2011: סיכום שנה – חלק ב’

עופר שוורץ| סיכום שנה,סיכום שנת 2011 הוספת תגובה

קן לוין, האיש שאחראי ל-BioShock (המשחק שהרעפתי עליו שבחים, באיחור מאוד אופנתי, לפני שנה), אמר לפני כמה ימים ש-2011 הייתה “השנה הכי מוצלחת למשחקים מאז 2007”. חשבתי על זה ובאמת, בניגוד ל-2010 שבה רוב המשחקים הטובים ששיחקתי היו בין “קצת ישנים” ל”יותר זקנים מחלק מהקוראים פה בבלוג”, 2011 באמת הייתה שנה מעולה, וזה עוד בלי שהיה לי זמן לחצי מהמשחקים. אז רגע לפני שאני מתחיל את השנה האחרונה של התואר, עם פרוייקט וסמינר ויומיים עבודה בשבוע, אלה הדברים שעזרו לי לעבור את השנה האחרונה.

1. Dead Island

נראה שאני ממשיך את המסורת של לבחור משחק השנה שהוא מלא באגים ובעיות דיזיין (להזכירכם, משחק השנה שלי ל-2010 היה Alpha Protocol), אבל למרות שיצאו השנה לא מעט משחקים טובים ואפילו מעולים, רובם מקבלים מבחינתי הרבה פחות נקודות כי הם המשכים. Human Revolution ופורטל 2, למשל, היו שניהם יותר טובים מ- Dead Island כמעט מכל בחינה; אבל מבחינתי הם לא יכולים להיות “משחק השנה” כי הם נשענים בצורה מאוד חזקה על משחקים ישנים שכבר הוכיחו את עצמם, ועל כל הביקורות וההתרשמויות מהקודמים בסדרה. הם מצוינים בקטע של “משחק”, אבל קצת נופלים בקטע של “השנה”. דד איילנד אמנם מלא בעיות ודברים מעצבנים, אבל הוא מקורי ומחדש ולא סתם “עוד איטרציה של משהו מוצלח שכבר ראינו”.

אני לא ארחיב יותר מדי, כי הביקורת שלי לא הלכה לשום מקום, אבל משחק השנה שלי הוא ללא ספק Dead Island, או ליתר דיוק החצי הראשון של Dead Island. משחק עם אווירה מעולה, קרבות כיפיים, מעניינים ומאוד ריאליסטיים (עד כמה שלהילחם בזומבים יכול להיות ריאליסטי), והמון המון בעיות שלמרבה המזל ממוקדות בכל שאר האספקטים של המשחק ולכן יחסית לא מפריעות. אחרי כמה עשרות שעות כל זה נהרס, אבל לפי הספירה שלי, כמה עשרות שעות זה ממש סבבה.

2. רימייקים

אם חיקוי הוא הצורה הכי כנה של הערצה, רימייק הוא כנראה אחת הצורות הפחות כנות. אבל תהיה מה שתהיה הסיבה שבגללה עושים רימייקים, התוצאה הסופית היא שאפשר לשחק במשחקים קלאסיים בלי כל ההשפעות הלא נעימות שנגרמות ממעבר חד מגרפיקה מודרנית לדמויות הקרטון הגסות של שנות ה-90 (סימפטומים נפוצים כוללים כאבי ראש, כאבי עיניים ובחילות), ובלי להתחיל לחפש מקומות/אנשים שמוכרים משחקי PS2 שיצאו כשעוד הייתי בתיכון. (כשאני חושב על זה, אין לי בכלל מושג איפה נמצא היום ה-PS2 העתיק שלי…)

כך יצא שהשנה שיחקתי בשלושה משחקים קלאסיים שפספסתי לחלוטין בעשור הקודם – Beyond Good & Evil, והצמד Ico ו- Shadow of the Colossus. שלושתם משחקים מצוינים, שמאוד נהניתי מהם, במחירים שפויים וב-Full HD. ולפחות בשניים האחרונים אין סיכוי שהייתי משחק אם לא היה להם רימייק.

היעד הבא – Silent Hill.

3. שובו של הסינגל-פלייר

במובן מסוים, הסינגל פלייר מעולם לא עזב אותנו. אבל הייתה תחושה בשנים האחרונות שהתעשייה הולכת יותר ויותר לכיוון המולטי, עם קמפיינים לשחקן יחיד שמרגישים סמליים או סתם לא רציניים, או בהרבה מקרים קמפיין שברור שהוא נועד לקו-אופ אבל הוסיפו את האפשרות לשחק לבד רק כדי שיוכלו להגיד שיש סינגל.

ואז הגיע פורטל 2. ואחריו LA Noire. ו- The Witcher 2, ודאוס אקס, ואנצ’רטד 3. כולם משחקים גדולים של מפתחות גדולות, מאוד מושקעים, ועם קמפיין סינגל פלייר עמוק ואיכותי שמהווה את רוב (אם לא כל) התוכן של המשחק. ופאקינג סקיירים, אחד המשחקים הכי מושקעים ואפיים אי פעם, שמכר כמעט 10 מיליון עותקים, והוא 100% סינגל פלייר.

בתור חובב גדול של משחקי סינגל, ושל קמפיינים איכותיים עם עלילה ודיאלוגים ועולם מעניין ודמויות מוצלחות וכל הזבל הזה שאולי עוד יהפוך את משחקי הוידאו לצורה לגיטימית של אומנות יום אחד, זה ממש משמח אותי לראות שורה כזו של משחקים מוצלחים ומצליחים שלוקחים את העניין הזה ברצינות. אולי עוד יש תקווה למדיום.

ומצד שני…

2011 הייתה השנה שבה הרבה חברות גדולות החליטו שכל ה-DRM הזה הוא לא מספיק מעצבן, וצריך למצוא עוד דרכים יצירתיות להראות ללקוחות שלא אכפת להן מהם. זה כבר הגיע לרמה שאני מתחיל לתהות אם האנשים האלה בכלל רוצים שיהיו להם לקוחות.

אז היה לנו את הפיאסקו של סוני עם ה-PSN; את יוביסופט, שבאופן סדרתי דופקת את שחקני ה-PC; את אקטיויז’ן, שהוציאה DLC של $15 שמכיל מפה חדשה אחת; את ארקהם סיטי, שבנוסף ל- Online Pass המזעזע שלו (שהוא בעצם Offline Pass, כשחושבים על זה), יצא ל-PC באיחור של חודש “כדי לנצל את כל היכולות של הפלטפורמה” ואז לא תמך ב-DirectX 11; והגביע כמובן הולך ל-EA ששברו שיא עולמי עם היחס המזעזע למשתמשים של Origin.

מה שהכי מפחיד אותי בכל הדברים האלה, הוא שלרוב האנשים לא אכפת שמתייחסים אליהם כמו חתיכת זבל עם כרטיס אשראי, והמשחקים האלה עדיין מוכרים מצוין, אז אין לחברות המדוברות סיבה להשתנות. למרבה המזל, נראה שעוד יש אנשים שפויים בתעשייה, והם אפילו עושים משחקים טובים (למעשה כל המשחקים שהזכרתי למעלה חוץ מ- BG&E). בסך הכל הייתה שנה מצוינת, ואני רק מקווה שיפסיקו לעצבן אותי כל הזמן וייתנו לי ליהנות מהמשחקים האלה כמו שצריך. עכשיו תסלחו לי, אני הולך לשחק דאוס אקס.

6 תגובות ל “2011: סיכום שנה – חלק ב’”

  1. InterAl מאת InterAl:

    ביום שאתה תשקיע עשרות מיליוני דולרים בפיתוח משחק חדש, נראה את האסטרטגיה המבריקה שלך להגנה עליו מפני פיראטים. להכפיש ולהתלונן זה מאוד קל.

  2. עידן זיירמן מאת עידן זיירמן:

    אתה מתבלבל, מי שבאמת הקדיש את החלק של התלונות וההכפשות בפוסט סיכום השנה שלו ל- DRM זה אני.

  3. MegaGuy מאת MegaGuy:

    יש עוד 2 משחקי FPS שהתמקדו בנשקים קרים והיו טובים מאוד לפי דעתי. אחד זה Zeno Clash שהכל בו נורא מוזר, אבל העוצמה של המכות שהוא מעביר מאוד מספקת. השני הוא קצת יותר ישן, Condemned: Criminal Origins, והוא כבר יותר משחק אימה, אבל הוא גם עושה את עניין הקרבות פנים מול פנים בצורה מעולה. יש לו גם משחק המשך שלפי מה שהבנתי חוטא גם בלהפוך לשוטר בסופו של דבר. לא שיחקתי ב-Dead Island אבל מהסרטונים שראיתי התחושה של הקרב בו פחות טובה מהמשחקים הנ"ל.

    כשחקן Single Player בלבד, אני כבר שנים לא מרגיש מקופח האמת. גם שנה שעברה יצאו Mass Effect 2, Starcraft 2, Heavy Rain ו-Red Dead Redemption. בנוסף יצא Alpha Protocol כמו שאמרת, ומאותה מפתחת יצא גם Fallout: New Vegas שלדעתי הרבה יותר טוב מ-Fallout 3 ו-Oblivion. לא יודע לגבי Skyrim. הבונוס של סוג משחקים כאלה זה שאם משחקים אותם, אין זמן לשחק הרבה משחקים אחרים, אז לא נורא אם מתישהו יצאו גם מעט משחקי סינגל פלייר.

  4. שחר מאת שחר:

    "מוות הסינגלפלייר" הוא בדיוק אותו הדבר כמו "מוות הPC" – תאוריות קונספירציה חסרות ביסוס שבכל פעם מחדש מקבלות בעיטה חזקה לביצים וכולם מצביעים וצוחקים עליהן.

  5. שחר מאת שחר:

    נ.ב.
    סיכום שנה כיפי:)

  6. עופר שוורץ מאת עופר שוורץ:

    שיחקתי ב-Zeno Clash, למען האמת. זה משחק ממש גרוע לדעתי. המכות בו הן בסדר+, וכל דבר אחר ממש נוראי.

    לגבי הסינגל-פלייר: המשחקים שמניתי למעלה הם רק *חלק* מאלה שיצאו השנה. כללתי ברשימה רק כאלה שגם היו מאוד מוצלחים מבחינת העולם, הסיפור והדמויות, גם היו בעיקרם סינגל פלייר (SC2 ממש לא עונה לקריטריון הזה, אגב), גם קיבלו ביקורות טובות *וגם* מכרו טוב.
    היו גם את Dragon Age 2, Crysis 2, Infamous 2, Dead Space 2… הממ, אני חושב שיש פה איזו תבנית. בכל מקרה, השנה הייתה באמת מבריקה מהבחינה הזו, והיו משחקים ממש מעולים כמעט מכל הז'אנרים, הטעמים והצבעים.

הוספת תגובה


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS