תעשיית משחקי הוידאו הכריזה מלחמה על משחקים משומשים.
זה התחיל עם Project Ten Dollar של EA, שכלל כל מיני משחקים (הראשונים מביניהם היו Dragon Age ו- Mass Effect 2) שכללו DLC שיצא ממש יחד עם המשחק, כשהרעיון הוא שמי שקונה את המשחק מ
קבל את ה-DLC בחינם, ואילו מי שקונה עותק משומש יצטרך לשלם $10. דרך פחות יפה לנסח את זה היא שמי שקונה עותק משומש יקבל רק חלק מהמשחק. כמה חודשים אחר כך, הם השיקו רשמית את Online Pass, שהוא בעצם שם רשמי יותר לאותו דבר. בצירוף מקרים חשוד, בדיוק למחרת צוטט אחד המייסדים של Blitz Games באומרו ש"משחקים יד-שניה הם בעיה יותר חמורה מפיראטיות".
כעבור שבוע הסתבר ש-EA לא לבד, כש-Ubisoft ו-THQ הצטרפו גם הן למאבק. מאז עברו 3 חודשים יחסית שקטים, עד שביום שישי גם Activision הצטרפה למערכה. אני חושב שאפשר להכריז על זה באופן רשמי: חברים, אנחנו במלחמה – ואנחנו מפסידים.
משחקי וידאו נוטים להיות מאוד יקרים, ויד-שניה היא דרך נוחה, חוקית ומוסרית להשיג אותם במחיר 
סביר. אין כאן שום דילמה מוסרית, משפטית, או אידאולוגית: ברגע שקניתם מוצר כלשהו, הוא שלכם וזכותכם לעשות איתו מה שאתם רוצים, כולל למכור אותו.
המלחמה פה היא לא נגד פיראטים, האקרים, גנבים או שום סוג של פורעי חוק. המלחמה היא נגדנו. מה שחברות המשחקים מנסות לעשות הוא להרוויח על חשבוננו, ובניגוד להרבה דברים מעצבנים אחרים שהן עושות (DRM למשל), הפעם זה לא לגיטימי, לדעתי.
איך נלחמים חזרה? קונים משחקים משומשים בכל זאת. בדרך כלל ההפרש במחיר הוא יותר מ-$10. לחלופין, בחלק מהמקרים אפשר להסתדר מצוין בלי התוכן הנוסף, ואז תקבלו 90% מהמשחק בחצי מהמחיר, עסקה משתלמת לחלוטין לדעתי. פוסט של דורון מלפני שנתיים מסביר איך לקנות משחקים בזול מ-eBay, ויש גם חנויות בארץ שעושות trade-in למשחקים, למשל גאמא גיים בתל אביב.
נכון, תהיה לזה מעט השפעה ביחס לשוק העולמי, אבל בתקווה גם גיימרים בחו"ל יצטרפו למאבק (בארה"ב, למשל, שוק המשחקים המשומשים הרבה יותר מפותח) וביחד ננצח.
[התמונה באדיבות יואב לרמן, ברישיון CC-BY-NC-SA]
11 באוגוסט, 2010 בשעה 19:39
אתה חושב שלמשל בmass efects זה פחות דומיננטי להפסיד DLC אבל במשחקי און-ליין לקנות יד שנייה זה סיוט.
מי שקונה את BC2 לקונסולות במצב משומש יגלה שחסרות לו לא פחות מ10 (!) מפות כרגע וזה כל הזמן מתרחב-כי DICE מוציאים מדי פעם "VIP MAPS" שזה חבילה חינמית שכוללת 2 מפות חדשות שכל מי שקנה יד ראשונה מקבל.
מתי תגיע חברה שתשכיל להשתמש בשוק היד שנייה לטובתה?
אני עוד מחכה שvalve יפתחו "חנות ליד שנייה" שאנשים יוכלו למכור את המשחקים שלהם לאנשים אחרים תמורת עמלה/הכסף הוא לקניית משחקים נוספים באתר.
אני מאמין שvalve ירוויחו כסף ולא יפסידו אם זה יצליח.
11 באוגוסט, 2010 בשעה 19:45
אין סיכוי ש- Steam תפתח חנות יד שנייה.
1. Steam עושה המון כסף ממכירות של משחקים ב"יד ראשונה" ע"י מבצעים תקופתיים שחותכים באופן רציני את מחירי המשחקים שנמכרים דרכה. ככה הגיימרים מקבלים מחיר תחרותי לשוק היד-שנייה, והכסף מהמכירה הולך ל- Valve וחברות ההפצה.
2. גם ככה חברות ההפצה לא לגמרי מבינות/מסתדרות עם הקטע הזה של הפצה דיגיטלית. ועכשיו הן בעצבים על כל הקטע הזה של יד שנייה במשחקי מחשב. אם Valve תעשה כזה דבר, יש סיכוי שהרבה חברות הפצה יסרבו להפיץ משחקים חדשים דרך Steam.
11 באוגוסט, 2010 בשעה 20:26
נכון,זה לא יקרה כי הסיכון גדול מדי-אבל אני עדיין מקווה.
אישית-אני חושב שאם יעשו את זה במודל "נכון" אז הם ירוויחו מזה.
טרייד אין זה רעיון יותר מציאותי-גם ככה valve אם תוכנית טובה אני מאמין שזה יצליח.
גם ככה מוכרים משתמשי steam בכל מקום ובד"כ valve לא יכולה לעשות כלום…
11 באוגוסט, 2010 בשעה 22:26
רגע רגע רגע!
קיבלתי עכשיו הכשר להיות פיראט?
11 באוגוסט, 2010 בשעה 22:35
בכל מה שנוגע למכירות דיגיטאליות זו בעיה, כי המוצר יד ראשונה זהה לחלוטין ליד שניה (פלוס האצ'יומנטס הוא בעצם שווה יותר!). אני דווקא יכול להבין את הצד של Valve חוץ מההתנגדות שלהם למכור חשבונות שלמים. (הרי לא סביר שמישהוא ימכור חשבון עם משחק אחד).
11 באוגוסט, 2010 בשעה 22:38
אני מסייג את עצמי – שכחתי שיש כאלו שקונים משחקים במחיר מלא של 60 דולר גם בצורה דיגיטאלית… :-).
11 באוגוסט, 2010 בשעה 22:44
עופר, אתה יכול להסביר לי את ההבדל *המוסרי* בין עותקי יד שנייה להורדה פיראטית? אני פשוט לא רואה אחד כזה.
שוב, הבדל מוסרי.
11 באוגוסט, 2010 בשעה 23:25
@menas: מה שאתה מתאר ב-BC2 – השאלה היא כמה עולה לקבל את המפות האלה אם קנית יד שניה. אני ממש לא חושב שזה יגיע למצב שמי שקונה יד שניה מפסיד כמות משמעותית של תוכן, כי בכל זאת, אנשים שקונים יד-שניה עדיין קונים DLC וכן מכניסים כמות כלשהי של כסף, ובהרבה מקרים אלה אנשים שלא היו קונים את המשחק בכלל אם לא הייתה להם את האופציה הזו.
@red: אתה יכול להסביר מה ההבדל המוסרי בין לקנות רהיט יד-שניה ובין לגנוב אותו מהחנות? אותה תשובה אמורה לענות גם על השאלה שלך.
@נמרוד: זה אמור לענות גם לך.
11 באוגוסט, 2010 בשעה 23:50
שבגניבה מהחנות החנות הפסידה מוצר פיזי. העתקה לא חוקית אינה שקולה לגניבה של פריט פיזי – לא מוסרית ולא חוקתית. היא רק דומה לה. קניית תוכנה יד שנייה היא לא שונה מוסרית מהעתקה לא חוקית, כי בשני המקרים היוצרים לא רואים ממך גרוש.
12 באוגוסט, 2010 בשעה 0:11
טוב, כנראה שאין לך מוסר, אז אגיד לך את התשובה שלי:
יש פה מערכת מאוד מורכבת. כשאתה מוריד משחק בצורה פיראטית אתה מוציא את עצמך לחלוטין מהמערכת. אתה אומר "לי לא אכפת מאף אחד, אני רוצה את המשחק הזה ושכולם יזדיינו".
כשאתה קונה משחק יד-שניה, זה הרבה יותר מסתם עסקה בין שני אנשים. מי שמוכר לך את המשחק יילך אחר כך ויקנה עוד משחקים מקוריים, כי הוא יודע שיש אנשים שיקנו ממנו אותם אחרי שהוא יסיים איתם.
כשאתה מוציא את עצמך מהמערכת, אתה פוגע במערכת. והמערכת הזו היא, בסופו של דבר, זו שמייצרת לנו משחקים טובים וחדשים. אני חושב שאנחנו צריכים לתמוך במערכת, כדי שנקבל עוד משחקים. וגם, כי אנשים השקיעו הרבה מאמץ וזמן כדי ליצור מוצר איכותי, ומגיע להם לקבל עליו כסף.
12 באוגוסט, 2010 בשעה 0:24
אני רק רוצה להגיד שמדובר בנושא הרבה יותר מורכב מזה – גם כשאתה קונה מקרר יד שנייה, יצרנית המקרר לא רואה ממך גרוש. ועדיין, לא מדובר בעבירה.
כן, הורדת משחקים היא לא גניבה. בהורדת משחקים, העבירה היא פגיעה בזכויות יוצרים. אבל בסופו של דבר, אם אתה כן קונה את המשחק, יש מקום לתהות האם יש לך אותן זכויות על המידע שקנית כמו שיש לך על המכונית החדשה שלך. תומכי קניית המשחקים מיד שניה יגידו שכן – הוא מוצר ששילמת עליו כסף, וכעת יש לך זכות לעשות בו כרצונך, כולל למכור אותו מחדש בכל מחיר שהוא. המתנגדים עלולים לצטט כל מיני EULA-ים שמופיעים כשאתה מתקין תוכנה בשביל להסביר שבסופו של דבר סט הפעולות שמותר לך לעשות עם המוצר שקנית הוא מוגבל, ומוגדר ע"י החברה שקנית, כי מדובר במידע, ולא במוצר פיסי.
והדעה שלי? כמו שעופר אמר – קניית משחקים ביד שניה (וגם השכרת משחקים, או אפילו החלפת משחקים בין חברים) שונה לחלוטין מפיראטיות. וחברות המשחקים יכולות להתפלצן עד מחר, אבל זו בהחלט לא הבעיה הגדולה ביותר שלהן. במיוחד לא שהן גם ככה מעבירות אחוז מכובד מהרווחים שלהן ל- DLC, או לעותקים דיגיטליים שבכל מקרה לא יכולים להמכר פעם נוספת.
12 באוגוסט, 2010 בשעה 3:11
גאמא גיים ברח והשאיר חובות לפני שנתיים אם איני טועה.
12 באוגוסט, 2010 בשעה 8:33
עופר-עולה 15$ לקבל את המפות.
מדובר ב10 מפות מתוך 25 מפות המשחק אם אני לא טועה כך שאם אתה קונה את המשחק ב20$ פחות מהמחיר הרגיל תחסוך רק 5$-וזה בעיה.
כן,הDLC הזה הוא ממש חובה לשחקן וזה מאוד בעייתי-תחשוב על זה שאתה קונה משחק ואתה מקבל רק חצי מהתוכן?
זה בדיוק אותו הרעיון.
אם אני לא טועה EA הקצינה את זה ועכשיו במשחקי הספורט שלה אם אתה קונה יד שנייה אתה לא יכול לשחק במולטי בכלל.
12 באוגוסט, 2010 בשעה 10:29
אני לא מבין איך לחסוך "רק 5 דולר" זו בעיה. אם היית קונה את המשחק בכל מקרה, עדיף לקנות אותו ב-$5 פחות, לא?
12 באוגוסט, 2010 בשעה 10:56
אני מסכים לחלוטין עם עופר.
למי שלא מבין מה ההבדל בין מכירה יד שנייה לבין פיראטיות, ההבדל הוא כזה:
כשמישהו קונה משחק מחברה ואח"כ מוכר אותו, הוא למעשה קנה את המשחק לתקופה מסוימת בפחות כסף, בסכום שעבורו הוא סביר, במקום בסכום המלא שיכול להיות שלא היה קונה בו בכלל. למעשה, זה מאוד דומה למצב בו שני חברים קונים משחק ביחד ומתחלקים במחיר – האם גם את זה צריכות חברות המשחקים לחסום?
העובדה שהמשחק יצא יותר זול, למרות שחברת המשחקים קיבלה את מלוא הכסף עליו, מאפשרת ליותר אנשים לשחק משחקים, מגדילה את השוק ובכלל חיובית. פיראטיות, לעומת זאת, שוללת כסף מהמפתחות, מטילה עליהם יותר עומס (במשחקים רבי משתתפים) וגורמת לירידה בהערכת הערך של משחקים (כמה ערך יש למשהו שניתן בחינם?)
12 באוגוסט, 2010 בשעה 12:02
עופר-נכון,אבל ה"יד ראשונה" מפסיד 15$ בעסקה-כי הוא חייב למכור את משחק עכשיו במחיר של מתחת ל45$ וגם היד שנייה מפסיד פה כסף על שהרווח שלו הוא "רק" 5$ ולא 20$.
זה כמו שתקנה מכונית ממזדה וכדי להעביר בעלות עליה תצטרך לשלם להם "דמי העברה",זה כמו שתקנה סרט בבלוקבאסטר וכדי להשאיל אותו לחבר תצטרך לשלם 5 ש"ח "העברה" לרשת-זה פשוט מטורף.
יוצא פה שEA מתערבים ישר בשוק היד שנייה,וזה תקדים ממש ממש לא טוב לנו.
כי בעיקרון EA יכולה להפוך את זה ל30$ ובעצם לקבור את כל שוק היד שנייה וזה מאוד בעייתי.
12 באוגוסט, 2010 בשעה 12:33
המלחמה, אני חושב, היא לא נגד הצרכנים- היא נגד רשתות השיווק של המשחקים.
במדינת הישראל בה חם בקיץ, חם בחורף ואין רשתות שמוקדשות למשחקי וידאו, אנחנו לא מכירים את התופעה. אודה ולא אבוש, גם אני לא הכרתי אותה עד לתקופה בה חייתי באוסטרליה- השיטה פועלת כך:
1] אדם א' קונה משחק בגיימסטופ או רשת שכמותה, משחק, נהנה/לא נהנה ומוכר את המשחק בחזרה לחנות תמורת גרושים. שלושים אחוז מקסימום.
2] גיימסטופ או רשת שכמותה מוכרת מחדש את המשחק כמשומש בהנחה של עשרה אחוזים בד"כ. אם מדובר במשחק חדש, זה יכול להיות גם חמישה אחוזים.
3] ???
4] Profit! [עבור גיימסטופ או רשת שכמוה]
הטיעון המוסרי לא נרא כשייך בכלל לדיון- אנחנו מדברים על EA, Activision וUbisoft- לא החברות שמצטיינות בשיקולי אתיקה על פני רווח.
12 באוגוסט, 2010 בשעה 14:43
@menas: קראת את הפוסט שלי בכלל? כי זה נשמע כאילו אתה מסכים עם כל מה שאמרתי. ואגב, newsflash: כשאתה קונה אוטו יד שניה אתה אכן משלם דמי העברת בעלות. אמנם זה לא הולך ליצרנית אלא למדינה, אבל זה כן תשלום שצריך לשלם.
@יותם: הטיעון המוסרי ממש חשוב. כשהחברות הגדולות נלחמות בפיראטים עם DRM מזעזע, אנחנו יכולים להזדעזע ולהתעצבן, אבל בסופו של דבר זו מלחמה לגיטימית, גם אם הן מנהלות אותה בצורה מטומטמת. אבל כשהן נלחמות במכירות יד-שניה, שהן דבר סביר והגיוני מכל בחינה, זה כבר מלוכלך.
12 באוגוסט, 2010 בשעה 15:53
עופר-ברור שקראתי את הפוסט,ואני חצי מסכים כי נראה שלא הבנת את המציאות.
"אני ממש לא חושב שזה יגיע למצב שמי שקונה יד שניה מפסיד כמות משמעותית של תוכן"
"בחלק מהמקרים אפשר להסתדר מצוין בלי התוכן הנוסף, ואז תקבלו 90% מהמשחק בחצי מהמחיר, עסקה משתלמת לחלוטין לדעתי"
אתה חושב שזה 90%? נראה שאתה די תמים.
אולי בשלב הקודם של השיטה זה היה רק DLC וכ"ו,אבל כרגע אם אתה קונה יד שנייה משחק ספורט של EA (למשל פיפא) אתה לא יכול לשחק בכלל באונליין-לאנשים מסוימים זה אולי 90% מהמשחק ולשחקנים מסוימים זה אשכרה כל המשחק.
בBC2 זה כבר 12 מפות שבוע הבא-זה אשכרה חצי מהמולטי.
וכמו שהוכח בחבילת המפות של MW2-אנשים מכונים לשלם הרבה בשביל 3 שדשות ו2 ממוחזרות.
זה אולי היה 10% מהמשחק בME אבל כרגע זה 50% מהמשחק וזה נע במהירות גדולה ל100%.
12 באוגוסט, 2010 בשעה 19:30
קודם כל, אני לא חושב שאתה מבין את המשמעות של הביטוי "חלק מהמקרים". Chew on that.
דבר שני, 12 מפות מתוך 25 זה לחלוטין לא 50% מהמשחק. זה 50% מהמפות. כדי להגיע *באמת* ל-50% מהמשחק זה צריך להיות חצי מהמפות, חצי מהנשקים, חצי מהדמויות, חצי ממצבי המשחק האפשריים, וכו'. וזה בחיים לא יקרה.
יש אנשים שמוכנים להסתפק בחצי מהמפות, אם זה אומר שהם מקבלים את המשחק בחצי מהמחיר. ויש אנשים שלא משחקים בכלל אונליין. אני לא אומר שחייבים לקנות *כל* משחק רק ביד-שניה, אבל אני חושב שכדאי להשתדל.
12 באוגוסט, 2010 בשעה 20:20
עוד פעם-אתה לא מבין עד הסוף.
במשחק FPS בד"כ המפות זה הכל,ולא הנשקים.
ליצור נשק זה שטויות,במיוחד בימינו שנוהגים "לתקן" אותו בפאצ'ים-מפה זה כמעט הכל במשחק.
בשביל שחקן שקונה את המשחק זה 50% מהמשחק,כי הוא מרגיש כאילו הוא קנה 50% מהמשחק.
גם אם אתה קונה את המשחק ב15$ אתה בעצם קונה את המשחק בחצי מחיר,ואין סיכוי שמשהוא ימכור את המשחק ב10$.
בקשר לטענה שלך לקנות משחקים ביד שנייה-יש חברות שאני מעדיף לתמוך בהם,לכן אני יקנה את המשחק מהם לא יד שנייה.
למשל הorange box שאותו לא הייתי רוצה לקנות יד שנייה,במיוחד לא בקריסמס.
נכון,כתבת "חלק מהמקרים" אבל אתה לא מבין שכרגע אם EA ה"חלק מהמקרים" זה רק משחק-שניים שנכנסו בשלב המוקדם של התוכנית.
כרגע כל משחקי האונליין של EA מושפעים מזה-זה כבר לא "בחלק" זה "בחלק קטן מאוד".
15 באוגוסט, 2010 בשעה 19:45
[…] התחיל את דרכו דווקא בתוך תיבת התגובה בגיימפאד לפוסט על מתקפת המשומשים, אבל גדל לאיטו עד למסקנה הבלתי נמנעת שהנושא מצריך פוסט […]
16 באוגוסט, 2010 בשעה 10:56
ואחרי שהרחבתי בפוסט נפרד, עלתה לי בעקבות התגובת כאן רק שאלה אחת על מוסר, פיראיות ויד שניה:
מה יותר מוסרי, להוריד בצורה פיראטית משחק אחד שעולה 60$ ולקנות משחק אחר חדש שעולה 60$, או לקנות את שני המשחקים יד שניה ב-30$?
16 באוגוסט, 2010 בשעה 12:03
אתה שואל את זה כאילו המוסריות נובעת מכמות הכסף שהוצאת. כל קשר בין זה למציאות הוא מקרי בהחלט.
אני אחזור לאנלוגיה של שווקי יד-שניה אחרים: מה יותר מוסרי, לקנות שתי מכוניות יד-שניה, או לקנות אחת במחיר מלא ולגנוב עוד אחת?
16 באוגוסט, 2010 בשעה 14:21
עופר, ההקבלה שלך לא מדויקת בגלל ההבדל בין העתקה לגניבה.
גיא, אם אתה שואל אותי, אז עדיף לקנות שני משחקים משומשים, כי זה אומר שבהכרח החברה מכרה שני משחקים חדשים קודם לכן – אתה מעודד אנשים אחרים לקנות משחקים, אם הם יודעים שהן יוכלו להחזיר חלק מהכסף על ידי מכירה אח"כ.
כשאתה מוריד, אתה גם משריש את התופעה הפיראטית ומנרמל אותה עבור אחרים שרואים אותך.
16 באוגוסט, 2010 בשעה 15:21
עופר, זה עדיין לא עונה לי על השאלה.
ושאלתי אותה מסיבה פשוטה: כי אם מבחינה מוסרית לקנות שני משחקי יד שניה הוא דבר מוסרי יותר, עדיין מבחינה כלכלית מי שגורם יותר נזק ישיר למפיצות הוא זה שקנה שני משחקים משומשים ב-30$. ממנו הן לא רואות כלום, בעוד זה שקנה רק משחק אחד והוריד את השני מכניס להן כסף ישיר.
אז אם נעזוב את הטיעון המוסרי בצד, מה שבתכלס מעניין את החברות הוא כסף (במוסר רובן לא כל כך חזקות). וזה הסבר מצויין אחד לכך שכל השיטות האחרונות שלהן מתמקדות בעיקר במיגור היד השניה ולא באמת במיגור הפיראטיות. משהו לחשוב עליו.
איתמר, מה שאתה אומר לא רלוונטי: גם במקרה שבו אתה קונה משחק אחד ומוריד משחק אחר זה אומר שהחברה מכרה בהכרח שני משחקים חדשים (אחד לך, ואחד לאדם שהעלה את המשחק שהורדת לאינטרנט). במקביל, אתה מתעלם מהכסף שהכניס לתעשייה אותו אדם (בניגוד לשני שקנה שני משחקים משומשים).
16 באוגוסט, 2010 בשעה 16:29
עופר – התשובה/אנלוגיה שלך די שטוחה ודמגוגית בעיניי. השאלה של swym מעניינת ואכן מכניסה גורם נוסף למשוואות הישנות של: "הורדה=גניבה" ו"קניית משחקים=עידוד התעשיה שאנחנו (אתם, תכלס) מוקירים".
בסופו של דבר נראה לי שהתשובה של zipdrive מוצאת חן בעיניי יותר מכל, ובכל זאת הנקודות שswym מעלה דורשות התעמקות נוספת.
16 באוגוסט, 2010 בשעה 17:31
האנלוגיה שלי היא אכן לא מדויקת, אבל המטרה שלה לא הייתה להיות מדויקת, אלא להעביר נקודה: מבחינת מוסר, אין שום בעיה עם לקנות משחקים ביד שניה. גם עם זה פוגע ביצרניות.
השאלה של swym התייחסה לאלמנט המוסרי בלבד, ולדעתי האופציה של לקנות שני משחקים משומשים היא מוסרית לגמרי, בעוד להוריד משחק אחד בצורה פיראטית זה לא מוסרי. לכן האופציה הראשונה מנצחת.
אתה לא יכול לשאול "מה יותר מוסרי", ואז להגיד שהתשובה שלי לא מספיקה כי "נעזוב את הטיעון המוסרי בצד".
אם מתעלמים מהמוסר ומדברים על כסף, אני מסכים עם zipdrive, שלמעשה אמר בערך את מה שאני אמרתי בתחילת הדיון הזה, אז בעצם אני מסכים עם עצמי.
17 באוגוסט, 2010 בשעה 11:58
עופר, התשובה שלך לא היתה מספקת רק כי ענית על שאלה בשאלה במקום לענות תשובה של כן/לא. עכשיו התשובה שלך ברורה יותר: אתה אומר שלקנות משחקים יד שניה זה יותר מוסרי מאשר לקנות משחק חדש ולהוריד משחק חדש אחר, ואני בהחלט מסכים עם זה.
אבל מוסר הוא עניין של השקפה. אחרי כשהסכמנו על זה אני רוצה שנעזוב לרגע את הטיעון המוסרי ונשאל את השאלה הבאה: האם את המפיצות מעניין בכלל הטיעון המוסרי הזה? או שהן פשוט משתמשות בו רק כשנוח להן ומתעלמות ממנו לחלוטין ברגע שזה פוגע בהן כלכלית? הרי מכל היבט כלכלי הדוגמא שהבאתי מראה שמי שקונה רק משחקים יד שניה פוגע יותר בהכנסות של חברות המשחקים מאשר מי שקונה חלק מהמשחקים חדשים וחלק מהמשחקים מוריד באופן פיראטי. אם אני הייתי מפתח משחק שבסופו של דבר רוצה להתקיים מהמשחק שלו, הייתי מעדיף שהקהל שלי יהיה מורכב מהטיפוס השני והפחות מוסרי, כי (בממוצע) הוא יכניס לי באופן ישיר יותר כסף מהטיפוס הראשון שקונה רק משחקי יד שניה.
בגלל זה אנחנו רואים תסיסה הולכת וגואה של חברות המשחקים אל מול שוק היד השניה. חברות המשחקים שבעבר התחסדו כשטענו שמנגנוני ההגנה שלהן נועדו בעיקר למנוע פיראטיות באות עכשיו ושמות את הקלפים על השולחן: שוק משחקי היד השניה מפריע להן כנראה יותר.
הנה, רק כתבתי על הנושא וקיבלנו התבטאות יומית חדשה: "חנויות היד השניה מנוהלות בידי גנבים ועלוקות"
You accused Walmart and GameStop of thievery, do you stand by this statement?
They are, they're thieves. They're parasites and thieves. Because they don't let the publisher participate in the used games business. They take all the money. They take a game from somebody for ten bucks and then turn around and sell it for $30, and they don't give any of that $20 back to the original copyright holder. Something would be OK, but zero is not OK.
http://www.next-gen.biz/news/louis-castle-retailers-are-parasites-and-thieves
17 באוגוסט, 2010 בשעה 15:31
זה יפה שהוא מתלונן לא על זה שהחנות גוזרת רווח של 20$ על חשבון האנשים שמוכרים להם עותקים משומשים (שזה הדבר הכי מגעיל בהתנהלות שלהם, לדעתי), אלא רק על זה שהמפיצים לא גוזרים על זה קופון.
הקטע הוא שברור שאם המפיצים יגזרו על כל עותק משומש קופון של 5$, מה שכנראה יקרה זה שהמחיר של המשחקים המשומשים יעלה ב- 5$, ושחנויות המשחקים המשומשים לא יספגו את ההפסד הזה בעצמן… כי למה להן? עבור הצדדים האנושיים בסיפור זו עדיין עסקה משתלמת.
28 באוגוסט, 2010 בשעה 10:34
כרגיל, הדיון שלנו מקבל follow-up בטור של שיימוס יאנג: (לפעמים אני חושב שהוא קורא את הבלוג…)
http://www.escapistmagazine.com/articles/view/columns/experienced-points/8040-Experienced-Points-Bargains-Are-for-Cheaters