The Escapist פרסמו היום את דרישות המערכת המינימליות והמומלצות של Crysis. כצפוי, הדרישות המינימליות נראות מאוד אופטימיות (ומניסיון, הן בדרך כלל באמת כאלה), והדרישות המומלצות הן מעוררות אימה.

איזה מזל שבקרוב מגיע אלי המחשב החדש, כבר אמרתי?

הייתי חייב לחלוק אתכם סרטון של Team Fortress 2 אליו קישרו ב-RPS. הסרטון אמנם קצת ארוך, אבל משעשע מאוד, ומדגים היטב למה ה-Pyro הוא כנראה הדמות החביבה עליי במשחק. הוא פשוט כזה חמוד, שבא לי לתת לו חיבוק גדול וצביטה בלחיים. או לפחות במסיכה שעל הלחיים.

מומלץ לראות. ואם אתם עצלנים, יש גם גרסה באיכות נמוכה ב-YouTube.

נ.ב. רק עוד 10 שעות לשחרור ה-Orange Box ב-Steam. ווהו!

אז קודם כל מזל טוב לי על הצטרפותי לבלוג המצויין של עידן. מאז שהפסקתי לכתוב בגיימר חסר לי המקום להגיד את מה שיש לי להגיד בנושא משחקים, והבלוג הזה הוא ההזדמנות מבחינתי. אז הנה אני מתחיל.

עם כל הדיבורים על BioShock, Crysis או ה-Orange Box, נראה שממשחק אחד קצת שכחנו. Gears of War קוראים לו, והוא מגיע אלינו קצת פחות משנה לאחר שהרטיט את עולמם של שחקני ה-X360. שלושת אתרי המשחקים הגדולים כתבו על גרסת ה-PC, ואפשר להגיד בבירור: זה לא פורט מסריח, אלא הדבר האמיתי. קודם כל, גרסת המחשב פותחה ב-Epic עצמה, והם מספרים שהיה ברור להם מהתחלה שהם הולכים להביא את המשחק גם ל-PC. השליטה, כך כותבים באתרים השונים, הועברה לעכבר ולמקלדת בצורה מוצלחת. הגרפיקה נותרה מדהימה, הודות למנוע Unreal 3, ואפילו תהיה טובה יותר הודות לרזולוציות גבוהות יותר ושיפורים שהוכנסו במנוע בשנה האחרונה. חוץ מזה, אם דאגתם, המשחק יפעל גם על Windows XP.

יותר מכך, גרסת ה-PC תכיל מספר שלבים שלא היו בגרסת ה-X360, וגם לא יהיו זמינים עבורה בעתיד דרך שירות ה-Live (לטענת Epic, בגלל השינויים במנוע המשחק ששלבים אלה מסתמכים עליהם). בתגובה, מעריצי המשחק על הקונסולה של מיקרוסופט איימו לשרוף ל-Epic את האולפן. טוב, לא באמת, אבל הם מאוד התעצבנו, כפי שאפשר לראות ב-400 התגובות לכתבה של גיימספוט. לא רק ששחקני ה-PC מקבלים את המשחק הלשעבר בלעדי שלהם, גם יהיו בו שלבים מגניבים שבהם הם לא יזכו לעולם לשחק בקונסולה. אכן, כואב הלב.

בכל אופן, אני ממש מאושר ש-GoW מגיע, ומגיע כמו שצריך. הוא יוצא בעוד כחודש – 4/11 בארה"ב, מה שהופך את תקופת אוקטובר-נובמבר למטורפת ממש מבחינת כמות משחקי הפעולה הטובים שיוצאים. ועכשיו, בחזרה ל-Team Fortress 2. יש לי כמה Spies לשרוף.

דורון יעקובי הוא ממש לא טירון בכל הנוגע לכתיבה בכלל, וכתיבה על משחקי מחשב בפרט. הוא כתב בגיימר במשך כמה שנים טובות, ומתחזק במשך זמן-מה בלוג משלו על תכנות.

ב"העולם על פי אינטל", לעומת זאת, היתה לו עד כה רק הופעה אחת. ובכן, המצב הזה השתנה. דורון הצטרף לצוות (וב"צוות" אני מתכוון לאדם אחד בלבד) "העולם על פי אינטל", ויתרום פוסטים על חייו וכישורי ה- Team Fortress 2 שלו כפי שהוא ימצא לנכון.

ברוך הבא, דורון!

הבלוג היה מאוד שקט בימים האחרונים. הסיבה לכך היא שישבתי מעט מאוד שעות על המחשב לאחרונה, ואת רוב הזמן שלי בזבזתי "בעולם האמיתי". יש לזה כל מיני השלכות – ה- Google Reader שלי נראה קטסטרופה, ודורון יעקובי הספיק לשחק בערך פי 4 יותר ממני ב- Team Fortress 2, וכנראה יקרע לי את הצורה ברגע שבו נכנס ביחד לאותו שרת.

אז אני לא אתיימר לנסות לדבר על מה שקורה עכשיו בעולם משחקי המחשב הרחב. במקום זה, אני רק אספר שמסע החיפושים והבירורים שלי בנוגע לקניית מחשב חדש הגיע לסיומו. כמעט. היום בצהריים ביצעתי את ההזמנה, ועכשיו אני רק צריך לחכות שמכונת המשחקים החדשה שלי תגיע אל פתח ביתי. ובתקווה – תשאיר לי מספיק זמן בשביל להתקין עליה את הכל לפני שפורטל ו- Episode 2 משוחררים.

המפרט שהזמנתי, במחיר מטורף (יחסית, בשבילי) של קצת פחות מ- 8,000 ש"ח, הוא:

CPU: Intel Core 2 Quad Q6600 2.40Ghz 8MB

Motherboard: Gigabyte GA-P35-DS3L

Memory: Corsair 2GB Kit (1GBX2) XMS2 DDR2-800 CL4-4-4-12

Hard Drive: Western Digital 320Gb 16MB WD3200AAKS

Graphic Accelerator: Gigabyte Nvidia Geforce 8800GTS 320MB

Case: NZXT Apollo No PSU Black

PSU: Enermax Liberty 400W

DVD-RW: Samsung DVD-RW S183L X18 LightScribe SATA

ומכיוון שכמעט כל מחשב שקניתי סבל מבעיות של חימום-יתר בשלב כזה או אחר בחיים שלו, הוספתי לקלחת גם Thermaltake V1 בשביל לצנן קצת את המעבד.

אה, ובסופו של דבר, החלטתי על ה- Syncmaster 226BW של סמסונג בתור המסך שאני קונה. יהיה שמח.

תודה לכל העוזרים, התומכים ואפילו אלה שרק הגיבו ב"איזה יופי, גם אני רוצה לקנות מחשב חדש". עזרתם לי מאוד – גם אם לא הסכמתי אתכם בסופו של דבר.

תודה לויגיימס: שמועות (או "מקורות בתעשיה המקורבים לסוני", וואטאבר) רומזות על "מאורע גדול" שסוני עתידה להכריז עליו ב- 12 באוקטובר. השמועות מתנדנדות בין הנושאים המשעממים של הורדת מחירים לבין השערות מטופשות על האפשרות להריץ את Halo 3 על הקונסולה.

לרוע המזל, אני לא אדע על מה סוני תכריז ב- 12 באוקטובר. אני אהיה עסוק מדי עם The Orange Box בשביל לשים לב לשטויות כאלה. באמת, סוני, יש לכם תזמון מחורבן.

אני לא יודע ממתי לויגיימס יש שרת של Team Fortress 2 Beta. אני גיליתי על זה רק היום, והייתי מאוד מרוצה: סוף כל סוף הזדמנות לשחק בפינג שנמוך מחמישים (ובכך לוודא שאם מישהו הורג אותי, זה לא בגלל שהחיבור שלי לשרת גרוע, אלא בגלל שאני גרוע), ולשמוע קצת עברית בערוץ התקשורת הקולית של המשחק. כל זה גורם לי לתהות אם כדאי לי להשיג לעצמי מיקרופון, סוף כל סוף.

חוץ מזה, בשעות המשחק הנוספות שצברתי ביממה האחרונה על המשחק, אני גאה להגיד שהרמה שלי השתפרה מ"גרוע מאוד" ל"גרוע". לפחות חלק מהקרדיט על זה צריך ללכת ל- Achievements. בחיים לא הייתי משחק עם ה- Scout או ה- Demoman יותר מדקה או שתיים מלכתחילה אם לא הייתי רוצה לנסות להשיג את ה- Achievement של "Head of the Class" (שדורש ממני לשחק סיבוב שלם עם כל Class במשחק). אבל ברגע ש"נעלתי את עצמי" לאחד מה- Class-ים הכיפיים פחות, פתאום אני מגלה שאני מסוגל להנות מאוד גם ממשחק שלם בתור Scout.

החסרון? ההתלבטות באיזה Class לבחור בכל נקודה ונקודה במהלך המשחק הפכה להיות קשה הרבה יותר. מדי פעם צץ צורך טקטי בולט של הקבוצה (למשל, אין בכלל Medic, אבל יש משהו כמו 3 שחקנים שמשחקים Heavy) – אבל כשאין אחד כזה, אני מתלבט הרבה יותר.

בסך הכל, בתור מי שהצהיר על עצמו בפוסט הקודם ש"אני לא אוהב משחקים מרובי משתתפים", אני מוצא את עצמי מאוד מכור למשחק הזה.

אני לא אוהב משחקים מרובי משתתפים.

יש הבדל גדול בין ההצהרה הזאת לבין "אני לא נהנה ממשחקים מרובי משתתפים". אני מאוד נהנה ממשחקים מרובי משתתפים, אני פשוט חושב שבסולם ההנאות שלי, הם מדורגים נמוך יותר ממשחקים "קלאסיים". אני יכול לשחק במשחקים מרובי-משתתפים. אני יכול אפילו להתמיד בהם לאורך זמן – למשך תקופה מסויימת שיחקתי Warcraft III מספיק זמן בשביל להיות, תאמינו או לא, ברמה סבירה. אבל מרבית המשחקים מרובי-המשתתפים עברו לי מהר מאוד מול העיניים. אפילו Unreal Tournament 2003, שקניתי, בעיקר העלה לי אבק על המדף.

לא נכנס לסיבות בנוגע ל"למה". זה נושא לפוסט אחר, בזמן אחר. את ההצהרה הזו אני אמרתי רק בשביל להבהיר את הנקודה הבאה: כמות השעות שהשקעתי ב- Team Fortress 2 עד עכשיו (לפי Steam Community – קצת יותר מארבע שעות) היא לא טריוויאלית בכלל. למעשה, העובדה שאני משחק במשחק הזה יותר משעה ועדיין רוצה לשחק בו יותר היא עדות לעד כמה הוא מוצלח.

יש  המון דברים שאני אוהב ב- Team Fortress 2. העובדה שהמצלמה מציגה את השחקן שהרג אותך בכל פעם שאתה מת. העיצוב דמוי הסרט-המצויר של המשחק, שלא עושה הנחות (כל נקודה במשחק, מהקרבות עצמם ועד לתפריט בחירת הקבוצה, מעוצב בצורה נהדרת). הצורה שבה האפשרות להשיג Revenge Kills הופכת את כל העסק הזה לאישי הרבה יותר. ההומור. העובדה שאין אף Class שלא כיף לשחק. העובדה שהמפות מעוצבות בצורה חכמה, עם שלטים בולטים וצעקניים שמאפשרים גם לשחקן המתחיל להתמצא בסביבה בקלות. העובדה שלא רק שיש למשחק עושר טקטיקות עצום – אלא המבנה של המשחק מעודד את יצירת הטקטיקות האלה בקבוצה אפילו אם השחקנים לא מתקשרים ישירות אחד עם השני. אין מה להגיד, Team Fortress 2 הוא משחק מצוין.

אבל מה שאני הכי אוהב ב- Team Fortress 2 הוא מה ששחקני ה- X-Box למדו לקבל כבר כמובן מאליו. אני אוהב את Steam Community. אני אוהב את העובדה שלא רק כמות השעות ששיחקתי במשחק בשבועיים האחרונים חשופים לציבור, אלא גם כל הסטטיסטיקות המפורטות שלי: מהעובדה שלא שיחקתי בכלל בתור Pyro ועד העובדה שבתור Soldier השיא שלי הוא קצת יותר מ- 700 נזק לפני שנהרגתי. דף הסטטיסטיקות הזה מעוצב בצורה נהדרת: אין בו אף סטטיסטיקה שלילית. יש בו המון נתונים שצועקים "אתה לא טוב מספיק! אתה יכול להשתפר!", אבל שום נתון שמציג באופן מובהק את העובדה שאני, מה לעשות, די רע במשחק הזה. כן אפשר לראות מה מספר הנקודות המקסימלי שהשגתי בסיבוב. אי אפשר לראות מה מספר הפעמים שמתתי ביחס למספר הפעמים שהרגתי. כל זה הופך את דף הסטטיסטיקות שלי למשהו שאני מרגיש איתו הרבה יותר בנוח. למעשה, זה רק מדרבן אותי לשחק עוד יותר כדי שאני אוכל להציג דף סטטיסטיקות מוצלח יותר לעולם. וכדי שאני אוכל להשיג כמה Achievements.

אבל כאמור, יש עוד הרבה דברים שעובדים לטובתו של Team Fortress 2. המקצוע שהכי כיף לשחק, לדעתי, הוא ה- Spy. הטקטיקה הבסיסית שלו פשוטה מאוד: להעלם משדה הקרב, להופיע מחדש בתוך חדר שסמוך לבסיס הקבוצה היריבה, אבל נסתר משדה הראייה שלה, להתחזות לאחד מאנשי הקבוצה היריבה, ואז להשתולל עם הסכין. אבל הטקטיקה הבסיסית הזו מקבלת המון טוויסטים אפשריים. אם, למשל, תדקרו מהנדס שעומד ליד ה- Turret שלו, ה- Turret מיד יפנה אליכם בעקבות הסרתה של התחפושת שלכם. זה מכריח אתכם, למשל, להעלם מיד ולברוח מטווח הראייה של ה- Turret. אפשרות אחרת היא לסמוך על קומבינציית ה- Medic/Heavy המפורסמת בשביל להתקרב בקלות ל- Heavy בלי לעורר חשד, ועוד לדחוף אותו יותר קדימה לשדה הקרב (אם כי בדרך כלל ברגע שהם שמים לב שאף אחד לא מרפא אותם, זה זמן מוצלח לעשות Cloak ולהסתלק במהירות מהמקום).

אבל גם ה- Class-ים האחרים, כאמור, מאוד מהנים. אני מחבב את ה- Scout, שהמהירות שלו מאפשרת לעשות תמרונים כמו ריצה מהירה לעבר קבוצת האויב, ירייה מהירה של Shotgun בפנים של ה- Medic התורן, ואז בריחה מהירה אחורה. אני אוהב את ה- Engineer, שבעזרת תחזוקה נכונה של טלפורטרים יכול להטות את מאזן הקרב. אני אוהב את ה- Heavy, מסיבות ברורת מאליהן (מכונת הירייה הענקית, למשל). אני לא אוהב כל כך את ה- Pyro, אבל חוץ מזה, באמת שהכל סבבה.

התלונה היחידה שלי לגבי המשחק קשורה כנראה לזמני הטעינה האיטיים להחריד שלו. אבל היי, כנראה שהבעיה היא אצלי. אחרי הכל, בקרוב אני צריך להחליף מחשב.