אלעד קפלן מ- Gamer תפס לשיחה את ינון צור – בחור ישראלי שעובד כבר עשור על יצירת מוזיקה למשחקי מחשב, ולאחרונה תרם בעיקר ל- Crysis. כתבה מומלצת על תחום שבדרך כלל, מה לעשות, לא זוכה לתשומת הלב שמגיעה לו – וחבל.

אני לא יכול עם זה, באמת. אני מתרוצץ ממקום למקום, מנסה למצוא זמן לכל החובות שלי שאין-קשר-ביניהם-לבלוג, ומצד שני – בכל מקום ברשת צצים דברים שאני רוצה לקרוא או לכתוב עליהם. וזה עוד בלי להתייחס לעובדה שאני עדיין חייב פה איזשהו פוסט על Team Fortress 2.

אז בשביל להקהל קצת את העומס שלי, הנה נושא אחד שאני הולך להתעלם ממנו בבלוג. לא מדובר בחרם גורף, סטייל ההתעלמות שלי מכל דבר שקשור בצורה כלשהי לג'ק תומפסון, אבל באמת שנמאס לי לעקוב אחרי הנושא הזה. הנושא המדובר הוא, למי שלא התייחס בשום צורה שהיא לשם של הפוסט, המחיר של הפלייסטיישן 3. כל הכבוד לחברת האב של Eidos על זה שהיא מדברת על כך שצריך להוריד את המחיר של הפלייסטיישן 3, באמת. כולם יודעים שצריך להוריד את המחיר של הפלייסטיישן 3. אף אחד לא יודע מתי זה יקרה, אם זה יקרה, ומה תהיה ההשפעה של זה על השוק. ובאמת נמאס שכל מיני אנליסטים מתנהגים כאילו יש להם תשובות כלשהן בעניין. שסוני תעשה מה שהיא רוצה. אני בכל מקרה אקנה Wii ו- X360 לפני שאני אתקרב למכשיר הזה.

אבל הפעם, אני מבטיח לכם, גם אם נמאס לכם לשמוע על Peggle אתם הולכים להתפוצץ מצחוק.

הבלוג העשוי-ללא-חת Rock, Paper, Shotgun הפנה את תשומת לבי לכתבת ה"וידאו" החדשה ב- The Escapist. הנושא הוא בעיקר Peggle, אבל גם קצת תעשיית משחקי ה- Casual באופן כללי. גם אם אני לא מסכים איתו – עדיין מדובר בכתבה מומלצת בחום וקורעת מצחוק.

דורון יעקובי, חבר למקצוע, בחיים ואחד-שכותב-בלוג-על-תכנות (אבל אני לא מחזיק את זה נגדו – אחרי הכל, אני חנון-על, וכאלה), הסכים לתרום לבלוג שלי פוסט על התופעה המטורפת שנקראת Halo 3. זה לא מקרי. באמת שרציתי שיתפרסם על זה פוסט בבלוג, אבל לי, כמו לבחורה מ- The Girl Gamer, פשוט נמאס מהדבר הזה. אז דורון כתב.

טוב, חסל סדר הקדמות. דורון, תתפרע:

אז Halo 3 יצא, והעולם בהיסטריה. הסיבה לקיומה של ה-Xbox360, יגידו חלק. המשחק זוכה, נכון לכתיבת שורות אלה, לממוצע ביקורות אבסורדי של 96, גבוה במעט אפילו מזה של BioShock. על כן, יחשוב כל גיימר, וודאי מדובר במהפכה. אחד המשחקים הטובים ביותר בכל הזמנים. המשחק שישנה את הדרך שבה אנו חושבים על משחקים.

אז זהו, שלא בדיוק.

אני מזמין אתכם לעיין בביקורת למשחק ב-Eurogamer שהעניקה למשחק, כמובן, 10/10. שימו לב למשפטים הבאים מתוך הביקורת: "אם היינו צריכים לבקר את המשחק בקופסא של 200 מילים, היינו מגדירים אותו כ'עוד מאותו הדבר', אבל עם שיפורים מחושבים שאנחנו מאוד אוהבים'. "הגרפיקה של המשחק מרגישה כמו גרסה משופרת של Halo 2… הדגש היה לדאוג לכך שהמשחק ירוץ חלק" . "השלבים המאוחרים של Halo 3 סובלים מעיצוב מתסכל וחלוקה לא הוגנת של checkpoints". "אתם יורים בחבר'ה רעים, אם זה כל מה שאתם רוצים לעשות, Halo 3 הוא מושלם".

הגדילו לעשות Gamespot, שנתנו למשחק ציון של 9.5. ל-BioShock, לשם השוואה, הם העניקו 9.0. ביתרונות של המשחק הם מציינים את הדברים הבאים: עלילה, Co-Op של 4 שחקנים, עורך שלבים שמאפשר לכם לעשות דברים מטורפים, אינטגרציה טובה עם ה-Web להורדת מפות. וזהו. אלה הדברים שהם בחרו לציין במשחק שלו נתנו ציון של 9.5. משחק שלדעתם הוא טוב בחצי ציון שלם מאשר BioShock, להערכתי ה-FPS הטוב ביותר מאז Half Life 2.

אם כן, המוטיב החוזר בכל הביקורות הוא: עוד מאותו הדבר, הגרפיקה ככה ככה, ה-Multiplayer ממש טוב. לא צריך להיות חד עין במיוחד כדי לזהות שמקורם של הציונים האבסורדיים הוא הייפ נטו. מהביקורות שקראתי, נראה שהמבקרים בעצמם מתקשים להצדיק את ההתלהבות שלהם מהמשחק. הרושם הוא שהם קודם החליטו על ציון למשחק, לאחר מכן שיחקו בו, ואז במשך 2-4 עמודים הם ניסו, ללא הצלחה, לגרום לציון שהעניקו להיראות הגיוני. ראוי להודות שלא שיחקתי ב-Halo 3, ואין לי בכלל Xbox 360, אך כל גיימר עם עיניים בראשו צריך לראות שיש כאן משהו חשוד.

אם תשאלו אותי, מבקרי הקונסולות צריכים להתעורר מהסרט אכול ההייפ שבו הם נמצאים. הם כנראה חלמו כל כך הרבה זמן על הרגע שבו יניחו ידם על דמותו המנצנצת של המאסטר צ'יף בעטיפת המשחק, והדבר משבש את ראייתם הביקורתית, אם הייתה קיימת. הרי לכולם ברור שאם נסתכל אחורה בעוד 5 שנים על המשחק הבולט של 2007, זה לא יהיה Halo 3. מישהו צריך לבוא ולחשוף את המשחק הזה בתור מה שהוא: עוד FPS. מלוטש? וודאי. אבל מה מיוחד בו? מה מבדיל אותו מעוד מיליון שוטרים אחרים מלבד השם Halo? עורך השלבים? כפי שקופמן היה אומר ב"ארץ נהדרת", תעשו לי טובה. אפילו הגרפיקה לא משהו.

תשאלו כל שחקן PC שהתקין בטעות את ויסטה, שיחק ב-Halo 2, ושאל את עצמו – אז מזה הם כמעט הרטיבו? Mark my words, עם Halo 3 זה הולך להיות בדיוק, אבל בדיוק אותו הדבר.

חג שמח.

הבטחתי לעצמי שברגע שאני מצליח לבלות מספיק זמן על גרסת הבטא של Team Fortress 2, אני אכתוב על זה כאן בבלוג. לרוע המזל, ביליתי יותר מדי זמן בגרסת הבטא של Team Fortress 2, מה שמנע ממני… אה… לכתוב על זה פוסט בבלוג. אז הפוסט על Team Fortress 2 יגיע קצת יותר מאוחר. בינתיים, שני עדכונים קצרצרים לפוסטים ישנים שלי:

1. גרסת ההדגמה של Crysis נדחתה בערך בחודש. זמן ההפצה הנוכחי שלה הוא 26 באוקטובר. זה מרשים – זה כמעט כאילו שהמפתחים של המשחק עושים כל שביכולתם כדי שאני אספיק לקנות מחשב חדש לפני שהיא מופצת.  "ההפתעה הענקית" שהבטיחו לנו, אגב, היא עורך שלבים שיופץ ביחד עם גרסת ההדגמה של המשחק. עשיתי בצדק שהנמכתי ציפיות.

2. המקלדת החדשה שלי, כך הבטחתי לכם, מאוד נוחה וכיפית – אבל עדיין הייתי חייב לכם עוד פיסת מידע בנוגע לתפקוד שלה במשחקים. ובכן, לאחר משחק ממושך (ב- Team Fortress 2, כן?) – אני מוכרח להגיד שהיא מאוד נוחה וכיפית גם למטרות שהן לא הקלדה נטו. מצד שני, היא כן דורשת מכם הרבה מאוד פעמים לשנות את סידור המקשים שמגיע כברירת המחדל של המשחק. המבנה שלה אומר, בת'כלס, שרק החצי השמאלי של המקלדת באמת זמין עבורכם, וקשה לכם להשתמש במקשים שנמצאים מימין למקשים T, G ו- B. המקרה היחיד שבו זה מהווה בעיה הוא המקרים בהם אי אפשר להקצות מקש קיצור חדש לפעולה מסוימת. ב- Team Fortress 2, למשל, זה קורה כשאתם מנסים לבחור את התחפושת של המרגל – וארבע האפשרויות האחרונות דורשות מכם גישה למקשי הספרות משבע ועד אפס. לא משהו שקל לעשות בקלות בזמן קרב. למעשה, אני חושד שבכל משחק מרובה משתתפים, אם אני ארצה להגיע למהירות מקסימלית, אני אצטרך להשתמש במקלדת רגילה. או, כאמור, לשחק המון עם סידור המקשים.

זהו. עדכון על Team Fortress 2 – בקרוב.

אני מאוד אוהב את Steam. העובדה שכל המשחקים שלי מאוחסנים במקום אחד ברשת עושה לי את החיים לקלים הרבה יותר – והמבחר של Steam מאפשר לי לקנות כל מיני דברים שבימים כתיקונם, לא בהכרח היו זמינים בחנויות בארץ.

ובכל זאת, ככל שהשימוש שלי במערכת הופך לאינטנסיבי יותר, ככה היא מצליחה יותר ויותר לעצבן אותי. הבאג החדש, שאני אשמח לדעת אם הוא קורה רק לי או שעוד כל מיני אנשים נתקלו בו, הוא ש- Steam עולה, אבל מסך המשחקים נתקע על הכיתוב "Scanning for Steam game updates…" במשך שעה ארוכה.

מכיוון שזה מונע ממני גישה לרשימת המשחקים שלי, ועקב כך – לגרסת הבטא של Team Fortress 2 ול- Geometry Wars, זה די מכעיס.

לפני קצת יותר משבועיים, סיפרתי כאן שהתחלתי לשחק ב- Darwinia – המשחק של החבר'ה העצמאיים והמוכשרים מ- Introversion. סיפרתי גם שההתחלה לא היתה מסעירה במיוחד. ממש קצת אחר כך סיפרתי איך למרות ההתחלה הבעייתית, המשכתי לשחק ב- Darwinia – גם בזמנים שבהם באמת היה עדיף אם הייתי עושה משהו אחר.

ובכן, לא רק את הביקורת על Civilization IV: Beyond the Sword סיימתי בשבוע שעבר. גם את Darwinia הצלחתי לסיים – ומדובר במשחק נהדר.

אחרי תקופה ארוכה שבה כמעט ולא כתבתי ביקורות על משחקים, אני לא יכול באמת להסתפק במשפט הזה – אז אני אסביר, למי שהצליח לפספס את סיפור הרקע שלו, שבתחילת Darwinia השחקן מתחבר לשרת שמכיל עולם וירטואלי, שפותח ע"י דוקטור אחד בשם ספולוודה. את העולם הזה מאכלסים יצורים שטוחים קטנים בשם Darwinians, שמצוידים ברצון חופשי והתפתחו בעצמם במשך כמה דורות בעולם הוירטואלי הזה. הבעיה היא שהשחקן (כלומר, אתם) מתחברים לשרת בדיוק ברגע מכריע בתולדותיה של Darwinia (ולא במובן הטוב של המילה). וירוס פלש לעולמם של ה- Darwinians. דוקטור ספולוודה צפה, מבועת, כיצד הוירוס השמיד דורות של מחקר בתוך דקות ספורות. היד שלו כבר היתה על כפתור ה- Reset, לטענתו – כשאתם התחברתם.

עכשיו אתם צריכים לעזור ל- Darwinians להלחם בוירוס. איך עושים את זה? ובכן, על פניו, Darwinia הוא משחק אסטרטגיה: אתם מייצרים יחידות, ומזיזים אותם על המסך. אבל בשום מצב לא תוכלו לייצר יותר מ- 5 יחידות, וביחידה ההתקפית הבסיסית של המשחק, ה- Squad, אתם שולטים באופן ישיר באמצעות כיוון הירי שלהם והפעלת הנשק המשני שלהם בזמן ובמקומות המתאימים.

התוצאה היא שקצת קשה להגדיר בדיוק את Darwinia – אבל זה לא מקור הקסם שלו. סגנון מקורי זה דבר אחד – אבל בסופו של דבר, המשחק צריך לעבוד ברמה הרבה יותר בסיסית מזה… ו- Darwinia מצליח בגדול. יש ב- Darwinians האלה משהו ממכר – ולפני שתשימו לב כבר תתחילו לשמור עליהם כמו אב שעוקב אחרי הילדים השובבים שלו בחרדה. חוץ מזה, גם אם המכניקה של המשחק משתנה מעט מאוד פעמים והגרפיקה, לכאורה, לא משאירה הרבה מקום ל"עיצוב שלבים" – עדיין לכל שלב ב- Darwinia יש תחושה שונה, בצורה מאוד חזקה. זה גורם לכם להרגיש שאתם אף פעם לא משחקים באותו שלב גנרי של משחק אסטרטגיה כלשהו – כל שלב במשחק הזה הוא יצירת אומנות בפני עצמה.

ובכל זאת, יש כמה בעיות ל- Darwinia. קודם כל, ההתחלה שלו לא מאוד ידידותית, כפי שכל מי שקרא את פוסט התלונה המקורי שלי על המשחק כבר אמור לדעת. חוץ מזה, מערכת ה"מחוות" (שמאפשרת לכם לאמן חיילים ולחמש אותם באמצעות ציור צורות על המסך) היא אולי רעיון שלא מיושם לעתים קרובות במשחקי מחשב – אבל בשעת קרב מהיר, היא פשוט מעצבנת – ויותר מפריעה מאשר מהנה.

אבל עזבו את הפרטים האלה. במחיר שבו Darwinia נמכר ב- Steam היום, זה יהיה פשע לא לקנות אותו. אז אם עוד לא שיחקתם בו – קדימה, לכו על זה.

רוצים לנסות להכנס לגרסת הבטא של Hellgate: London? תנסו כאן.

ובלי שום קשר – בקרוב: פוסט ארוך ומשתפך על Darwinia. נקווה שיהיה לי זמן כבר היום.