבורכם חלק מהעבודה. לכל בעיה ב- Deus Ex יש מגוון רחב של פתרונות, וחלקם עשויים להיות יצירתיים ומפתיעים למדי. מדובר במשחק שמתגמל אתכם היטב על חקר של כל פינה בעולם שהוא מציג בפניכם, וזורק אתכם לתוך עולם עם ממש הרבה פינות.

העולם הזה מצליח בקלות לעשות צדק עם משחקי ה- Deus Ex האחרים (שמתרחשים מאוחר יותר מבחינה כרונולוגית). יש בו המון אנשים וחברות שלכל אחד מהם יש אינטרסים וסיפור שאתם יכולים לגלות. כל מחשב שאתם פורצים אליו חושף בפניכם אימיילים שיכולים להיות כל דבר מקוד גישה לאחד האזורים שחסומים בפניכם עד כה ועד לתכתובות מיילים אישיות שלא משפיעות בשום צורה על עולם המשחק, או מיילים מנסיך ניגרי שמציע לקורא האימייל מאות מיליוני דולרים בתמורה לעזרתו.

גם באינטרקציה עם העולם הזה יש לכם לא-מעט חופש בחירה. ההחלטה האם להשתמש בכוח קטלני או לא במהלך המשחק תשפיע על העולם והדמויות שסביבכם במגוון דרכים – חלקן מפתיעות למדי. אבל גם פעולות קטנות יותר, כמו התמהמהות באזור מסוים יותר זמן מהנדרש, פריצה למשרד או אמירת המשפט הלא-נכון לאדם הלא-נכון, עלולה להוביל לתוצאות מפתיעות. המקומות שבהן חופש הבחירה הזה בולט ביותר הם הקווסטים האופציונליים – כל מיני אירועים קטנים שלא ממש חיוניים להתקדמות העלילתית שלהם, אבל לחלק מהם יש עומק מרשים למדי, והם נוטים להיות מאוד שונים ומגוונים באופי שלהם (קווסט אחד, למשל, יכריח אתכם לזכור ולהסיק מסקנות מהערות שקראתם בדו”ח משטרתי, על מנת להצליח להוציא וידוי מרוצח).

Human Revolution מצטיין בעוד כמה בחינות. המכניקה שלו, למשל, היא משהו יוצא-דופן. מהסוג שבדרך כלל אנחנו רגילים לראות במשחקי תפקידים “כבדים” ולא במשהו שמנסה למכור את עצמו כמשחק פעולה. מתי הפעם האחרונה שראיתם משחק פעולה שלא רק מאפשר לכם לסחוב יותר משני כלי נשק, אלא גם מאפשר לכם לסדר את הציוד שלכם, כאילו אתם משחקים בדיאבלו. לכל הדברים הללו יש קיצורי דרך (יש אפשרות בתפריט, למשל, שמסדרת לכם את הציוד באופן אוטומטי), אבל אם אתם רוצים שהחוויה שלכם תהיה קרובה ככל האפשר לזו של Deus Ex המקורי, אתם יכולים.

אבל מן הסתם, זה לא עובד טוב ב- 100%.

בכל מקום בעולם דיברו כבר על הבוסים. על איך שבמשחק שכל כך מעודד בחירה אישית, זה מטופש שמדי כמה שעות הוא נועל אתכם בחדר ביחד עם בחור מגודל עם רובה מרשים ומאגר בלתי-נדלה של רימונים. אין לי מה להוסיף למה שהם אמרו מלבד להנהן בהסכמה ולהגיד “הו, כן”. לקראת סוף המשחק, כשכבר סיימתם לחלוטין לפתח את הדמות שלכם, אתם יכולים להרשות לעצמכם לפזול קצת לכיוון חיזוק השימוש של הדמות שלכם בנשק חם גם אם לא ממש רציתם לעשות את זה. אבל בשעות שקדמו לכך מצאתי את עצמי כל הזמן מתכנן את כמות הציוד שאני נושא כך שיהיה לי תמיד מצבור רימונים לשימוש בקרב הבוס הקרוב, אף על פי שאף אחד מהרימונים לא היה שימושי עבורי בכל נקודה אחרת במשחק. זה אידיוטי, זה מעצבן, אבל זה לא הדבר הכי נורא במשחק.

גם כושר המשחק המזעזע של הדמויות ושפת הגוף הלא-הגיונית שהן מציגות הם לא הדברים הכי גרועים במשחק. וזה שאין במשחק נשקי התקפה לטווח קרוב לפעמים יוצר הרגשה מטופשת ממש (אה, יש פה חלון זכוכית שאני רוצה לשבור… טוב, אני צריך ללכת למצוא איפשהו ארגז לזרוק עליו בשביל לעשות את זה. או מקרר. גם מקרר יעבוד) – אבל גם זה בעיקר מטרד מציק קלות, ולא הרבה יותר מזה.

הדבר הכי נוראי במשחק הוא הסוף שלו.

(אל תדאגו, אין כאן ספוילרים, אבל ייתכן שכמה מכם שלא שיחקו במשחק עד עכשיו ירצו להמנע מקריאה של הפסקאות הבאות. לא שזה בעייתי במיוחד. כאמור, אין כאן ספוילרים.)

בעוד ש- Deus Ex עסק בקונספירציה חובקת-עולם ובחן אותה ממספר זוויות, Human Revolution הוא משחק קטן ואישי יותר. הוא מרוכז הרבה יותר בסיפור של אדם ג’נסן ו- Sarif Industries, ולמרות שהוא רומז כל הזמן ומתהלך מסביב לנושאים גלובליים יותר, הוא אף פעם לא באמת עוסק בהם. אין עם זה יותר מדי בעיה – העלילה שלו בנויה בצורה טובה ומעניינת רוב הזמן, אבל כן קיוויתי שבשלב מסוים הוא יפסיק לרמוז, ובאמת יפתח את העלילה שלו – שהמשחק כל הזמן יפסיק ללכת ליד הקונספירציה הגלובלית ויתחיל להכנס בה ראש בראש.

ואז, כשהוא עשה את זה, התחרטתי ממש על שביקשתי את זה מלכתחילה.

אקט הסיום של Human Revolution הוא נוראי. נוראי. מבחינה עלילתית, מדובר באחת הקונספירציות המטופשות ביותר שיצא לי להתקל בהן. מבחינת עיצוב השלבים, הוא הופך את המסך האחרון למשהו שונה לחלוטין ממה שהתעסקתם איתו עד עכשיו, מה שהיה יכול להיות נחמד – אם הוא לא היה גורם לכל הכישורים שפיתחתם במהלך המשחק להפוך לחסרי תועלת לחלוטין. ורק בשביל לסובב קצת את הסכין אחרי שכל זה מסתיים – סרטון סיום קטן אחרי הקרדיטים, שאמור להיות בסך הכל קריצה חביבה לכיוונו של Deus Ex, מחבר בין שני המשחקים בצורה כל כך מגושמת בהשוואה לכל שאר Human Revolution, עד שאין ברירה אלא לחשוד שלא רק קרבות הבוסים נתרמו למשחק ע”י חברה חיצונית.

הסיום המחורבן הזה לא באמת משנה את הדעה הכוללת שלי על המשחק. Human Revolution הוא עדיין משחק מצוין, וכבר נתקלתי במשחקים פחות טובים ממנו שהסוף המחורבן שלהם לא מנע ממני להמליץ עליהם. אבל תחושת ההחמצה שהוא יוצר בסופו היא גדולה הרבה יותר. מדובר במשחק מסוג שמאוד נדיר למצוא היום (אם כי עד שכתבתי את הביקורת הזו, Skyrim כבר יצא ברחבי העולם, אז יש לכם אלטרנטיבות, בסך הכל), העולם שהוא יוצר נפלא, המכניקה שלו מוצלחת, והוא מותח ומסקרן לרוב אורכו. בסך הכל, מדובר במשחק שיכול לשאת על עצמו בכבוד את ההשתייכות למוצג “Deus Ex”, וזה הישג שבכלל אי אפשר לזלזל בו.

רוצים לשמוע אותי מקשקש עוד על המשחק? בפרק הבונוס האחרון של המשחקיה,  איתמר וייסברג, אליאב סלומון (שכתב את הביקורת ב- Gamer) ואני התקשקשנו על Human Revolution במשך כשעה וחצי. מומלץ בחום. גם אם אני קצת חוזר על דברים שכתבתי פה למעלה.

תערוכת E3 באה, והלכה, ואני עוד לא הספקתי לעבור באופן מסודר על כל החומר שהיא ייצרה עבורנו לפני ש- Duke Nukem Forever יצא ותבע את תשומת הלב המיידית שלי. אבל בכל זאת פיניתי לעצמי כמה שעות יקרות-ערך, צפיתי בטריילרים, קראתי סיקורים, והצלחתי לאסוף ולרכז את ההתרשמות שלי מהתערוכה. זה לא הולך להיות סיקור מקיף – הרשימה המתוקצרת של “דברים שקרו ב- E3” שכתבתי לעצמי תפסה שלושה וחצי עמודים, וגם היא מפספסת המון. אבל כן ניסיתי לדבר בקצרה על כל הדברים החשובים, או הדברים שאני חושב שהם חשובים, או סתם הדברים שמשכו את תשומת הלב שלי יותר מאחרים.

בהמשך, אני הולך לכתוב פוסט שידבר על כמה דברים שהשמטתי מהפוסט הזה (כי בחייכם, הוא ארוך מספיק גם ככה), אנחנו הולכים להקדיש את כל הפרק הקרוב של “גיימפוד” (שישוחרר בלילה שבין יום רביעי לחמישי) ל- E3, ואולי נספיק גם להעלות איזשהו פוסט עם טריילרים, כי אתם יודעים, תוכן כתוב זה כל כך המאה הקודמת.

המילה המנחה של הכנס

נראה כאילו כל אחת מיצרניות הקונסולות הגדולות בחרה לעצמה איזו מילה אחת או שתיים שהשתלטו לחלוטין על כל מסיבת העיתונאים שלהם. אצל מיקרוסופט זה היה “קינקט”. אצל סוני זה היה “3D”. בהצגה של נינטנדו זה היה “זלדה”. וגם קצת “מריו”.

מיקרוסופט

למרות שכולנו פה ב”גיימפאד” מאוד ממוקדי-מיקרוסופט (לכולנו יש אקס-בוקסים, אחרי הכל), אנחנו  מאוד לא שייכים למיינסטרים של חובבי האקס-בוקס (טוב, נו, אני אדבר רק בשם עצמי, אחרת זה יהיה ממש לא מנומס). כך שהחשיפה של Halo 4 או ההצגה של Gears of War 3 די עברה לי מעל לראש. Halo Anniversary Edition דווקא מעניין אותי יותר, כי זו קצת נראית לי כמו הזדמנות לקפוץ על עגלת ה- Halo שפספסתי.

אבל המוקד של ההצגה הגדולה של מיקרוסופט לא היה Gears of War 3 או Halo. זה היה הקינקט. הנסיון הגדול של מיקרוסופט לפנות לקהל הגיימרים הכבדים שלהם, ולשכנע אותם למה גם להם אכפת מהקינקט. ואני מוכרח להגיד – אם קודם חשבתי שהקינקט זה גימיק מטופש, עכשיו אני משוכנע בזה הרבה יותר. הניסיון של מיקרוסופט להראות לנו שאנחנו צריכים מצלמה תלת-מימדית שעולה 150$ בשביל ש- Mass Effect 3 יוכל להבין את מה שאנחנו אומרים לו אולי היה עובד יותר טוב אם EndWar לא היה מדגים את אותו הקונספט בדיוק כבר לפני כמעט שלוש שנים, תוך שימוש ב- Headset הסטנדרטי שמחולק ללא תוספת תשלום עם כל קונסולת אקס-בוקס. הדבר הזה חל גם כמעט על כל הדגמה אחרת שמיקרוסופט עשתה תוך שימוש בפונקציית הזיהוי הקולי של ה- Xbox (כמו חיפוש ב”בינג” בעזרת הקול, וכו’).

אני הרבה יותר מתעניין באפשרות לשמור משחקים ופרופילים בענן. במיוחד אם בניגוד לסוני, השירות הזה לא יהיה סגור רק למשתמשים משלמים. בכל מקרה, כל דבר שיהפוך את תהליך ה- “Recover Gamertag” שאני צריך לבצע לפעמים כשאני מבקר חברים לפחות מעיק הוא מבורך.

אה, וכצפוי לחלוטין, ההבטחות של מיקרוסופט על זה שהם ממש הולכים להשקיע בגיימינג על ה- PC שוב התבררו כחסרות-תוכן ממשי. אפילו ה- SDK של הקינקט למחשב האישי או המשחקים שכבר אנחנו יודעים שהם מפתחים לא זכו להתייחסות בהצגות של מיקרוסופט.

סוני

סוני קשקשו על תלת-מימד וה- Move לא פחות מהכמות שמיקרוסופט קשקשו על הקינקט, אבל למזלנו, תלת-מימד ו- Move הן טכנולוגיות שמשתלבות בצורה קצת יותר סבירה במשחקים שמעניינים אותנו. אז נכון, Resistance 3 מעניין אותי קצת פחות מכמה ש- Gears of War 3 מעניין אותי, אבל Uncharted 3 נראה מדהים.

מצד שני, אני קצת מפחד מהנטייה של סוני לקחת כל מיני מפתחי משחקים מפורסמים שאמרו בעבר כמה שהפלייסטיישן (או ה- Move) זה לא-משהו, ולהעלות אותם על הבמה ב- E3 כדי להראות כמה הם שינו את דעתם והם מהללים את סוני עכשיו. בשנה שעברה הם עשו את זה עם גייב נוול וגרסת הפלייסטיישן 3 של פורטל 2, והשנה הם עשו את זה עם קן לווין ו- BioShock Infinite. אם זה יקרה גם בשנה הבאה, אני אתחיל לחשוב שהם פשוט חוטפים את כל מי שמתבטא כנגד החומרה שלהם ומשתילים להם שבב מיוחד במוח. ובמקרה הזה: סוני, ה- Move זה אחלה! וגם תלת מימד!

לגבי משחקים אחרים: אני יודע שאת חובבי הפלייסטיישן 3 זו אחת ההכרזות שהכי פחות מעניינת, אבל אני מאוד סקרן לגבי Dust 514, והנסיון של חברת CCP להתיך את היקום שלו ביחד עם זה של EVE Online.

מבחינת החומרה, מאוד אהבתי את הרעיון של טלוויזית תלת-מימד שמאפשרת לשני שחקנים לראות עליה תמונה שונה לחלוטין (יותר בגלל האפשרויות המעניינות למשחקים לשני-שחקנים, פחות בגלל התלת-מימד). אבל זה היה סתם מתאבן. הקלף המנצח האמיתי של סוני היה ה- PS Vita (כן, נו, עוד חומרה שזוכה לשם מטופש. נתרגל. לפחות זה הרבה יותר טוב מ- “NGP”). מחירים של 250$ (או 300$ עבור גרסת ה- 3G) הם שפויים לחלוטין. וכשאני אומר “שפויים לחלוטין” אני מתכוון ל”לעזאזל, זה יקר, אבל לפחות זה תחרותי מול ה- 3DS”.

נינטנדו

וואו, כמה שהם בלבלו בשכל על זלדה. זלדה להורדה מהחנות האונליינית של ה- 3DS. רימייק של Ocarina of Time ל- 3DS. זלדה ל- DSi. זלדה ל- Wii. שלט ווי בצבע זהב עם הלוגו של Zelda. קונצרט זלדה. פסקול זלדה. המוח שלי נמס לחלוטין.

בכלל, נינטנדו איבדו אותי לחלוטין בהצגה שלהם אחרי 5 דקות בערך. יאצי מ- Zero Punctuation ממש אוהב לרדת עליהם על זה שהם כל הזמן ממחזרים את המותגים המפורסמים שלהם, וההופעה שלהם ב- E3 הולכת לתת לו ממש הרבה חומר. משחקי הדגל שלכם ל- 3DS הם זלדה, Mario Kart, Star Fox ומעין אתחול מחדש של Super Mario? אל תבינו אותי לא נכון – כל יצרניות הקונסולות הגדולות ממחזרות מותגים, כמובן, אבל נראה שבמקרה של נינטנדו המצב קשה במיוחד.

Super Mario הנ”ל, אגב, נשמע מאוד מרשים על הנייר. אהבתי את הרעיון, ונינטנדו ידעו ללחוץ על הכפתורים הנכונים בשביל להזכיר לכולנו את Super Mario Bros. 3 המפורסם (חליפת דביבון!), אבל בפועל, לראות את המשחק בתנועה… לא עשה לי כלום. חבל.

ואז הגיעה הקונסולה החדשה. ה- Wii U.

כנגד כל הסיכויים, כמעט כל שמועה ששמעתם על השלט שלה היתה נכונה. יהיה לו מסך מגע של 6.2 אינץ’, סטיקים אנלוגיים, D-Pad, כפתורים מפה ועד הודעה חדשה, רטט, מיקרופון, ג’ירוסקופ ומצלמה. מה שנינטנדו לא אמרו במצגת זה כמה זמן הסוללות שלו הולכות להחזיק. אני צופה שזה יהיה באזור השעתיים-שלוש.

כן אהבתי את העובדה שנינטנדו מנסה להתחנף מחדש לקהל הגיימרים הכבדים יותר שלה. המונטאז’ של משחקי ה- Wii U שהציגו לנו היה מאוד ממוקד במשחקים כמו Assassin’s Creed, Darksiders II, או אפילו Aliens: Colonial Marines (אחד המשחקים המסקרנים ביותר בתערוכה, מבחינתי). אבל מה, הגימיק שלה לא ממש הרשים אף אחד. המניה של נינטנדו צללה בצורה די קשה אחרי מסיבת העיתונאים הזו

בפעם הבאה…

יש לי עוד כל מיני דברים להגיד על EA, Ubisoft, וכל מיני משחקים אחרים שהוצגו במהלך התערוכה. אבל לבינתיים, אני רוצה לחזור קצת ל- Duke Nukem Forever. נתראה בקרוב.

עידן: "אז, פורטל 2… איזה משחק אדיר, נכון?"
דני: "לגמרי".‬

על פריצת הפלייסטיישן 3 דיברנו בהרחבה בפרק 12 של “גיימפוד”, אבל הפרשה, כצפוי, מסרבת לדעוך. ג’ורג’ “Geohot” הוץ, שפרץ את הקונסולה, יוצא כעת למלחמה נגד סוני, שמנסה לתבוע לו את הצורה.

בבלוג שהוא פתח, ג’ורג’ הוץ פנה לקהל הרחב במטרה להפיץ את משנתו, ולבקש תרומות על מנת לסייע לו בקרב המשפטי נגד סוני. איתי חורב מהבלוג המוצלח gamerdaddy סיכם כאן למה לדעתו לא כדאי לתרום לג’ורג’ הוץ', ולמה הבחור הוא סתם צבוע, ורחוק מאוד מדימוי “לוחם החופש” שהוא מנסה להעניק לעצמו. המגיבים שלו לא ממש מסכימים איתו – אבל כולם מתעלמים באופן מוחץ מהנקודה העיקרית והחשובה שהוא מסביר כל הזמן: הפלייסטיישן 3 כבר היתה קונסולה “פתוחה”, שאפשרה לאנשים להתקין מערכת הפעלה אלטרנטיבית על הכונן הקשיח שלה, והסיבה היחידה שהאפשרות הזאת נחסמה בפני בעלי הפלייסטיישן היא שג’ורג’ הוץ השתמש באפשרות הזאת בשביל להציג את הפריצה המקורית שלו.

אבל מה שאפילו יותר מעניין זו הצורה שבה הוא מנסה להתחמק מאחריות, למשל, על גל הרמאויות שתוקף כעת את שחקני Modern Warfare 2 (תודה ל- Eurogamer שהפנו את תשומת לבי לעניין):

Donate to help you, you're the reason I can't play Modern Warfare now…
No, I'm not. Kakaroto explains this really well here. I have never played PS3 online ever. Frankly I'm amazed by the apparent ease with which these cheats were created, security 101, why is the security in the client anyway? I had no idea this would happen, and am in full support of the cheaters being permabanned from PSN.

הנה הבעיה עם התגובה הזאת: עד שג’ורג’ הוץ רשם אותה, הייתי בטוח שסוני ואקטיויז’ן סתם משתמשות בתירוץ נוח כשהן מאשימות את הפריצה בגל הצ’יטים שפוקד את Modern Warfare 2. התגובה הזאת סייעה לי להבין שזה אכן באשמת הפריצה של הוץ.

כי גם אם Infinity Ward היו טיפשים במיוחד, וביצעו את כל בדיקות האבטחה שלהם בצד הלקוח (וכל מי שמבין קצת באבטחת מידע יודע עד כמה זה משהו ממש טיפשי לעשות), הדבר הטיפשי הזה היה אמור להספיק לחלוטין, עד שג’ורג’ הוץ הגיע ונתן להאקרים את הכלים להריץ כל קוד על הפלייסטיישן 3 כאילו הוא נכתב ע”י סוני בכבודה ובעצמה. הוא יכול להבטיח כמה שהוא רוצה שהוא לא אחראי לפריצה, אבל מדובר בדיוק באותו סוג של התממות שהוא מנפנף בו כשהוא מנסה לטעון שהוא “נגד פיראטיות של משחקים”. כשאתם מחלקים לאנשים אקראיים ברחוב את המפתחות לדירה שלכם, אתם לא יכולים להעמיד פני מופתעים כשאתם חוזרים הביתה ומגלים שמישהו גנב לכם את הטלוויזיה. ככה זה.

לצערו של איתי, רוב האנשים לא מסכימים איתו כל כך לגבי ג’ורג’ הוץ. זמן קצר לאחר שהוא העלה את הפוסט שלו, הוא כבר גייס מספיק כסף בשביל לממן לעצמו עורכי דין נוספים. כל הסיפור הזה מאוד חבל לי, כי בעוד שאני תומך נלהב של פלטפורמות פתוחות (אחרי הכל, יש לי אנדרואיד), אני באמת חושב שג’ורג’ הוץ, וכל התורמים שתומכים ב”מאבקו הצודק”,  לא רואים (או לא רוצים לראות) את התמונה המלאה. הפריצה הזאת רעה לכולם, ושלא יספרו לכם סיפורים אחרים.