יצא הדמו ל-F.E.A.R 2, ואתם מוזמנים להוריד אותו מגיימר או מ-vgames. הקובץ שוקל 1.8 ג'יגה, מה שמעלה את השאלה – האם הוא שווה את הטרחה?

לאחר משחק בדמו, התשובה שלי היא כן. הגרפיקה מצוינת, האקשן איכותי כמו במשחק הראשון, וזה בחינם. האם אני אקנה את המשחק המלא? אני די מתלבט, למען האמת. ה-Tagline של המשחק הוא "Fear Alma Again", וה-Again הזה מאוד בולט בדמו. שוב אתם נלחמים במסדרונות של משרדים, שוב מופעלים עליכם אותם שטיקים של הזיות, התקפי פסיכוזה וחזיונות עם אלמה, אותה ילדה רצחנית שכבר לא ממש מפחידה אף אחד. כל הסיפור הזה כבר די מיצה את עצמו במהלך המשחק הראשון בסדרה, ואני ממש לא יודע אם יש לי כוח לעוד משחק שלם שכזה.

מצד שני, יכול להיות שהדמו לא מייצג את המשחק כהלכה. ייתכן ש-F.E.A.R 2 יכלול מגוון חידושים, שבראשם, אם ירצה השם, סביבות קצת יותר מגוונות. אני לגמרי בעד לקבל התקפי אלמה בג'ונגל או בחלל החיצון, למשל. העיקר שמשהו יהיה שונה. ואם לא, נו טוב. לפחות ה-Bullet Time עדיין מגניב.

בקומיקס "גיקטופיה" שמתפרסם בויגיימס התפרסמה תגובה משעשעת למדי להגנת התוכנה המעצבנת של Spore. בשביל לקרוא אותה – קראו את סטריפ 28 ואז את סטריפ 29. כדאי לכם.

העדכון החדש של Team Fortress 2 כבר איתנו, ובו מככב הסובייטי האהוב עלינו, הלא הוא ה-Heavy. כרגיל, יש 35 Achievements חדשים שניתן לקבל ואיתם שלושה כלי נשק חדשים. הפעם הקלו עלינו ב-Valve, וזכייה ב-22 Achievements מספיקה על מנת לקבל את כל השלושה.

על ה-Sandvich כבר שמעתם. עוד חדשים הם כפפות ה-KGB, שעל כל מכה מוצלחת בעזרתן תקבלו 5 שניות של Critical Hits, וכן נטאשה, חברתה הטובה של המיניגאן סשה, לה יש יכולות הגנתיות טובות יותר (יכולה להאט את הקבוצה היריבה), אך עושה פחות נזק בהתקפה.

חוץ מזה, יש גם מפת Payload חדשה ומצויינת, שמחזקת את האהבה שלי למצב המשחק הזה, וכן סוג חדש של משחק בשם Arena. מצב משחק זה די דומה ל-TDM: השחקנים מחולקים אקראית לשתי קבוצות ובכל סיבוב עליהם להרוג את חברי הקבוצה השניה. אין Respawns ב-Arena, אז מי שמת יושב בצד עד סוף הסיבוב.

יתר על כן, אם יש הרבה שחקנים בשרת והקבוצה שלכם הפסידה, ייתכן ותצטרכו להמתין בחוץ את כל הסיבוב. אני מאמין שבשרתים קטנים בהם משחקים 3 על 3 מצב ה-Arena פורח – אין ספק שהוא דורש טקטיקות שונות ממצבי המשחק האחרים, ויכול להוות שינוי מרענן – אך בשרתים של 15 ויותר שחקנים, כנהוג בשרתי TF2, הוא בעיקר מתסכל.

אישית, אני עדיין מנסה להשלים את ה-Achievements של ה-Pyro. עכשיו כשיש כל כך הרבה Heavy בשרתים זו הזדמנות טובה לזכות ב"Makin' Bacon" שדורש ממני להרוג 50 שמנמנים. גם הפעם העדכון מגיע עם סוף שבוע חינם במשחק לכולם, אבל קשה לי להאמין שיש עוד מישהו בעולם שעוד לא שיחק בו.

והיום: אוסף ידיעות אקראיות.

1. ג'יי קיי סימונס (וג'ני מקראת'י, ועוד כל מיני שחקנים חשובים פחות) נחשף כחלק מהקאסט של Red Alert 3. אני לא מתרגש מ- Red Alert 3 בכלל… אבל היי! ג'יי קיי סימונס! (הסרטון המלא ניתן להורדה מכאן)
2. אני מופתע שדורון עוד לא כתב על זה משהו – אבל נחשף אחד מכלי הנשק החדשים של ה- Heavy בעדכון הקרוב ל- Team Fortress 2. הוא די מוצלח.
3. תאריך היציאה ל- The Sims 3: פברואר 2009. מוקדש למכורה המושבעת של הסימס שמשחקת בו כבר מאז יולי, מסתבר.

אני מצטער – באמת אין לי שום דבר נוסף להגיד על כל אחד מאלה.

מהיום הראשון בו פתחתי את הבלוג, שמרתי מקום של כבוד ל- Geometry Wars. מדובר במשחק שגם היום, 950 חיקויים אחרי, עדיין נותר הנציג המבריק ביותר של ז'אנר ה- Arena Shooters. או לפחות, זה היה המצב – עד ש- Geometry Wars 2 הגיע.

העיקרון נותר אותו העיקרון: אתם משחקים חללית קטנה, בצורת צבת, שנעה בזירה מלבנית שמתמלאת בהדרגה בהמוני יצורים. עם הג'ויסטיק השמאלי אתם מזיזים את החללית. עם הג'ויסטיק הימני אתם בוחרים את כיוון הירי שלכם. עם העיניים שלכם אתם מנסים לאתר את החללית שלכם בתוך סבך האורות האפילפטי שמכונה "שדה הקרב".

ואז, בהדרגה, אתם מתחילים להבחין בתבניות בתוך מערבולת הצבעים ההזויה הזאת. הקולות שהיצורים משמיעים כשהם מופיעים, הצבעים שלהם – כל אלה נותנים לכם אינטואיציה לגבי סוג האיום שאתם מתמודדים איתו בכל רגע נתון. ואתם תצטרכו את האינטואיציה הזאת – כי כשהמסך כולו נהיה עמוס בצורות וצבעים, ושובל ההרס שאתם משאירים בשדה הקרב הופך לסממן היחיד בנוגע למיקום שלכם, האינטואיציה הזאת היא מה שיעזור לכם לשרוד את השניות הקריטיות הנוספות לצורך שבירת השיא הקודם שלכם. זה כיף, זה מקפיץ את רמת האדרנלין בדם, ולעזאזל – זה ממכר.

בהשוואה למשחק הקודם, השינויים הראשונים נראים כקוסמטיים בלבד. כמה יצורים חדשים. החורים השחורים יוצרים גל הדף שהורג יצורים סביבם כשמפוצצים אותם. ה- Multiplier שקובע את הניקוד שאתם מקבלים עבור הרג של כל יצור לא חסום ב- x10. דברים קטנים כאלה.

אבל מהר מאוד מגלים ש- Geometry Wars 2 מצליח, למרות הדמיון הרב, ליצור חווית משחק שונה מספיק בשביל להצדיק את המשחק החדש. הסיבה העיקרית לכך היא הופעתם של ה- Geoms – נקודות קטנות שמופיעות לאחר שאתם מחסלים יצורים, ומעלות את ה- Multiplier שלכם. התוצאה היא שבשביל להגיע לניקוד גבוה באמת, תהיו חייבים לסטות מהמסלול הבטוח שאתם בדרך כלל יוצרים לעצמכם. אבל ה- Geoms הם לא האחראים היחידים לשינויים הקלים שבהם המשחק מתנהל. אחד היצורים החדשים, למשל, הוא חץ כתום שנע במסך לאורך קווים ישרים. בהתחלה זה לא נראה הרסני מדי, עד שמבינים שהמסלול שלו דורש מכם להזהר הרבה יותר אם אתם מנסים את הטקטיקה שעבדה כל כך טוב במשחק הראשון: טיסות מעגליות מסביב למסך. יצורים נוספים שיכריחו אתכם לסטות מהמסלול הם ה"שערים": פסים לבנים שאם אתם עוברים דרך האמצע שלהם, הם יעזרו לכם ע"י חיסול של כמה מהיצורים שנמצאים סביבכם, אבל אם אתם נוגעים בקצוות הצהובים שלהם? חבל, דווקא הלך לכם טוב לרגע.

אז הדינמיקה קצת השתנתה, ושחקני Geometry Wars מנוסים (ואפילו כאלה ממוצעים-מינוס, כמוני) יצטרכו ללמד את עצמם כמה טריקים חדשים בשביל לשרוד בשדה הקרב של Geometry Wars 2 ולהגיע להישגים מכובדים כמו בעבר. אבל ההנאה הגדולה מהמשחק החדש לא נובעת רק משיטת המשחק שהשתנתה מעט. ההנאה האמיתית מגיעה מהעושר שהוא מציע לשחקן. אם תרצו, תוכלו להשקיע את אותה כמות הזמן ששרפתם על Geometry Wars המקורי במצב משחק אחד בלבד: מצב ה- Evolved, שפועל בצורה זהה למשחק המקורי. גם מצב ה- Deadline דומה לו למדי, והוא מחליף את מגבלת הפסילות שהיתה במשחק המקורי במגבלה של שלוש דקות, שבמהלכן תנסו להשיג מספר גדול של נקודות ככל האפשר.

המצבים האחרים מציעים כבר חוויה שונה לחלוטין. Waves הוא ללא ספק החלש מבין השישה – הוא מעמת אתכם בעיקר מול קווים ישרים שמורכבים מ"חצים", ואז מעלה בהדרגה את התדירות שבה הקווים האלה מופיעים. King הוא כבר מוצלח יותר: הוא נותן לכם לירות רק מתוך אזורים עגולים שמופיעים על המסך, אבל סוגר את האזורים האלה מספר שניות לאחר שאתם נכנסים לתוכם.

אבל המצבים המוצלחים ביותר ב- Geometry Wars 2 הם, לדעתי, Sequence ו- Pacifist. מצב ה- Sequence נותן לכם עשרים שלבים קבועים שאתם צריכים לסיים, כשכל אחד מוגבל לשלושים שניות. כל אחד מהשלבים האלה שונה מאוד באופי, וע"י מיקום יצירתי של המפלצות על המסך – מכריח אתכם לאמץ טקטיקות שונות בכל שלב ושלב. Pacifist שולל מכם את האפשרות לירות, ומתחיל למלא את המסך במפלצות וב"שערים", שבאמצעות מעבר דרכם אתם יכולים לחסל את המפלצות הללו. חוסר הצורך להתמודד עם ירי במקביל לטיסה אולי פוגע באחת מאבני היסוד של Geometry Wars, אבל המשחק ב- Pacifist הוא כל כך מותח עד שהוא במהרה ישכיח מכם את חדוות הירי שמאפיינת את מצבי המשחק האחרים, ויחליף אותה בסיפוק שנובע מהתחמקויות בלתי-אפשריות מגושי יצורים שממלאים את כל שדה הראייה שלכם.

ולכל אלה, מתווסף הטאץ' הגאוני עליו כבר דיברתי בעבר: אם אחד מהחברים שלכם, חלילה, עוקף את הניקוד שלכם באחד ממצבי המשחק – Geometry Wars 2 ידאג להזכיר לכם את זה בכל הזדמנות. בתפריט הראשי – תראו אותו מככב מעליכם ברשימה השיאים של מצב המשחק הזה. בתוך המשחק עצמו – תראו את השם שלו מופיע בפינה הימנית-עליונה של המסך. בהשוואה למשחק הקודם,
Geometry Wars 2 דוחף בצורה הרבה יותר חזקה את המרדף אחרי ה- High-Score הבא. וזה עובד.

ל- Geometry Wars 2 יש גם אפשרות נחוצה בהחלט של משחק מרובה-משתתפים – גם תחרותי, גם שיתופי, וגם שיתופי-מאוד (שחקן אחד מטיס את החללית, שחקן שני יורה). האפשרות הזאת לא עובדת ברשת, אלא רק בצורה מקומית, וזה מאוד תמוה ומוזר – אבל עדיין כיף. הדיווח המלא בנושא יגיע בשבוע הבא – כשערב ה- Geometry Wars 2 שאני ודני מתכננים יתבצע סוף כל סוף, אבל גם כששיחקתי עם שחקן שלעולם לא נגע ב- Geometry Wars 2, המשחק השיתופי עדיין היה כיף למדי.

אפילו הגרפיקה של Geometry Wars 2 עברה כמה שינויים קטנים, שיוצרים למשחק תחושה אחרת לגמרי. כאן, אני לא בטוח כל כך שהשינוי הוא לטובה. Geometry Wars 2 הוא עמוס יותר – עם יותר צבעים מרצדים על המסך ויותר פרטים שממלאים את שדה הראייה שלכם. Geometry Wars תמיד הפך, בשלבי המשחק המתקדמים, לגוש צבע אחד גדול – אבל אני חושב שאני בכל זאת מעדיף את המראה ה"נקי" יותר של המשחק המקורי על פני זה של המשחק החדש. גם המוזיקה של המשחק החדש, לדעתי, פחות מוצלחת ממוזיקת ה- "Evolved" המקורית (שבאמת מלווה את מצב ה- Evolved ב- Geometry Wars 2). אבל אלה נושאים סובייקטיביים, וקשה לי להגיד שהם צריכים להשפיע על הדעה שלכם בצורה כזו או אחרת.

בשורה התחתונה, עבור 800 נקודות (~עשרה דולרים), אין ספק שכדאי לכם לקנות את Geometry Wars 2. הוא כיפי. הוא ממכר. הוא עמוס בתוכן (עד כמה שמשחק מסוגו יכול להיות עמוס בתוכן). הוא מעוצב בצורה נפלאה. אם אהבתם את המשחק הראשון, תאהבו גם את המשחק השני. אם לא שיחקתם במשחק הראשון, המשחק השני הוא הזדמנות מצוינת להתוודע לפלא הזה. ואם לא אהבתם את המשחק הראשון… מה לא בסדר אתכם, תגידו לי?

אתמול בערב ביצעתי סריקה שגרתית על עיתוני סוף השבוע. בין הכתבות הסטנדרטיות (בייג'ינג 2008, הפלישה הרוסית לגאורגיה ואולמרט, כמובן), מצאתי במוסף "7 לילות" של ידיעות טור קצרצר שעוסק במשחקי מחשב ווידאו. מעולה, חשבתי לעצמי, כיף לראות שתעשיית המשחקים עשתה עוד צעד קטן בדרכה אל המיינסטרים. ללא ספק, היום שבו נוכל להרשים בחורות באמצעות הדמות שלנו ב- World of Warcraft נמצא מעבר לפינה.

אבל אז התאכזבתי. הטור הנ"ל נקרא "למה לא יורים פה?" (ואפשר לקרוא אותו כאן), והוא עוסק, לכאורה, בגל החדש של המשחקים הלא-אלימים ושוברי-הנורמות שמציפים אותנו. לאחר סקירה כללית, נותן הכתב (גון בן-ארי, שכבר כתב איזה ספר אחד בחיים שלו ובאופן כללי עושה הרבה יותר מאשר לכתוב טורים ל- "7 לילות" ) חמש דוגמאות למשחקים המשתייכים לטרנד החדש. הבעיה? הטור הזה הוא שילוב של התנשאות, שוביניסטיות קלה, ובורות.

נתחיל בשוביניסטיות, כי זה קל. זה מתחיל מעקיצה קלה: "הגיימרים השוביניסטים קוראים לזה 'משחקי מחשב לבנות'", אומר גב"א על הטרנד החדש. אבל משפט אחר כך מסביר גב"א שגיימריות קוראות לזה "משחקי מחשב סוף סוף", וכותרת המשנה של הכתבה מסבירה ש"הגיימריות דווקא מרוצות". כך, מצטרף גב"א לקבוצת השוביניסטים המדוברת. כל הכבוד.

מה שיותר מפריע לי זו ההתנשאות המגעילה. למשל:

המשחקים החדשים נוטים להיות לא אלימים, מופשטים למדי, ושוברי נורמות רגילות של משחקי מחשב, כמו למשל הנורמה שקובעת שמשחק מחשב צריך להיות לפחות טיפה מעניין יותר מבהייה בקומקום.

על Flower:

קניתם את המשחק? מזל טוב, לפחות תוכלו סוף סוף להפרות משהו.

על Braid (אגב, סוף כל סוף קניתי אותו ב- XBLA, פוסט בקרוב):

יתרון: אולי אפשר יהיה להזיז את הזמן קדימה כך שתעברו מנטלית את גיל 12 ותפסיקו לשחק באקסבוקס

ההערות האלה הן בהחלט משהו שהיה מרגיש במקום אם הן היו מופיעות, למשל, ב"בלייזר". אבל החבר'ה ב"בלייזר" לפחות טורחים לעשות מחקר של דקה או שתיים אם הם מתחילים לכתוב על משחקים. הטור הזה פשוט מפגין חוסר מודעות מוחלט לכל מה שקורה בתעשיה שאת "הטרנד החדש" שלה הוא מנסה לסקר.

משחקים לא-אלימים הם לא עסק חדש. הם נמצאים איתנו מאז הרגע הראשון, ואני לא רואה למה מישהו צריך להתרגש עכשיו יותר מאשר כש- The Sims יצא. כן, היתה עלייה לאחרונה בפופולריות של משחקי קז'ואל (בניגוד לסתם משחקים לא-אלימים), אבל היא התחילה אי-שם עם עלייתה של PopCap, או היציאה לאוויר העולם של ה- Wii. ל- Braid ו- LocoRoco אין קשר יותר ישיר אל הטרנד מאשר ל- Geometry Wars.

ואולי הוא מתכוון דווקא ל"משחקים לא קונבנציונליים"? שוב, מדובר בתופעה שהתחילה להופיע קצת לפני שהמציאו את העכבר (חשבתי לתת כדוגמה את "Rez" או את משחקי הקצב של הקונסולות השונות, אבל בסופו של דבר אני אסתפק בלקרוא להם "משחקים של יפנים"). אם זה ה"טרנד" שהטור מנסה לסקר, אז הוא עושה את זה באופן מאוד מבולבל. אני לא מבין מה המכנה המשותף למשחקים שהופיעו בכתבה הזאת, ואיך הם שונים בצורה כלשהי מ- 5 המשחקים הלא-קונבנציונליים האקראיים שהיו מופיעים בכתבה הזאת אם היא היתה נכתבת לפני שנתיים, למשל.

אני לא מכיר את גון בן-ארי, וייתכן מאוד שהרבה מהשטויות שנכנסו לכתבה נכנסו לשם כתוצאה מהתערבות של עורך או עורכת לא-מבריקים במיוחד. בסופו של דבר, מה שמפריע לי הוא לא משפט טיפשי פה ושם. מה שמפריע לי הוא שאנשים שלא נגעו במשחקי מחשב או וידאו יצאו, בסוף הכתבה, עם כמה חיזוקים חדשים לגבי תפיסת העולם שלהם: כל משחקי המחשב הם משחקי יריות משעממים וחסרי-השראה, ועד שמשהו שובר את המחזוריות הזאת, מדובר במשחקים ביזאריים ומשעממים לא פחות. שמיועדים לבנות. איזה יופי.

הטריילר הטוב של השנה? יכול מאוד להיות.

את MySims, גרסת ה- Wii למפלצת חבילות-ההרחבה, The Sims, אף פעם לא יצא לבדוק – בעקבות העדר Wii בסביבה הקרובה אלי (ומחסור אפילו חמור יותר באנשים שבאמת מוכנים להתפס כשהם מתעניינים במותג הזה).

עכשיו הוא יוצא גם למחשב האישי, אז כנראה שיהיה לי צ'אנס להתעדכן. והוא עדיין נראה חמוד בטירוף.