רד היתה זמרת. אחת המצליחות ביותר ב- Cloudbank, ככל הנראה. אבל כשאתם פוגשים אותה, המצב שלה נראה פחות מוצלח. היא איבדה את הקול שלה, והיא עומדת ליד גופה של גבר, שנעוצה בה חרב ענקית. החרב, לעומת זאת, כן מדברת. ועוד בקולו של הקריין מ- Bastion. מסביבה – העיר מותקפת. נופלת קורבן למשהו שנקרא "The Process". החרב מפצירה בה להסתלק מהעיר כל עוד היא יכולה, אבל רד בוחרת להשאר. ברוכים הבאים ל- Transistor.
קל, ואפילו מתבקש, להשוות בין Transistor, המשחק השני של Supergiant Games, ל- Bastion, המשחק הראשון של Supergiant Games. שניהם משחקי אקשן ממבט-איזומטרי. בשניהם הדמות הראשית לא מדברת. שניהם מתרחשים בעולם נטוש-ברובו, כנראה בעקבות איזשהו אסון. בשניהם יש קריינות של לוגן קנינגהאם. לשניהם יש פסקול מדהים. אבל ההשוואה הזו מטעה. Transistor הוא לא Bastion. לפעמים, אבל לא תמיד, זה אפילו עובד לטובתו.
אז מה, בעצם, זה Transistor? כאמור, הוא נראה בהתחלה כמו משחק אקשן סטנדרטי ממבט איזומטרי. אתם שולטים בדמותה של רד בשעה שהיא מסתובבת בעיר, ונלחמים ביצורים שנוצרים ע"י "התהליך". בהתחלה יהיו לכם רק שני סוגים של מתקפות, אבל ככל שתתקדמו במשחק תקבלו סוגים חדשים שאתם יכולים להשתמש בהם. ופה העניינים מתחילים להסתבך.
בתור התחלה, לכל סוג של התקפה (המשחק קורא להן "פונקציות") יכולים להיות מספר שימושים שונים שאתם יכולים לבחור ביניהם. אתם יכולים להשתמש בה בתור התקפה רגילה – אבל אתם יכולים להשתמש בה גם בשביל לשדרג את ההשפעה של פונקציה אחרת. למשל, הפונקציה Crash() היא התקפה רגילה עם החרב, לטווח קצר, שמכניסה את היצור שהיא פוגעת בו להלם למספר שניות. הפונקציה Breach() פוגעת ביצורים שנמצאים במרחק גדול יותר ומסוגלת לעבור דרך המחסה שהם מסתתרים מאחוריו. אם תשתמשו בפונקציה Crash() בתור שדרוג לפונקציה Breach(), במקום להשתמש בה בתור התקפה רגילה – הפונקציה Breach() תתחיל לגרום, בנוסף לנזק הרגיל שלה, גם כמה שניות של הלם ליצור שהיא פוגעת בו. אם תשתמשו בפונקציה Breach() בתור שדרוג לפונקציית Crash(), תגלו שפתאום הטווח של הפונקציה Crash() גדל.
בהדרגה, במהלך המשחק, מערכת הקרב מסתבכת. לא רק שתקבלו כמות גדולה למדי של פונקציות, ולא רק שתקבלו את היכולת לשדרג כל פונקציה עם שתי פונקציות אחרות (במקום אחת) – תוכלו להשתמש בפונקציות גם בתור "שדרוג פאסיבי" לרד. Crash() בתור יכולת פסיבית, למשל, מוריד את כמות הנזק שרד סופגת מכל פגיעה. הוסיפו לכך כל מיני מגבלות על כמות הפונקציות שרד יכולה להשתמש בהם בכל רגע נתון, ותקבלו מערכת מאוד מורכבת, חכמה ומעניינת.
העניינים נשארים מורכבים גם כשמסיימים להגדיר את התפקידים של כל הפונקציות הללו ונכנסים לקרב עצמו – ולשם כך, המשחק נותן לכם יכולת בשם "Turn". הפעלה שלה תקפיא לחלוטין את הקרב, ותאפשר לכם לתכנן כמות מוגבלת של מהלכים (רד תרוץ ימינה, תשתמש ב- Crash, אחר כך תרוץ למטה ותשתמש ב- Breach בזווית כזו שתפגע בשני אויבים בו זמנית, ואז היא תתפוס מחסה מצד שמאל) שרד תבצע באופן כמעט-מיידי ברגע שתלחצו על כפתור הביצוע. הקאץ'? לאחר שסדרת הפעולות הזו תסתיים – רד תשאר ללא היכולת להתקיף למשך כמה שניות.
יש אנשים שכל מה שסיפרתי עכשיו אולי נשמע להם מורכב שלא-לצורך, ומה-אתם-מסבכים-לי-את-החיים-אני-רק-רוצה-להרביץ-לדברים. אני יכול להבין את זה, ולמעשה, באמת יש רגעים שבהם מערכת הקרב של Transistor מרגישה גדולה בכמה מידות על המשחק. אבל הרגעים האלה הם מועטים למדי. בדרך כלל, המערכת הזאת מעניינת ומאתגרת, וכל הזמן מעודדת אתכם למצוא דרכים "לשבור" אותה ולהשיג יתרונות בשדה הקרב. מבחינה מכנית, אין ספק שמדובר במשחק נהדר.
אבל Supergiant Games לא קנו את האהדה שלהם בעזרת מכניקות מצוינות. Supergiant Games משכו את תשומת הלב של העולם עם כל ה"מסביב": עלילה, מוזיקה, עיצוב עולם, מוזיקה דמויות, קריינות ומוזיקה. אה, וגם המוזיקה. המוזיקה של Bastion ראויה לסופרלטיבים שהשרת הזה דל מלהכיל (סתם, יש לנו מלא מקום על השרת, אני פשוט עצלן ומעדיף בהרבה לכתוב הרבה פעמים את המילה "מוזיקה"). ולמרות שהתחושה והעולם שהוא בונה שונים לחלוטין – Transistor בהחלט משווה ואף מעלה את הרף בחלק מהקטגוריות. וספציפית, לפסקול שלו בניתי מקדש קטן ליד המחשב (שמנגן את "We All Become" שוב ושוב, לנצח).
התחושה השונה הזו שדיברתי עליה היא שהכל ב- Transistor הרבה פחות ברור (כן, אני יודע ש- Bastion מתחיל מאוד לא ברור, אבל Transistor גם נשאר ככה בהמשך). הרבה יותר מוזר. משהו בעולם שלו פשוט לא מצליח להסתדר, וגם אחרי שתסיימו את המשחק, הוא ישאיר אתכם עם הרבה סימני שאלה – רובם מכוונים. בעיני זה היה נהדר, אבל גם פה, כמו בנושא המכניקה, אל תגיעו בציפיה לעוד Bastion.
אבל יש ל- Transistor גם כמה בעיות. על הראשונה מאוד קשה לשים את האצבע – בחיבור בין המכניקה של המשחק לכל ה"מסביב", הוא קצת… חורק. כאילו מישהו ניסה להכניס שקע מרובע לתוך תקע עגול. שני החלקים נהדרים בעיני, אבל הצורה שבה המשחק בנוי: קצת עלילה, ואז 3-4 זירות קרב ברצף – "שוברת" את הרצף של המשחק. התחושה שנוצרת היא שהמשחק אמור לזרום יותר, אבל המפתחים קשרו לו שלשלאות מסביב לרגליים.
על הבעיה השנייה הרבה יותר קל לשים את האצבע. הסוף. מבחינה מכנית – הוא פשוט לא כיפי מספיק. הזירות האחרונות שתלחמו בהן משתמשות יותר מדי בסוג אחד בלבד של אויב, שמצליח מאוד לשעמם אחרי מעט מאוד זמן. זה משאיר טעם חמוץ בפה, אבל הוא לפחות נפתר אם משחקים במשחק פעם שנייה (מצב משחק שנקרא "רקורסיה") – ובו רמת הקושי עולה בצורה משמעותית וכוללת שילובים הרבה יותר מעניינים ומסובכים של אויבים ממה שאתם נתקלים בו במשחק הראשון. הבעיה אותה אי אפשר לפתור היא הצורה שבה המשחק מסתיים מבחינה עלילתית.
בלי לספיילר, מכירים את הקטע הזה שבכל מיני משחקים, יש בחירה בסוף המשחק שבפועל, קובעת רק איזה סרט סיום תראו ושם דבר חוץ מזה? ובכן, Transistor יוצר את התחושה כאילו היה גם לו קטע כזה, אבל אז המפתחים החליטו ללכת רק על סוף אחד ספציפי. וזה לא שהוא מאוד רע. הוא פשוט… קצת קלישאתי. בהחלט לא הכיוון שקיוויתי שהם ילכו אליו בסוף המשחק. וזה מאכזב.
אז Transistor הוא לא משחק מושלם. וגם הרבה יותר קשה לי להמליץ עליו מ- Bastion לאנשים. הוא לא חוויה קלילה וכיפית שזורמת בצורה מושלמת ומסתיימת מהר ואחר כך אתם יושבים וחושבים "איזה אדיר זה היה". הוא קצת יותר מחוספס, עם פינות חדות וכמה זיופים קטנים פה ושם. ולמרות כל מה שאמרתי עכשיו, הוא משחק נהדר. הוא חוויה מצוינת שאני לא חושב שכדאי לכם לפספס. תמסרו ד"ש לרד. כמה חבל שהיא לא תוכל למסור לי אחד בחזרה.
30 ביוני, 2014 בשעה 17:44
אוקיי, אז אנחנו מנסים משהו חדש בתגובות פה. אפשר להשתמש בתגית spoiler בשביל לסמן קטע כלשהו כספוילר ולהסתיר אותו מעיני רוב האנשים שקוראים את התגובות. בשביל לעשות את זה, פשוט הקיפו את הספוילר בתגיות [spo iler] ו- [/spo iler] (הסירו את הרווח שתקעתי שם באמצע המילה כדי שזה יעבוד).
יותר מאוחר אני אבוא לכאן בשביל לכתוב תגובה עם מעט יותר תוכן שתתייחס קצת לסוף המשחק ומה שלא כל כך אהבתי בו. בהמשך אני מקווה להפוך את הפיצ'ר הזה גם ליותר נוח לשימוש.
30 ביוני, 2014 בשעה 23:18
אני הייתי יותר שלילי כלפי המשחק. המכניקה טובה כמו שכולם אומרים, אבל העלילה הייתה מאכזבת מאוד כשמשווים ל-Bastion וגם כשלא. אני אפרט, ועל הדרך נבדוק את התג החדש שלכם:
ואחרי שרשמתי את כל זה, זה עוד יותר מתסכל שב-Transistor לא היה כלום. ריק אחד גדול. למעט ההבטחה של ה-premise בהתחלה, והסוף שעם התפתחות קצת אחרת היה יכול להיות יפה, מה באמת אפשר לקחת מהסיפור הזה..
יכול להיות שיש תשובות לחלק מהדברים שרשמתי שפשוט החמצתי, כי היה איזה שלב שויתרתי על לנסות להכנס לעומק, אבל אני חושב שזה לא משנה.
אישתי הסבה לתשומת לבי שהשמות של חלק מהמפלצות במשחק הם שמות שנשים קוראות לגברים שמטרידים אותם. התחלנו לחשוב על זה בהקשר של השם של האויב האחרון במשחק. אולי האיבוד קול, ה-transistor וה-process הם מטאפורות למשהו עמוק יותר? אחרי לא הרבה זמן הפסקנו. אם יש משהו שהסוף של לוסט, ה-dlc של bioshock infinite, והטרילוגיה של מטרקיס לימדו אותי זה שאם אני לא מצליח להבין מה רוצים ממני, יכול להיות שהבעיה היא לא בי.
30 ביוני, 2014 בשעה 23:58
אני בהחלט מבין את מה שאתה מדבר עליו, ואין לי הרבה מה להגיד בתגובה מעבר לזה ש"לי זה לא הפריע". כלומר, בהחלט היו פערים בתיאור של העולם. לחלקם יש לי איזושהי תשובה אינטואיטיבית, לחלקם אין לי, אני בטוח שלחלקם יש ל- Supergiant Games תשובה שהם לא מגלים לנו, ולחלקם (כמו לתסריטאים של Lost…) – אין. אבל העולם מספיק "מחזיק" עבורי כדי שזה לא מאוד יפריע לי. להיפך – זה מסקרן אותי וגורם לי לחשוב על הדברים בעצמי. אני הרבה פחות מוטרד מכך שבעצם אין לדברים האלה פתרון.
כאן יתחילו הספוילרים.
מה שכן, איזה שיר מעולה זה Paper Boats, אה?
אה, ואני די בטוח שאי אפשר לעשות את הקריאה שעשיתם לתוך שמות המפלצות, כי אז יש דברים שלא מסתדרים כל כך. נכון, יש Jerk ו- Creep – אבל Young Lady? Cheerleader? Weed?
(את ה"כותרות" האלה למקטעי הספוילרים, אגב, אני עושה ע"י להוסיף לתגית spoiler את הכיתוב title="משהו". כמו שאמרתי, אני מאוד אשתדל לסדר לזה ממשק מאוד נוח בהמשך).
2 ביולי, 2014 בשעה 0:54
*narration
6 ביולי, 2014 בשעה 9:52
[…] – זיירמן סיים את Transistor ואפילו כתב ביקורת! אז במקום לבזבז את הזמן בשביל לחזור על כל הדברים הטובים […]
22 באוגוסט, 2014 בשעה 17:17
הסוף לא ממש הפריע כי מבחינתי גם רוב הסיפור היה קלישאתי :
(גם לקרוא לזה ספוילר זה קצת מוגזם)
ברור לי גם שהביוגרפיות שופכות עליו יותר אור, אבל בגלל שהוא עמום מאוד כמו שכתבת, לא היה לי באמת רצון לקרוא כולן. אבל סך הכול נהניתי מהאווירה ובעיקר מהקרבות לקראת הסוף, ואני אומר לקראת הסוף כי הקרבות ממש בסוף עם ה – man's חזרו על עצמם בצורה נוראית וכבר קיבלתי פונקציות יותר מדי חזקות שהפכו את כולם לקרב של ריצה/ בריחה, תקיפה וחוזר חלילה…
29 בינואר, 2018 בשעה 15:04
[…] כן, Pyre הוא המשחק החדש של Supergiant Games, היוצרים של Bastion ו- Transistor(?), בו אתם מנסים לשחרר קבוצה של אנשים שהוגלו מה- Commonwealth […]