הטוב: Vgames שינו את שיטת הציונים שלהם. קצת. מצד אחד, אני מאוד מרוצה – אם אתם קוראים כאן את הבלוג מספיק זמן, אתם כבר יודעים שאני אוהב את הקונספט של דירוג המשחק בעזרת "יתרונות וחסרונות" הרבה יותר מאשגר תתי-קטגוריות מפורטות. מצד שני, הציונים המפורטים עם תתי-הקטגוריות המיותרות (לדעתי) עדיין נמצאים בעמוד השני של הביקורת. ובכל זאת, זה צעד בכיוון הנכון. עכשיו רק נשאר "לנקות" קצת את העיצוב ואולי לעשות בו כמה שינויים קלים בנושא של איפה כל אלמנט של הציון מדווח. אה, וכאמור, להעיף את הפירוט על הקטגוריות.

הרע: "וואלה!" אומרים: המנויים המשלמים של Vgames יכולים להוריד גרסאות לא-חוקיות של משחקים. כרגיל בידיעות מהסוג הזה, התגובות לכתבה חושפות עד כמה אנשים בארץ נוטים להיות בורים בנושא זכויות היוצרים על משחקי מחשב: העובדה שמשחק כלשהו הוא משחק ישן – לא הופכת את הגרסה הפרוצה שלו לחוקית. כן, גם אם אי אפשר לקנות אותו בשום מקום (ואת Half Life, אגב, עדיין אפשר להזמין ב- Steam). כמו שיובל בירב אמר על פאדיחה דומה שהיתה ל- Gamer: אני מקווה שמדובר בטעות.

להכניס "המכוער" אחרי "הטוב" ו"הרע" זו קלישאה היסטרית. אני אוותר.

עבר בערך שבוע מאז שהתחלתי בבדיקות ובחיפושים לצורך שדרוג מחשב. כצפוי, השדרוג המתקרב הכריח אותי להכנס לעולם עמוס של מושגים טכניים והחלטות קשות של ביצועים מול השקעה כלכלית. אני אדם קצת מחונך יותר, היום, אבל החיפושים עדיין לא הסתיימו. ובכל זאת, אחרי המענה הגדול למדי לבקשת העזרה שלי, החלטתי שמן הראוי שאני אספר איפה בדיוק אני נמצא היום:

1. מעבד: ההתלבטות נמשכת: כפול-ליבה או מרובע-ליבה? הקול שלי עדיין מתנדנד. הפער במחירים בין ה- Duo E6750 ל- Quad Q6660 הוא לא גדול, אבל אני לא בטוח שאת הפער הלא-גדול הזה אני לא מעדיף להוציא במקומות אחרים (כלומר: מסך)

2. מסך: אני מתלבט כרגע בין ה- Syncmaster 226BW לבין ה- Dell UltraSharp 2007WFP. השני קצת יותר יקר, אבל עם פאנל יותר איכותי ואורך חיים קצת יותר גדול. מצד שני, בבדיקה אצל חבר, גם ה- SyncMaster נראה סבבה, ואני לא בטוח שההבדל בין הפאנלים יהיה בולט לאנשים שהם לא וידאופילים. אבל מהצד הראשון בחזרה – כבר אמרתי שאם לשרוף עוד קצת כסף, אני מעדיף לעשות את זה על מסך. הסיבה היא שציוד פריפריאלי, מטבע הדברים, נשאר איתי יותר זמן. את מסך המאג 17" שלי אני סוחב כבר לאורך 4 דורות של מחשבים, בערך.

3. מקלדת: עדיין לא מצאתי תחרות ראויה ל- Natural Ergonomic Keyboard 4000 של מיקרוסופט. בשיטוטים ברשת, מסתבר שאפילו גיימרים נהנים ממנה.

4. אוזניות: נקודה מעניינת למדי, וקצת בעייתית – כי מרבית האנשים שמבינים בחומרה לא כל כך יכלו לעזור לי בנושא אוזניות. מסתבר שדווקא בטווח המחירים הגבוה יותר, קשה יותר למצוא אוזניות עם בקר ווליום על האוזניות עצמן. כמו שזה נראה כרגע, אני אלך על אוזניות שאכן מגיעות ללא בקר הווליום, אבל עם האיכות והצורה שאני מחפש: HD 212 של סנהייזר. אני עדיין בודק אם אני אוכל למצוא אוזניות באותו טווח מחירים (~300 ש"ח) עם אותה האיכות, והבונוס הנוסף של בקר ווליום. אה, ופלאג של 3.5mm, כי באמת קשה למצוא יציאות אודיו במחשב של 6mm.

עוד עדכונים – בהמשך.

Graham Smith מ- PC Gamer UK פצח בתלונה קצרה על גרסאות ההדגמה של משחקים שנפוצות היום בתעשיה. אם אני אצטרך לסכם את תלונותיו של מר סמית', זה יראה בערך ככה: סמית' מתנגד בתוקף לגרסאות הדגמה שמציגות רק את מסך ה- Tutorial או את המסך הראשון מהמשחק. הוא אומר שזה שקול לטריילר שמציג בסך הכל את הסצינה הראשונה מהסרט שאותה הוא מפרסם. הוא קורא לסטנדרטים גבוהים יותר בפיתוח גרסאות הדגמה.

הוא צודק.

מצד שני, הוא גם עושה לעצמו קצת חיים קלים כשהוא מנסה ללכת על אנלוגיית הסרטים. קודם כל, כי הוא מתעלם מהעובדה שטריילרים רבים של סרטים  אכן הורסים מאורעות משמעותיים שצריכים להשמר כהפתעה במהלך הסרט. גם כשהם לא עושים את זה, הם הורסים הרבה מהמסתורין וההפתעה שיכול להיות לעלילת הסרט. והגרוע מכל: טריילרים לסרטים הרבה פעמים יכולים להציג לנו את הקטעים המוצלחים היחידים/עיקריים בסרט, ובכך גם להסתיר את העובדה שרוב הסרט, מלבד הקטע הזה, הוא זבל מזוקק – וגם להרוס לנו את החלקים המעניינים שבכל זאת היו יכולים להשאר בסרט.

גרסת הדגמה מוצלחת באמת היא דבר שקשה לבצע. מצד אחד, צריך להציג את המכניקה של המשחק ברמה גבוהה למדי. מצד שני, אסור בגרסת הדגמה לחשוף את ה- Set-pieces המעניינים ביותר של המשחק. אחת מהדרכים היחידות לעשות את הדבר הזה היא לתכנן מסך חדש לחלוטין שיציג את המכניקה העיקרית של המשחק, וידגים את החלקים המעניינים ביותר שלו. כשאני מנסה לחשוב על משחקים שבאמת ניסו (והצליחו) לעשות את זה, כל מה שעולה לי בראש זה גרסת ההדגמה של Jedi Outcast (שקרב הלייטסייברים שבסופה החזיר אותי אליה שוב, ושוב, ושוב).

ולא, לתת גרסאות הדגמה שנותנות לשחק במשחק המלא במשך שעה, ברוב המקרים, זו סתם עצלנות. יש משחקי ארקייד/קז'ואל מסוימים שיכולים להרשות את זה לעצמם, אבל החבר'ה שפיתחו את Civilization IV, למשל, סתם עשו לעצמם חיים קלים.

הנה משהו מעניין: ברביעי בספטמבר התקיים אירוע ראשון מסוגו באחוזה של ריצ'רד גריוט באגם אוסטין, טקסס. האירוע – איסוף כספים עבור ה- UT Videogame Archive שבאוניברסיטת טקסס באוסטין. הפרויקט אמור לעזור לתעשיית המשחקים לעקוב בצורה קצת יותר טובה אחרי ההיסטוריה של עצמה, וההתפתחות התרבותית שלה.

אבל זה פחות מעניין אותנו. כאילו, זה מאוד נחמד, אבל מה שהיה יותר משמעותי עבורי הוא ש- Gamasutra תפסו את Warren Spector, הגאון שמאחורי סדרת Deus Ex, לראיון קצרצר.הנקודה המעניינת ביותר בראיון היא זו שמדברת על הקנייה של Junction Point (החברה אותה הקים מר ספקטור) ע"י דיסני, והחששות של אוכלוסיית הגיימרים מ"דיסניפיקציה" של המשחקים של ספקטור. ספקטור אומר, בקצרה, שאין לאף אחד למה לחשוש. למעשה, אם להאמין לדבריו, המשחק החדש שלו יהיה אפילו פחות מיינסטרימי מהמשחקים הקודמים שלו. או במילים שלו:

"I think the key for gamers to understand is that “what I want”, if you can hear the air-quotes, is broader than what the game industry has so far allowed me to do."

עכשיו כל מה שהוא צריך זה רק שהוא יספר איזה משחק, לעזאזל, הוא מפתח.

 ורק למקרה שפספסתם, אני אתן את הקישור לראיון עוד פעם.

מצטער על חוסר העדכונים בשבוע האחרון – את רוב שעות הפנאי שלי ביליתי בבחינה של מפרטים שונים למחשב. את המחשב עצמו, לצערי, אני כנראה לא אקנה עד סוף החודש – אבל זה לא מונע ממני להשוות מפרטים, לבדוק מחירים, לבקש עצות ובאופן כללי לשבור את הראש על מה בדיוק אני הולך לקנות. כך או כך, אלפי תודות לכל העוזרים. אני אפרסם כאן את המפרט ברגע שהוא ינחת אצלי בבית.

בכל אופן – לא היו הרבה מאוד חדשות מעניינות השבוע. את מעט הזמן הפנוי שהיה לי בכל מקרה ניצלתי למשחק ב- Darwinia (שעליו אני אכתוב כאן ביקורת ברגע שאני אסיים אותו). המצב הזה צפוי להשתנות קצת בשבוע הקרוב, ברגע שאני אקבל את Civilization IV: Beyond the Sword לביקורת. וכן, אתם מוזמנים לתהות "איך אתה מקבל את זה רק עכשיו?!". לפרוטוקול, ההגעה המאוחרת של חבילת ההרחבה הזו לביקורת קרתה גם עם חבילת ההרחבה הקודמת של Civilization IV. וגם עם Civilization IV בעצמו. כיף.

הידיעה היחידה שכן גרמה לי לתגובה קיצונית כלשהי לא היתה מבוססת במיוחד: אבל מסתבר שההגנה על BioShock מונעת מכם לשחק בו דרך שני משתמשים שונים על אותו המחשב. אני לא בטוח לגמרי עד כמה זה נכון (ואני אשמח אם אנשים ששיחקו ב- BioShock יבדקו את זה בעצמם ויפרסמו את התוצאות כאן בתגובות), אבל אם כן, הרי שזה נבזי במיוחד. באמת מסוג הדברים שדוחפים אותי לקנות X360 במקום מחשב חדש.

כן, זה לא פוסט סטנדרטי. החלטתי לפנות לקהל הגולשים בבלוג בבקשת עזרה.

עריכה: מכיוון שחיפוש ב- Google על המילים "מפרט מחשב" ממקם את הפוסט הזה כאחת התוצאות בעמוד הראשון, החלטתי להפנות את המחפשים למיניהם לתוצאה של הרכבת המפרט שנעשתה בפוסט הזה. אפשר למצוא אותה כאן. מדובר במפרט יקר למדי, אבל הוא עובד פשוט מצוין.

עכשיו, בחזרה לתוכן המקורי של הפוסט…

כפי שרמזתי לא מזמן: החלטתי שהגיע הרגע – אני רוצה לשדרג את המחשב החבוט והזקן שלי למשהו קצת יותר עצבני. אתם יודעים, מהסוג שיוכל להריץ את BioShock או את Crysis בלי להשתנק בכאב ולקרוס. לרוע המזל, חומרה זה אזור חזק הרבה פחות שלי. אני בדרך כלל טורח להתעדכן במה שקורה בתחום הזה רק לפני שדרוגים וקניית מחשב חדש. כמו עכשיו, בערך.

ולכן, אני פונה אל הגולשים בבלוג הזה שקצת יותר מבינים בנושא הזה ממני: איזה רכיבים צריכים להיות במחשב הגיימינג שלי? למה? כמה הם עולים? מה האופציות שלי? אני אשמח לכל עזרה שיש לכם להציע בנושא.

כמה guidelines:

1. אני רוצה לקנות גם מסך חדש. הגיע הזמן להפטר מהמאג 17-אינץ' (ועוד CRT!) שיש לי מתקופת בית שני.

2. בלי המסך, אני חושב שאני יכול לספוג מחשב במחיר של עד 6000 ש"ח. לא שאני לא אשמח אם זה יצא פחות, אבל הכנתי את עצמי להוצאה בסדר גודל כזה.

3. מקלדת ועכבר: לא יודע עד כמה זה מעניין מישהו, אבל בכל מקרה אין מה להציע לי בקטגוריית העכבר. אני כבר אבוד, כי אני משחק עם הדבר הזה כל החיים שלי. בנוגע למקלדת יש קצת יותר על מה לדבר. בתור אחד שמקליד כמויות מכובדות של טקסטים לא-קצרים על המחשב שלו, אני מתכנן על המקלדת הזאת (אם היא תעשה את העבודה, אני מתכוון לקנות אחת גם לעבודה). אם יש מישהו שיש לו ניסיון עם הדבר הזה למשחקים, או מקלדות אחרות שהן גם ארגונומיות וגם מתאימות למשחקים – אני אשמח לשמוע.

4. 2 ג'יגה זיכרון נראה לי כמו מספר יפה.

5. אני עלול להסחף בכל מה שקשור לגודל של דיסק קשיח. כרגע אני חושב על דיסק של 320GB, ואז לפצל אותו למחיצה של 80GB (בין השאר – למערכת ההפעלה) ו- 240GB לכל השאר. בערך.

6. כרטיס קול יכול להיות Onboard. השדרוג הבא שלי כבר יתמקד בנושא הסאונד.

זהו. אני מעריך מראש כל עזרה שתוכלו להציע.

לרגל יום ההולדת ה- 12 של Command & Conquer, חברת Electronic Arts שחררה את המשחק להורדה בחינם. שני קבצי ISO ומסמך אחד שמפרט איך לעזאזל אתם יכולים להריץ את הדבר הזה על Windows XP זה כל מה שאתם צריכים בשביל לשחק בקלאסיקה הזו. אתם יכולים למצוא את זה כאן.

אחרי שסיימתי את Deus Ex: Invisible War, חיפשתי משחק אחר שיעסיק אותי בזמני הפנוי. BioShock הוא עדיין לא אפשרות, בעיני, עד שאני אשדרג לעצמי את המחשב. אז הלכתי לעותק של Darwinia שהזמנתי ב- Steam לפני מי-יודע-כמה חודשים (רק ב- 10 דולר! ועוד קיבלתי איתו את Uplink בחינם!) והפעלתי אותו.

ההתחלה, אם להודות באמת, לא היתה מזהירה במיוחד.

זה לא שלא נהניתי. Darwinia מלא ברגעים קטנים של אושר עבור חנון-מחשבים כמוני: ממסך הפתיחה (שמשתנה בכל פעם – אבל באחת הפעמים שהסתכלתי עליו, הוא הריץ Game of Life על המסך) ועד העצים הפרקטליים שמקשטים את הרקע של המשחק… אבל איפשהו במהלך המשחק שלי פספסתי חוק מאוד יסודי: נשמות של אויבים שנשארות בשטח לאחר שאתה הורג אותם (וחיוניות לצורך יצירה של "דארוויניאנים" חדשים) נעלמות לאט-לאט. בלי לשים לב, הצלחתי להביא את עצמי למצב שבו אני לא יכול לנצח במסך השני של המשחק, והמשחק לא טרח להודיע לי על זה. מכיוון שבנקודה הזו עדיין לא שמתי לב לחוקיות – הצלחתי להביא את עצמי לאותו מצב עוד פעם גם בניסיון השני שלי.

אז התלוננתי, וקיללתי, ויצאתי מהמשחק בתסכול. אין לי בעיה עם משחקים שמכריחים אותי לגלות כל מיני דברים בעצמי, אבל יש גבול לכמות הטמטום שהם יכולים להרשות לי לבצע. אבל יומיים אחר כך, חמוש בידיעה המחודשת על גורל הנשמות בדארוויניה, חזרתי למשחק. ואז התחלתי להנות הרבה יותר.

קשה לי לשים את האצבע על מה שהופך את המשחק הזה לכל כך טוב. לפרקים, הוא עושה את כל מה שלא בסדר במשחקי מחשב מסוימים: הוא מכריח אותי לבצע פעולות משעממות יותר מדי פעמים, ולאורך יותר מדי זמן. אבל כנראה שדווקא צורת השליטה שלו, שמכריחה אותי לשלוט רק על יחידה אחת בכל רגע נתון ולא מאפשרת לי לתת הוראות מסובכות יותר מדי ליחידות ואז לשכוח מהן – גורמת לי להיות מעורה הרבה יותר בתוך ההתרחשות. חוץ מזה, הצורה שבה הוא לחלוטין לא מעניש אותי על שגיאות (מלבד התקרית שמתוארת בפסקאות הקודמות, ועצבנה אותי בטירוף) גורמת לי להרגיש הרבה יותר בנוח עם ניסוי וטעייה בתוך המשחק, והופכת את כל הסיפור למעניין הרבה יותר.

יש עוד קצת זמן עד שאני אוכל להביע דעה עמוקה יותר על המשחק. אבל בינתיים? הוא מרשים למדי.