אני זוכר את היום בו המוזיקה מתה. טוב, היום בו ז’אנר משחקי המוזיקה מת, אבל זה לא נשמע מרשים באותה מידה. בתעשיית משחקי הוידאו, כידוע, שום דבר לא מת לנצח; חוץ מחומרה כמובן – גם ה-Xbox ששיחקתי עליו Rock Band וגם כלי הפלסטיק שהיו לי כבר מזמן לא רלוונטיים. ועדיין, אחרי ההתעללות השיטתית של Activision העולם לקח הפסקה של כמה שנים מגיטר הירו ורוק באנד, ולהרבה מאיתנו זה היה מאוד עצוב.
כמו שתמיד קורה במצבים כאלה, כמה מפתחי אינדי ניצלו את החור שנפער בליבנו וניסו למלא את הנישה. וכמה מהם הצליחו לעשות את זה בסטייל, עם חידושים מעניינים ורעיונות מצוינים, שגם לא דורשים השקעה של מאות דולרים בכלי נגינה מבוססי-פלסטיק למיניהם. אז הנה 3 משחקים כאלה, שמשלבים את הקצב והמוזיקה עם סגנונות משחק אחרים ופסקולים מאוד כיפיים, והם מומלצים לכל מי שמחפש משהו to scratch this itch עד ש-Rock Band 4 ייצא כבר, וגם למי שסתם אוהב קצב ומוזיקה.
One Finger Death Punch
אוהבים סרטי קונג פו? One Finger Death Punch הוא בדיוק זה. לוחם אחד בודד מול מאות mooks וכמה בוסים פה ושם, קרבות מאוד מהירים וכאוטיים, נשקים שונים שנזרקים מצד לצד, בניינים ורהיטים שנהרסים מסביב, והכי חשוב: כוריאוגרפיה מאוד מאוד מוקפדת. המכות פה לא באמת מותאמות למוזיקה, אבל המשחק כן מקדיש הרבה תשומת לב לקצב של הקרבות והתוצאה מאוד כיפית. השליטה כל כך פשוטה שאפשר לשחק בו אפילו על סמארטפון – אבל זה בשום מובן לא קל: כשהמשחק מתקדם הוא מוסיף עוד סוגי אויבים ומגביר את המהירות, ומצליח ליצור אתגרים מטורפים לחלוטין ואווירה מצוינת והמון אדרנלין. וכל זה עם גרפיקה של stick figures וסכימת שליטה שכוללת בדיוק 2 כפתורים.
טריילר | פסקול | סטים | iTunes | אנדרואיד
Retro/Grade
אז שיחקתם במשחק shoot ‘em up ישן, כמו Tyrian או Raptor. הגעתם לבוס האחרון. הרגתם את הבוס. קרדיטים עוברים לפניכם. ופתאום – גליץ’ ברצף החלל/זמן, ואתם מוצאים את עצמכם נוסעים אחורה בזמן.
זה מה שקורה בדקה הראשונה של Retro/Grade. ומה עכשיו? ובכן, צריך לדאוג שכל מה שקרה באמת יקרה כמו שצריך, כדי למנוע מרצף החלל/זמן להתחרבש לגמרי. כלומר, לדאוג “לתפוס” את כל היריות שלכם בדיוק בזמן שבו הן יצאו מהחללית במקור, ולהתחמק מהיריות של האויבים כי מן הסתם שרדתם את ה-run המקורי. בעזרת הקונספט הבסיסי הזה המשחק מצליח ליצור שילוב מצוין של משחק קצב ו-shoot ‘em up, שלא מאבד כמעט כלום מהדברים הטובים בשני הסגנונות ועדיין מרגיש כמו משהו חדשני, קוהרנטי וכיפי, והעיצוב הנאון-י יחד עם פסקול טכנו מוצלח עוזרים מאוד להיכנס לגרוב של המשחק.
אתר בית | טריילר | פסקול | סטים
Crypt of the NecroDancer
המשחק האחרון ברשימה הוא dungeon crawler לכל דבר. חוקרים את הקומה הנוכחית, נלחמים במפלצות, אוספים loot, ומחפשים את המדרגות לקומה הבאה. הטוויסט (לא בדיוק טוויסט כשזה בהקשר של הפוסט הזה אבל נו) הוא שכל זה קורה בקצב של המוזיקה. המפלצות זזות עם הקצב, וגם לכם כדאי – לא רק כי זה בונה multiplier למטבעות, אלא בעיקר כי זו הדרך היחידה לצאת מזה בחיים. לכל מפלצת יש תבנית תנועה שונה, אבל המשותף הוא שהכל קורה יחד עם המוזיקה, וכדי לנצח בקרבות תצטרכו גם ללמוד את כל תבניות התנועה וגם להתאים את התנועה שלכם אליהן.
המשחק הוא בעיקרון roguelike, אבל הוא מחולק לכמה zones, כשבכל אחד יש 3 שלבים + בוס וכל שלב מוגבל לאורך של השיר שמתנגן בו, אז משחק בודד לא יכול להימשך יותר מ-10-15 דקות וזה אף פעם לא מרגיש כאילו איבדתם הרבה התקדמות. הפסקול המדהים של דני ברנובסקי – אותו מלחין שכתב את הפסקולים של Super Meat Boy, Canabalt, Binding of Isaac ועוד – משלים את החוויה וגם מאוד כיף להאזין לו סתם ככה.
אתגר בונוס למעוניינים: השליטה במשחק היא באמצעות 4 החצים בלבד, אז אפשר לשחק בו גם על dance pad של DDR – ואפילו אפשר לקנות אחד רשמי של המשחק!