שנת 2012 הייתה עמוסה מבחינתי בחוויות שונות ומשונות, גם מעולם הגיימינג וגם בעולם "האמיתי". בין היתר, הבשילו סוף סוף כמה משחקים שחיכיתי להם הרבה זמן, גם אם לא היה לי הרבה מאוד זמן לשחק בהם. אמנם אין ספק שהאירוע הכי משמעותי מבחינתי בשנת 2012 היה מעבר ללונדון, אבל היו גם כמה אירועים חשובים עבורי גם בתחום המשחקים. על חלקם לא אדבר כי כבר הזכירו אותם בהרחבה; כמו שהזכיר עידן את XCOM, שהיה המשחק הראשון מזה שנים רבות ששיחקתי בו פעמיים ברצף מהתחלה ועד הסוף ו-FTL, אחד ממשחקי האינדי היחידים שבאמת הצליח לתפוס אותי ליותר מכמה שעות בודדות.

טוב, אבל לגופו של עניין. מה שלושת האירועים המשמעותיים ביותר מבחינתי?

 1. Borderlands 2:

המשחק עצמו לא היה זוכה אצלי בפרס המשחק הטוב ביותר של השנה, או של אף שנה למעשה. בראשון שיחקתי ולא התלהבתי במיוחד, בין היתר כי המכניקה נראתה לי לא מעניינת והסביבה מקושקשת מדי. אבל האיטרציה השניה בסדרה השפיעה עלי הרבה יותר, ופתאום מצאתי את עצמי משחק בה מקצה לקצה, תוך זאת שאני משקיע עשרות שעות בלהתסובב בעולם, לאסוף נשקים אקראיים ולבצע משימות צד. הזכרתי את זה גם בפרק גיימפוד, אבל – הסגנון הגרפי הכיפי, הגיוון בנשקים, הקרבות המוצלחים והאווירה המשעשעת פשוט היו השדרוג הנכון לכל אלמנט מהמשחק הקודם, ככה שנוצרה חווית משחק שגדולה בהרבה על סך חלקיה.

אז המשחק זוכה בציון מיוחד אצלי בגלל שהוא הצליח לייצר לי חוויה שלא הצליחו FPSים אחרים בשנים האחרונות, לפחות לא אלו ששיחקתי בהם לבד. זה מרשים שמשחק עם כל כך מעט עלילה משמעותית מצליח לגרום לשחק לרצות ולהתקדם בו עוד ועוד. כשמסתכלים על הדברים לעומק (ואין הרבה ממנו), היה אפשר לקרוא למשחק דיאבלו-בעתיד-ממבט-ראשון-עם-צחוקים, והתוצאה הייתה די דומה. אז כן, אמנם לא מדובר במשחק המתוחכם ביותר שנתקלתי בו, אבל למי שאוהב לאסוף מאות נשקים אקראיים ולהשוות ביניהם תוך מסע הרג מסר משמעות, המשחק יתאים.

2. Baldur's Gate: Enhanced Edition:

לפני כמה שבועות יצאה לאוויר העולם גרסא מחודשת של אחד המשחקים האהובים עלי בהיסטורייה, Baldur's Gate. קשה לומר שמדובר באדפטציה חדשנית למשחק, או אפילו שמדובר באיזשהו שינוי משמעותי בכלל. הגרסא החדשה היא למעשה הגרסא הישנה, תוך זאת שהיא כוללת את שלל תיקוני הבאגים, מניין שפצורים ותוספות שביצעו modders במהלך השנים. לכך נוספו כמה חידושים קטנים, כמו מספר דמויות חדשות, אזור חדש, וכמה שינויים נחמדים לממשק המשתמש.

בסופו של דבר, מדובר בתירוץ הטוב ביותר לחזור ולשחק באחד המשחקים האהובים עלי, עם כמה הסתייגויות חשובות: קודם כל, עדיין יש באגים. חלקם די משמעותיים, במיוחד במנוע הגרפי המיושן. חוץ מזה, נזכרתי באחד הדברים הבעייתיים ביותר במשחק הראשון בסדרה (בניגוד לשני, אותו אהבתי אפילו יותר) – הוא אכזרי, במיוחד בשלבים הראשונים. דמויות בשלב ראשון-שני מתות פשוט בלי סוף ובקלות בלתי נסבלת, ככה שיונה שמחרבנת עליך תוך כדי טיול ביעד יכולה להוביל לסוף המשחק. זה גורם למסכת של שמירות וטעינות עד הנקודה שבה נהיים חזקים מספיק בשביל לשרוד קרבות ולהפעיל טקטיקות.

3. Mass Effect Trilogy:

אמנם דורון כבר הזכיר את Mass Effect 3 בפוסט סיכום השנה שלו, אבל אני לא יכול שלא להתייחס לזה בעצמי. ליוותי את טרילוגיית המשחקים מאז שיצא הראשון ויצרתי אליו חיבור מיידי. על אף כל הביקורת – שבחלקה לטעמי מוצדקת ובחלקה לא – המשחקים יצרו יקום מדע-בדיוני חדש עמוס בפרטים, רקע, גזעים ואינפורמציה שהיה פשוט תענוג לשקוע בהם. כל זאת תוך סיפור אפי לסירוגין, מכניקת משחק מהנה וכמובן החלטות המלוות את השחקן מהפרקים הראשונים ועד האחרונים.

ביקורת על הדקות האחרונות של Mass Effect 3 הוזכרה מספיק לאורך החודשים שלאחר צאת המשחק, אבל בעיני זה בפירוש לא גרע מההנאה הכללית שהייתה לי מהסדרה כולה. מעבר לכך שב-2013 אני מאחל לכולנו עוד משחקים כאלו, אני מאחל לעצמי למצוא את הזמן לשחק בגרסא של Mass Effect 3 הכוללת את כל ה-DLC שיצא מאז ששיחקתי בו בפעם הקודמת, בין היתר גם כדי לראות את הסוף המורחב.

ומצד שני…

אין שום תירוץ בעיני לאיכות המשחקים הבעייתית המאפיינת את שוק המשחקים לאנדרויד. אני מבין את הטיעון שאומר שמשתלם יותר להשקיע בגרסאות ל-iOS מאחר והן תמיד יהיו רווחיות יותר, אבל ההיצע של משחקים הפונים לגיימרים פשוט מגוחך. זה לא אומר שאין משחקים נחמדים להעביר איתם את הזמן, אבל אני הייתי תורם את זיירמן למורדים הסורים אם זה היה אומר שהייתי מקבל גרסא נורמלית של Heroes of Might & Magic, Master of Orion, או משחקים נוספים. כל נסיון לעשות פורטים עד עכשיו הולידו גרסאות חולות ומסכנות, שממש לא מספקות את הסחורה.