הנה משהו קטן שהצליח לשמח לי את הבוקר: כל מי שהוריד את הגרסה הפרוצה של Batman: Arkham Asylum, גילה שמהלך הדאייה של באטמן פשוט לא עובד לו. כיוון שהמהלך נדרש על מנת לצלוח אזור חומצתי כלשהו במשחק, הם מצאו עצמם תקועים, ללא שום דרך להתקדם הלאה.
אז כן, כנראה שהפיראטים יוציאו תיקון לעניין הזה תוך זמן קצר, אם הוא עדיין לא קיים. בכל זאת, מחמם לי את הלב לדעת שכל מי שרץ להוריד את המשחק מדוד ביטורנט ביום שהוא יצא, נדפק וקצת התבאס.
אוקיי, אני רוצה להבהיר את זה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: אני תמיד שמח כשמזמינים אותי לכנסים. אני שמח להגיע למלון, להתארח בחדר ממוזג שכולל כיבוד קל, ולצפות במשחקים שעדיין לא יצאו לשוק ולהעיר עליהם כמה הערות מתחכמות. אני קצת פחות שמח לשלם 30 ש"ח על חניה, אבל זה לא העניין עכשיו. העניין הוא כזה: אם אתם מזמינים אותי לאירוע חברת אקטיביז'ן-בליזארד, אני רוצה לראות את סטארקראפט 2. לא, תמונות של העטיפה של World of Warcraft זה לא מספיק. לא, אמירות על פוטנציאל המכירות המטורף של המשחק זה לא מספיק. מארגנים יקרים: העובדה שהקהל מצטופף סביב עמדות ה- Guitar Hero עלולה להסתיר את זה, אבל האמת היא שכל האנשים שהגיעו לכנס הזה, הגיעו כי הם רצו לראות את Starcraft 2.
הכנס המדובר, שהתרחש לפני מספר שעות בלבד, אורגן ע"י חברת "נמקו-בנדאי פרטנרס" (לשעבר, "אטארי ישראל"). כל המאורע היה בעל אופי שיווקי משהו, וכלל עשרות פריטי טריוויה לא מעניינים בעליל בנוגע לגודל הקופסאות הקטן יותר של מארזי Guitar Hero החדשים ("ככה אתם יכולים להכניס יותר קופסאות על המדף!" ) וכמות העותקים של Call of Duty 4 שנמכרו ברחבי העולם ("הרבה"). אבל בנוסף לאלה, היו בכנס קצת משחקים. ואחרי הכל, בשביל זה הגענו לכאן.
התותחים העיקריים של חברת אקטיביז'ן, כך נראה, הם כל משחקי המשהו-Hero למיניהם. במצגת שהוצגה ע"י מר Arnaud Doudard (הוא מ- Activision, והוא צרפתי, וזה כל מה שאני יודע לגביו) נכלל שקף שמסביר כיצד שלושת משחקי ה- Hero הקרובים שיוצאים לשוק אמורים להעניק ל- Activision שליטה עולמית. בצד אחד של המפה יש את Guitar Hero 5, עם 85 שירים וגיטרה חדשה. ההצגה שלו היתה נחמדה, אבל בכל זאת סירבתי להתרגש ממשחק שכבר אפשר לקנות לחנויות.
בצד השני קיימים שני משחקים שמנסים לפנות לקהל יעד שונה במקצת מזה של Guitar Hero. לחובבי הטראנסים, המיקסים, וכל הדברים האלה שכל כך חביבים על הדור הצעיר בימים אלה, אקטיביז'ן מייעדת את DJ Hero. בנוסף אליו, אקטיביז'ן הולכת להוציא את Band Hero, שהוא בערך אותו הדבר כמו Guitar Hero 5, רק עם להיטי פופ אפשריים במקום שירי רוק קלאסיים (או, כפי שאקטיביז'ן ניסתה לרמוז לנו בטריילר של המשחק, פשוט מיועד לבנות).
מבחינת החומרה שמגיעה עם המשחקים האלה, לא התרשמתי יותר מדי. גם אני וגם עידן דקל (שהגיע איתי לאירוע) חשבנו ש"שולחן המיקסים" של DJ Hero נראה כמו צעצוע לילדים. חוץ מזה, הגיטרה של Guitar Hero 5 החליפה קצת את מנגנון הפריטה שלה, והמפרט החדש שלה מרגיש קצת יותר מדי קשיח עכשיו.
מה שאני באמת מתלהב ממנו, בינתיים, זה התופים החדשים ש- Activision מתכננת להוציא. אבל מארגני הכנס הבהירו שהתופים החדשים הולכים להיות מופצים, בשלב הזה, רק בחבילה ביחד עם Band Hero. לטענת הבחור מ- Activision, אין להם סיבה להפיץ את התופים ביחד עם Guitar Hero 5, כי השוק כבר רווי בכלים מפלסטיק. לדעתי הצנועה, החבר'ה האלה סתם מנסים לשכנע יותר אנשים לקנות את Band Hero.
קצת אחרי שסיימנו עם ההדגמות המרגשות של משחקי המוזיקה, התחילו המארגנים להציג משחק מעניין הרבה יותר על הבמה: Blur. מדובר במירוץ המכוניות החדש מבית היוצר של Bizarre Creations (שיצרו את Project Gotham Racing ואת Geometry Wars הנהדר), שבו כלי רכב לא רק עוקפים זה את זה, אלא גם מורידים את אויביהם מהמסלול בעזרת טילים מתבייתים. דקל סירב להתלהב מהמשחק הזה, אבל אני מאוד נהניתי ממשחק קצר בגרסת הבטא שלו, ואני לא יכול שלא לתת קרדיט לחברה המוכשרת הזאת.
מכאן והלאה, העניינים התחילו להיות הרבה פחות מעניינים, ונעו על הקו שבין טיזינג מציק (תראו! הנה הטריילר של Modern Warfare 2!) לשעמום גדול עבור כל מי שבא לכאן עבור המשחקים ולא בשביל לשמוע עצות שיווקיות (Bakugan ימכור ממש הרבה עותקים! זה כמו פוקימון, אבל חדש!). אבל השיא, כמובטח, הגיע ברגעיו המסיימים של הכנס, בו הוצג בפנינו… הלוגו של בליזארד. וקצת תמונות מהאריזות של משחקי World of Warcraft. דיאבלו 3? Starcraft 2? תשכחו מזה. האמירה הכי טובה שקיבלנו מ- Activision לגבי בליזארד, למעשה, היתה "החדשות הטובות הן שאתם תדעו את תאריך היציאה של Starcraft 2 ברגע שאנחנו נדע אותו. החדשות הרעות הן שזה יקרה רק 60 יום לפני התאריך המדובר".
ככה שבשורה התחתונה, באמת שהיה נחמד לשחק קצת ב- Guitar Hero 5, וב- Blur. אבל המסקנה העיקרית שיש לי מכל הערב הזה היא שבהחלט הגיע הזמן שמישהו יתחיל כבר את הבטא של Starcraft 2. ואז יזמין אותי אליה.
כבר הרבה זמן לא כתבתי כאן על משחק פלאש קטן וכיפי. אבל כשראיתי את הפוסט על Fig 8. Ability Game ב- Rock, Paper, Shotgun, הייתי חייב לנסות אותו. אין מה לעשות – הסגנון הגרפי המינימליסטי שלו עושה לי את זה.
מדובר, למי ששוקל לנסות, במשחק שבו אתם מובילים זוג אופניים דרך שרטוט גרפי, ומנסים להמנע מהתקלות בכל חפץ דומם שעומד בדרככם. זה לא החזיק אותי לשעות על גבי שעות מול המחשב, אבל מדובר בהסחת דעת כיפית ביותר.
יובל בירב, מאתר המשחקים Vgames, חשף היום מספר סטטיסטיקות נבחרות מתוך הסקר הגדול שנערך באתר שלהם במהלך חודש אוגוסט – סטטיסטיקות שמציירות תמונה ורודה יותר מזו שנהוג לצייר כשמדברים על קהל הגיימרים הישראליים, אבל תמונה אפלה הרבה יותר על חברות ההפצה הישראליות. לטענת יובל, הפיראטיות בישראל היא לא סיפור כזה גדול כמו שעושים ממנה. ובכלל – רוב הגיימרים הישראלים היו מתים לקנות משחקים בחנויות. אלה הן מפיצות המשחקים הישראליות שמשתינות עליהם בקשת (באמצעות מחירים מופרזים וחוסר תמיכה בגיימינג בארץ), ודוחפות אותם לכיוונם של הפיראטים או חנויות המשחקים בחו"ל.
יובל מסיים את הטור שלו בקריאה נרגשת. הגיע הזמן לשנות את המצב המחורבן הזה! להתחיל לצעוד קדימה! נמאס לנו לשבת בשקט! ללא ספק, התרגשתי מההפגנת האקטיביזם הגיימרי המרשימה הזו, אבל במקביל, הגיימר הציני והמריר שבי התעורר, והרגיש שהוא לא יכול להמשיך ולקרוא את הדברים האלה בלי להגיב אליהם. הרגשות האלה היו שולחות את המגיב הטיפוסי היישר אל כפתור שליחת הטוקבקים הקרוב ביותר. אבל אני לא מגיב טיפוסי. הו, לא. לי יש בלוג.
זה כיף לכתוב טורים שמנסים לשלהב את קהל הקוראים שלהם באמצעות ירידה בלתי-מתפשרת על המצב המחורבן של הגיימינג בארץ. זה כיף, כי אנחנו אנשים שאוהבים גיימינג, אנחנו אוהבים לסחוף אנשים אחרים בעקבות התחביב שלנו, ואנחנו לא אוהבים להרגיש שגורמים שנמצאים מחוץ לשליטתנו הם אלה שמונעים מאתנו לעשות את זה. אבל יש לי שתי בעיות עם הטור של יובל.
הראשונה שבהן היא תהייה סטטיסטית טהורה. יותר מ- 20,000 גולשים ענו על הסקר של ויגיימס, שזה מספר מרשים לכל הדעות. אבל נראה שמר בירב לא באמת הפגין את תשומת הלב הראויה לשאלה עד כמה המספר הזה מהווה מדגם מייצג. האם הגיימרים האלה באמת מייצגים כהלכה את כלל הגיימרים בארץ? למעשה, אני אפילו לא בטוח שהם מייצגים כהלכה את כלל גולשי ויגיימס (700 אלף גולשים, לטענת יובל). בדיוק לפני שנה (פלוס/מינוס שלושה ימים) הסביר יובל בירב שמרבית הגולשים בויגיימס נכנסים לאתר בשביל אזור משחקי הפלאש שלו. אני מבסס את זה רק על תחושת בטן – אבל לא נראה לי שרוב האנשים האלה הקדישו יותר מדי זמן בשביל לענות על הסקר שלו. ואם זה המצב, הרי שה- 20,000 שענו על הסקר באתר מזניחים חלק מכובד מאוכלוסיית הגיימרים שאנחנו נוטים לכנות כאוכלוסיית "קז'ואל".
וזה עוד לפני שאני מתייחס לקטעים המוזרים באמת. אחד המספרים הצורמים ביותר שמופיעים בכתבה הזאת מופיע במשפט הבא:
למשל, מסתבר שכל הדיבורים על 95% פיראטיות בישראל מוגזמים לגמרי. על פי הסקר שלנו, רק כ- 61% מגולשי ויגיימס מורידים משחקים מהאינטרנט- עדיין הרבה, אבל ממש לא קרוב ל- 95%.
השאלה שלי היא כזו: מאיפה נלקח הנתון הזה של "95%", שלכאורה מיוחס לגורם חיצוני כלשהו? החיפושים שלי העלו שהמקור העיקרי לנתון הזה הוא יובל בירב בעצמו, שכל הזמן מדבר על "95% פיראטיות" (למשל – כאן, או כאן). ניסיון לחפש ב- Google את הנתון הזה לא העלה דבר – הוא רק העלה את הטענות (הלא-מבוססות גם הן) של מנכ"ל Crytek על אחוז הפיראטיות הגבוה במחשב האישי.
בנוסף לכל זה, יש לי גם בעיה עם הטענה שאם 57% מהגולשים אומרים שהם היו קונים משחקים (בתנאי שיקרו כל מיני דברים אחרים קודם), אז זה חייב להיות נכון. אבל כאן אני כבר גולש מסטטיסטיקה לתחומים ריאליים פחות, ואני רוצה לשמור על מידה גדולה ככל האפשר של אובייקטיביות, אז אני אקפוץ לבעיה העיקרית השנייה שלי עם הטור הזה.
הבעיה היא שיובל בירב צועק מאוד חזק, אבל לא ממש אומר שום דבר.
אם באמת חושבים על זה, אני מסכים עם יובל בירב לחלוטין. גם אני לא אוהב את חברות ההפצה בארץ. גם אני חושב שההתנהגות שלהם, במרבית המקרים, היא פשוט מזעזעת. המחירים בישראל גבוהים מדי, ישפאר משתינה על הלקוחות שלה בקשת, ומיקרוסופט ישראל עושה לעצמה עוול מטורף בכך שהיא מתנהגת בסלקטיביות לגבי המוצרים שהיא מייבאת לארץ הקודש.
אבל מה יובל בירב מציע, כתחליף?
האם אנחנו הגיימרים מתכוונים להמשיך לשתוק ולסבול את המחירים הגבוהים ללא הצדקה ?
אתם לא חושבים שהגיע הזמן לשנות את המצב המחורבן הזה, ולהתחיל לצעוד קדימה ?
אנחנו חושבים שכן, ונמאס לנו לשבת בשקט.
ולעשות… מה, בדיוק? לכתוב עוד טורים זועמים בויגיימס? לפתוח קבוצה בפייסבוק? להפגין מול משרדי הד-ארצי? להמשיך לשלוח להם אימיילים זועמים שבטח כבר מזמן מתוייקים בתיקיית הספאם שלהם?
חברות המשחקים הישראליות מבינות רק שתי שפות: כסף ותדמית. לגבי נושא התדמית, אין לנו מה לעשות, כי חברות המשחקים הישראליות הוכיחו שאף על פי שהן מבינות את השפה הזו, הם מעדיפים להתעלם ממנה לחלוטין, ולא משנה עד כמה יובל בירב ימשיך לקפוץ במקום ולצעוק, הן ימשיכו להתעלם ממנו.
אם כך, כנראה שהנושא הכלכלי הוא הדרך האמיתית לליבן של מפיצות המשחקים. ובהקשר הזה, אם גולשי ויגיימס (לטענת הסקר) כבר בוחרים שלא לתת את כספם לחברות המשחקים הישראליות (בין אם בדרכים חוקיות כגון קנייה בחו"ל,
ובין אם בדרכים חוקיות פחות כמו הורדה), מה עוד הם יכולים לעשות? לרוץ לכנסת? לפתח משחקים בעצמם? לכתוב כתבות זועמות על הנושא? גם את זה הם עושים.
אם יובל מנסה לאחד מאחוריו את הגיימרים בשביל לעשות מעשה, כדאי מאוד שתהיה לו הצעה קונקרטית לגבי אופי המעשה שהוא רוצה לעשות. אחרת הוא סתם מייצר המון רעש.
עברה שנה מאז ש- Good Old Games הופיע בחיינו, והחבר'ה מהאתר חוגגים את היומהולדת הזו בצורה הכי טבעית שאפשר: מציעים משחקים קצת יותר בזול. למשך השבוע הקרוב, Good Old Games יתהדרו במבצע 1+1 על כל משחקי Interplay. זה אומר שרק עבור 6$, אתם יכולים לקנות כל מיני קומבינציות כמו Fallout הראשון והשני, או את Giants: Citizen Kabuto ו- Sacrifice. או את כל משחקי Descent. וזה ממש שווה.
קפצו לכאן בשביל לראות את המשחקים המשתתפים במבצע.
אף פעם לא ממש הבנתי מה אנשים מוצאים ב- Bookworm Adventures. ג'ון ווקר מ- Rock, Paper, Shotgun חושב שהוא משחק מדהים (וכפי שמשתקף בתמונה למעלה – יותר טוב מ- Peggle), החברה שלי חרשה עליו כמות מכובדת של שעות, ואני פשוט לא הצלחתי להבין מה כיף במשחק איות. זה נראה לי מוזר. אבל היכולת שלי להגיד "לא" למשחקים של Popcap הלכה ונעלמה לאורך החודשים האחרונים, ואחרי Plants vs. Zombies, כנראה שגם אם Popcap יוציאו סימולטור של מכסחת דשא, התגובה שלי לזה תהיה "מגניב! אני רוצה!". אז שיחקתי ב- Bookworm Adventures: Volume 2. ובצורה צפויה לחלוטין, בשבוע הראשון שבו זה קרה הגעתי לעבודה כשאני סובל מסוג של עייפות כרונית שכבר זכה לכינוי "תסמונת Popcap".
Bookworm Adventures 2 לא שונה במיוחד מהמשחק אותו הוא ממשיך. הוא מציב את השחקן בדמותה של תולעת ירוקה בשם Lex, שצריכה להתמודד נגד מגוון יצורים מעולם הספרות באמצעות איות של מילים ארוכות ככל האפשר מתוך מאגר של 16 אותיות. מעין זיווג מוזר בין Mortal Kombat לשבץ-נא.
כמובן, המשחק הוא מעט מסובך יותר ממש שנדמה בהתחלה. לחלק מהאויבים יש יכולות מיוחדות, שמעלימות את הנזק שאותיות מסוימות עושות להם, או הופכים חלק מהאותיות שברשותכם לאותיות "קשות" כמו Z או J. גם לכם יש מספר מכובד של טריקים בשרוול: אתם יכולים להשתמש באוצרות ובבני-לוויה שנותנים לכם בונוסים מיוחדים (למשל, שיקוי ריפוי כל 4 תורות, או חסינות מוחלטת לסוגים מסוימים של התקפות), וחלק מהאותיות הן אותיות "בונוס" שמאפשרות לכם להרעיל את היריב שלכם, להעלות אותו באש, או לרפא את עצמכם. זה אולי נשמע כמו לומדת איות משעממת, אבל ניכר ש- Bookworm Adventures נהנה, כמו שאר משחקי Popcap, מסימפטום ה- "רק עוד מסך אחד": הדחף ליצור מילים ארוכות באופן מגוחך ולהוציא את המיטב מכל לוח של 16 אותיות דוחף אתכם לנסות עוד סיבוב ועוד סיבוב, ללא יכולת אמיתית להפסיק.
אבל למרות ש- Bookworm Adventures נהנה מרמת הליטוש האופיינית ל- Popcap, ואף על פי שביליתי איתו שעות, כשאני מנסה לשפוט אותו באופן אובייקטיבי, אני לא יכול שלא לשים לב לכמה בעיות. העיקרית שבהן היא, במפתיע, שלא מדובר במשחק חינוכי מספיק.
נכון, מבקרי משחקים (או קולנוע, או כל דבר אחר) צריכים לשפוט את מושא הביקורת שלהם על סמך מה שהוא באמת, ולא על סמך מה שהם חושבים שהוא צריך להיות. ובכל זאת, אי אפשר שלא להרגיש שיש ל- Bookworm Adventures פוטנציאל לימודי מבוזבז למדי. לא פעם ולא פעמיים יצרתי מילה שלא היה לי שמץ של מושג מה המשמעות שלה. לפעמים הלכתי לחפש את המילה במילון אינטרנט אחרי שזה קרה – אבל רוב הפעמים לא עשיתי דבר, ופשוט שמחתי על כך ש- "Sates" נחשבת למילה לגיטימית בשפה האנגלית. כמו כן, המשחק אף פעם לא רומז בנוגע לאיות הנכון של מילה כלשהי כשאני מסתבך איתה, ולא מכיל את האפשרות הכל-כך מתבקשת להגיד לי מה המילה הכי טובה שיכולתי לייצר מסט מסוים של אותיות. המקום היחידי שבו הוא כן מצליח לחנך אותי בצורה כלשהי זה במהלך ה- Minigames שלו, שכוללים משחקים כמו סידור של אותיות בסדר הנכון כדי להרכיב מילה מקטגוריה מסויימת.
הבעיה השנייה שלי עם Bookworm Adventures 2 היא קצת יותר קטנה: הוא לא מודיע לי כמה נזק המילה שאני כותב הולכת לבצע, מה שמוסיף לי התלבטויות אידיוטיות, כמו "מה יגרום יותר נזק? מילה של 4 אותיות שמוגדרת כ- Bonus Word, מילה של 6 אותיות, או מילה של 5 אותיות שמכילה את האות X?". זה סתם טיפשי, כי זה היה יכול להפתר מאוד בקלות.
החסרונות הקטנים האלה לא מונעים מ- Bookworm Adventures 2 להיות משחק כיפי וממכר. גם כשהמשחקיות שלו מתחילה קצת לשעמם, ההומור הפופקאפי האופייני החזיר אותי אליו שוב ושוב רק מתוך רצון עז לראות מה הם הולכים לזרוק עלי עכשיו. אבל בניגוד למשחקים אחרים שנמכרים ע"י Popcap, אני לא יכול שלא להרגיש שהוא לא באמת שווה את תג המחיר שלו (20 דולר ב- Steam). בטח שלא אם יש לכם את Bookworm Adventures המקורי.