כבר לפני חודשיים שלח לי בחור בשם דניאל גרבר את הביקורת שלו על Batman: Arkham Asylum. אבל אני הייתי פושטק, והחלטתי להיות עסוק בטירוף, לטוס לקנדה ולבלות את מעט הזמן שיש לי להשקיע בבלוג בהקלטה ועריכה של פודקאסטים. אז רק עכשיו חזרתי להתעסק איתה. אחרי שוידאתי שהוא לא נוטר לי טינה, ושלא מפריע לו שאני אפרסם את הביקורת שלו באיחור של חודשיים (זה לא כאילו שהמשחק היה חדש גם כשהוא כתב אותה…), העליתי אותה לבלוג. והנה היא:

מכיוון שהייתי בחופש במשך שבוע בשביל פסטיבל הקומיקס והאנימציה, היה לי קצת זמן פנוי על הידיים, אז החלטתי לכתוב ביקורת על אחד המשחקים היותר טובים ששיחקתי בהם לאחרונה. למי שלא מכיר אותי – כבר כמעט שנתיים שהייתי בשגרת חיים של עבודה ולימודים (ומעט מאוד זמן פנוי) אבל המשכתי לקנות משחקים בכל מיני מבצעים של Steam. לאחרונה הייתה לי הפסקה של כמה חודשים לפני שאני מתחיל ללמוד שוב והתחלתי לנסות לשחק בכמה שיותר מהמשחקים שהצטברו לי.

אז – באטמן. אני אתחיל בלהגיד שזה ממש כיף. לא הכיף האקראי וחסר הפואנטה של Prototype (למרות שגם בו השקעתי לא מעט זמן משחק), ולא הכיף האובססיבי של Oblivion שבו אני מרגיש צורך לעשות את כל מה שהמשחק מציע. איכשהו זה שילוב של שניהם ביחד עם עוד אלמנט אדיר – באטמן. זה פשוט מרגיש כמו באטמן, העולם של באטמן והרשעים של באטמן. זה נאמן לקומיקס, ומרגיש כמעט מציאותי.

המשחק מתחיל בזה שבאטמן לוקח את הג'וקר לארקהאם (מוסד לחולי נפש שנמצא על אי). תוך זמן קצר הג'וקר משתחרר ומתחיל להשתלט על האי, ובתור באטמן, אתם צריכים לעצור אותו ואת התכניות הזדוניות שלו לפני שאנשים ייפגעו. לצורך העניין תצטרכו להלחם בכל מיני פושעים, שביניהם, לא במפתיע, כל מיני דמויות משמעותיות מעולם הקומיקס.

מהר מאוד נתקלים באלמנט הלחימה של המשחק וחושבים "מה, אלה כל הכפתורים שאני לוחץ עליהם? זה קלי-קלות!". אבל אחרי כמה קרבות קלים נהיים מוקפים בחבורות של 20 פושעים ומגלים שזה לא כזה פשוט, ושצריך להתחמק מחלקם ולתקוף אותם מאחורה. וזה עוד רק המצב שבו הפושעים לא חמושים, או שיש להם רק נשקים קרים. עם הזמן השליטה של הג'וקר באי נהיית יותר מבוססת, ובשלב מסוים מגיעים למקומות שבהם הפושעים מצוידים ברובים, ויכולים להרוג את באטמן בקלות אם מנסים פשוט לרוץ אליהם ולהילחם בהם.

אז במקום לרוץ ולהילחם, צריך להתגנב בצל, להתחבא על Gargoyles שקרובים לתקרה ולהוריד אותם אחד-אחד. אלמנט ההתגנבות הוא מגניב, ועם הזמן לומדים יותר ויותר מהלכים שניתן לבצע. למשל – לומדים להתגנב מאחורי אויבים ולשתק אותם במכה, או להיתלות מ- Gargoyle ולתפוס אותם בהפתעה (ולהשאיר אותם תלויים הפוך עד שהם מאבדים הכרה). כאן המשחק ממש מתחיל להעביר את התחושה שהשחקן הוא באטמן.

תחושת הבאטמן הולכת ומתגברת כאשר צריך לשחק את ה"בלש" ולמצוא איזשהו רמז בזירת פשע כדי שיהיה אפשר למצוא איפה מישהו מסתתר. במצבים האלה נכנסים ל- detective mode שבו ניתן לאתר שאריות של כל מיני דברים (טביעות אצבעות, כימיקלים מסוימים, טיפות דם וכו') כדי לעקוב אחרי מישהו. הבעיה היא שהמשחק דורש להיכנס למצב הזה הרבה פעמים, וגם כשהוא לא דורש את זה – זה כלי ממש חזק שנותן יתרון עצום: אפשר לראות בעזרתו את השלדים של האויבים במעין ראיית רנטגן, וכל מיני דברים שימושיים פתאום בולטים מהסביבה. המצב הזה הורס (בעיני) את המראה המדהים של המשחק, ואני מנסה להשתמש בו כמה שפחות כדי ליהנות מהעיצוב האפל והמגניב של הדמויות והעולם.

וזה אכן העולם האפל של באטמן. אהבתי את הסרטים של באטמן, אבל הרגשתי שכל סרט מפחד להיות באטמן עד הסוף. הסרטים הישנים הצליחו לייצג את העולם כמו שצריך, אבל הדמויות היו קומיות מדי ולא מספיק פסיכיות. בסרטים החדשים הדמויות אמנם מרגישות כמו פסיכיות מוחלטות, אבל הסרט מפחד להציג את העולם של באטמן כמו שצריך, כדי לא להיראות יותר מדי כמו קומיקס. המשחק נמצא באמצע, ואולי הדבר היחיד שהוא מפחד ממנו זה שהדמויות יקללו הרבה. קלטת ראיון עם ה- Riddler שבו הוא טוען שתינוק קטוע גפיים הוא פתרון לחידה שלו שכנעה אותי שהמשחק הזה לא מפחד להציג את הדמויות כפי שהן באמת. ברחבי האי ניתן למצוא קלטות ריאיון גם עם המטופלים האחרים של המתקן, ויש גם כל מיני חידות של ה- Riddler פזורות ברחבי האי, שמעניקות כל מיני בונוסים ונותנות מבט נרחב יותר לתוך העולם הזה. החידות המוחבאות האלה פותחות ביוגרפיות של דמויות, פסלים תלת ממדיים של דמויות ושלבי "Challenge Mode". בנוסף, הם גם נותנים נקודות XP.

אין טעם לנסות למצוא את כל החפצים המוחבאים על ההתחלה. למרות שאפשר לראות בתפריטים איזה חפצים/חידות נמצאים באזור שבו נמצאים – לרובם אי אפשר להגיע בתחילת המשחק. ככל שהמשחק מתקדם כך באטמן מקבל יותר מכשירים שיכולים לעזור לו להגיע לכל מיני מקומות שהיה בלתי אפשרי להגיע אליהם קודם. המכשיר הראשון שמקבלים הוא מעין אקדח שפולט ג'ל מתפוצץ – שאיתו אפשר להרוס קירות ורצפות חלשות (או להעיף אויבים). מאוחר יותר מקבלים גם שדרוג ל- grapple hook שמאפשר להפיל קירות ותקרות חלשות (אפשר גם להפיל אותם על יריבים) ממרחק. כלי חביב נוסף הוא ה- Frequency Tuner שמאפשר לנטרל שערים חשמליים ופצצות (וכולל בתוכו את ה- mini-game הכי לא מציק שיצא לי להיתקל בו במשחק). את הדברים ההכרחיים למשחק מקבלים כחלק מהעלילה, אבל אפשר להשתמש בנקודות XP כדי לקנות שדרוגים לבאטמן (מקבלים נקודות XP בערך על כל דבר, לא רק חידות). השדרוגים האלה כוללים מהלכי לחימה/התגנבות חדשים, Batarang-ים חדשים ושיפורי כוח, מיגון וכו'.

דיברתי מקודם על העיצוב המוצלח של המשחק, אבל חוץ מזה שהעיצוב של האי מעולה – הוא מרגיש ענק. אמנם היו כמה רגעים שנמצאים בחוץ, בין הבניינים של האי שחשבתי לעצמי "אז האי לא כזה גדול…", אבל בכל בניין יש מרתפים ותעלות אוורור. גם כשהגיע השלב שבו הייתי צריך להיכנס לבניין שכבר הייתי בו, וחשבתי "אוקי, אז אני מניח שמעכשיו הדברים יתחילו לחזור על עצמם" – גיליתי שלא. האי כל הזמן משתנה ומאלץ את השחקן למצוא דרכים חלופיות ממה שהוא הכיר. מעברים נחסמים, קירות קורסים וקומות וחדרים שלמים נהיים בלתי חדירים, או נפתחים בזכות טכנולוגיה חדשה שלא הייתה לבאטמן בפעם הקודמת שבה הוא ביקר. פה ושם יש גם שלבים "חד פעמיים" כשבאטמן נכנס להזיה. שלבי ההזיה האלה כוללים התחלה של עיוות מציאות שממחיש את העבר והפסיכוזות של באטמן, ובמהרה מגיעים לקטעי פלטפורמה מוזרים ממש. השלבים האלה הם אולי הרגעים הכי מגניבים והכי כיפיים שיש במשחק.

אבל המשחק עדיין לא מושלם. קודם כל המשחק לא טורח לספר לך מתי הוא שומר את ההתקדמות שלך. כשיוצאים מהמשחק וחוזרים לשחק שוב, מתחילים מה- checkpoint האחרון, רק שלא ברור איפה בדיוק הוא נמצא. המצלמה לפעמים מעצבנת – כשבאטמן רץ הוא במרכז המסך, אבל כשהוא הולך הוא בצד – אבל מתרגלים לזה. ושוב, detective mode הופך את העולם להיות מונוכרומאטי ומשעמם – וזה חבל. בנוסף הלחימה עם ה"בוסים" במשחק היא די דומה, ולרוב כוללת שילוב של התחמקות ושימוש ב- Batarang.

בכל זאת נראה לי שזה משחק הקומיקס הכי טוב ששיחקתי בו אי פעם, ובקלות אפשר להישאב לתוכו. אפילו היה רגע שבו קיללתי שהמחשב שלי קורס באמצע המשחק, רק כדי לגלות שזה היה גז מעורר הזיות שבאטמן נכנס לתוכו. המשחק משלב המון אלמנטים שונים בצורה מוצלחת, זורמת וכיפית. גם אם אתם לא חובבי קומיקס מושבעים, ובחיים לא ראיתם סרט של באטמן (איכשהו), בעיני אתם תיהנו מהמשחק. מומלץ ביותר.