מדהים עד כמה שזה צפוי. PopCap מוציאים משחק חדש, ואני ישן שלוש שעות ומגיע מאוחר לעבודה למחרת בבוקר. נכון, לאורך השנים האחרונות היו להם כמה נפילות קטנות, אבל בדרך כלל ההודעות שלהם על כך שהם מפיצים משחק חדש מטילות בספק את כל האינטרקציות האנושיות שצפויות לי בימים הקרובים.

Plants vs. Zombies הוא הניסיון של PopCap להתמודד עם ז'אנר משחקי ה- Tower Defense – ז'אנר ממכר-עד-אימה בפני עצמו. הגישה של PopCap לנושא היא מאוד פשוטה: בצד שמאל של המסך נמצא הבית שלכם. בצד הימני – הרבה זומבים. ביניהם לבין הבית שלכם נמצאים ששה נתיבים של "דשא", שעליו אתם שותלים צמחים באמצעות שימוש במשאב היחיד שקיים במשחק הזה – שמש. רשימת הצמחים מכילה דברים בסגנון של "יורה אפונים" סטנדרטי וחלש, חמניות שמייצרות עבורכם עוד "שמש", וצמחי טורף ענקיים שמעכלים זומבי שלם. זה פשוט קצת יותר מאיך שזה נשמע לכם, ובמשך המסכים הראשונים התחלתי לחשוד שאולי, הפעם, PopCap לא הצליחו לעמוד בציפיות שתליתי בהם. אולי הפעם, חשבתי לעצמי, אני אוכל ללכת לישון מוקדם.

אבל האמת לאמיתה היא ש- Plants vs. Zombies הוא משחק מבריק. משחקי Tower Defense בדרך כלל נוטים להיות מאוד משעממים מהרגע שמפצחים את הנוסחה שלהם. אמנם רמת הקושי שלהם עולה, אבל רמת העניין שלי בהם – יורדת. מהר מאוד אני מרגיש שכבר ראיתי את כל מה שיש להם להציע לי, וכל מה שנשאר לי זה להמשיך לעשות את אותו השטיק שעשיתי עד עכשיו, ופשוט לעשות אותו מהר יותר וחזק יותר.

אבל כמעט בכל מסך, Plants vs. Zombies יציע לכם משהו חדש. בכל מסך, תקבלו צמח חדש לשחק איתו. בכל מסך שני, Plants vs. Zombies יציב מולכם יריב חדש. בכל מסך עשירי, Plants vs. Zombies ישנה את זירת הקרב. בשביל להתקדם במשחק, תצטרכו לשנות כל הזמן את הטקטיקות שלכם, וללמוד שיטות חדשות להתמודד עם האיום החי-מת.

לדוגמה, קצת אחרי תחילת המשחק, תקבלו צמח שחוסם את תנועת הזומבים לאורך הדשא למשך זמן מסוים. הצמח הזה יהיה מאוד אפקטיבי במשחק, בדיוק עד השלב שבו הזומבים ילמדו להשתמש בסולמות או מקלות קפיצה לגובה, ואחריו הם יוכלו לזנק מעל הצמח הזה. נכון, בשלב מסוים במשחק תקבלו צמח חוסם חדש, שהזומבים לא יוכלו לזנק מעליו, אבל זה יעזור לכם בדיוק עד שהזומבים יתחילו להגיע עם כלי רכב שמסוגלים לשטח אותו, או עד שהם ילמדו להשתמש בחבלי באנג'י על מנת לעקוף את ההגנות שלכם. בתחילת כל מסך תזכו בהצצה על סוגי הזומבים שהולכים לתקוף אתכם, ותצטרכו להכין את ארסנל הצמחים שאתם לוקחים לקרב בהתאם – החלטה פשוטה שהולכת ומסתבכת ככל שתתקדמו במשחק.

גם זירת הקרב הסטנדרטית תתחלף במהרה בזירת קרב לילית, בה תאלצו להסתמך בעיקר על פטריות ליליות על מנת לשרוד. וברגע שתתחילו להרגיש בנוח עם הזירה החדשה, תצטרכו להתחיל להגן על החצר האחורית של הבית, שחלק מהדשא שלה חסום ע"י בריכה. גורמים נוספים נכנסים לתמונה בהמשך, ורק הופכים את ההחלטה למסובכת יותר, וגורמים לכמות הצמחים שאתם יכולים לקחת אתכם לקרב להרגיש מוגבלת-אימים.

גם לאחר שתסיימו את מצב המשחק ה"רגיל", Plants vs. Zombies מציע לכם עוד כמה עשרות "משחקונים" נוספים (למשל, שילוב בין Plants vs. Zombies ל- Bejeweled, או משחק שבו אתם הודפים את התוקפים באמצעות גלגול כדורי באולינג). בשורה התחתונה, Plants vs. Zombies צפוי להציע לכם כמה שעות טובות של משחק, ולא לשעמם אתכם כמעט לרגע. כל זה טבול בכמויות מכובדות של הומור, מצופה באנימציה מקסימה, ובאמת שהייתי ממשיך, אבל יש גבול לכמות הסופרלטיבים שאני יכול לדחוף לפוסט אחד.

זה לא שאין ל- Plants vs. Zombies כמה חסרונות קלים. בתור התחלה, הוא פשוט קל מדי: שחקנים שהתנסו ב- Tower Defense אחד או שניים במהלך חייהם יוכלו כנראה לעבור את כל מצב המשחק הרגיל מבלי להפסל יותר מפעם או פעמיים. חוץ מזה, מתוך חמישים המסכים של המשחק ה"רגיל", העשירייה האחרונה היא מעצבנת למדי, כי היא מוציאה משימוש את מרבית הצמחים שאספתם לאורך המשחק כולו. אבל החסרון העיקרי של המשחק הוא העדר של כפתור בודד – כפתור שנמצא בכמעט כל משחק Tower Defense שמכבד את עצמו, והיה יכול לסייע מאוד להפוך את המשחק לחוויה מבדרת אפילו יותר: כפתור האצה.

האם אתם צריכים לתת למשהו מהחסרונות האלה להפריע לכם? בוודאי שלא. Plants vs. Zombies בקלות שווה את מחירו המלא (קצת יותר מ- 80 ש"ח, באתר הרשמי של PopCap).  ומאחר שעדיין ניתן לקנות אותו בעשרה דולרים בלבד דרך Steam, לא אמורה להיות בכלל שאלה בעניין. בטלו את הפגישות שלכם לימים הקרובים, התקשרו לחברים שלכם ותודיעו להם שחטפתם הצטננות קשה, נתקו את הסוללה מהטלפון הסלולרי שלכם, ואז קנו את Plants vs. Zombies, ועזרו להדוף את האפוקליפסה הפרברית שלו. יהיה כיף.

אני זוכר היטב את הפעם הראשונה בה נתקלתי ב- Heroes of Might & Magic. הייתי בחטיבת הביניים, ובדיוק נחשפתי לקונספט של "דיסקים שמפוצצים בגרסאות הדגמה" (אינטרנט? אף אחד לא ידע מה זה). בדקתי, ביחד עם אחד מחבריי, את הדיסק שצורף למגזין PC Gamer, ועברנו בזריזות על הכמות העצומה של התוכן שהדיסק הזה הציע לנו. את רוב המשחקים כיבינו מספר שניות לאחר שהפעלנו אותם. כשהגענו ל- Heroes of Might & Magic, מיד חשבתי שהמשחק הזה נראה מעניין – אבל מסובך מדי. החלטנו לבדוק אותו יותר לעומק למחרת.

במבט לאחור, כל מה שעובר לי בראש זה "מסובך מדי, אעלק". Heroes of Might & Magic הוליד סדרה של משחקים שגרמו למשחק הראשון בסדרה להראות כמו משחק אסטרטגיה מבוסס-תורות לילדים. אבל אם בכל זאת מעניין אתכם לשחק במשחק שהתחיל את אחת מסדרות משחקי האסטרטגיה מבוססי-התורות הפופולריות בארץ, בוודאי תשמחו לשמוע ש- Good Old Games החביב עלינו התחיל למכור את המשחק ב- 6 דולר בלבד.

רגע, רוצים עוד? ובכן, עד יום שני, אתם יכולים להוריד גם את Runaway במחיר של 7.5 דולר. שזה גם מגניב מאוד.

לא מספיק לכם? ובכן, איזה מזל שבשבוע הבא אפשר יהיה לקנות שם את הגמוניה. תמיד תהיתי איך המשחק הזה שרד את מבחן הזמן.

אבל בשביל לפתור את התהייה הזאת… לעזאזל, אני אצטרך הרבה זמן פנוי.

אחרי המון Left 4 Dead ו-Rock Band, אני חושב שהגיע הזמן להיזכר קצת ב-Team Fortress 2. העדכון עבור דמות הצלף עומד להגיע, ו-Valve חושפים כהרגלם את החידושים מדי יום. עד כה סיפרו לנו על החץ וקשת, על המגן נגד מרגלים (בלינק הראשון) ומה שבאמת מעניין אותי – מצב משחק חדש בשם Payload Race שהוא כמו Payload (המעולה) אך עם הטוויסט שכעת לשתי הקבוצות יש עגלה.

הדבר היחיד שיגרום לי להתנפל על TF2 מחדש אפילו יותר ממצב המשחק הזה, היא המחשבה על כל הצלפים הבני-זונות שהולכים למלא את השרתים. אני כל כך הולך לקחת Pyro ולשרוף את כולכם. יהיה כיף.

הבעיה העיקרית במשחקי PC היא שבניגוד לקונסולות, ה- PC נוטה לצבור עליו הרבה זבל במהלך חייו, מה שמשפיע באופן ישיר על הביצועים שלו. לא פעם ולא פעמיים, מצאתי את עצמי עושה טקס מעצבן בכל פעם שרציתי לשחק במשחק PC כלשהו: אתחול המחשב, נטרול האנטיוירוס, נטרול של תוכנות לא-חיוניות שרצות ברקע… זה מעיק. וזה מעצבן. אבל נראה שהדרך היחידה להתמודד עם זה באמת היא לפרמט את המחשב ולהתקין אותו מחדש, וזה משהו שאין לי כוח לעשות יותר מדי פעמים.

Game Booster היא תוכנה קטנה וחינמית שפורסמה ב- Gamer לפני כמה ימים, ומתיימרת לטפל בנושא הזה. בלחיצת כפתור, היא מאפשרת לבטל את כל התהליכים שאינם חיוניים למשחקים באופן זמני. לחיצה נוספת על כפתור לאחר שתסיימו לשחק במשחק, וכל תהליכי הרקע של המחשב שלכם יחזרו לפעילו. זה קל, זה אלגנטי, אבל לרוע המזל – Far Cry 2 או Crysis לא מותקנים לי על המחשב, אז קשה לי לבדוק עד כמה זה אפקטיבי.

מישהו מקוראי הבלוג מתנדב לנסות?

נניח שהיתה לכם גישה סדירה למכונה שמיועדת לביצוע סריקות רנטגן. ונניח שהיה לכם אוסף גדול של קונסולות משחק בבית. לא הייתם מתפתים לראות מה יש בפנים?

אני, אישית, מודאג מספיק בנוגע לחומרה של ה- Xbox 360 בשביל לא להעיז להעביר אותו בשום מכונה שפולטת קרינה מכל סוג שהוא, אבל בחור בשם Reinier van der Ende (לא, אין לי שמץ של מושג איך מבטאים את זה) לא חושב כמוני, והוא פרסם ב- Joystiq גלריית תמונות של מספר קונסולות ושלטי משחק, כפי שהם נראים דרך מכונת קרני הרנטגן בבית החולים בו הוא עובד. התוצאה… מעניינת.

בשנה-שנתיים האחרונות אני מוצא שיש לי סבלנות הולכת ופוחתת למשחקים. אם פעם הייתי נחוש לסיים כל משחק שקניתי, ויהי מה, היום לעיתים קרובות אני מגיע למסקנה שיש לי דברים יותר טובים לעשות מאשר להילחם בבאגים או בעיצוב שלבים דפוק.

על Gears of War וויתרתי אחרי שנמחקו לי כל הסייבים. 20% לתוך Far Cry 2 נתקלתי בבאג שלא אפשר לי לסיים משימה כלשהי, וגם אותו השארתי בצד. אני כעת בשלב החמישי של Mirror's Edge, ואחרי שנפלתי בפעם ה-36 לתהום כלשהי, לא בטוח בכלל שאחזור גם אליו. אפילו GTA 4 גורם לי לכבות את ה-Xbox בתסכול פעם אחר פעם (או לחילופין, ללכת לנגן איזה שיר ב-Rock Band). כי באמת, להיפסל בשניה האחרונה של המשימה ולעשות את כולה מחדש (כולל הנסיעה – גרר), רק כי אחד משלושת החברים ש"עזרו" לי במשימה החליט למות, או כי השליטה הלא נוחה גרמה לי לרסק את המסוק על הקרקע – זה ממש לא לעניין.

על GTA 4 כנראה לא אוותר, כי יש בו יותר מדי דברים טובים מכדי שאוכל לעשות זאת, אבל אני תוהה אם זה הפתיל שלי שנהיה קצר יותר, או שהמשחקים נהיו יותר מעצבנים. כנראה שהאופציה הראשונה. ובכל זאת, ממש בא לי עכשיו איזה Half Life 2 או Call of Duty שאפשר פשוט "לזרום" איתם לעבר כתוביות הסיום. וזה לא שאילו משחקים לא מאתגרים – הם פשוט עוצבו כך שלא יגרמו לכם לכעוס על המשחק, אלא רק על עצמכם. אם אתם נכשלים, זה כי אתם לא מספיק טובים. כמה ניסיונות נוספים ובסוף תצליחו. ויש בהם Quick-save, אז אתם יכולים לשחק רק בקטע הקשה עוד פעם, ולא בכל השלב שקדם לו.

אני מקווה ש-2009 עוד תוליד משחקים שהם לשם שינוי, נו, פשוט כיפיים.

בדרך כלל, כשמתפרסמות שמועות ברחבי הרשת, אני לא ממהר להתייחס אליהן. גם במקרה המיוחד שעוד רגע נדבר עליו, לא חשבתי לפרסם פוסט שמתייחס לעניין. אבל הימים עברו, וברשת הצטברו עוד ועוד עדויות לכך שמדובר בדבר האמיתי, ואני החלטתי לשבור שתיקה, ולכתוב על זה משהו.

ובכן, השמועה אומרת ש- 3D Realms, חברת פיתוח המשחקים הותיקה, סוגרת את שעריה. מדובר באירוע די מעציב בפני עצמו, אבל המשמעות הכבדה יותר שלו היא ש- Duke Nukem Forever, משחק המחשב בעל תהליך הפיתוח הארוך ביותר אי פעם, לא יזכה לראות אור יום.

קשה לי להגיד מה אני חושב על זה. מצד שני, מדובר באירוע צפוי לחלוטין. באמת שיש גבול לכמות הזמן שאפשר למתוח פיתוח של משחק, ואת כמות המשחקים שהצליחו לשרוד פיתוח שנמשך כעשור אפשר לספור על אצבעות של יד עם אצבע אחת (Team Fortress 2, אם הספקתם לשכוח). מצד שני, הדבר הזה נמצא בפיתוח כל כך הרבה זמן, עד שהוא כבר הפך להיות חלק מהרקע. חלק מעולמם ההזוי של משחקי המחשב והוידאו. השמש זורחת במזרח, EA מוציאה חבילת הרחבה ל- The Sims כל כמה חודשים, כל הקוריאנים משחקים ב- Starcraft… ו- 3D Realms מפתחת את Duke Nukem Forever. מהבחינה הזאת, סגירת החברה, לא משנה עד כמה היא היתה צפויה, הצליחה לזעזע אותי עד עמקי נשמתי.

אבל כששמעתי את החדשות עבר לי עוד דבר אחד בראש. היה לי באמת חבל על כך שאני לא אשחק ב- Duke Nukem Forever אי פעם. לא כי חשבתי שבאמת יש סיכוי כלשהו שהוא יהיה שווה את זמן הפיתוח המגוחך שלו, אלא כי Duke Nukem Forever, כפי שכתבתי בפוסט שרשמתי על הנושא (כמו הרבה דברים שקשורים לדוכס, גם זה קרה לפני כמות זמן ארוכה למדי), מייצג זן של משחקי פעולה שכמעט ונעלם, ואני לא יכול שלא להתגעגע אליו.

כמובן, יכול להיות ש- Duke Nukem Forever עוד ירים את ראשו הבלונדיני והמרובע. הסיכויים לכך לא גבוהים, אבל יכול להיות שזה יקרה. עד אז, אנחנו נמשיך להסתכל מדי פעם על רשימת הדברים שקרו מאז ש- Duke Nukem Forever הוכרז (או על רשימת הדברים שקרו מאז שהרשימה הזאת נכתבה בכלל) ולהזכר בשעשוע-מהול-בעצב בהיסטוריה של המשחק, שהצליח לעשות כל כך הרבה רעש במשך יותר מעשור, בלי שבאמת ייצא ממנו משהו בסופו של דבר.

לפני כחודש, המשחק החדש של PopCap שבה את לבנו כשהם פרסמו אותו באמצעות שיר שנקרא "There's a zombie on your lawn". עכשיו, המשחק המדובר סוף כל סוף שוחרר. ניתן לקנות אותו דרך האתר של PopCap ב- 17 יורו (כ- 90 ש"ח), או בקצת פחות מ- 50 ש"ח דרך Steam.

אבל כמובן, בתקופת מיתון כזו, אנחנו צריכים להזהר בצורה שבה אנחנו מוציאים את הכסף. רק לפני כמה ימים התלהבתי מהקונספט של Stalin vs. Martians, אבל בינתיים הוא זכה לציונים לא-מזהירים במיוחד (15 ו- 20 מתוך 100, נכון לזמן כתיבת שורות אלה). לשמחתי, נראה ש- Plants vs. Zombies קוטף שבחים בקצב איטי ואחיד – Eurogamer, PC Gamer ו- IGN העניקו לו 90 מתוך 100, וההתנסות הקצרצרה שלי עם המשחק עד עכשיו (בצורת "משחק זריז של עשר דקות" שהפך להשקעה של כשעה וחצי) מבטיחה ביותר.

את גרסת ההדגמה של המשחק אפשר להוריד מהאתר הרשמי שלו, או מגיימר, או מויגיימס. אבל כרגיל במקרים האלה – הפגינו זהירות. כי זה ממכר, וכאלה.

ואם לא בא לכם להתמכר למשחק חדש של PopCap, אתם סתם יכולים להנות מהדרכים המקוריות שבהן הם מפרסמים את המשחק החדש. נקודה חסרת-ערך תוגרל בין האנשים שימצאו את הפרסומת הסמויה שמתחבאת בתוך הפרסומת הויראלית ל- Plants vs. Zombies: