בשנת 1990 יצא משחק מצויין בשם The Secret of Monkey Island, קווסט משעשע במיוחד בו השחקן לבש את דמותו של Guybrush Threepwood שכל רצונו – להיות פיראט. אמנם לא יצא לי לשחק במשחק ישירות כשהוא יצא, אבל הוא בהחלט זכור לי בתור אחד האהובים עלי מתקופת הילדות. כבר אז היה ברור שיש לסדרת המשחקים (ובפרט לכותבים שלה) פוטנציאל אדיר עם חוש הומור מוצלח ויכולת מצויינת לשמור על מקוריות.
למי שלא מכיר, המשחק נופל לקטגוריה העתיקה של Point & Click Adventures, בהם הדמות נעה על המסך ומבצעת אינטרקציות עם הסביבה על ידי לחיצה על האובייקט או המקום הרצוי עם העכבר. ברוב המשחקים מסוג זה, יש מספר פעולות אותן ניתן לנסות לבצע על כל אובייקט שכביכול נראה מעניין, כדוגמת לקחת אותו, להשתמש בו, להסתכל עליו וכן הלאה. רבים מאלו שלא אהבו את הז'אנר עוד בתקופה בה היה שיא הפופולאריות טענו כי את רוב המשחקים היה ניתן לנצח ע"י לנסות להשתמש בכל אובייקט על כל אובייקט אחר, מה שבסופו של דבר יוביל לאפשרות הנכונה. אני לא אתווכח לכאן או לכאן, אבל כן אומר שלז'אנר תמיד היה מקום חם בליבי, עם משחקים כמו סדרת Day of the Tentacle, Indiana Jones, וכמובן גם סדרת משחקי Monkey Island.
כש-Lucasarts הכריזה שהיא עושה עיבוד מחדש למשחק המקורי, הייתי סקפטי. איכשהו, יש נטייה לשחזורים להיות אכזבה, בין אם בגלל ציפיות לא ריאליסטיות מהמשחק המקורי או בגלל שהחברה לא מצליחה להפיח חיים מחדש במשחק. אבל בהיותי גיימר מפרגן יחסית, אמרתי שאתן סיכוי ואוריד את המשחק ל-Xbox Live כשייצא. יכול להיות שגם בהמשך אתן סיכוי למשחקי ה-Monkey Island החדשים שיוצאים ל-PC בפרקים, אבל זה כבר פוסט לזמן אחר.
המשחק זהה במכניקה למקורי, כך שלאוהבי הז'אנר זה ייתרון מובהק. כמובן שעשו חידוש מלא לגרפיקה ולסאונד, דבר שבהחלט עשוי להרוס אבל במקרה זה דווקא שומר על הקסם של המשחק המקורי. הגרפיקה היא מצויירת וצעקנית בחלקה,אבל עדיין מצליחה להיראות מרשימה תודות לאנימציה שנותנת קסם מסויים ומוסיפה אווירה. הסיפור והדיאלוג הם כמובן גם כן זהים, ולכן לטעמי לפחות מומלצים למי שלא שיחק בגרסא המקורית או למי ששיחק ואהב.
יכולת נחמדה אבל בסופו של דבר חסרת ערך למדי היא זו שמאפשרת לעבור בין המצב ה"קלאסי" למצב החדש. על ידי לחיצה על כפתור בשלט המשחק עושה fade out לגרפיקה העתיקה של פעם כולל המוזיקה המקורית. אמנם זה נחמד לשחק עם זה כמה פעמים ולהתרשם עד כמה חלק המעבר, אבל בסופו של עניין אין סיבה להמשיך ולשחק בתצורה הישנה כשהחדשה משמעותית יפה ונוחה יותר.
לאלו מכם שזוכרים את הממשק המקורי של הז'אנר וסלדו ממנו כבר אז – הוא הופשט בחלקו. קל מאוד לעבור בין פעולות שונות (לחיצה על ה-directional pad), ובמקרים רבים פעולת ברירת המחדל היא גם זו שתרצו לבצע. בנוסף, למשחק משולב מנגנון "עזרה" הדרגתי, כך שבלחיצת כפתור ניתן לקבל טיפ כיצד להתקדם, באותם רגעים בהם אתם לא יודעים איךלהמשיך. התלונה היחידה אותה פשוט חייבים לציין היא שאי אפשר לדלג על שורת דיאלוג בודדת. בדרך כלל אפשר לדלג על דיאלוגים שלמים, אבל במקרים רבים פשוט הייתי רוצה לעבור מהר על השורות ולא לקפוץ עליהן לחלוטין.זה פספוס שבעיני הוא מיותר וצפוי לחלוטין , ובלעדיו המשחק היה זורם אפילו יותר. נקווה שבשחזורים עתידיים (בהנחה ויהיו כאלה) יתקנו את הבעיה.
לסיכום, המשחק מומלץ לכל חובבי הז'אנר ובטח לאלו שאהבו את המשחק המקורי. המשחק עצמו הוא קצר (פחות מ-10 שעות מקצה לקצה), אבל בהחלט שווה את החוייה והמחיר הסמלי. כולי תקווה שיעשו גרסת חידוש גם ל-Monkey Island 2, מאחר והוא דווקא המועדף עלי בסדרה.
יש רק מספר זעום של בעיות ב- Auditorium. החמורה שבהן היא שהיתרון הגדול ביותר של המשחק הוא גם המקור לחסרון הגדול ביותר שלו. העובדה שלפעמים שינוי רדיוס ההשפעה של כלי מסוים במילימטרים בודדים יכולה להוות הבדל בין ניצחון להפסד גורמת לשחקן לפעמים לבזבז זמן ארוך במיוחד בניסיון לגרום לנתיב-פעולה מסוים לעבוד, גם אם הוא אבוד מראש – מכיוון שאי אפשר לקבל שום אינדיקציה לכך שהדרך בה אנחנו מנסים לפתור את המסך היא בלתי אפשרית לחלוטין. הבעיה הקלילה יותר היא שהממשק שלו קצת מעצבן, ולפעמים המשחק "ננעל" על כלי אחר מזה שאתם חושבים שננעלתם עליו (ולכן מרחיב את הרדיוס או משנה את המיקום של הכלי הלא-נכון).