Alan Wake: הביקורת, חלק ב’

עידן זיירמן| כללי הוספת תגובה

בפעם האחרונה שעזבנו את Alan Wake, זה היה עם ניחוח של אכזבה קלה. היתה לו עלילה מוצלחת, דרך טובה להעביר אותה, ואווירה מאיימת. לפחות חלק מהזמן. אבל למרות כל אלה, הוא חזר על עצמו, רוב הקרבות נראו זהים זה לזה, ובשלב מסוים – זה פשוט התחיל לשעמם. התוכן להורדה של Alan Wake מנסה לטפל בבעיה הזו.

לפני שתמשיכו הלאה אני צריך להגיד שאם עדיין לא עשיתם את זה, אבל אתם מתכוונים מתישהו לשחק ב- Alan Wake, כדאי שתפסיקו לקרוא את הפוסט הזה עכשיו, כי אני הולך לדבר קצת על העלילה של שני הפרקים להורדה של Alan Wake (שנקראים The Signal ו- The Writer), ואני לא יכול לעשות את זה בלי לדבר על איך Alan Wake הסתיים.

Alan Wake: The Signalעברתם את האזהרה הזאת ואתם עדיין איתנו? יופי. אז אתם בטח יודעים, או שלא אכפת לכם לגלות, ש- Alan Wake הסתיים כשאלן הקריב את עצמו בשביל להציל את אשתו, וסיים את המשחק כשהוא בתוך ה- “Dark Place” שבו היא היתה כלואה. בתחילת “The Signal”, הפרק הראשון להורדה, אנחנו מגלים שהוא לא נמצא שם לבד – המשורר תומס זיין (לעזאזל, השם שלו נראה פשוט נוראי כשכותבים אותו בעברית) נמצא שם ביחד איתו, ויותר מזה – הצד האמוציונלי והלא-מאוד שפוי באישיותו של אלן נמצא שם גם הוא. והוא ממשיך לכתוב.

כך שלאורך שני הפרקים להורדה הללו, אתם צפויים לטייל בעיקר בתוך המוח של אלן ווייק, שמחזיר את עצמו לגרסאות מעוותות של מקומות שהוא ביקר בהם בעבר, וכל הזמן מנסה למנוע מעצמו להמשיך הלאה. אם זה נשמע מוזר ולא-מובן – אין לכם מה לדאוג, במשחק עצמו יסבירו לכם את זה שוב ושוב בערך 300 פעם. מה שבפועל עלילת הרקע הזו אומרת היא שאתם יכולים לצפות כעת לעיצוב שלבים מעניין יותר ממה ש- Alan Wake התאפיין בו בעבר: חלקים מעוותים של העיר, שבורים וקורסים תוך כדי שאתם מתהלכים בהם, או גלגל ענק שמורכב מזכרונות העבר של אלן (ומסתובב בהתמדה) שאתם צריכים לרוץ בתוכו. כל זה מזכיר יותר את שלבי החלומות/סיוטים ב- Max Payne המפורסם מאשר את Alan Wake.

אבל הדבר העיקרי שהופך את כל הסיפור הזה ליותר מעניין הוא לא רק עיצוב השלבים, אלא פיתוח של רעיון שהופיע בשלב המסיים של Alan Wake: מילים בעלות כוח. כמו בשלב המסיים ההוא, המוח של אלן מוצף במילים. מילים כמו “Supplies” או “Recharge” ש”הפעלה” שלהן תגרום לתחמושת או סוללות להופיע בהישג יד. מילים כמו “Boom!” שיגרמו לפיצוץ שיוכל לעזור לכם להפטר מהאויבים שמקיפים אתכם. אבל בנוסף אליהן – גם מילים כמו “Possessed” או “Taken” שיגרמו לאויבים חדשים להופיע על המסך אם לא תזהרו מספיק.

Alan Wake: The Signalלרוע המזל, נראה כאילו המפתחים של Alan Wake נחושים לבחור בין עלילה למשחקיות, במקום לעשות את שני הדברים באופן מוצלח בו-זמנית. העיצוב המעניין-יותר מגיע על חשבון העלילה, שמהר מאוד לוקחת כיוון ברור וצפוי, דואגת להסביר לנו כל הזמן מה קורה למקרה ששכחנו את מה שכבר היה ברור לנו מאליו, והופכת את אלן לשמוק מאוס אפילו יותר ממה שהוא היה קודם. רגע הסיום של הפרק השני של התוכן להורדה, שגם אמור להיות רגע הסיום “האמיתי” של המשחק כולו, דווקא מוצלח למדי, אבל הדרך אליו רצופה ברגעים של “טוב, לא אכפת לי, פשוט תנו לי להלחם במשהו”.

ובכל זאת, אם לא קניתם עותק יד-שניה של Alan Wake, או קיבלתם אותו מחבר, אין לכם סיבה שלא להוריד את ה- DLC של המשחק. הפרק הראשון יהיה עבורכם בחינם בכל מקרה, ואם תסיימו אותו, תוכלו לשפוט אם שווה לכם להוציא עוד 5$ בשביל לראות כיצד העלילה של Alan Wake מסתיימת. אם, לעומת זאת, אין ברשותכם את הקוד שמאפשר לכם להוריד בחינם את הפרק הראשון, The Signal, מדובר בשאלה קצת יותר קשה. אני עדיין חושב שהתוכן להורדה מספיק מוצלח בשביל להצדיק את המחיר שלו, אבל אני חושב את זה בתור אדם שמלכתחילה נהנה מספיק מ- Alan Wake בשביל לשחק בו עד הסוף. אם אתם מרגישים ש- Alan Wake ממש שיעמם אתכם לקראת הסוף שלו, באמת שאתם לא צריכים למשוך את החוויה הזו עוד קצת.

4 תגובות ל “Alan Wake: הביקורת, חלק ב’”

  1. אילן גלר מאת אילן גלר:

    התחושה שלי בסיום ה-DLC הייתה שהוא לא באמת מוסיף למשחק שום דבר. אם מישהו יקפוץ ישר מ-Alan Wake הראשון למשחק המשך שאולי יצא מתישהו בעתיד, הוא לא יהיה בהרגשה שהוא פספס משהו.

    אני מעדיף DLC שנותן איזשהו עומק על הדמות מבלי להתיימר להיות "המשך" לעלילה המקורית, או DLC לא קשור בכלל שפשוט משתמש בבסיס הקיים כדי להציע חוויות חדשות לחלוטין (כמו Undead Redemption). להבטיח המשך ואז לא לתת כמעט כלום זה מיותר למדי בעיני.

  2. עידן זיירמן מאת עידן זיירמן:

    אני, כאמור, שיחקתי ב- Alan Wake בעיקר בגלל העלילה שלו. בגלל זה רציתי את ה- DLC. מהבחינה הזאת, הוא התיימר לספק לי בדיוק את מה שרציתי. ולא מאוד הצליח (הוא נתן איזשהו סיום מוצלח לעלילה, אבל עד הרגע הזה הוא היה די משמים).

    אני לא יודע מה היתה הגישה שלי ל- DLC אם הוא היה מתיימר לספק משהו "אחר". היה ברור לי שזה יהיה מאוד קשה, במקרה של Alan Wake, שמסתמך בצורה מאוד חזקה על מכניקה מאוד מסויימת ועל עלילה מאוד ספציפית (במקור, למעשה, בכלל לא היה ברור לי אם העובדה שיש DLC, שעדיין יש בו "Takens", לא מבטלת לחלוטין את הסוף של Alan Wake המקורי, ותהיתי מה זה יעשה).

    ה- DLC האלטרנטיבי היחידי שיכולתי לחשוב עליו זה משהו שמתאר את מה שקורה לדמות אחרת במהלך אותם האירועים של Alan Wake, או משהו שעוקב אחרי אחת הדמויות האחרות שהושפעו מהיישות האפלה ב- Alan Wake (נניח, הרוקיסטים המזדקנים – זה היה יכול להיות מגניב). אבל אין לי מושג עד כמה שתי האלטרנטיבות האלה היו שונות במיוחד מ- Alan Wake בעצמו.

  3. red מאת red:

    איך היית מדרג את הכתיבה והעלילה שלו לעומת מקס פיין?

  4. עידן זיירמן מאת עידן זיירמן:

    של ה- DLC, או בכלל?

    אני חושב ששניהם בערך באותה רמה. לאלן ווייק יש נקודות חוזק וחולשה אחרות בהשוואה למקס פיין – הדמויות שלו יותר מעצבנות, וכמו שאמרתי בחלק הקודם, מתנהגות הרבה פעמים בהתאם לטיפשות שאופיינית לדמויות בסרטי אימה. מצד שני, סיפור המתח/מסתורין/אימה שלו עניין אותי הרבה יותר מסיפור הפילם-נואר/נקמה של מקס פיין. אבל בשורה התחתונה, שניהם באותה רמה פחות או יותר.

    ב- DLC, כאמור, זה קצת מושלך לביוב. 🙂

הוספת תגובה


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS