אחרי חודשים ארוכים בהם האקס בוקס שלי שימש כמכונת דאנס סנטרל באופן די אקסלוסיבי, יצא לי לשחק במספר משחקי קינקט. הנה מה שחשבתי עליהם.

Fruit Ninja Kinect (ל-XBLA)

את המשחק הזה אפשר לסכם ב”נכון Fruit Ninja? אז לקינקט”. הוא לא מתיימר לעשות יותר או פחות, אלא זה בדיוק משחק השמדת הפירות ששיחקתם בסמארטפון שלכם, אבל בגרסה שבה אתם משתמשים בזרועות שלכם כדי לבצע את הקיצוץ. מצבי המשחק הם זהים כמעט לחלוטין, כאשר גם פה מצב הארקייד (זה שיש בו בננות שנותנות בונוסים מגניבים) הוא הכי כיפי. התוספת המשמעותית היחידה על פני גרסת הסמארטפון הוא מצב מרובה משתתפים שבו שני שחקנים יכולים לקצוץ פירות ביחד. למעשה, עבורו רכשתי את המשחק. זה פשוט כיף לשחק עם עוד חבר ולהתחרע על הפירות במסך. זיהוי התנועות עובד היטב, ובאופן כללי זה ניצול מוצלח של חיישן הקינקט.

ובכל זאת, קצת ביקורת. קודם כל, הוא יקר. 10$ זה המון למשחק כזה, מהסוג שעולה בין 0 ל-4 שקלים בגרסת הטלפון. ואם כבר אנחנו משלמים מחיר כל כך יקר, ניתן היה לצפות לקצת חידושים ושינויים שמנצלים את העובדה שמדובר בפלטפורמה ביתית. עוד מצבי משחק? בונוסים חדשים? עגבניות שרי? משהו? נו טוב.

אז מומלץ? בהסתייגות קלה, אבל כן. הוא כיפי, ומהווה הדגמה משעשעת של הקינקט לחברים.

Child of Eden

משחק הקינקט הכי יפה ומיוחד שיצא עד כה. הוא מגיע מהיוצרים של Rez, והוא בסגנון די דומה לו. זהו משחק יריות “על מסילה” והקורבנות הם כל מיני צורות גאומטריות המייצגות חלקיקי מידע, וירוסים והשד יודע מה, בעולם וירטואלי הזוי ויפיפה שיצרו המפתחים (היפנים, כמובן). המטרה: להציל את לומי, העלמה היפה הכלואה בעולם הזה. כמו Rez, גם Child of Eden עושה שימוש נהדר במוסיקה, כאשר הירי שלכם יוצר אפקטים קוליים שמשתלבים במוסיקת הרקע ומוסיפים לחוויה הויזואלית גם חגיגה קולית. זהו מהמשחקים הבודדים שמהנים גם עבור צופה מהצד, ולא רק עבור זה שמשחק.

כשיחקתי רוב הזמן לא ידעתי מה לעזאזל קורה על המסך, אבל נסחפתי לחלוטין לתוך המראות המוזרים של Eden, והמוסיקה הנהדרת (ויש גם שירים!). השליטה באמצעות הקינקט מסייעת לתחושה הזאת: זה מרגיש כאילו אתם מחוברים, פיזית, לנעשה על המסך, ואתם ממש זורמים, ויורים, בתוך המרחב. לא פלא, אם כן, שמיקרוסופט החליטה לכלול את המשחק בחבילות הקינקט החדשות – החיישן והמשחק הזה פשוט נועדו זה לזה.

החסרון המרכזי של Child of Eden הוא האורך שלו. הסיפור נגמר תוך שעתיים פלוס-מינוס, מה שהיה קביל, אולי, אם הוא היה נמכר במסגרת ה-XBLA, אך כשיצא הוא נמכר במחיר מלא, וזכה להצלחה מסחרית די עגומה. למרבה המזל, הכללתו בחבילות הקינקט הביאה לכך שניתן לקנות אותו עכשיו במחיר זול בהרבה ב-ebay. אני קניתי אותו ב-11 דולר, ובמחיר הזה אני ממליץ עליו בלב שלם.

Leedmees (ל-XBLA)

שיחקתי רק בגרסת ה-trial של Leedmees, והיא שעשעה אותי לשעה בערך. הקונספט: כמו למינגס, רק שאתם משתמשים בגוף שלכם על מנת להעביר את היצורים הזעירים ממקום למקום. אתם עומדים באמצע, ועליכם לעמוד בתנוחות שונות כדי שתוכלו לשאת את ה-leedmees מצד אחד של המסך לצד האחר, כאשר הפלטפורמות והמכשולים משתנים משלב לשלב. הרעיון ממש חמוד, וכשזה הולך לו, המשחק גורם לכם להרגיש כמו ענק שמנסה לעזור לגמדים הקטנים שלו, מרים אותם על זרועותיו ומוביל אותם למקום מבטחים.

אבל זה לא תמיד הולך לו. לעיתים קרובות המשחק לא הצליח לזהות את תנועותי בדיוק, ופעמים רבות נפלו הקטנטנים למותם, מול קולות התסכול שלי. פעולה שאמורה להיות פשוטה, כמו להרים leedme מהקרקע, התגלתה כמסובכת מדי, עקב מימוש קינקטי לא אופטימלי. גזר הדין: אפשר לוותר.

סיכום

אם אתם ממאוכזבי הקינקט (אני אף פעם לא השתייכתי לקבוצה הזו), אני חושב שתשמחו לגלות שמשחקים הולכים ועושים דברים יותר ויותר מעניינים עם החיישן הזה. אפשר לשחק במשחק כמו Child of Eden עם שלט, אבל זה פשוט פחות כיף. תנו ליפנים חומרה מגניבה, והם כבר ימצאו משהו יצירתי לעשות איתה.

קניתי הרגע את Insanely Twisted Shadow Planet. אלה חדשות מפתיעות בפני עצמן, אחרי שהתלוננתי ש-$15 זה יותר מדי, אבל הדבר המרגש באמת הוא שעשיתי את זה בצורה פשוטה ונוחה דרך האתר של מיקרוסופט.

חלק מכם בטח ניסו פעם לקנות נקודות דרך xbox.com וגילו שזה לא עובד בלי כרטיס אשראי אמריקאי. גם לי הייתה את החוויה הזו, ובעבר קניתי נקודות דרך כל מיני אתרים מפוקפקים ששולחים קודים באימייל ולוקחים קצת יותר כסף ממה שזה אמור לעלות. היום אמרתי לעצמי “טוב, לא מוציאים יותר DLC לגיטר הירו, ואני לא באמת צריך 3000 נקודות שיירקבו לי בחשבון, שווה לנסות ואולי הם תיקנו את השטות הזו בטעות”. מסתבר שהאופטימיות משתלמת.

קניתי 800 נקודות ב-$9.99, שילמתי ב-PayPal, קניתי את ITSP דרך האתר, הדלקתי את האקסבוקס והוא הופיע לי בהורדות של ה-marketplace. כל התהליך לקח בערך 2 דקות. אני כל כך שמח מזה שמיד רצתי לכתוב פוסט. אני מציע לכל בעלי האקסבוקס לרוץ ל-xbox.com ולקנות לכם נקודות בזול ובנוחות, ואז להשתמש בנקודות האלה כדי לקנות אחד מהמשחקים האולי-יקרים-מדי של ה-Summer of Arcade.

רבות נכתב כבר על עניין הפיראטיות בישראל, ונדמה שמקלדותינו עייפו מהעניין הזה. ובכל זאת, אם יש משהו שמטריד את מנוחתי, הבלוג הוא מקום טוב לשפוך בו מעט מהתסכול, לא כן?

מעשה שהיה. הלכתי לקנות אקס בוקס חדש, אחרי שהקודם עבר הסבה מקונסולה ללבנת איטונג מעוטרת בשלוש נורות אדומות. בהיעדר דוד מארה”ב, פניתי אל אחת מחנויות הגיימינג הישראליות – GameHot, בקניון ערי החוף בראשון. לשם שינוי לא הזמנתי מהאינטרנט, אלא ניגשתי לחנות בעצמי, שכן היא ממוקמת די קרוב אליי. היו שם שני מוכרים. ביקשתי לרכוש Xbox 360, גרסת הסלים, עם 250gb, ללא קינקט (כבר יש לי). מיד הם מיהרו להסביר לי שכדאי לי לקנות קונסולה “מוסבת” כדי שאוכל לשחק במשחקים פרוצים.

הבהרתי להם שאין לי כל רצון בקונסולה מוסבת, ואם אפשר בבקשה אחת שהם לא נגעו בה בכלל. הם המשיכו ללחוץ וניסו למכור לי קונסולה יקרה יותר, שלטענתם יש לה כונן DVD עם הכנה לפריצה (מה שזה לא אומר). יתר על כן, מסתבר שהקונסולה עם כונן DVD של חברת שקר כלשהו (לא זוכר כרגע את השם) תומכת ב-HD, והאחרת – הזולה יותר, לא. זו כמובן שטות מוחלטת. לאחר שהתבהר שאין להם כרגע את הקונסולה שאני מעוניין בה במלאי, החלטתי ללכת ולא לחזור לשם.

חשבתי לעצמי קצת והחלטתי שעדיף לי לשלם מעט יותר ולקנות את הקונסולה מרשת גדולה יותר, כי היא גם זו שתספק לי את האחריות. הלכתי לסניף של Enjoystick בראשון לציון (הסניף הראשי שלהם).

כשהגעתי לחנות היו שם המוכר, יחד עם משפחה – אבא, אמא וילד כבן 9. הם התעניינו ברכישת קינקט, והשתעשעו עם Kinect Adeventures שהודגם בחנות. האבא התעניין אם צורבים את המשחקים לקינקט באותו האופן (“ורבטים דו-שכבתי, כן?”), והמוכר הבהיר לו שכן, אין שום הבדל. כמובן שגם שם מוכרים קונסולות “מוסבות” ולכן כשפניתי למוכר מיד ביקשתי קונסולה שמברג לא התקרב אליה. האבא התפלא לשמוע אותי. “מה, אתה קונה משחקים מקוריים? זה יקר”. עניתי לו שכן, אני קונה משחקים מקוריים. וזה לא כל כך יקר אם לא קונים בישראל, וחוץ מזה, שבעיניי לשחק במשחקים פרוצים זה לא מוסרי ולא שונה מגניבה של פריט מחנות. “אבל מוכרים אותם פרוצים”, אמר. “מוכרים גם טלוויזיות גנובות, מתי לאחרונה קנית אחת?”, שאלתי.

לא נראה לי שהוא השתכנע. הרעיון של לשלם בעבור משחק נתפס ככל כך אבסורדי בעיניו. ולמה שזה לא יהיה כך? כשחנויות דוחפות ללקוחות מראש קונסולות פרוצות, הן נותנות לגיטימציה לפיראטיות, לגניבה. שזה, אגב, די מוזר. הרי החנויות האלה מוכרות גם משחקים מקוריים. למה שהם ירצו לדחוף דווקא את הקונסולות שלא ייצרו עבורן רווח בהמשך?

אז אולי זה בכלל הפוך. החנויות מוכרות את הקונסולות הפרוצות כי יש להן ביקוש הרבה יותר גבוה, ואם הן לא ימכרו אותן אז אנשים פשוט יקנו בחנויות אחרות ולהם לא יהיו לקוחות בכלל. ולמה יש להן ביקוש כל כך גבוה? כי חונכנו לא להיות “פראיירים”. עם אילו ערכי מוסר יגדל הילד בחנות, שאפילו אביו, אדם מבוגר ומיושב, לא מסוגל להבין שמה שהוא עושה אינו בסדר?

לפחות כשגנב גונב, הוא מודע לזה שהוא עושה משהו רע. הוא מסתתר, הוא נזהר ואולי אפילו חש אשמה. אבל גניבת המשחקים בישראל נעשית לאור יום, מעודדת על ידי החנויות עצמן, ולאף אחד זה לא מזיז. הם לא מרגישים טיפ-טיפה רע בעניין. להפך – זה הסטנדרט. מי שמשלם הוא הפראייר. וזה די עצוב.

תערוכת E3 באה, והלכה, ואני עוד לא הספקתי לעבור באופן מסודר על כל החומר שהיא ייצרה עבורנו לפני ש- Duke Nukem Forever יצא ותבע את תשומת הלב המיידית שלי. אבל בכל זאת פיניתי לעצמי כמה שעות יקרות-ערך, צפיתי בטריילרים, קראתי סיקורים, והצלחתי לאסוף ולרכז את ההתרשמות שלי מהתערוכה. זה לא הולך להיות סיקור מקיף – הרשימה המתוקצרת של “דברים שקרו ב- E3” שכתבתי לעצמי תפסה שלושה וחצי עמודים, וגם היא מפספסת המון. אבל כן ניסיתי לדבר בקצרה על כל הדברים החשובים, או הדברים שאני חושב שהם חשובים, או סתם הדברים שמשכו את תשומת הלב שלי יותר מאחרים.

בהמשך, אני הולך לכתוב פוסט שידבר על כמה דברים שהשמטתי מהפוסט הזה (כי בחייכם, הוא ארוך מספיק גם ככה), אנחנו הולכים להקדיש את כל הפרק הקרוב של “גיימפוד” (שישוחרר בלילה שבין יום רביעי לחמישי) ל- E3, ואולי נספיק גם להעלות איזשהו פוסט עם טריילרים, כי אתם יודעים, תוכן כתוב זה כל כך המאה הקודמת.

המילה המנחה של הכנס

נראה כאילו כל אחת מיצרניות הקונסולות הגדולות בחרה לעצמה איזו מילה אחת או שתיים שהשתלטו לחלוטין על כל מסיבת העיתונאים שלהם. אצל מיקרוסופט זה היה “קינקט”. אצל סוני זה היה “3D”. בהצגה של נינטנדו זה היה “זלדה”. וגם קצת “מריו”.

מיקרוסופט

למרות שכולנו פה ב”גיימפאד” מאוד ממוקדי-מיקרוסופט (לכולנו יש אקס-בוקסים, אחרי הכל), אנחנו  מאוד לא שייכים למיינסטרים של חובבי האקס-בוקס (טוב, נו, אני אדבר רק בשם עצמי, אחרת זה יהיה ממש לא מנומס). כך שהחשיפה של Halo 4 או ההצגה של Gears of War 3 די עברה לי מעל לראש. Halo Anniversary Edition דווקא מעניין אותי יותר, כי זו קצת נראית לי כמו הזדמנות לקפוץ על עגלת ה- Halo שפספסתי.

אבל המוקד של ההצגה הגדולה של מיקרוסופט לא היה Gears of War 3 או Halo. זה היה הקינקט. הנסיון הגדול של מיקרוסופט לפנות לקהל הגיימרים הכבדים שלהם, ולשכנע אותם למה גם להם אכפת מהקינקט. ואני מוכרח להגיד – אם קודם חשבתי שהקינקט זה גימיק מטופש, עכשיו אני משוכנע בזה הרבה יותר. הניסיון של מיקרוסופט להראות לנו שאנחנו צריכים מצלמה תלת-מימדית שעולה 150$ בשביל ש- Mass Effect 3 יוכל להבין את מה שאנחנו אומרים לו אולי היה עובד יותר טוב אם EndWar לא היה מדגים את אותו הקונספט בדיוק כבר לפני כמעט שלוש שנים, תוך שימוש ב- Headset הסטנדרטי שמחולק ללא תוספת תשלום עם כל קונסולת אקס-בוקס. הדבר הזה חל גם כמעט על כל הדגמה אחרת שמיקרוסופט עשתה תוך שימוש בפונקציית הזיהוי הקולי של ה- Xbox (כמו חיפוש ב”בינג” בעזרת הקול, וכו’).

אני הרבה יותר מתעניין באפשרות לשמור משחקים ופרופילים בענן. במיוחד אם בניגוד לסוני, השירות הזה לא יהיה סגור רק למשתמשים משלמים. בכל מקרה, כל דבר שיהפוך את תהליך ה- “Recover Gamertag” שאני צריך לבצע לפעמים כשאני מבקר חברים לפחות מעיק הוא מבורך.

אה, וכצפוי לחלוטין, ההבטחות של מיקרוסופט על זה שהם ממש הולכים להשקיע בגיימינג על ה- PC שוב התבררו כחסרות-תוכן ממשי. אפילו ה- SDK של הקינקט למחשב האישי או המשחקים שכבר אנחנו יודעים שהם מפתחים לא זכו להתייחסות בהצגות של מיקרוסופט.

סוני

סוני קשקשו על תלת-מימד וה- Move לא פחות מהכמות שמיקרוסופט קשקשו על הקינקט, אבל למזלנו, תלת-מימד ו- Move הן טכנולוגיות שמשתלבות בצורה קצת יותר סבירה במשחקים שמעניינים אותנו. אז נכון, Resistance 3 מעניין אותי קצת פחות מכמה ש- Gears of War 3 מעניין אותי, אבל Uncharted 3 נראה מדהים.

מצד שני, אני קצת מפחד מהנטייה של סוני לקחת כל מיני מפתחי משחקים מפורסמים שאמרו בעבר כמה שהפלייסטיישן (או ה- Move) זה לא-משהו, ולהעלות אותם על הבמה ב- E3 כדי להראות כמה הם שינו את דעתם והם מהללים את סוני עכשיו. בשנה שעברה הם עשו את זה עם גייב נוול וגרסת הפלייסטיישן 3 של פורטל 2, והשנה הם עשו את זה עם קן לווין ו- BioShock Infinite. אם זה יקרה גם בשנה הבאה, אני אתחיל לחשוב שהם פשוט חוטפים את כל מי שמתבטא כנגד החומרה שלהם ומשתילים להם שבב מיוחד במוח. ובמקרה הזה: סוני, ה- Move זה אחלה! וגם תלת מימד!

לגבי משחקים אחרים: אני יודע שאת חובבי הפלייסטיישן 3 זו אחת ההכרזות שהכי פחות מעניינת, אבל אני מאוד סקרן לגבי Dust 514, והנסיון של חברת CCP להתיך את היקום שלו ביחד עם זה של EVE Online.

מבחינת החומרה, מאוד אהבתי את הרעיון של טלוויזית תלת-מימד שמאפשרת לשני שחקנים לראות עליה תמונה שונה לחלוטין (יותר בגלל האפשרויות המעניינות למשחקים לשני-שחקנים, פחות בגלל התלת-מימד). אבל זה היה סתם מתאבן. הקלף המנצח האמיתי של סוני היה ה- PS Vita (כן, נו, עוד חומרה שזוכה לשם מטופש. נתרגל. לפחות זה הרבה יותר טוב מ- “NGP”). מחירים של 250$ (או 300$ עבור גרסת ה- 3G) הם שפויים לחלוטין. וכשאני אומר “שפויים לחלוטין” אני מתכוון ל”לעזאזל, זה יקר, אבל לפחות זה תחרותי מול ה- 3DS”.

נינטנדו

וואו, כמה שהם בלבלו בשכל על זלדה. זלדה להורדה מהחנות האונליינית של ה- 3DS. רימייק של Ocarina of Time ל- 3DS. זלדה ל- DSi. זלדה ל- Wii. שלט ווי בצבע זהב עם הלוגו של Zelda. קונצרט זלדה. פסקול זלדה. המוח שלי נמס לחלוטין.

בכלל, נינטנדו איבדו אותי לחלוטין בהצגה שלהם אחרי 5 דקות בערך. יאצי מ- Zero Punctuation ממש אוהב לרדת עליהם על זה שהם כל הזמן ממחזרים את המותגים המפורסמים שלהם, וההופעה שלהם ב- E3 הולכת לתת לו ממש הרבה חומר. משחקי הדגל שלכם ל- 3DS הם זלדה, Mario Kart, Star Fox ומעין אתחול מחדש של Super Mario? אל תבינו אותי לא נכון – כל יצרניות הקונסולות הגדולות ממחזרות מותגים, כמובן, אבל נראה שבמקרה של נינטנדו המצב קשה במיוחד.

Super Mario הנ”ל, אגב, נשמע מאוד מרשים על הנייר. אהבתי את הרעיון, ונינטנדו ידעו ללחוץ על הכפתורים הנכונים בשביל להזכיר לכולנו את Super Mario Bros. 3 המפורסם (חליפת דביבון!), אבל בפועל, לראות את המשחק בתנועה… לא עשה לי כלום. חבל.

ואז הגיעה הקונסולה החדשה. ה- Wii U.

כנגד כל הסיכויים, כמעט כל שמועה ששמעתם על השלט שלה היתה נכונה. יהיה לו מסך מגע של 6.2 אינץ’, סטיקים אנלוגיים, D-Pad, כפתורים מפה ועד הודעה חדשה, רטט, מיקרופון, ג’ירוסקופ ומצלמה. מה שנינטנדו לא אמרו במצגת זה כמה זמן הסוללות שלו הולכות להחזיק. אני צופה שזה יהיה באזור השעתיים-שלוש.

כן אהבתי את העובדה שנינטנדו מנסה להתחנף מחדש לקהל הגיימרים הכבדים יותר שלה. המונטאז’ של משחקי ה- Wii U שהציגו לנו היה מאוד ממוקד במשחקים כמו Assassin’s Creed, Darksiders II, או אפילו Aliens: Colonial Marines (אחד המשחקים המסקרנים ביותר בתערוכה, מבחינתי). אבל מה, הגימיק שלה לא ממש הרשים אף אחד. המניה של נינטנדו צללה בצורה די קשה אחרי מסיבת העיתונאים הזו

בפעם הבאה…

יש לי עוד כל מיני דברים להגיד על EA, Ubisoft, וכל מיני משחקים אחרים שהוצגו במהלך התערוכה. אבל לבינתיים, אני רוצה לחזור קצת ל- Duke Nukem Forever. נתראה בקרוב.

עידן: "אז, פורטל 2… איזה משחק אדיר, נכון?"
דני: "לגמרי".‬