אוקיי. האיומים שלי התממשו. זהו הפוסט הראשון שנכתב עם המקלדת החדשה שלי – ה- Microsoft Natural Ergonomic Keyboard 4000.

מן הסתם, יעבור קצת יותר זמן לפני שאני אוכל לכתוב ביקורת מפורטת על המקלדת הזו. בינתיים, הרשמים הראשוניים מתחלקים ביני ("שיו, איזו מגניב היא נראית!" ) ובין אבא שלי ("מה זה הדבר הזה ואיך אני אמור לכתוב איתו?!").

אבל אם נהיה קצת יותר קונקרטיים – המקלדת החדשה היא באמת דבר נפלא. אני לא בטוח אם אני הולך לנסות להתרגל לשיפוע-ההפוך שלה – החלק שלה שקרוב אלי הוא גבוה מספיק בשביל לגרום לי להרגיש מתח ביד שמאל שלי, ויכול שאני אוותר ואשתמש בה בצורה שטוחה ונורמלית במקום לקוות שהמתח יעלם ברגע שהיד שלי תתרגל למקלדת. אבל חוץ מהפרט הזה…

טוב, האמת היא שגם אם מתעלמים מהפרט הזה, יש כמה דברים שמעצבנים במקלדת הזאת. אלה דברים קטנים, ובכל זאת, ראוי שאני אציין אותם.

1. השטות עם כפתורי ה- F1-12: אני לא מבין למה לעזאזל מיקרוסופט, כמו גם יותר מדי יצרני מקלדות אחרות, חושבים שזה הגיוני שכפתורי ה- F1-12 יהיו פחות שימושיים מכפתורי ה- Function המיוחדים שהם מקצים (כמו Undo, Close, Reply וכו'). לשמחתי, יש כפתור של F-Lock שנועל את המקשים האלה במצב הרצוי עלי, והסטטוס הרצוי עלי לא מתאפס בכל פעם שאני עושה Restart למחשב – אבל עדיין זה מרגיז.

2. יש במקלדת כפתור Zoom: סוג של גלגלת למקלדת. טריק חמוד, רק שחבל שבשום תוכנה (מלבד Explorer 7, ממנו אני מתרחק כמו מאש) הוא לא באמת עושה Zoom, אלא סתם גלילה סטנדרטית. עוד יותר חבל שהגלילה שהוא עושה בתוכנות האחרות היא גלילה "הפוכה". כלומר, כשאני מסיט את כפתור ה- Zoom למעלה, הגלילה של הדף היא למטה, ולהיפך. אין בשום מקום בתוכנת ההגדרות של המקלדת אפשרות לשנות את זה.

3. כשאני שולף את הרגליות האחוריות של המקלדת, הצד הימני של המקלדת מאבד את האחיזה שלו עם השולחן, ומתחיל להתנדנד בזמן שאני מקליד. זה מעצבן. אם אתם רוצים להקליד בשיפוע "שטוח", הדרך היחידה שלכם לעשות את זה נורמלי היא לפרק את החלק הקדמי של המקלדת (זה שיוצר "שיפוע הפוך" רוב הזמן) ואז להניח את כולה על השולחן בצורה שטוחה לחלוטין. אם אתם רוצים להקליד עם שיפוע "רגיל" (כלומר, שהחלק של המקלדת שרחוק מכם הוא גם גבוה יותר) – אין לכם ברירה אלא לסמוך על האחיזה המפוקפקת של המקלדת במצב כזה.

4. בכלל, אם כבר דיברנו על הרכיב הקדמי של המקלדת, שיוצר "שיפוע הפוך" – המקלדת הזאת היא לא מאוד User-friendly. בשום מקום באריזה לא היו הוראות בסיסיות על איך אפשר לפרק אותו. לא שזה קשה מדי להבנה, אבל כשהחוברת היחידה בתוך הקופסה מכילה את המשפט "The help is on the CD", כדאי מאוד שתהיה עזרה נורמלית על ה- CD.

רצף התלונות כאן עלול לתת תמונה קצת שלילית, אבל האמת היא שאף על פי שמדובר בנקודות שרצוי שכל מי שקונה את המקלדת יזכור – אלה תלונות קטנות. מלבד המתח המעצבן ביד שמאל שלי בעקבות ההתרגלות למקלדת החדשה ולשיפוע ההפוך המוזר (שאני מתכוון לתת לו יומיים לעבור, לפני שאני מחליט להוריד את המקלדת לשיפוע נורמלי) – אני לא יכול לחשוב על שום דבר שבאמת הופך את הקנייה שלה ללא-כדאית. כאילו, בהנחה שאתם אוהבים מקלדות ארגונומיות מוזרות.

עוד פוסטים בנושא יגיעו אחרי שאני אנסה אותה במשחקים. צפו לעדכונים.

הימים האחרונים משכו את תשומת הלב שלי בחזרה ל- Half Life 2, וכל מה שקשור אליו (Steam, הקופסה הכתומה, Peggle…). מה שגרם לי למצוא את המוד המגניב הבא, שנמצא בפיתוח בימים אלה עבור Half-Life 2. הוא נקרא Brick-Life, והוא אמור לעשות ל- Half-Life 2 את מה ש- Lego Star Wars עשה… אה… ל- Star Wars.

תרגישו חופשי להציץ בתמונות וב- Concept Art של המוד. הקדישו תשומת לב מיוחד ל- Dog, בעמוד 3. זה נראה די מגניב.

חלקכם בוודאי הצליח לשים לב כי Valve עדכנה לאחרונה את Steam, והוסיפה לו את שירות ה- Steam Community המדובר. ובכן, אני כבר שם, אם למישהו בא לחפש אותי. אבל מה שיותר מעניין הוא שפתחתי קבוצה בשם "World according to Intel", שאני אשמח אם היא תארח את כל גולשי הבלוג.

עדיין לא ברור לי מה אני אעשה איתה – זה יהיה תלוי, מן הסתם, בעיקר בכמות האנשים שירשמו אליה. אבל גם אם אתם לא מתכוונים להשתתף באף משחק מרובה-משתתפים כזה או אחר, יהיה נחמד לראות קצת מי האנשים שקוראים כאן את הבלוג. בהנחה שיש להם Steam.

אז יאללה, תצטרפו. זה לא עולה כסף.

דרך Rock, Paper, Shotgun, והקישור שלהם לטריילר הנפלא ל- World of Goo, הגעתי למשחק הכיפי Tower of Goo.

אין לבלבל את המשחק הזה, כמובן, עם Goo. שהוא משחק אחר לגמרי.

מישהו צריך להגיד ליוצרי המשחקים העצמאיים האלה שזה באמת נפלא, מה שהם עושים, אבל הם פשוט צריכים להיות קצת יותר מקוריים בקטע של שמות.

זהו. הגיע הרגע. הקופסה הכתומה זמינה להזמנה מוקדמת.

אני עדיין קצת כועס על הטריק המלוכלך של Valve. בתור מישהו שלחוץ על Half Life 2: Episode Two ו- Portal, וכבר קנה בעבר את Half Life 2 ואת Episode One, ממש לא רציתי שיכריחו אותי לקנות את כל ארבעת המשחקים ביחד. הייתי אפילו יותר שמח לנפנף את Team Fortress 2. הטריילרים שלו באמת נראים נהדר, ויש לי אמון מלא ביכולת של Valve להפוך את המשחק הזה, שכמעט הפך ל- Vaporware, לחווית משחק מרובה-משתתפים מוצלחת במיוחד. אבל אני, מה לעשות, לא פעיל גדול במשחקים מרובי-משתתפים. אני בטוח שגם Team Fortress 2 לא יהיה שונה – ואני אשחק בו שבוע, מקסימום שבועיים, לפני שאני אנטוש אותו לחלוטין.

הכעס שלי רק החריף לאור מחירי המשחקים בחבילה. גם אם אני ארצה להצמד לשני המשחקים שמעניינים אותי, אני עדיין אשלם 50 דולר – יותר מהמחיר של כל המשחקים ביחד. אבל למרות כל העצבים, עדיין הזמנתי את החבילה הזאת. וב- 10 באוקטובר, כל התלונות שלי יתמוססו בשעה שאני אשב מחוייך ומזיל-ריר מול המסך, חושב לעצמי "המם… Episode Two".

מה שכן, כבר עכשיו Valve עשתה מאמצים מכובדים כדי להחזיר את החיוך לפנים שלי. המאמץ הראשון, והמעניין פחות, נעשה בדמות גרסת הבטא של Team Fortress 2. האנשים שמזמינים מראש את הקופסה הכתומה, מסתבר, יוכלו לשחק בגרסת הבטא כבר החל מה- 17 בספטמבר – כמעט חודש לפני שהמשחק יוצא לחנויות.

אבל המאמץ המעניין יותר ש- Valve עשתה מגיע מכיוון לא-צפוי: Peggle. גיימרים שיזמינו את הקופסה הכתומה יזכו לשחק ב- Peggle Extreme: גרסה מצומצמת (של עשרה שלבים, וכוח מיוחד אחד בלבד) של Peggle, המעוצבת ברוחם של משחקי הקופסה הכתומה. מפגן מרשים של חוש הומור ומיומנות שיווקית. כיף.

Rez מגיע ל- XBLA.

Rez הוא אחד המשחקים הכיפיים ביותר ששיחקתי על הפלייסטיישן 2. השילוב של המשחק עם מקצב המוסיקה שמתנגנת ברקע שלו, ביחד עם האורות המבהבים והצבעים הצעקניים, הפכה אותו לחוויה מהפנטת ברמות של Lumines. אז מה אם מבחינת משחקיות נטו, הוא משחק מאוד טיפשי. זה לא באמת חשוב.

עריכה: ורק אחרי שהעליתי את הפוסט הזה – נזכרתי שהקשר ההיפנוטי בין Rez ל- Lumines הוא לא מקרי בכלל, ומקורו בעובדה ששניהם פותחו ע"י אותו אדם. חכם מצידי.

מצד אחד, אני שמח ש- BioShock מצליח כל כך, עד שהתחילו הדיבורים על משחקי המשך פעם בשנתיים-שלוש. מדובר בקבוצה מוצלחת במיוחד של אנשים, שאף פעם לא זכתה להצלחה הכלכלית שהגיעה לה (ומהסיבה הזאת, נטשה את מותג System Shock הנהדר בידיה של Electronic Arts).

…מצד שני, הייתי מעדיף הרבה יותר שהם יעשו דברים מקוריים וחדשים לחלוטין. התרחיש שבו האנשים המוכשרים האלה נתקעים בעולם התת-ימי של BioShock – צורם לי מאוד.

…אבל אם חוזרים לצד הראשון: היי, ל- Valve זה עובד מצוין עד עכשיו.

אילן גלר, העורך של Gamer, מאוד הולך להתעצבן על הפוסט הזה.

ביום שבת האחרון, קצת אחרי הצהריים, אילן העביר לי את חבילת ההרחבה החדשה של Civilization IV: Beyond the Sword. כפי שציפיתי שהוא יעשה. בסביבות 22:00, סיימתי את כל חובותיי האחרות, והתיישבתי מול המחשב. התקנתי את חבילת ההרחבה, מוכן לשחק בה במשך כשעה/שעתיים, בטרם אשקע לשינה עמוקה ומחוייבת-המציאות (כי בכל זאת, צריך לקום לעבודה מחר בבוקר – שבוע חדש מתחיל).

ותיקי Civilization IV בוודאי יזהו כאן כבר את הטעות, ויתפלאו איך הפגנתי בורות כל כך גדולה. הרי ידוע שמשחק ב- Civilization IV לעולם לא מסתיים בשעה/שעתיים של משחק. הם כבר רואים בעיני רוחם את סוף הסיפור: רק ב- 2:30 בלילה קמתי סוף כל סוף מהמחשב, מקלל את Civilization על כך שהוא כרסם בצורה חסרת-בושה בשעות השינה שלי.

ובכן, החצי הראשון של המשפט הזה נכון. ההבדל היחיד הוא שהמשחק הממכר, שאכל לי לחלוטין את שעות שינה, היה Darwinia.

זה לא היה צפוי. Darwinia לא היה אמור להיות משחק ממכר. הוא היה אמור להיות משחק מוצלח, נכון, אבל בשום מקום לא קראתי עליו "ממכר". ובכל זאת, משהו באנשים הירוקים (ובהתפתחויות העלילתיות שמלוות את הגעתי ל- Pattern Buffer, ואותן לא אספיילר כאן) הצליח להדביק אותי למסך בצורה מוחלטת. אני חושב שאני נמצא במסך האחרון עכשיו (או הלפני-אחרון). כך או כך, למדתי את הלקח שלי. אני לא נוגע ב- Darwinia עד שאני מסיים לכתוב את הביקורת על Beyond the Sword.

אוף.