ביקורת: Horizon: Zero Dawn

עופר שוורץ| ביקורת הוספת תגובה

משחקי עולם פתוח, אני חייב לכם התנצלות. במשך שנים טענתי שאתם סתם fad ואין לכם כלום להציע. קראתי לכם משעממים, רפטטיביים, לא מקוריים, גלגלתי עיניים כשכולם התלהבו מ-Assassin’s Creed או GTA, התעצבנתי כשעוד ועוד משחקים וז’אנרים שאהבתי התחילו לאמץ את הקונספט של עולם פתוח, צחקקתי צחוק מביך כשהמודל העסקי של יוביסופט הפך להיות “עוד משחקי sandbox גנריים!!!1”, ובשקט קיוויתי שהטרנד הזה יעבור ונוכל לחזור למשחקים עם pacing נורמלי וסביבות מעוצבות כמו שצריך. אבל עכשיו אני יודע שזו הייתה רק תחילת הדרך, שהייתם צריכים להתבגר ולהיסגר על עצמכם, ובעצם יש לכם הרבה פוטנציאל.

אולי הייתי צריך להבין שמשהו לא בסדר בתיאוריה שלי אחרי 80 שעות משחק ב-Skyrim. אבל עם כל Far Cry או Just Cause או Red Dead Redemption שנוסף לאוסף זה רק נראה יותר סביר שאני צודק, ומשחקי עולם פתוח הם פשוט גרועים לא בשבילי. אפילו The Witcher 3 ו-Fallout 4 לא שכנעו אותי סופית; “טוב, בסדר”, חשבתי לעצמי, “אולי זה יכול לעבוד במשחק תפקידים, איפה שבכל מקרה יש הרבה דרכים שונות לשחק וקווסטים צדדים וכל זה. אבל משחקי עולם פתוח קלאסיים הם עדיין משעממים”.

ואז הגיע Horizon: Zero Dawn.

המשחק נקרא Horizon כי, כמו שאפשר לראות, יש אופק

Horizon (אני לא מתכוון להמשיך להשתמש בשם המלא שלו, כי בנוסף להיותו ארוך מדי זה גם שם מטומטם) לא מנסה אפילו קצת להסתיר את העולם הפתוח שלו. Skyrim היה יותר אוסף של dungeons, ו-The Witcher 3 התמקד בעיקר בקווסטים, אבל Horizon הוא משחק sandbox קלאסי בכל מובן. המפה שלו מלאה באייקונים, collectibles, מגדלים לטפס עליהם, נקודות fast travel, רכיבים ל-crafting וחיות לצוד. סליחה, אמרתי חיות? התכוונתי רובוטים ענקיים.

כן, המשחק מתרחש בעולם פוסט-פוסט-אפוקליפטי שבו “מכונות” רובוטיות roam the earth, ומסתבר שזה כל מה שהיה צריך כדי להפוך לחלוטין את הדעה שלי (ואולי עזר שזה משחק ממש ממש טוב). מאיפה הגיעו כל הרובוטים? לא יודעים. מתישהו בעבר הפרה-היסטורי של שנת 2066 קרה משהו מאוד רע, ואז עברו מאות שנים, ועכשיו יש חברה שבטית פרימיטיבית למדי, הרבה צמחייה, כמה ערים הרוסות, ומלא רובוטים. למשחק דווקא יש תשובות לכל השאלות שהוא מעלה – כולל למה כל הרובוטים נראים כמו חיות או דינוזאורים, גם אם ברור שהרעיון של “בואו נעשה משחק שבו נלחמים בדינוזאורים רובוטיים!” הגיע הרבה לפני הצידוק העלילתי – אבל ההסברים מגיעים די מאוחר.

את כל התשובות האלה מגלים בזכות Aloy, בחורה סקרנית ולוחמנית שגדלה מחוץ לשבט שלה בגלל סיבות ובילתה את רוב חייה בלהתאמן ולהתכונן למבחן סטייל משחקי הרעב, שאם היא תעבור אותו היא תאומץ חזרה לשבט ותוכל לשאול אותם שאלות חשובות כמו “מי הייתה אמא שלי?”, “למה נידיתם אותי מהשבט?” או “באמת נראה לכם שאם פשוט תתעלמו בהפגנתיות מ-exiles ותסרבו לדבר איתם גם כשהם עומדים מול הפרצוף שלכם זה יגרום להם להיעלם?”

אני מקבל בברכה כל דמות ראשית שהיא לא גבר לבן בן 30-40 עם זיפים, ו-Aloy היא נערה בת 19 ובלי זיפים בכלל אז זו כבר התחלה מצוינת. לא בדיוק הייתי שם אותה בפנתיאון של הדמויות הכי טובות אי פעם, אבל היא צעירה ומגניבה וחכמה ובשום מובן לא gruff או grim, וזה כן מוסיף הרבה לחוויה. אשלי ברץ’ (מ-Hey Ash Watcha Playin, אם כי רובכם בטח מכירים אותה בתור Tiny Tina) מוכיחה כאן שהיא יודעת לעשות גם דברים שאינם קומדיה אבסורדית, והעלילה נותנת לה הרבה הזדמנויות להיות מעניינת. חוץ ממנה יש עוד כמה דמויות מגניבות במיוחד, עם מגוון אתני מאוד רחב (גם זה מוסבר בתוך העולם של המשחק!) וחלוקה הגיונית בין גברים ונשים, והכתיבה במשחק הזה טובה באופן כללי. הקווסטים הצדדים אולי פחות – אם אתם מצפים מהם למשהו ברמה של CD Projekt או Obsidian או אפילו Bethesda בהחלט תתאכזבו – אבל הסיפור הראשי כתוב טוב והעולם עצמו בנוי מצוין. למעשה, Horizon מכיל שני עולמות שבנויים מצוין: זה של המשחק עצמו, והעולם הדיסטופי של שנות ה-2060, מיד לפני האסון, שאפשר ללמוד עליו מכל מיני חורבות “עתיקות” וטקסטים/audiologs שמוצאים בהן. ועיצוב גרפי מדהים בשביל שניהם.

אבל עם כל הכבוד לדמויות ועולם ועלילה וגרפיקה מרהיבה, אנחנו פה בשביל להילחם ברובוטים, לא? והמשחק לחלוטין מודע לזה; הרובוטים מפוזרים בכל רחבי המפה, חלקים גדולים מהעלילה סובבים סביבם, רוב הקווסטים הצדדיים מכילים כמות כלשהי של מכונות שצריך להרוג, ציד מכונות הוא הדרך העיקרית להשיג משאבים, וכמעט כל הבוסים במשחק הם פשוט רובוטים גדולים ומפחידים יותר. שזה טוב, כי בני אדם הם מעצבנים ולא מעניינים במיוחד (וגם במשחק). גם המכניקות האחרות – פלטפורמינג, ציד חיות, crafting – כולן גנריות ומשעממות, ובבירור רוב הזמן של ה-game designers הושקע ברובוטים, ובצדק.

מה זה detective vision? פה יש רק focus vision, זה משהו אחר לגמריהיתרון של רובוטים לעומת חיות או בני אדם, מעבר ליתרון הברור של coolness factor, הוא שלמעצבים יש שליטה מלאה עליהם. יש 20+ סוגים של “מכונות” ב-Horizon, וכולן מעוצבות בקפידה מבחינת תפקיד, גודל, מראה, נשק, דפוסי התנהגות, נקודות תורפה, ואפילו סאונד (הרשים אותי במיוחד שהציפורים עושות קולות של מטוס כשהן עפות מעל). המשחק מספק שלל של דרכים להתמודד איתן: התגנבות, dodge roll, חנית, קשתות עם כל מיני סוגים של חצים, חבלים שאפשר לכבול איתם אויבים, פצצות, מלכודות, שיקויים… הרשימה נמשכת ונמשכת. אפשר לסקור את זירת הקרב מרחוק, להשתמש ב-detective vision כדי לזהות נקודות תורפה, לתכנן בקפידה, להניח מלכודות, ולהתייחס לכל העניין כחידה שצריך לפתור. או שאפשר לחלופין לנקוט בגישת Leeroy Jenkins ופשוט לרוץ פנימה ולנסות לגרום לזה לעבוד. בסופו של דבר רוב הקרבות הם איפשהו באמצע: סוקרים, מתכננים, חושבים, ואז משהו משתבש והכל נהיה כאוטי ורק מנסים לגרום לזה לעבוד איכשהו. המשחק מאתגר מספיק כדי שזה יהיה מעניין וסלחן מספיק כדי שיהיה אפשר לשרוד גם אם מפשלים בגדול. כך או כך, זה מקורי ומגוון ומגניב וממש ממש כיף.

התלונה המהותית היחידה שלי על מערכת הקרב היא שלמרות שזה משחק אקסקלוסיבי ל-PS4, היא מרגישה כאילו היא תוכננה למקלדת ועכבר. יש 9 סוגים של נשק, וכולם שימושיים ומעניינים, אבל אפשר לצייד רק 4 בכל רגע נתון. יש מלא מלכודות ושיקויים וכלים, אבל הדרך היחידה להשתמש בהם היא לעבור אחד אחד בין 13 (!) הסוגים השונים עם החצים, ואז ללחוץ על החץ למטה כדי להשתמש במה שבחרתם ולקוות שלא לחצתם בטעות על החץ הלא נכון איפשהו בדרך. לכוון עם קונטרולר על אויבים רחוקים או נקודות תורפה קטנות זה לא אידיאלי, אבל כשהאויבים גם עפים ולא עוצרים לרגע זה כמעט בלתי אפשרי. אותו כפתור משמש ל-stealth kills ולמכות melee רגילות, מה שיכול להיות קטלני כשהאויב שאתם מתגנבים מאחוריו זז טיפה בכיוון לא צפוי ויוצא מהטווח של ה-takedown. וכמובן, אין quicksave, אז כל פעם שמתים כי השתמשתם במלכודת במקום שיקוי או משהו כזה צריך להתחיל את כל הקרב מההתחלה. אף אחד מהדברים האלה לא נורא במיוחד כשהוא קורה פעם או פעמיים; לאורך כל המשחק זה death by a thousand cuts וזה נהיה ממש מתסכל לפעמים.

אבל גם עם המגבלות האלה, בסוף הרגתי רובוטים מכל הסוגים, ונהניתי כמעט מכל רגע. וזה, יחד עם עולם מעניין לחקור, בהחלט מצדיק את העולם הפתוח, ואפילו הביא אותי לכל הפינות הנידחות של המפה ולמשהו כמו 70% completion. אז אתם רואים, יש לי סטנדרטים סבירים לחלוטין – כל מה שאני מבקש זה מכניקה מקורית וכיפית, עולם מעניין, עלילה מרכזית טובה, דמויות מגניבות, גרפיקה מעולה, ואם אפשר גם דמות ראשית לא גנרית זה יהיה נחמד. וכשחושבים על זה, למה שנתפשר על פחות מזה ממשחקי AAA?

תגיות:

הוספת תגובה


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS