זהו, סוף סוף זה הגיע. הרגע שבו, באיחור של הרבה יותר מדי שנים, אני משלים את החור העצום בהשכלת הגיימינג שלי ומשחק במשחק הכי טוב אי פעם™! טוב, ההצהרה הזו אולי מאבדת קצת מהאימפקט שלה כשמבינים שזו ממש לא הפעם הראשונה שזה קורה בשנים האחרונות – במהלכן כבר השלמתי את Deus Ex, את Sands of Time, את Half Life 1+2 וחצי מ-System Shock 2* – אבל בכל זאת, בעיני רבים Star Control 2 הוא באמת המשחק הכי טוב אי פעם™, וכבר הרבה זמן הוא היה ברשימה שלי, ולמעשה לא ברור למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע אליו, מה לא בסדר איתי.

אז התקנתי את The Ur-Quan Masters, הפורט המודרני שפותח על בסיס הקוד המקורי (ששוחרר כקוד פתוח ב-2002) של Star Control 2, על הנקסוס 7 שלי. ואז הבנתי שלא באמת נוח בשום מובן לשלוט בו ועזבתי אותו. כמה חודשים אחר כך התקנתי את Ur-Quan Masters HD, הפורט ל-PC שמוסיף גם art assets מעודכנים ברזולוציה גבוהה, על המחשב שלי. ואז הוא קרס כל פעם שניסיתי להפעיל אותו. אבל נו, משחק בן יותר מ-20 שנה. העיקר שבסוף הצלחתי.

ספוילר: לא סיימתי את המשחק וכנראה שגם לא אסיים אותו. הסיבה היא אותה סיבה שאין לי סבלנות למשחקי point & click: הרבה יותר מדי שוטטות אקראית בניסיון למצוא חפצים מעניינים או דברים שיקדמו את המשחק, והרבה יותר מדי זמן מבוזבז; רק שכאן זה אפילו יותר גרוע, כי במקום 10-20 מסכים שאפשר לשוטט בהם יש סדר גודל של מאות, ובין המסכים האלה מפרידות לפעמים דקות מלאות של חוסר מעש בזמן שהחללית משייטת לה לאיטה. אחרי כמות כלשהי של שעות שבהן מאוד נהניתי לחקור ולאסוף משאבים ולשדרג את החללית שלי ולהילחם, בהדרגה כל הדברים האלה הפסיקו להיות רלוונטיים. החללית שודרגה עד הסוף, המשאבים כבר לא נחוצים כי החללית משודרגת עד הסוף, הקרבות נהיו קלים בטירוף (נחשו למה), ונשארתי עם משחק שהוא כמו קווסט, רק הרבה יותר קיצוני מכל בחינה שמפריעה לי.

אבל! אני בהחלט יכול להבין למה אנשים התלהבו ממנו כל כך, ואולי אפילו למה עדיין מתלהבים. המכניקה שלו מאוד מעניינת בסטנדרטים של תחילת שנות ה-90, ויש לו יקום מקורי מלא הפתעות, גזעים ייחודיים (חלקם משעשעים למדי) והתרחשויות מעניינות. לכל גזע יש היסטוריה, אופי, יחס לגזעים אחרים, אג’נדות, וכו’. הוא מעביר מצוין את התחושה של להסתובב במקום עצום ולא-ידוע שממש אי אפשר לדעת במה תיתקלו בו, ובתכלס אין ספק שהוא מאוד מעניין, מסקרן וכתוב טוב. למעשה, אני די בטוח שאני אחזור אליו מתישהו למרות שהגיימפליי מעצבן אותי, רק כי אני רוצה לדעת מה קורה בהמשך. גם בסטנדרטים של היום, זה יפה; בסטנדרטים של לפני 20 שנה, זה מדהים.

רגע… יקום מקורי מלא הפתעות, גזעים ייחודיים והתרחשויות מעניינות? לכל גזע יש היסטוריה, אופי, יחס לגזעים אחרים, אג’נדות וכו’? זה נשמע מוכר… אה, כי זה בדיוק מה שהתלהבתי ממנו לפני כמה שנים, כששיחקתי ב-Mass Effect.

מהרגע שהכתה בי ההבנה הזו לא יכולתי להפסיק למצוא נקודות דמיון. נכון, שניהם משחקי חלל אפיים וכתובים טוב, אבל זה מגיע הרבה יותר עמוק מזה. ה-premise הכללי (“חללית אחת מיוחדת יוצאת לחקור את החלל כדי לאסוף מידע ולנסות להציל את כולם מאיום חלל נוראי”); השיטוט בין מערכות שמש, עם אפשרות לשלוח רכב קטן לכוכבי לכת כדי לאסוף סוגים שונים של משאבים חשובים ולפוצץ כל דבר חי שנתקלים בו; הפתעות אקראיות שמפוזרות על חלק מכוכבי הלכת; אני לגמרי מסוגל להאמין ש-Mass Effect (הראשון, לפחות) הוא ניסיון של BioWare לעשות גירסה מודרנית של Star Control 2, עם בסיס הרבה יותר RPG-י BioWare-י כמובן.

ותכלס, בהרבה מובנים הם הצליחו. האלמנט של החקר במשחק באמת גורם ליקום להרגיש גדול ואפי ולא-נודע, גם אם השטח שצריך לחקור בכל כוכב הוא גדול מדי והשליטה ברכב השטח היא בערך כמו לנווט fitball בפארק סקייטבורד ענק. הגזעים כולם מאוד מעניינים, וההיסטוריה/תרבות/אג’נדות שלהם מועברות בצורה מופתית דרך כל מיני שיחות ברקע, קווסטים קטנים, quirks של דמויות ורפרנסים צדדיים בדיאלוגים. למעשה, זה הרבה יותר טוב מהגזעים ב-Star Control 2, שלרובם יש לטובתם רק את ה-quirks וכמה שורות דיאלוג על מי הם ומה הם רוצים. (אם כי Mass Effect הרבה יותר “רציני” ואין בו ממש מקום לשטויות מצחיקות כמו ה-*HAPPY CAMPERS* של ה-Orz או Captain Fwiffo)

אז בעצם מה שאני טוען הוא ש-Mass Effect בפירוש יותר טוב מהמשחק הכי טוב אי פעם™? ובכן, לדעתי כן, אבל עם שתי הסתייגויות מאוד חשובות: 1) בכל זאת יש לו איזה כמה שנים אקסטרה של ניסיון, ותק, שיפורים טכנולוגיים והתקדמות בעיצוב משחקים באופן כללי; 2) לא “בפירוש” יותר טוב. מעבר לעובדה שזה מן הסתם סובייקטיבי, ואני באופן כללי מאוד אוהב משחקי תפקידים ולא ממש אוהב קווסטים, יש לו גם חיסרון אחד מאוד משמעותי – בקושי מרגישים בו את כל הקטע הזה של ה“חלל”. ב-Star Control 2 יש דגש מאוד חזק על החללית, קרבות-חלל, נסיעה בחלל, קואורדינטות ומיקום של כוכבים ספציפיים במפת החלל, סוגים שונים של כוכבים וכוכבי לכת, וברור לחלוטין שזה משחק חלל, והחלל הוא מאוד מרכזי וחשוב, חלל חלל חלל. Mass Effect מתמקד בגזעים ובדמויות, ובכך די זונח את כל השאר. וזה מאוד חללחבל.

בסופו של יום, שני המשחקים האלה מאוד מעניינים בפני עצמם, גם במשחקיות וגם בכתיבה, ולמרות שהם מאוד דומים ברמה הבסיסית, הם מאוד שונים באופי. אני אישית לא מאמין בדירוג מוחלט של דברים, אבל אני כן יכול להגיד ש-Star Control 2 הוא פיסת היסטוריה מאוד חשובה, והוא חינמי, ומאוד מעניין (בטח לחובבי מדע בדיוני), ואם לא שיחקתם בו אז למה לוקח לכם כל כך הרבה זמן להגיע אליו, מה לא בסדר איתכם. ו-Mass Effect? פה אני משוחד, כי אני מאוד אוהב משחקי תפקידים ואת BioWare בפרט, אבל אם אפילו דורון נהנה ממנו, כנראה ששווה לנסות.

* כן כן, אני עוד אחזור ל-System Shock 2. הייתי צריך לעשות הפסקה כי, אתם יודעים, עברתי מדינה וזה.