ג'ף גרסטמן, מי שהיה העורך של Gamespot.com עד סוף 2007 (ואני לא מניח שאני צריך להזכיר לכם מה קרה עם הסיפור הזה, נכון?), פתח בלוג חדש בשם Giant Bomb. הבלוג, אתו הוא פתח עם עוד כמה חברים (ובשום מקום לא הצלחתי למצוא רשימה מרוכזת שלהם), עוסק בנושא הלא-מאוד-מפתיע של משחקי מחשב ווידאו.

בפעם האחרונה שכמה עיתונאים ברמה בינלאומית התכנסו יחדיו כדי לפתוח בלוג, קיבלנו את Rock, Paper, Shotgun, שמאז הפך להיות אחד הבלוגים המוצלחים ביותר בנושא משחקי מחשב ברשת. קשה לי להגיד שאני מעריץ את ג'ף גרסטמן באותה הצורה העיוורת שאני מעריץ את החבר'ה מ- RPS, אבל עדיין הציפיות שלי גבוהות למדי. נחכה ונראה.

את Giant Bomb אפשר למצוא כאן. תהנו.

Shift, משחק הפלאש שדורון מאוד אהב, זכה להמשך.

העיקרון זהה למשחק הקודם. במילותיו הנצחיות של דורון: "אם משהו לא מסתדר לכם, פשוט תנסו את זה הפוך". הפעם נוספו סוגים חדשים של בלוקים ואפשרויות חדשות לסובב את המסך. והוא גם קצת יותר קשה. אבל לא בהרבה.

עוד לפני ששמענו על Rising Eagle (שאגב, יזכה לפוסט נוסף בנוגע אליו בעתיד הלא-רחוק), התחיל להתרוצץ מידע על חברת Funtactix בקרב אתרי המשחקים הישראליים. בסוף השבוע, חשפה החברה חלקיק ראשון מתוך העולם האינטרנטי שעליו הם עובדים: Slider Party. את המשחק ניתן להוריד בחינם מאתר החברה, או מגיימר (שם הוא מגיע בצירוף לראיון עם דורון ניר ואמיר לוטן – אנשי Vgames בעבר, ואנשי Funtactix בהווה).

אי אפשר להמנע מלמתוח השוואות בין Slider Party ל- Rising Eagle, אף על פי שהמכנה המשותף הכמעט-יחיד ביניהם הוא העובדה ששניהם משחקים ישראלים. בעוד ש- Rising Eagle הוא משחק פעולה בגוף ראשון "כבד" ועמוק,לא ידידותי למשתמש, ועם המוני מסכים שבכל אחד מהם ניתן לשלוט בקירוב ב- 550,279 אפשרויות שונות, Slider Party הוא משחק שמאפשר לכם להתחיל לשחק בערך ב- 3 או 4 לחיצות כפתור, מסך האפשרויות שלו לא מכיל אפילו פעם אחת את המילים "Anti-Aliasing", והמדריך למשתמש שלו מרוכז כולו במסך הטעינה של המשחק. ואם אתם שואלים לדעתי בעניין – העתיד שלו נראה טוב הרבה יותר משל Rising Eagle.

מדובר במשחק פעולה אינטרנטי חביב, מנקודת מבט איזומטרית. הדמות שלכם נעה ברחבי הזירות הקטנות והדחוסות שלו על גבי גלשן מעופף (בסגנון "בחזרה לעתיד 2") וצריכה… אה… לירות בדמויות האחרות שמעופפות ברחבי הזירות על גבי גלשן מעופף. יש למשחק גם מצב משחק בקבוצות, וגם מצב המכונה "Crystal Run" (שזה שם מפואר ל- Capture the Flag), אבל העיקרון הבסיסי לא משתנה. והוא גם עובד די טוב.

כל המבנה של Slider Party מיועד למשחק מהיר ובלי סיבוכים מיוחדים. חלון ה- Settings המינימליסטי והפשטות של המשחק אמורים להבהיר לכם את זה. אבל כל הסיפור הזה אמור להיות רק יריית הפתיחה – Funtactix שואפים ליצור עולם וירטואלי שהמשחק הזה מהווה רק פן אחד שלו – הדמות שלכם תוכל לעבור בקלילות ממשחק למשחק, עם נתונים כמו ההישגים שלה בכל משחק ומשחק ופריטי הלבוש שלה. יש במשחק גם את הבסיס ל"שוק" שבו אפשר לקנות ביגוד חדש לדמות.

יש ל- Slider Party כמה בעיות. קודם כל, המפתחים של המשחק צריכים קצת להסגר על איך בדיוק כל הסיפור מסביב ל- Slider Party צריך לעבוד. לא ברור, למשל, מה אפשר לעשות דרך המשחק, ומה אפשר לעשות דרך האתר של Slider Party. למה רשימת ה- Achievements של כל שחקן זמינה רק דרך האתר ולא דרך המשחק? למה המצב עם השוק שבו אפשר לקבוע את הביגוד של הדמות הוא לא הפוך? חלוקת הסמכויות בין העולם האינטרנטי לזה של המשחק צריכה להיות קצת יותר אינטואיטיבית. אבל היי, אפילו המפתחים עצמם מודים בזה שהם לא בטוחים איך החוויה הסופית תראה, אז אני לא מאוד מודאג.

ובלי קשר לחלוקת הסמכויות בין המשחק לאתר האינטרנט שלו, עדיין יש עוד קצת עבודה לעשות בנושא הממשק והאינטואיטיביות שלו. למה מצפייה ברשימת ה- Achievements, למשל, אני לא יכול לדעת למה מתייחס כל הישג והישג? ולמה אני חייב לצאת מהמשחק כדי להחליף שרת?

אבל האמת היא שאלה תלונות קטנות. לא שהן לא-חשובות – בשורה התחתונה Slider Party ימדד גם לפי פרטים טכניים קטנים כאלה… אבל בניגוד ל- Rising Eagle, שמנסה לכוון מאוד גבוה בעולם שבו יש לו תחרות מטורפת, Slider Party מנסה לכוון לאזור הרבה יותר נגיש, והוא מצליח לעשות רושם ראשוני מוצלח הרבה יותר. אני מאוד סקרן לראות מה הולך להגיע בעתיד מצד החבר'ה מ- Funtactix. ובינתיים, אני ממליץ לכם לקפוץ ולנסות את המשחק. זה זה לא עולה כסף, אז מה אכפת לכם?

רון גרוס מהבלוג A Quantum Immortal שלא-ממש-קשור-למשחקים-אבל-לפעמים-כן, הפנה את תשומת הלב שלי ל- Grid16: משחק שמעביר אתכם בזריזות בין 16 משחקים שונים, ומעלה בהדרגה את המהירות בה אתם צריכים לשחק בהם.

זה כיפי מאוד. רק חבל שאני ממש גרוע בזה.

זיירמן טוען ש-Super Mario Bros. 3 הוא הפלטפורמר הכי טוב אי פעם.

עכשיו, כל מי שרוצה לבדוק את הטענה הזאת, ולא רוצה להתקין אמולטורים על המחשב או ה-PSP, או לחכות עד שהוא יגיע ל-Virtual Console (ולעבור לאמריקה בשביל שיוכל להשתמש בשירות), יכול לגלוש לאתר הזה ולשחק במשחק, או באחד ממאות משחקי NES פופולריים (יותר או פחות) אחרים, ישירות דרך הדפדפן.

יאללה, מה המשחק שהכי מדגדג לכם את עצב הנוסטלגיה?

(דרך עוד פסילה)

עריכה לפני פרסום: ועכשיו אני רואה שסקוט מ-EL כבר פרסם את האתר הזה פעם. לא נורא, הוא עדיין מגניב למדי.

(יאצי. מי חשבתם?)

אחרי כל הדיבורים של CliffyB מ-Epic על כך ש"הגיימינג ב-PC הוא בבלאגן", וההכרזה על Gears of War 2 ל-X360, כבר התחלתי לחשוב שהם לעולם לא יתקנו את ההמרה הגרוטאתית משהו של Gears of War למחשב. למרבה ההפתעה patch חדש למשחק יצא אתמול, שאולי מתקן את כל הבעיות. ומצד שני, אולי לא. מבולבלים? גם אנחנו. בדרך כלל מגיעה עם טלאי רשימה של התיקונים השונים. כאן יש קובץ exe, וזהו. משהו פה קצת פישי. אני הולך לחכות ולראות מה יגידו על הטלאי בפורומים לפני שאתן למשחק עוד הזדמנות.

בלוגר בשם Evan Merz פרסם את הסנונית הראשונה במה שאני מאמין יהיה להקה שלמה של סנוניות בחודשים הקרובים: הוא כתב סוויטה ב-5 פרקים שנועדה ליצרת מסלולים ייחודיים ב-Audiosurf, ומציע אותה להורדה באתר שלו.
לכאורה – זה מגניב למדי. אמנם לא נשאבתי למשחק הזה כמו שאר כותבי הבלוג (אני לא חושב שהתקבל סימן חיים כלשהו מדורון מאז שהמשחק הוצע למכירה דרך Steam), אבל זה נשמע כיף לשחק בו, כשהמסלול לא נוצר בצורה מקרית, אלא יש מחשבה מאחורי יצירתו, עם התחשבות במושגים שלאלגוריתם של Audiosurf אין מושג בהם, כמו רמת קושי, עניין או חוייה כללית.

אבל כשאני חושב על זה קצת יותר לעומק, אני מתחיל לתהות מה הטעם בזה. הרי חלק נכבד מההנאה מ-Audiosurf הוא בריחוף מעל משלול שמותאם למוזיקה שאנחנו אוהבים ומכירים. אם מחליפים את המוזיקה למשהו לא מוכר, והופכים את המסלולים לדומים לאחיהם משלל משחקי הריחוף-מעל-מסלול האחרים, מתעוררת השאלה למה זה טוב? הרי גם להם יש מוזיקה שתואמת למסלולי המשחק. אז למה לא לשחק כבר באחד מהמשחקים האחרים, שלא רק נראים טוב יותר, אלא גם, Dare I say, כיפיים יותר?

(דרך אבניירושוטגאן)