ג'ונתן קולטרון קולטון, האיש שאחראי ל-Still Alive, ועוד כמה גיקים לתפארת,בהופעה עם גרסת ה-Rock Band של השיר.

אם רק יאצי היה לוקח בזה חלק, זה היה מושלם.

(תודה לג'ויסטיכּ)

לפני כחודש הכרזתי שאני עוזב את הבלוג לשבוע. פריט המידע שהחסרתי באותה תקופה היה שאני עוזב על מנת לצאת לחופשה קצרה מעבר לקו הירוק, שם זכיתי לאבטח ישוב קטן במשך כשבוע. למזלי, היה איתי PSP.

מכיוון שבשביל לשבור את השיא הנוכחי שלי ב- Lumines אני צריך לשחק בו בערך במשך שעתיים וחצי במשחק, התרחקתי ממנו כמו מאש. מה שכן שיחקתי בו היה GTA: Vice City Stories.

Vice City Stories, למי שלא מכיר, הוא משחק ה- GTA השני שיצא ל- PSP. המשחק מתרחש קצת לפני GTA: Vice City, באותה העיר, ועוקב אחרי ויקטור ואנס – חייל שנבעט מהצבא ומתחיל להסתבך עם הצד השני של החוק. המכניקה תהיה מוכרת לכל מי ששיחק במשחק GTA אחד או שניים במהלך חייו. כך או כך, מאחר שלא נגעתי באף משחק בסדרה מאז GTA III, שמחתי על ההזדמנות לסייר קצת ב- Vice City, אותה ראיתי באופן חטוף בלבד.

האמת היא, שלא צפויות יותר מדי הפתעות לבוגרי GTA בבואם לשחק ב- Vice City Stories. האיכות היא אותה האיכות, והיא עדיין נובעת בעיקר מהעושר המטורף של דברים שאפשר לעשות. יש למשחק קו עלילה ראשי עם בערך שישים משימות, אבל בנוסף לאלה יש עוד משימות צדדיות, כנופיות שאפשר לתקוף, עבודות שאפשר להשלים (נהג מונית, שוטר… אתם כבר מכירים אותם מהמשחקים הקודמים בסדרה), והמוני סודות נוספים שחבויים ברחבי העיר. בדיוק כמו במשחקים הקודמים, מצאתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים שוכח לחלוטין מקו המשימות העיקרי, ומבלה כמות מכובדת של זמן בניסיון לסיים איזו משימה שולית שמבקשת ממני להרוס כמה שיותר מכוניות עם אוטובוס. גם צורת השליטה מתאימה מאוד ל- PSP, ככה שהדבר המציק היחיד במעבר לפלטפורמה החדשה הוא זמני הטעינה הארוכים יותר.

לגרסה הזאת יש, למעשה, רק בעיה אחת – והיא בדיוק אותה הבעיה שהציקה לי גם ב- GTA III. אם אתם נתקעים במשימה מסוימת על קטע ספציפי, אתם בדרך כלל מבלים כמות מכובדת של זמן (עד כ- 10 דקות, לפעמים) רק על מנת להגיע לקטע שאתם תקועים בו פעם נוספת. המשחק מציע לכם מדי פעם קיצורים – אבל הם לא תמיד אפקטיביים. למשל, אם אתם מתים או נעצרים ע"י המשטרה בעת ביצוע משימה – תוכלו לתפוס מונית לאחר המקרה שתוביל אתכם ישירות אל הבחור שנתן לכם את המשימה מלכתחילה. אבל זה לא תופס אם אתם "סתם" נכשלים במשימה, וזה לא מועיל בכלל אם אתם צריכים להתחמש או לקנות מיגון כלשהו לפני תחילת המשימה. וגם אם כן תגיעו לבחור שנותן לכם את המשימה עוד פעם – עדיין תצטרכו לעשות את כל החלקים של המשימה שקודמים לחלק שבו נתקעתם (שיכולים להיות ארוכים למדי), ולספוג את כל זמני הטעינה שהמשימה תזרוק עליכם בדרך.

השטות המסתכלת הזו היא הדבר היחיד שמכתים את Vice City Stories. הוא נראה נהדר, הוא מתאים מאוד ל- PSP (בהנחה שבזמן שאתם משחקים בו אתם לא משחקים בשום משחק PSP אחר – ואז אתם יכולים להסתמך על מצב ה- Standby של ה- PSP במקום על מנגנון השמירות של המשחק) והוא יכול להעביר לכם לפחות עשרים שעות של משחק לפני שיתחיל להמאס לכם ממנו. רק באמת חבל שאחרי לא-מעט משחקים בסדרה, Vice City Stories עדיין נופל קורבן להחלטה עיצובית מעצבנת כזו. נו, מילא.

כנס ה- GDC גרם לחברת id לדבר עוד קצת על Quake Live: הגרסה החינמית, מבוססת-הדפדפן שלהם, ל- Quake III Arena. אם אתם רוצים את הסיכוי לראות את המשחק קצת לפני כולם, בוודאי תשמחו להרשם לגרסת הבטא שלו. זה לא מבטיח לכם שום דבר, אבל היי, אולי זה יעבוד.

הבלוג, כפי שייתכן ושמתם לב, היה קצת שקט בימים האחרונים. קצת מוקדם יותר השבוע הסברתי למה זה קרה. ההסבר היה Audiosurf.

אז למי שהצליח בצורה כלשהי לפספס את שלושת הפוסטים שפורסמו בנושא (ואת הפוסט הרביעי שהזכיר אותו באופן עקיף), הנה הסיפור: ב- Audiosurf אתם אוספים בלוקים צבעוניים ממסלול, וצריכים ליצור התאמות של 3 או יותר בלוקים באותו הצבע שנוגעים זה בזה. ההבדל בינו לבין כל יתר המשחקים בסגנון (שחצי מהם, בערך, נוצרו ע"י PopCap) הוא שב- Audiosurf המסלול נוצר באמצעות קבצי מוסיקה שאתם מעלים למשחק. אם אתם נמצאים בקטע רגוע בשיר שאתם שומעים כרגע, אתם תטפסו באיטיות במעלה גבעה, עם מספיק זמן לתכנן בקפידה את המהלכים שלכם. אבל ברגע שהשיר שבחרתם יאיץ – כלי הרכב שלכם יאיץ ביחד איתו, ויטוס במהירות דרך מנהרות, פיתולים ויותר בלוקים משאתם יכולים לספור.

Audiosurf הוא משחק מצוין – אבל יותר משהוא פונה לגיימרים, הוא מיועד לאוכלוסיה (הגדולה בהרבה, כנראה) של חובבי המוסיקה. הסיבה לכך טמונה, במידה רבה, באלגוריתם שלו, שיוצר את המסלולים על סמך המוסיקה שהוא מקבל. התוצאות שנוצרות מתאימות בצורה חשודה לכמעט כל ז'אנר – ממוסיקה קלאסית ועד לטראנסים זולים. למעשה, בשלוש השעות הראשונות שביליתי במשחק בעיקר התנסיתי במגוון רחב ככל האפשר של שירים, מתוך סקרנות בנוגע לאופי המסכים שהמשחק יספק לי לכל שיר ושיר.

אבל סיבה נוספת, וחשובה לא פחות, היא המגוון הרחב של סגנונות המשחק ש- Audiosurf מציע מאחורי הקונספט הבסיסי שלו. המשחק מתהדר ב- 14 דמויות, שפזורות לאורך 3 רמות קושי. דמויות לדוגמה הן ה- Mono (שממלא את המסך רק בשני סוגים של בלוקים: בלוקים שאתם צריכים לאסוף, ובלוקים שאתם צריכים להתחמק מהם), ה- Pointman (הדמות ה"קלאסית", שמאפשרת לכם לסחוב אתכם כמה בלוקים, לשימוש עתידי) וה- Double Vision (שנותן אפשרות משחק לשני שחקנים באופן סימולטני). מה שזה אומר בפועל זה שהמשחק מאפשר לכם גם לשחק במשחק קליל (דמות ה- Mono ברמה הבסיסית), גם במשחק עתיר-אקשן אבל דליל-מחשבה (דמות ה- Mono ברמה הגבוהה ביותר), גם במשחק אינטנסיבי במיוחד (נסו את דמות ה- Pointman ברמה הגבוהה) וגם במשחק לשני שחקנים (Double Vision, כן?). Audiosurf מציע לפחות דמות מוצלחת אחת, בשלוש רמות קושי, לכל סוג של שחקן. וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את העובדה שהמשחק משתנה למדי בהתאם לסוג המוסיקה שאתם מכניסים לו.

גם הגיימרים הכבדים יותר ימצאו לא-מעט הנאה ב- Audiosurf. המשחק שומר טבלת שיאים נפרדת לכל שיר, ומאפשר לכם לעקוב אחרי הניקוד של החברים שלכם והשירים האהובים עליכם. המשמעות של זה היא שאם לא תזהרו, אתם עלולים מהר מאוד למצוא את עצמכם במקום שלי (כלומר, משחקים שוב ושוב בשיר Still Alive רק בניסיון להוכיח לדורון שאתם מוצלחים יותר ממנו). המשחק אפילו עושה שימוש ב- Achievements של Steam, אם אתם רוצים קצת אתגר נוסף.

הבעיות היחידות שלי עם Audiosurf הן בעיקר טכניות. קודם כל, יש מעט מאוד דברים שמונעים משחקנים לרמות ולהשתחל למקום הראשון בטבלאות הניקוד של שירים באמצעות עריכת המידע של שיר מסוים כך שהוא יראה, בעיני המשחק כמו שיר אחר. חוץ מזה, המשחק מתנהג קצת פחות מושלם מכפי שאתם מצפים ממנו להתנהג – לפעמים הוא קורס, השרת לפעמים מחליט לוותר על העומס, והדפדפן שאמור להראות לי באיזה שירים החברים שלי שיחקו מציג אצלי כבר כמה ימים את ההודעה "לא פועל באופן זמני".

התלונה הזו נראית קטנונית במיוחד לאור המחיר המצחיק של המשחק – קצת פחות מעשרה דולרים ב- Steam. אין לי בעיה להמליץ את המשחק הזה בחום לכל מי שחובב קצת משחקי מחשב, אבל אם אתם מאוד אוהבים מוסיקה, אין כאן בכלל שאלה בעניין. לכו לקנות את Audiosurf. רק תזהרו לא להתמכר. שמעתי שזה קורה לפעמים.

ברגע שהרמתי את הראש לרגע (אבל באמת, רק לרגע) מ- Audiosurf, שמתי לב שהתחילה תערוכת ה- GDC בסאן פרנסיסקו, ואף אחד לא טרח לעדכן אותי. הסיבה, אני מניח, היא שכל הגיימרים בעולם שלא נמצאים עכשיו בסאן פרנסיסקו, משחקים ב- Audiosurf (טוב, אני מקווה שזה המצב).

בכל מקרה, אחד הדברים ש- GDC הביאה איתה השנה, הוא טריילר (ראשון) ל- Grimm, המשחק האפיזודי של אמריקן מק'גי. בפעם האחרונה שכתבתי עליו (לפני יותר מחצי שנה) לא התלהבתי ממנו יותר מדי – בעיקר עקב היחס של אמריקן מק'גי עצמו למשחק. הטריילר החדש מראה שאפשר לקחת את העיצוב של המשחק מאוד רחוק – אבל לא מספיק בשביל להסיר דאגה מליבי לגבי הפורמט (24 פרקים של חצי שעה? כמה זה יעלה?) או הגישה של מק'גי.

בכל מקרה, אתם יכולים לתפוס את הטריילר ב- Gametrailers.com.

אני מתנצל על חוסר הפעילות בבלוג בימים האחרונים. זה קורה בגלל שכותב אחד בכל מקרה לא כותב שום דבר, ושני האחרים, כולל אני, מתקשים לעזוב את Audiosurf. אם אתם עדיין לא ניסיתם אותו, אתם מוזמנים להוריד את גרסת ההדגמה. אבל באמת, אני לא מבין למה חיכיתם עד עכשיו.

ביקורת על המשחק תתפרסם בבלוג ברגע שאני או דורון נצליח לעזוב אותו ליותר משלוש דקות.

למקרה שלמישהו מכם היה ספק, זה נראה מזעזע.

העדכון הכי משמעותי עד כה למשחק המולטיפלייר הטוב בעולם שוחרר, ויורד עבורכם אוטומטית ברגע שתפעילו את Steam. העדכון מגיע עם מפה חדשה לגמרי – cp_badlands, שהיא מפה נוספת המתבססת על נקודות שליטה.

הספקתי לשחק במפה החדשה מספר פעמים, אך עוד לא הגעתי למסקנה סופית לגביה. אהבה ממבט ראשון לא היתה פה, כיוון שנראה שהיא סובלת ממיקום ביזארי של נקודות השליטה. אבל לא מן הנמנע שהדעה שלי עוד תשתנה, זה בהחלט קרה במפות אחרות (למשל – בהתחלה אהבתי את 2Fort. עכשיו היא נוטה לאמלל אותי).

עוד שורה של תיקונים ושיפורים ל-TF2 ולמנוע ה-Source מגיעים עם העדכון הזה, ותוכלו לצפות ברשימה המלאה כאן.