נפתח בשאלה: כמה פעמים בממוצע, לדעתכם, תזכיר כל ביקורת על Hellgate: London את המילה "דיאבלו"?

התשובה, כפי שמוכיחה לנו גרסת ההדגמה של המשחק (ותודה לגיימר) היא משהו באזור של "הרבה מאוד". כל ניסיון להתעלם מהעובדה שהמשחק הזה פותח ע"י האנשים שפיתחו את Diablo עבור Blizzard יתקל מהר מאוד בבעיה הפעוטה של הדמיון המטורף בין שני המשחקים. נכון, Hellgate: London הוא תלת-מימדי, נוצץ ועם יותר אקשן (מה לעשות, כשהמצלמה עוברת למבט לא-איזומטרי, קצת יותר קשה לכוון) – אבל הוא עדיין דיאבלו. מהאנשים ב"כפר" שמרפאים אותי וקונים ממני את הציוד המעפן שהמפלצות בכל מסך זורקות מאחור, ועד לחלוקת הנקודות בין ארבע התכונות הבסיסיות של הדמות שלי וניצול נקודת כשרון אחת בכל עלייה בדרגה.

אין לי בעיה עם זה, באמת. דיאבלו וההמשך שלו היו משחקים מוצלחים ביותר, והעיצוב של Hellgate: London (שמסתמך על לוקיישנים ריאליסטיים בלונדון כבסיס למפות תלת-ממדיות אקראיות) בהחלט מתקדם בכמה רמות על זה של אביו הרוחני. יש כאלה שיתלוננו על חוסר המקוריות, אבל האמת העצובה היא שכבר כמה שנים טובות לא היה לנו איזה "דיאבלו" ראוי.

לא שנראה לי שאני הולך לשחק בזה בקרוב. אחרי הכל, אפילו את ההרחבה של דיאבלו 2 לא סיימתי אף פעם. אבל היי, נחמד שיש את האפשרות.