אני ממש מתנצל על המחסור בעדכונים בשבועיים האחרונים. אלה היו שבועיים עמוסים בטירוף, שאיכשהו גרמו לכך שנשארתי שקט בשעה שהתחרות בין סוני ומיקרוסופט התחילה להתחמם ("אנחנו מורידים את המחיר של הקונסולה ל- 300 דולר!" "לא! אנחנו מורידים את המחיר של הקונסולה ל- 300 דולר!"), ומלבד גיחות קצרות שבהן שיחקתי ב- Bookworm Adventures 2, לא נגעתי יותר מדי במחשב או ב- Xbox שלי. קורה.

אבל אף על פי שבכל העולם כבר פרסמו את זה, הייתי חייב לשים גם כאן את הפרסומת החדשה של Serious Sam HD.

כבר אמרתי את זה בעבר: בעקבות מותו בטרם-עת (ולא דקה אחת מוקדם מדי) של Duke Nukem Forever, אני ממש שמח על כך שסאם חוזר לחיינו. נכון, די בטוח שהמשחק לא יהיה זמין להורדה מה- Xbox Live Arcade עבור ישראלים (אם האלימות של Doom מספיק קשה בשביל לחסום אותו להורדה עבור ישראלים, קל לנחש שזה יהיה גם גורלו של Serious Sam), אבל גם גרסת המחשב האישי של המשחק צפויה לצאת לפני סוף השנה. ככה שבסך הכל – אני צפוי לקבל את מנת האלימות שאני מייחל לה.

כל זה, כמובן, בהנחה שיהיה לי זמן לגעת במחשב בכלל.

החדשות העצובות של השבוע: ככל הנראה, פיתוחו של Beyond Good & Evil 2 נעצר. לא מדובר בהודעה רשמית, אלא בהודעת טוויטר, אבל בכל זאת – היעדרו של המשחק מ-E3 היה די חשוד.

המשחק הראשון היה מאוד מקורי ומיוחד, אם כי כשלון קופתי. ציפיתי וקיוויתי שמשחק ההמשך יתגבר על כך ויתן מעט תקווה למפתחים שמנסים לעשות משהו קצת שונה. אם לשפוט לפי הסרטון המודלף בלינק שלמעלה (שקצת נראה כמו Mirror’s Edge פוגש את הנסיך הפרסי), יש שם פוטנציאל נהדר. נקווה שב-Ubisoft בכל זאת יחליטו לנצל אותו בסוף.

שווה. תקנו.

וקצת יותר בהרחבה: הורדתי את ה-Trial של המשחק ב-XBox Live, ורכשתי אותו לאחר שבפעם השניה המשחק הודיע לי ש”קיבלת Achievement, אם אתה רוצה שהוא יישאר, שלם לנו כסף”. עם טיעונים כאלה קשה לי להתווכח, אז כעת אני עם 1200 נקודות פחות בחשבון.

מדובר במשחק פעולה דו מימדי. יש לו גרפיקה יפהפייה, מנוע אנריל 3 וכל זה (למעשה Epic השתתפה בפיתוח המשחק), אבל הוא דו מימדי לחלוטין. יש שאומרים שהמשחק מחזיר לגדולתו את הז’אנר ושהוא הסופר מטרויד של ימינו. אין לי מושג לגבי זה, כי לי היה רק מגהסון (שזו אפילו לא קונסולה אמיתית), אבל לאחר כשעה וחצי של משחק, אין ספק ש-Shadow Complex הוא מצוין. גם בלי הערך הנוסטלגי.

המשחק מתרחש בעולם של הספר Empire של אורסון סקוט קארד. זהו עולם שקארד בנה בשיתוף עם Chair, שיזמה את הפרויקט. בקרוב יצא ספר נוסף של קארד בסדרה, וכל הסיפור הזה בכלל התחיל למען משחק וידאו אחר שבכלל עדיין לא יצא. כל זה לא באמת חשוב, אבל לקח לי יותר מדי זמן להבין את התסבוכת מכדי שאוותר על זה ולא אכתוב על כך בבלוג.

בניגוד לביקורות הלא נלהבות מספרו של קארד, Shadow Complex גורף שבחים מכל עבר. עכשיו תורי. בתור התחלה, הוא משחק אקשן טוב. יורים בחביות נפץ, מפוצצים מסוקים ומפתיעים אויבים מאחור – והכל בגרפיקה תלת מימדית מרהיבה, בעולם שבו אתם יכולים לנוע רק ימינה ושמאלה.

הדבר השני שנהדר במשחק הזה הוא הדרך שבה הוא מאתגר אתכם למצוא את כל המקומות הסודיים בהם ממתינים לכם שדרוגים ויכולות חדשות. בכל מקום אליו תלכו, תיתקלו באזורים שאתם עדיין לא יכולים להיכנס אליהם, כי חסרה לכם יכולת כלשהי – למשל האפשרות לשאת רימונים. רק לאחר שתזכו ביכולת הזו תוכלו לחזור אחורה ולהשתמש בה על מנת לפתוח חלקים נוספים במפה וחדרים סודיים. נשמע מייגע? ממרומי שעת משחק וחצי, אני יכול להגיד שהאלמנט ה’מחקרי’ הזה עובד מצוין ומוסיף טוויסט מגניב ל-Shadow Complex.

אז תקנו. סוף סוף יש משחק מרענן ליהנות ממנו, אלוהים יודע שזה לא קרה הרבה פעמים השנה.

עוד עדכון שוחרר ל-TF2. הפעם, לשם שינוי, הצלחתי להתנתק לרגע ממשחקי המוסיקה ולבדוק את העדכון החדש. לא שיחקתי ב-TF2 המון זמן, כך שגם השינויים של ה-Scout, ה-Sniper וה-Spy היו רעננים עבורי.

הדבר הכי מעניין בעדכון הזה, מלבד הכובעים החדשים לכל הדמויות, הוא מצב המשחק החדש – King of the Hill. זה דומה ל-Control Points, רק שיש נקודת שליטה אחת בלבד ועל הקבוצה שלכם לשלוט בה במשך 3 דקות על מנת לנצח. או במילים אחרות – מכירים את החלקים הכי כיפיים במשחק, בהם אתם נלחמים בלהט על נקודת השליטה האחרונה? אז ככה זה ב-King of the Hill, אבל כל הזמן.

ועוד משהו. אמנם זה לא חדש, אבל היכולת של ה-Scout להטיח באויבים כדור בייסבול, כך שהמילה “Bonk” מופיעה להם מעל הראש היא אחד הדברים המשעשעים שיותר במשחק. Valve – קבלו עוד 5 נקודות ממני. בסה”כ יש לכם כבר 2430924823.

הידיעה שאני הולך לדבר עליה עוד רגע פורסמה ב- Joystiq כבר לפני כמה ימים, וייתכן שהיא זכתה לאישור רשמי גם קודם לכן – אבל אני ראיתי אותה רק עכשיו, ונסערתי. מסתבר שיהיה אפשר להוריד לדיסק הקשיח את השירים מ- Guitar Hero: World Tour ו- Guitar Hero: Smash Hits, ולנגן אותם מתוך Guitar Hero 5.

זה די מוזר. כבר מהרגע הראשון שבו נאלצתי לבחור בין Guitar Hero: World Tour לבין Rock Band 2, תמיד היה לי ברור מאליו ש- Harmonix הם "כוחות האור", ו- Activision מייצגים את "כוחות האופל". Harmonix מוציאים משחקי מוזיקה ברווחים גדולים זה מזה, ומאפשרים להעביר שירים ממשחק אחד לשני, ו- Activision מוציאים משחקי מוזיקה במרווחים של שלושה חודשים (או פחות), ולא נותנים לאדם שקנה את המשחק של Metallica או את Guitar Hero: Smash Hits לנגן את השירים שהוא קנה בכסף בנפרד עבור Guitar Hero: World Tour. כן, אני משחק במשחקי Guitar Hero. אני אפילו נהנה מזה, אבל לבי שייך ל- Rock Band. אפילו שה- Star Power בתופים שלו מעצבן. או שהתיפוף של הזמר על המיקרופון הוא קצת אידיוטי. אני אוהב את Rock Band.

אבל בעוד ש- Harmonix נעשים מעט יותר מלוכלכים עם משחקי ה- Rock Band שלהם, נראה ש- Acitivision מעתיקים כל טריק מוצלח מהם, ועוד מוסיפים כמה משלהם בשביל לנצח את החבר'ה האלה. Guitar Hero 5 סוף סוף יאפשר לשחקנים "להציל" את החברים שלהם במהלך ניגון שיר, ויכלול סוף כל סוף מד Star Power נפרד לכל משתתף. אם מוסיפים את הרעיונות האלה ליתרונות שכבר היו ל- Guitar Hero על פני Rock Band (כאמור – Star Power יותר נוח על התופים, למשל), ואת הידיעה ש- Guitar Hero 5 יאפשר לי לשחק עם כל השירים של Guitar Hero: World Tour וגם Guitar Hero: Smash Hits בלי להחליף את הדיסק… ובכן, אני חושב ש- Rock Band 2 מתחיל להראות הרבה פחות מוצלח.

חוץ מזה, כבר אמרנו שיהיו ל- Guitar Hero 5 אחלה תופים, נכון?

עדכון: טוב, מסתבר שהיה מוקדם מדי לשמוח. Eurogamer מדווח שרק 35 מתוך 85 השירים של Guitar Hero: World Tour יהיו ניתנים להמרה לתוך Guitar Hero 5.

לא מעט זמן אחרי שקניתי את קונסולת ה-Xbox 360 שלי גיליתי את ה-Marketplace, ובפרט את כל נושא ה- Xbox Originals. התכולה הנחמדה הזו אפשרה עקרונית לקנות משחקים של קונסולת ה-Xbox המקורית במחיר סימלי של כ-15$. כמובן שלא הכול היה יכול להיות מושלם ומהר מאוד התברר שכל אחד מהמשחקים שניסיתי לקנות ולהוריד הקפיץ הודעה חביבה בה רשום (בתרגום חופשי) – "המשחק לא זמין באזורך."

היום יצא בשעה טובה עדכון נוספת למערכת ההפעלה של ה-Xbox , שנותן בין השאר את היכולת (כביכול) להוריד משחקי Xbox 360 מלאים ישירות לקונסולה באמצעות תשלום כרטיס אשראי או נקודות Microsoft. לצערי הרב, כל מי שינסה לנצל את האפשרות יתקל גם כן באותה הודעה מעיקה שמבשרת לו בחגיגיות שהוא פשוט לא נמצא במדינה הנכונה. אם תכננתם ככה לחסוך זמני ועלות משלוח מחו"ל כחלק מתהליך הקניה שלכם, כנראה שתצטרכו לחפש דרכים אחרות.

צריך לציין בכל זאת שגם נעשו כמה שיפורים חיוביים במסגרת העדכון, בעיקר בממשק המשתמש בחלקים שונים של מערכת ההפעלה. את רשימת העדכונים המלאה אפשר לקרוא באתר הראשי של הקונסולה.

לפני מספר חודשים, כשגיליתי על קיומו של משחק המשך ל- Gemcraft הממכר, כבר התכוננתי להפרד ממעט הזמן הפנוי שנותר לי ולשקוע בעולם של יהלומים קטנים וקטלניים ומפלצות קטנות וקטלניות אפילו יותר. זכרתי היטב את המשחק הראשון, ואת הצורה בה הוא תפס אותי ללא הפסקה במשך מספר ימים, והייתי בטוח שצפויה לי עכשיו חוויה דומה.

מאז עברו שלושה חודשים, והחלטתי להפסיק לשחק בו לחלוטין – אפילו לא בתדירות הנמוכה ששיחקתי בו בחודשיים האחרונים (רק פעם בשבוע, בממוצע). זה לא שהמשחק נהיה מתסכל מדי, או קל מדי – הוא פשוט נהיה מאוד משעמם.

למי שאין לו כוח לקרוא את הפוסט המקורי, נזכיר ש- Gemcraft הוא משחק "Tower Defense" קלאסי למדי: אתם צריכים להתמודד עם שורה של מפלצות שמנסות להגיע למגדל שלכם באמצעות הצבת מגדלי שמירה לאורך המסלול של המפלצות, והצבת יהלומים במגדלי השמירה האלה – על מנת להתקיף את המפלצות. לכל יהלום יש עוצמה וצבע (שקובע את ההשפעה המיוחדת שיש ליהלום הזה על המפלצות), וככל שאתם מתקדמים במשחק, הדמות שלכם יכולה להתחזק, וכך לייצר יהלומים שגורמים יותר נזק, או להגדיל את ההשפעות שלהם (כגון האטה, הרעלה, או נזק היקפי).

Gemcraft Chapter 0 הוא ה"פריקוול" ל- Gemcraft, ויש מספר הבדלים בינו לבין המשחק המקורי. אבל את כל ההבדלים האלה ניתן לסכם במשפט אחד: Gemcraft Chapter 0 הוא כמו Gemcraft, רק יותר. ב- Gemcraft Chapter 0 יש יותר כשרונות, יותר אפשרויות לנצל כל קסם (למשל, אפשר להשתמש בקסם ה"הפצצה" בשביל לגרום לגל מסוים להכיל יותר מפלצות), יותר מסכים, יותר מצבי משחק מיוחדים… פשוט יותר מהכל.

המקום היחידי שבו זה באמת משפיע על צורת המשחק זה באמצעות ה"מלכודות". בניגוד למשחק הקודם, בו המלכודות אותן יכולתם למקם רק האטו את המפלצות שדרכו עליהן, ב- Gemcraft Chapter 0 אתם יכולים לשים יהלומים גם בתוך המלכודות, מה שישפיע על המפלצות שעוברות עליהן במגוון דרכים מועילות. בשאר ההיבטים, חווית המשחק ב- Gemcraft Chapter 0 תהיה מאוד דומה לזו של המשחק הקודם… פשוט יהיה הרבה, הרבה יותר ממנה.

לכל מסך יש עוד מספר מצבי משחק בהם אפשר לשחק בו. למשל, מצב עם הגבלת זמן, או מצב שבו כל המפלצות שמגיעות הן משוריינות. ברגע שסיימתם מסך מסוים וקיבלתם את נקודות הניסיון שמגיעות לכם ממנו, תוכלו להמשיך לשחק במסך שוב בניסיון לשפר את התוצאה שלכם ולהעלות את נקודות הניסיון שלכם, אבל בשביל להשיג שיפור אמיתי במספר נקודות הניסיון, תצטרכו לשחק באחד המסכים שכבר סיימתם, במצב משחק אחר.

וזו, כנראה, התכונה הכי מטומטמת של המשחק החדש. במשחק הקודם חזרנו לשחק במסכים ישנים בשביל לשבור את ה- High Score. אם לא היינו חוזרים אליהם – לא סיפור גדול. כנראה שהדמות שלנו לא היתה בפער יותר מדי מטורף מהדרגה שהיא היתה צריכה להיות בה כדי לסיים כל מסך. אבל במשחק הנוכחי, על מנת להצליח לנצח בקרבות, תצטרכו בקביעות לחזור ולשחק במסכים קודמים. שוב, ושוב, ושוב, ושוב.

גם מבחינה טקטית, יש עומס מטורף של אפשרויות שעומדות בכל רגע נתון בפני השחקן, והיתרונות של כל אפשרות ואפשרות לא ממש קופצים לעין במבט ראשון. האם עדיף לי לקנות כשרון שמוסיף סיכוי של 4% לירידה בשריון של המפלצות, או שמגדיל ב- 5% את הנזק שיהלומים גורמים בתוך מלכודת? המשחק מלא בהחלטות כאלה, בעלי השפעה קטנה מדי על המשך המשחק, אבל לא בעלי השפעה קטנה מספיק כדי שתוכלו להתעלם מחשיבה עליהם.

ואחרי קצת זמן, זה מתחיל ממש לשעמם. בפעם התשיעית שבה עשיתי את המסך הראשון, התחלתי להשבר. כשגיליתי שבמצטבר אני חוזר על כל מסך לפחות שבע/שמונה פעמים (כי לא תמיד אני מצליח בניסיון הראשון, וגם אם כן – אני צריך לחזור לאחד ממצבי המשחק האחרים של המסך), כבר התחלתי לסבול משעמום כרוני. התחלתי לצמצם את תדירות המשחק שלי בהדרגה.

בניגוד ל- Gemcraft, עליו ישבתי ללא הפסקה במשך כשבוע, ב- Gemcraft Chapter 0 התחלתי לשחק לעיתים רחוקות. בניגוד ל- Gemcraft, שלא יכולתי לעזוב אותו מהרגע שהתיישבתי לשחק בו, ב- Gemcraft Chapter 0 לא היתה לי בעיה לחתוך את המשחק אפילו באמצע מסך. ואחרי תקופת זמן מכובדת שבה קלטתי שאני פשוט לא נהנה מהמשחק, מחקתי את המשחק השמור שלי ועזבתי אותו סופית.

דווקא התלונה העיקרית שלי מהמשחק הקודם תוקנה – בעוד שהמשחק הקודם היה קל מדי, Gemcraft Chapter 0 הוא קשה יותר. הבעיה היא שבשום שלב זה לא מספק במיוחד להתמודד עם הקושי הזה. וזה חבל, כי באמת חיבבתי את המשחק הקודם. אבל נקווה שלפחות ה- Gemcraft הבא יהיה מוצלח יותר.

בשנת 1990 יצא משחק מצויין בשם The Secret of Monkey Island, קווסט משעשע במיוחד בו השחקן לבש את דמותו של Guybrush Threepwood שכל רצונו – להיות פיראט. אמנם לא יצא לי לשחק במשחק ישירות כשהוא יצא, אבל הוא בהחלט זכור לי בתור אחד האהובים עלי מתקופת הילדות. כבר אז היה ברור שיש לסדרת המשחקים (ובפרט לכותבים שלה) פוטנציאל אדיר עם חוש הומור מוצלח ויכולת מצויינת לשמור על מקוריות.

למי שלא מכיר, המשחק נופל לקטגוריה העתיקה של Point & Click Adventures, בהם הדמות נעה על המסך ומבצעת אינטרקציות עם הסביבה על ידי לחיצה על האובייקט או המקום הרצוי עם העכבר. ברוב המשחקים מסוג זה, יש מספר פעולות אותן ניתן לנסות לבצע על כל אובייקט שכביכול נראה מעניין, כדוגמת לקחת אותו, להשתמש בו, להסתכל עליו וכן הלאה. רבים מאלו שלא אהבו את הז'אנר עוד בתקופה בה היה שיא הפופולאריות טענו כי את רוב המשחקים היה ניתן לנצח ע"י לנסות להשתמש בכל אובייקט על כל אובייקט אחר, מה שבסופו של דבר יוביל לאפשרות הנכונה. אני לא אתווכח לכאן או לכאן, אבל כן אומר שלז'אנר תמיד היה מקום חם בליבי, עם משחקים כמו סדרת Day of the Tentacle, Indiana Jones,  וכמובן גם סדרת משחקי Monkey Island.

כש-Lucasarts הכריזה שהיא עושה עיבוד מחדש למשחק המקורי, הייתי סקפטי. איכשהו, יש נטייה לשחזורים להיות אכזבה, בין אם בגלל ציפיות לא ריאליסטיות מהמשחק המקורי או בגלל שהחברה לא מצליחה להפיח חיים מחדש במשחק. אבל בהיותי גיימר מפרגן יחסית, אמרתי שאתן סיכוי ואוריד את המשחק ל-Xbox Live כשייצא. יכול להיות שגם בהמשך אתן סיכוי למשחקי ה-Monkey Island החדשים שיוצאים ל-PC בפרקים, אבל זה כבר פוסט לזמן אחר.

המשחק זהה במכניקה למקורי, כך שלאוהבי הז'אנר זה ייתרון מובהק. כמובן שעשו חידוש מלא לגרפיקה ולסאונד, דבר שבהחלט עשוי להרוס אבל במקרה זה דווקא שומר על הקסם של המשחק המקורי. הגרפיקה היא מצויירת וצעקנית בחלקה,אבל עדיין מצליחה להיראות מרשימה תודות לאנימציה שנותנת קסם מסויים ומוסיפה אווירה. הסיפור והדיאלוג הם כמובן גם כן זהים, ולכן לטעמי לפחות מומלצים למי שלא שיחק בגרסא המקורית או למי ששיחק ואהב.

יכולת נחמדה אבל בסופו של דבר חסרת ערך למדי היא זו שמאפשרת לעבור בין המצב ה"קלאסי" למצב החדש. על ידי לחיצה על כפתור בשלט המשחק עושה fade out לגרפיקה העתיקה של פעם כולל המוזיקה המקורית. אמנם זה נחמד לשחק עם זה כמה פעמים ולהתרשם עד כמה חלק המעבר, אבל בסופו של עניין אין סיבה להמשיך ולשחק בתצורה הישנה כשהחדשה משמעותית יפה ונוחה יותר.
לאלו מכם שזוכרים את הממשק המקורי של הז'אנר וסלדו ממנו כבר אז – הוא הופשט בחלקו. קל מאוד לעבור בין פעולות שונות (לחיצה על ה-directional pad), ובמקרים רבים פעולת ברירת המחדל היא גם זו שתרצו לבצע. בנוסף, למשחק משולב מנגנון "עזרה" הדרגתי, כך שבלחיצת כפתור ניתן לקבל טיפ כיצד להתקדם, באותם רגעים בהם אתם לא יודעים איךלהמשיך. התלונה היחידה אותה פשוט חייבים לציין היא שאי אפשר לדלג על שורת דיאלוג בודדת. בדרך כלל אפשר לדלג על דיאלוגים שלמים, אבל במקרים רבים פשוט הייתי רוצה לעבור מהר על השורות ולא לקפוץ עליהן לחלוטין.זה פספוס שבעיני הוא מיותר וצפוי לחלוטין , ובלעדיו המשחק היה זורם אפילו יותר. נקווה שבשחזורים עתידיים (בהנחה ויהיו כאלה) יתקנו את הבעיה.

לסיכום, המשחק מומלץ לכל חובבי הז'אנר ובטח לאלו שאהבו את המשחק המקורי. המשחק עצמו הוא קצר (פחות מ-10 שעות מקצה לקצה), אבל בהחלט שווה את החוייה והמחיר הסמלי. כולי תקווה שיעשו גרסת חידוש גם ל-Monkey Island 2, מאחר והוא דווקא המועדף עלי בסדרה.