את SPORE קניתי, בסופו של דבר, ביום שלישי האחרון. לפי הביקורות שמסתובבות עליו ברשת, הייתי אמור כבר לסיים משחק שלם איתו עד עכשיו. אבל חוסר הזמן התמידי שלי, בשילוב עם הסחות-דעת בלתי-פוסקות (לעזאזל איתך, Geometry Wars 2!) והרצון האובססיבי-משהו שלי לחקור כל פינה ופינה של העולם הוירטואלי שאני מסייר בו, גרם לכך שנכון לזמן כתיבת שורות אלה, אני רק מסיים את השלב השני במשחק, שלב היצור.

רוב מבקרי המשחקים שהביעו דעה בנושא (אלעד קפלן מ"גיימר", או החבר'ה מ- Rock, Paper, Shotgun) טענו שאני עוד לא מוסמך להביע דעה על המשחק. המשחק האמיתי ב- SPORE, לטענתם, קורה רק בשלב החלל, האחרון.אבל גם מבלי לחרוץ את דינו של המשחק, אין שום סיבה שאני אמנע מלספר לכם על המסעות שלי ושל מינה (בתמונה משמאל).

כשהכרתי את מינה, היא היתה עוד יצור כחול קטן עם קוצים ששחה בבריכה ביחד עם המוני יצורים אחרים. זמן קצר לאחר מכן היא כבר גידלה רגליים, למדה ללכת על שתיים, ואז החלה להתפתח בהדרגה עד להפיכתה למכונת המלחמה המושלמת שהיא היום. בדרך, היא הכחידה כמה גזעים, התיידדה עם כמה גזעים אחרים והמשיכה בטיפוס התמידי במעלה סולם האבולוציה.

העובדה שהמשחק נותן לכם לאט-לאט עוד חלקים לשחק איתם, ומעלה בהדרגתיות את רמת הסיבוכיות של היצור שלכם (ככל שאתם משיגים יותר DNA, ככה אתם יכולים להוסיף חלקים יותר מוצלחים ליצור שלכם) יוצרת אלמנט של משחק תפקידים קליל, ויותר מזה – גורמת לכם באמת להעביר את היצור סוג של אבולוציה.

הבעיה היא ששלבי המשחק הראשונים האלה הם לא עמוקים במיוחד, והם גם קצת חוזרים על עצמם. בסופו של דבר, זה לא חסרון של המשחק, לדעתי. ל- SPORE צריך להתייחס מהרגע הראשון כערכת יצירה בסגנון The Sims, ואז ניתן לשרוד אותו הרבה יותר בקלות. הבעיה היא שמנגנון המשחק לא נותן לכם באמת להתפרע באופן יצירתי במשחק.

ההחלטה המעצבנת הראשונה שאתם צריכים לעשות היא בין אסתטיקה לפונקציונליות. לפעמים תמצאו את עצמכם מעדיפים חלק אחד על פני חלק אחר (זה, למשל, הסיפור מאחורי האבולוציה שעברו המלתעות של מינה) רק בגלל הסטטיסטיקות של החלק הזה, ולא בגלל שהוא מתאים יותר לתמונת היצור שהיתה לכם בראש. מה שמעצבן אפילו יותר זו העובדה שאחרי המעבר לשלב המשחק השלישי, לא תוכלו יותר לערוך את היצור שלכם – ולכן אתם צריכים להמשיך לשחק בשלב המשחק השני עוד ועוד, גם לאחר שסיימתם אותו באופן רשמי, עד שתאספו מספיק DNA כדי לעצב את היצור שלכם כפי שאתם רוצים.

בשיחה שלי איתו, אלעד קפלן טען שההחלטה בין אסתטיקה לפונקציונליות היא לא בעייתית, כי היכולות של היצור (למשל, כושר הנשיכה שלו) אינן רלוונטיות לחלוטין מהרגע שמגיעים לשלב השלישי והלאה. כמו כן, הוא טוען שאם ההכרח לשחק עוד ועוד בשלב המשחק השני מפריע לי, לאחר שאני מסיים אותו פעם אחת, אני יכול פשוט להתחיל את כל המשחקים הבאים מהשלב השלישי, ולהשתמש ביצור שערכתי ב"יוצר היצורים" של המשחק, ללא כל הגבלות על החלקים שאני יכול להשתמש בהם.

הבעיה שלי עם הטענה הראשונה שלו היא שהמשחק לא ממש טורח לספר לי את זה. הבעיה שלי עם הטענה השנייה היא שהשימוש ביוצר היצורים היא אולי דרך נחמדה בשביל לעקוף את הבעיה, אבל כל הכיף בשלבים הראשונים במשחק, לדעתי, הוא היכולת שלהם ליצור הזדהות וקשר-רגשי-בערך עם היצור שיצרתם, וחלק מהקסם הזה אובד ברגע שמדלגים לשלב השלישי.

נראה שאני מתבכיין לא-מעט בנוגע ל- SPORE בעקבות מספר כל-כך מועט של חסרונות זניחים. מרבית האנשים, כאמור, טוענים שהפגמים האלה נמחקים ברגע שמגיעים לשלבי המשחק המאוחרים יותר. אבל הפגיעה בשלבים הראשונים היא קריטית. אלה השלבים שבהם אתם מבלים בצורה הכי צמודה עם היצורים שהכנתם – ואם אנחנו מסתכלים על SPORE יותר בתור ערכת יצירה מאשר בתור משחק, כל דבר שפוגע בשלבים האלה מהווה חסרון משמעותי, מבחינתי.

אבל אני עוד אשהה את השיפוט שלי בנוגע ל- SPORE. כאמור, עוד לא ראיתי אפילו מעט ממה שיש למשחק להציע לי. בינתיים, אם אתם רוצים לעקוב אחרי מעשי ב- SPORE, הרגישו חופשי להוסיף אותי (bs315) לרשימת החברים שלכם במשחק, או אפילו לעקוב אחרי ה- RSS של הדברים שאני בונה. אני לא יכול להבטיח בכלל שהדברים האלה יהיו איכותיים באיזושהי צורה, אבל אני מבטיח לנסות.

בינתיים, גם ב- Gamer עלתה ביקורת על המשחק (בנוסף לזו של Vgames), אז אתם יכולים להתרשם בנוגע לדעתו של אלעד קפלן על SPORE בצורה מלאה יותר. חוץ מזה, השמועות אומרות שגם לחבר'ה של Rock, Paper, Shotgun יהיה מה להגיד על המשחק, בקרוב.