ביקורת: Firewatch

עידן זיירמן| ביקורת הוספת תגובה

Firewatch הוא משחק של 3-4 שעות שעולה 20 דולר. אני אומר את זה כבר מהרגע הראשון מכמה סיבות.

Firewatch is pretty! הסיבה הראשונה היא שקשה להעביר את התחושה של ״מה זה Firewatch״. האינטרנט אוהב להתשתמש במונח ״Walking Simulator״, אבל זה מונח שנועד בשביל להשפיל את הז׳אנר. בתגובה אליו, מבקרי משחקים פלצניים משתמשים במונחים כמו ״ספרות אינטראקטיבית״, אבל אז הם סתם מעוררים תחושת אי-נוחות.

הסיבה השנייה היא שיש הרבה מאוד אנשים שזה סיפור מאוד גדול עבורם.

כבר כתבתי את זה בעבר בביקורת על The Stanley Parable: או שאתם שייכים לקבוצת האנשים שמוכנה לשלם 20$ עבור משחק של 3 שעות, או שאתם יכולים לחכות לכך שהוא יזכה להנחה משמעותית ב- Steam, אבל כך או כך, אני ממליץ לכם בחום לשחק ב- Firewatch.

מה זה Firewatch? מדובר במשחק אינדי קטן שמתרחש בשנות השמונים ובו אתם משחקים את הנרי – בחור שיוצא לאמצע של יער בוויומינג במטרה להשגיח שהוא לא עולה באש.

Firewatch והיער הזה כל כך יפה. וואו, כמה שהוא יפה! זה לא שהוא מורכב מטקסטורות מפורטות וכל עץ בו בנוי ממיליארד וחצי פוליגונים וכל ענף שלו זז ברוח באופן אינדיווידואלי. ממש לא. הסגנון האמנותי שלו פשוט, כמעט כמו סרט מצויר. אבל הוא יוצר נופים מהממים ואז דואג שתעברו דרכם כמה פעמים, בתנאי מזג אוויר שונים ושעות שונות של היום, ומדי פעם הוא פשוט גורם לכם לעצור, להסתכל בפליאה, ואז לשלוף את המצלמה החד-פעמית שלכם (באמת, זה קטע כזה שמקבל התייחסות בתוך המשחק) ולצלם.

מאחר שבשנות השמונים טלפון סלולרי עדיין היה משהו ששוקל כמו מכונית ואף אחד לא ידע מה זה ״אינטרנט״, הקשר היחיד של הנרי לעולם החיצון הוא מכשיר הקשר שלו, באמצעותו הוא משוחח עם דלילה – הבוסית שלו, שומרת שמתגוררת במגדל סמוך, ומקשקשת איתו על כל מיני שטויות שהוא מוצא ושולחת אותו למשימות – כמו להגיד לצעירים השיכורים והטיפשים האלה שיפסיקו לשגר זיקוקים באמצע היער. בהדרגה, בין כל המשימות האלה, מתחיל לצוץ… משהו אחר. דברים מוזרים קורים ביער, לא ברור מי או מה עומד מאחוריהם, ואתם מתחילים לחשוד שאתם לא לבד ביער. שזה אידיוטי, כי ברור שאתם לא לבד ביער. אבל אתם מתחילים לחשוד שלמי שנמצא אתכם ביער יש כוונות לא כל כך נחמדות.

Firewatch מלבד המסתורין הזה, Firewatch מנסה ללחוץ לכם מאוד חזק גם על האזור במוח של ה״מצחיק״ וגם על האזור במוח של ה״מרגש״. הוא מנסה לעשות את זה, למעשה, כבר ממש מהרגעים הראשונים שלו, ולי, לפחות, זה נראה קצת מניפולטיבי ומוגזם. אבל זה קרה לפני שנכנסתי לתוך Firewatch. לפני שהתוודעתי יותר טוב להנרי והתחלתי לחבב את הדמות.

מה שאתם עושים ב- Firewatch זה פחות או יותר להסתובב ממקום למקום על המפה ולדבר עם דלילה. אין כאן איזשהו אתגר מכני מורכב (למרות שאתם יכולים לאתגר את עצמכם טיפה יותר אם תסירו את הסמן שמראה לכם איפה אתם נמצאים על המפה ותתחילו לנווט בעצמכם). אין כאן אפילו הרבה דברים לגלות ולחקור. היער של Firewatch, עד כמה שהוא יפה, הוא מאוד חסר חיים בהשוואה למה שאתם מצפים למצוא ביער אמיתי. כמו Gone Home ודומיו, מה שמעניין פה זאת העלילה שמתגלה לאט לאט בזמן שאתם מסתובבים במפה שלו.

העלילה הזו לא היתה מחזיקה מעמד אם היא היתה מסתמכת רק על הדברים שאתם רואים בזמן שאתם הולכים ביער. מה שמוכר אותה באמת זו האינטרקציה בין הנרי ודלילה. כל ביקורת שקראתי על המשחק שיבחה, ולגמרי בצדק, את הדיבוב המוצלח והכתיבה של השיחה המתמדת הזאת. בנוסף, הכותבים והשחקן גורמים להנרי להרגיש כמו דמות אמיתית, ולא רק שופר שמתעל את האישיות של השחקן שמשחק במשחק עכשיו. זה נהדר, וזה חשוב שזה נהדר, כי בכל זאת, זה רוב המשחק.

Firewatch אבל הביקורות למיניהן ברחבי האינטרנט קצת פחות התרשמו מהעלילה שמתקדמת בין השיחות של הנרי ודלילה. ויותר ספציפית, מהצורה שבה העלילה הזאת מסתיימת. על הנושא הזה, כמובן, בלתי אפשרי לדבר בלי להכנס לספוילרים, ולספוילרים בטח נכנס רק בפרק הספיישל של ״גיימפוד״ שנקליט עליו (למרות שנכנסנו לנושא הזה קצת בסוף הסרטון שהקלטנו על המשחק), אבל אני אסתפק בלהגיד שאני ממש לא שותף לתלונות האלה. סוף המשחק נשאר איתי עוד כמה ימים אחר כך, וכנראה שאני עוד אחזור אליו כמה פעמים בחודשים הקרובים.

אז, זה Firewatch. משחק קטן. מעניין. עם דיאלוגים טובים. קצר, אבל מדהים, ואני ממש שמח שלקחתי הפסקה ממה ששיחקתי בו באותו הזמן כדי לשחק בו. ומה ששיחקתי בו באותו הזמן היה XCOM 2, אז זו לא הצהרה שאפשר להקל בה.

Firewatch זמין לקניה ב- Steam ועבור הפלייסטיישן 4 ב- 20$. שווה את זה? ניסיתי לעזור, אבל עכשיו אתם צריכים להחליט בעצמכם.

תגיות: , , ,

4 תגובות ל “ביקורת: Firewatch”

  1. שגיא מאת שגיא:

    בעקבות ההמלצה שלך ב"בואו נשחק" הסתקרנתי מאוד (לא חושב שאף פעם שיחקתי במשחק דומה) וקניתי. בשבת שעברה זללתי את המשחק בשלוש וקצת שעות.
    אני שותף להתרשמות מהכתיבה והמשחק של הדיאלוגים – מעורר בי השוואות לסרטי אינדי קטנים עם 2-3 דמויות והרבה אישיות בתסריט. למען האמת, לסיים את Firewatch הרגיש יותר כמו לסיים סרט או סיפור קצר מאשר ההרגשה של סיום משחק – כפי שאמרת עיקר החוויה הוא סביב החשיפה לעולם ולדמויות, ופחות התגברות על מכשולים מיוחדים.
    בכל אופן אני שמח מאוד על החוויה – יש גם משהו מרענן בלהתחיל ולסיים משחק ביום אחד, ללא ההתחייבות שכרוכה בד"כ. אם הבנתי נכון את הרפרנסים, הניסיון הבא שלי בתחום יהיה Gone Home (וכנראה לא Stanley Parable כי אני לא חושב שהוא ב-פס4).
    תודה על ההמלצה :)

  2. עידן זיירמן מאת עידן זיירמן:

    קודם כל – אני מאוד שמח! :)

    לגבי The Stanley Parable – הוא אכן לא יצא ל- PS4, אבל כנראה שהמחשב שכתבת עליו את התגובה הזו מספיק חזק בשביל להריץ אותו.

  3. גיימפאד » גיימפוד, פרק 137: עידן מבין בדברים מאת גיימפאד » גיימפוד, פרק 137: עידן מבין בדברים:

    […] אהב אותו. אתם יכולים לקרוא את הביקורת המלאה של זיירמן כאן, ובקרוב יעלה גם פרק […]

  4. גיימפאד » גיימפוד, שלב בונוס: Firewatch מאת גיימפאד » גיימפוד, שלב בונוס: Firewatch:

    […] עכשיו אנחנו מסיימים באמת! אנחנו מזכירים לכם שפרסמנו גם ביקורת כתובה (ללא ספוילרים) על Firewatch וסרטון "בואו נשחק" שלנו ל- […]

הוספת תגובה


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS