[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod015-10.3.2011.mp3|titles=Episode 15: Goats]

להורדה

שוב אנחנו כאן! והפעם שיחקנו בממש הרבה דברים, לשם שינוי. אז אנחנו מדברים בעיקר עליהם. אבל גם קצת על דברים אחרים. כמו על Valve.

1:30 – דני שיחק ב- Bulletstorm, המשחק הסופר-אלים שגרם ל- Fox News לצאת קצת טמבלים. הוא די מרוצה.

7:20 – דורון, לעומת זאת, שיחק בשבועיים האחרונים ב- The Ballad of Gay Tony, אחד הפרקים להורדה של GTA IV. גם הוא די מרוצה.

15:00 – חוץ מזה, דורון שיחק גם בגרסת ההדגמה של Crysis 2 – שלא ממש הרשים אותה מבחינה גרפית כמו Crysis הקודם, אבל בכל זאת, גם מזה הוא היה מרוצה. אני אומר לכם, משהו פה לא בסדר. יש לי תחושה שהיקום יקרוס אם לא נתחיל להתלונן על משהו, בקרוב. אנחנו צריכים מישהו כועס.

20:00 – שניה אחרי שעופר אומר שאין לו מה להגיד על Red Dead Redemption, הוא מתלונן על Red Dead Redemption. הסדר חזר על כנו.

21:30 – חוץ ממנו, עופר שיחק גם ב- Magicka, ששוחרר לאחרונה. זהירות, ספוילר: הוא חושב שהמערכה לשחקן יחיד של המשחק מסריחה.

25:50 – חכו! זה עוד לא נגמר! הוא גם הספיק לשחק ב- Stacking, משחק הבבושקות של טים שייפר (שאגב, זמין בחינם למנויי ה- Playstation Plus)

28:30 – ולבסוף: עופר מתנסה עוד קצת עם ה- Playstation Move. בחתונה. ברצינות.

31:50 – זיירמן שיחק ב- Bejeweled Blitz Live שיצא במסגרת חודש ה- "House Party" ב- Xbox Live Arcade. אבל עזבו. במסגרת החודש הזה הגיעו ל- Xbox דברים מוצלחים הרבה יותר.

34:00 – יש לכם אנדרואיד? חשבתם שאין משחקים של Popcap לאנדרואיד? ובכן, מסתבר שיש לאנדרואיד את Bejeweled 2, אבל אתם צריכים לעשות כל מיני משחקים מרושעים עם הטלפון כדי לקנות אותו.

35:30 – זיירמן ניצל סופסוף את חזרתו של Kongregate Arcade ל- Android Marketplace.  מתוך עשרות אלפי המשחקים של Kongregate, יש כרגע בערך 300 ב- Kongregate Arcade, ומתוכם זיירמן שיחק בערך בארבע. אבל הוא בכל זאת מדבר עליהם. בפרט, הוא מזכיר את Bloody Fun Day (מומלץ), Monster Slayers (Rip-off של Patapon, לא מומלץ), ו- Ninja Hamsters vs. Robots (מאוד מומלץ). כל הקישורים כאן, אגב, הם קישורים לגרסאות ה"רגילות" של המשחקים ב- Kongregate.

39:30 – אחרי הטיפשות הרגעית בפרק הקודם, דורון כן הזמין את Portal 2 ב- Pre-order! ניצחון!

41:10 – ה- PC לא מת! ה- PC Gaming Alliance אמרו את זה! והם בטוח יודעים על מה הם מדברים! אם אתם רוצים עוד קצת הוכחות – גם המפתחים של Super Meat Boy מתלהבים מהמכירות של המשחק על המחשב האישי, ומיקרוסופט אמרו שתעשיית משחקי ה- PC לא מתה, והם בטח יודעים על מה הם מדברים.

45:10 – Valve, בינתיים, הבטיחו שהם ידברו ב- GDC על חיבור של Steam למסכי טלוויזיה. אבל הם לא באמת עשו את זה. יופי Valve.

48:40 – Valve מכריזים על Steam Guard – מערכת האבטחה החדשה על חשבונות ב- Steam. הם כל כך בוטחים בה, עד שלגייב נוול אין בעיה לפרסם את שם המשתמש והסיסמה שלו.

51:00 – ולבסוף: המפתחים של Crysis 2 לא רצו להשתמש במערכת ה- Online Pass של EA כדי להגביל אנשים שקנו עותק משומש של המשחק. הם בטח מרגישים קצת פראיירים אחרי שהמשחק שלהם דלף לאינטרנט.

וזהו! אנחנו מסיימים. אוסף של קישורים זריז, לשימושכם:

• פוסט המבזקים של עופר על כל מיני דברים שלא הספקנו לדבר עליהם בפודקאסט.
• הדף שלנו בפייסבוק, שאפשר להשתתף בו בחידות ולזכות בו בכל מיני דברים.
• ולבסוף: העמוד שלנו ב- iCast, שם אפשר לתת דירוג לפרקים, ולשמח אותנו מאוד.

ולסיום: עזים.

עכשיו כשהפורמט הזה נהיה מסודר ויחסית קבוע, נראה הגיוני לתת איזשהו תקציר בתחילת הפוסט. הפעם: רוקסטאר מעצבנים, אלטוס מפתיעים, הקינקט מאכזב ועוד.

---

ספוטלייט: זוכרים את משחק הדינוזאורים-נגד-בני-אדם מפעם קודמת? אז הפעם מגיע משחק אינדי מגניב אחר, שמעמת כרישים מול צוללנים. המשחק נקרא Depth, והוא משחק מולטיפלייר שבו קבוצה של צוללנים צריכה לאסוף אוצרות ממעמקי האוקיינוס בזמן שקבוצה של כרישים רוצה לאכול אותם. אוצר זה טוב, אוכל זה טוב, וכולם יוצאים שמחים, except the ones who are dead.

הצד של הצוללנים מתמקד מאוד בהתחמקות והתגנבות – הכרישים יודעים לזהות בעיקר תנועה, אז קשה להם לראות את הצוללנים כשהם עומדים במקום – והצד של הכרישים מתמקד כמובן בחיפושים ובציד. בכנס GDC (בשמו המלא Game Developers Conference, וכן, אני מודע ליתירות של כנס-Conference) שנערך בשבוע שעבר פורסם טריילר של המשחק, והוא נראה מאוד אפל ומותח, ובאופן כללי מעניין. חבל מאוד שלא רואים וידאו מנקודת מבט של כריש.

---

עוד מ-GDC: סוף סוף Alice: Madness Returns, ההמשך למשחק המצוין של אמריקן מקגי מ-2000, קיבל תאריך יציאה רשמי (14.6), וסוף סוף יש טריילר שמכיל קצת גיימפליי (אחרי ארבעה טריילרים מבאסים שלא נותנים שום אינפורמציה על המשחק). ועוד שני סרטונים שמכילים הרבה גיימפליי. העיצוב נראה יפה ומעוות כמו במשחק הראשון (אבל ב-HD, כמובן), והמשחק עצמו נראה מעניין, למרות שקשה לדעת מקטע כל כך קצר. בקיצור, 14 ביוני.

---

משחקים שנותנים בונוסים לאנשים שעושים preorder זה דבר מקובל ולגיטימי, אבל מה שרוקסטאר עשו עם L.A. Noire זה מוגזם ומעצבן. קודם כל, חלק מהבונוסים הם משימות נוספות, מה שאומר שמי שלא עושה preorder מאבד חלק ממשי מהמשחק. אבל הדבר הנוראי באמת הוא שיש 6 בונוסים שונים – אחד לאמאזון, אחד ל-GameStop וכו' – מה שאומר שגם מי שכן עושה preorder מאבד חלק מהתוכן. אם אתם רוצים לקבל את כל המשימות הנוספות, תצטרכו להזמין את המשחק גם מ-Walmart וגם מגיימסטופ. רוקסטאר אפילו הלכו עוד יותר רחוק והוציאו טריילר למשימה הנוספת של גיימסטופ, כדי להיות מעצבנים במיוחד. בין הבונוסים השערוריתיים האלה וכל ה- launch day DLC שנהיה יותר ויותר נפוץ – מה קרה לימים שבהם משחקים היו מכילים את כל התוכן שלהם?

---

Catherine, ה"מותחן-אימה-אירוטי" של Altus, שעד עכשיו היו לו רק טריילרים הזויים ביפנית, סוף סוף קיבל טריילר הזוי באנגלית. עם עזים. זה קצת מפתיע (לא העזים, האנגלית), כי המפתחים הצהירו בעבר שאין להם תוכניות להביא את המשחק למערב. בינתיים, לאור העובדה שהמשחק יצא ביפנית בלבד, לא יודעים עליו יותר מדי בעולם דובר-האנגלית, אבל דבר אחד שאפשר להגיד זה שהוא כנראה היה קשה מדי, כי לא מזמן הוציאו פאץ' שמוריד את רמת הקושי.

---

שני משחקי יריות לקינקט הוכרזו לאחרונה, ולדעתי הם מוכיחים בדיוק את מה שטענתי מההתחלה – הקינקט פשוט לא מעניין בתור פלטפורמה לגיימינג. המשחק הראשון, Gunstringer של Twisted Pixel (החברה של 'Splosion Man), נראה חביב מבחינת עיצוב ורוח כללית, אבל מבחינת גיימפליי כולל בעיקר לסמן דברים עם היד ואז לעשות תנועה אחת שיורה בכולם (יש וידאו של רבע שעה מהמשחק). המשחק השני, Zombie Holdout של חברה אחרת עם Pixel בשם (Pixel Ninja), הוא רק דמו שזמן הפיתוח הכולל שלו היה קצת יותר משבוע, שזה מרשים לכל הדעות, אבל לא נראה שיש עוד הרבה מה לפתח בו מעבר למה שרואים בטריילר המשעמם. אתם מוזמנים לראות את הסרטונים ולשפוט בעצמכם.

---

נסיים ברוח טובה: Spelunky, משחק אינדי מ-2008 ברוח משחקי הפלטפורמה של תחילת שנות ה-90 שזכה להרבה ביקורות טובות, ובו אתם צריכים לחקור מערה (שנוצרת באופן דינאמי ע"י המשחק ומשתנה בצורה אקראית כל פעם שמשחקים בו) ולמצוא אוצרות למיניהם, מגיע ל-XBLA, ומה שמעניין במיוחד הוא שיתווסף לו מצב מולטיפלייר מקומי. עוד אין תאריך יציאה, נעדכן בעתיד.

אז סיימתי את Bayonetta לפני כמה ימים. בסוף המשחק קיבלתי לא פחות משלושה Achievements: אחד על סיום המשחק, אחד על הריגת הבוס האחרון ואחד על סיום הרבע האחרון של המשחק. יחד עם המחשבה של "What the fuck", עברה לי בראש עוד מחשבה, והיא שקצת שכחנו מה המילה achievement אומרת.

סבבה, לסיים את המשחק זה סוג של הישג. במיוחד במשחק קשה יחסית כמו באיונטה. אפשר להתווכח על האם זה מצדיק Achievement (ואני אעשה את זה עוד רגע), אבל זה בטח לא מצדיק שלושה. וזו לחלוטין לא הדוגמה הכי גרועה שאפשר למצוא היום. יותר ויותר משחקים מחלקים אצ'יבמנטים על דברים מגוחכים כמו "ללכת לצד השני של החדר", "לסיים את ה-tutorial" וכו'. דברים כאלה, ולדעתי גם כל האצ'יבמנטים של "לסיים את המשחק" או "לסיים את פרק X", מפספסים לחלוטין את הנקודה.

Achievements נולדו כמנגנון גאוני, וזה לדעתי אחד הרעיונות הכי מבריקים שהגיעו לגיימינג בעשורים האחרונים. מאז ומתמיד היו כל מיני אתגרים נוספים במשחקים, מעבר למשחקיות הרגילה, שהוסיפו עוד מימד למשחק ועוד עניין לאנשים שמחפשים דברים כאלה, ובלי לכפות את עצמם על אנשים שרק רוצים את המצב הרגיל. מנגנון האצ'יבמנט נתן אפשרות למפתחים להפוך את האתגרים האלה לרשמיים, ולתת לשחקנים איזושהי חותמת רשמית שהם אכן סיימו את האתגר הזה, מה שנותן הרבה יותר מוטיבציה לחובבי האתגרים.

הדוגמה הכי טובה לדעתי היא Left 4 Dead (מישהו אמר זומביפסט?). למרות שהוא גם חוטא קצת באצ'יבמנטים כמו "להשתמש ב-ammo upgrade", כמעט כל ה-achievements שם הם יצירתיים, מאתגרים, ודורשים איזושהי מחשבה מעבר למוד הרגיל של המשחק. אפילו האצ'יבמנטים הבסיסיים של "לשרוד את קמפיין X" דורשים קצת השקעה, וכבר לא מעט פעמים יצא לנו לעבוד מאוד קשה כדי שמישהו ספציפי יצליח להגיע לרכב החילוץ בסוף הקמפיין, כי היה חסר לו האצ'יבמנט של הקמפיין הזה. אבל מעבר לזה יש מלא אתגרים שמכריחים אתכם לשחק את המשחק בדרך שונה לגמרי, או לחשוב בצורה שונה, ומוסיפים עוד המון כיף למשחק שהוא המון כיף בפני עצמו.

ומהצד השני: Half Life 2. כן, כן, זה משחק מעולה. אבל מעט האצ'יבמנטים המעניינים שיש בו נבלעים בין שטויות כמו "לקבל את ה-crowbar" ו-"לקבל את ה-gravity gun" (בואו נקרא להם "Over-achievements"). אני השגתי 64% מהאצ'יבמנטים במשחק בלי לנסות בכלל. זה גורם לכל השאר, לאלה שהם באמת אתגרים מעניינים, להיראות זולים ומיותרים. וזה חבל, כי באמת יש שם כמה דברים מוצלחים. למשל, לעבור את כל Ravenholm בעזרת ה-Gravity Gun בלבד: זה נראה אתגר מגניב, אבל אם אני אנסה ואצליח אותו, כל מה שאני ארגיש זה "נו טוב, עוד אצ'יבמנט אחד. meh."

אני לא מצליח להבין בשביל מה ה-over-achievements האלה קיימים. זה לא בשביל לתת תחושה של התקדמות במשחק, כי זה התפקיד של המשחק; אם המשחק עצמו לא נותן תחושה של התקדמות במשחק, אצ'יבמנטס הם least of your problems. זה בטח לא בשביל אנשים שרוצים להשיג 100% (או פלטינום, או איך שלא תקראו לזה), כי בוודאי במקרה כזה פחות אצ'יבמנטס זה יותר טוב. אם זה בשביל אנשים שאשכרה אכפת להם מ-Gamer Score (שאגב, בכלל לא קיים ב-Steam), אפשר לעשות פחות אצ'יבמנטס ששווים יותר נקודות. ואם יש אנשים שכל מה שמעניין אותם זה כמות האצ'יבמנטס שהם מקבלים, שיילכו לשחק ב-Achievement Unlocked.

כל פעם שמקבלים achievement זה צריך ליצור תחושה של "יש! הצלחתי!". אבל כשכל אחד כזה מתחבא בין 10 אצ'יבמנטים שהתחושה שהם נותנים היא "WTF? למה קיבלתי עכשיו אצ'יבמנט?!", זה הורס את הכיף. וכל זה בשביל מה? כדי שיהיו למשחק יותר אצ'יבמנטים? זה כמו לקחת למבורגיני ולבנות לה על הגג פירמידה של ארגזי קרטון ריקים, כדי שהיא תהיה יותר גבוהה. זה נראה מגוחך, לא מוסיף כלום, ומקלקל את מה שהיה מוצלח עד עכשיו. תפסיקו עם זה בבקשה.

בפרק האחרון של “גיימפוד”, דורון יעקובי סירב להתלהב מ- Battlefield: Bad Company  (שחוגג היום את יום הולדתו הראשון) תוך כדי ציון העובדה שכל הרשמים שלו מהמשחק מבוססים על המערכה לשחקן יחיד. בעקבות הדברים האלה, או סתם כי התחשק לו,  קורא ותיק בשם טל אלון החליט לחלוק איתנו מה הוא חושב על Battlefield: Bad Company 2 בכלל, ועל המשחק מרובה-המשתתפים שלו בפרט. וזה נחמד, כי כבר די הרבה זמן לא היה לנו פוסט אורח.

טל, עכשיו תורך.

הרבה כבר נאמר על Battlefield Bad Company 2 (או בקיצור BC2) שחוגג יום הולדת שנה בדיוק היום. עוד לפני צאתו, לאחר יציאתה של גרסת ה- Beta, התקיימו ברשת ויכוחים עזים (הנמשכים עד לימינו) בין אוהדי המשחק לבין שחקני Modern Warfare 2, שניסו להבהיר מי מבין שני המשחקים טוב יותר. אני חושב ששני המשחקים טובים במה שהם עושים, שניהם מהנים מאוד, ובכל זאת כשאני מסתכל על חווית המשחק, ברור לי שאם אני צריך להחליט על אחד מהמשחקים בלבד, או להמליץ למישהו שיקנה רק את אחד מהם, הבחירה שלי היא BC2. למעשה אני אעדיף אותו על פני כל שאר ה- FPS שיצאו עד כה לקונסולות, וכאן אני אסביר למה.

אין לי הרבה מה להגיד על המערכה לשחקן יחיד של המשחק שהיא סטנדרטית למדי רק עם סביבה הריסה (כמעט כל דבר אפשר לפוצץ ולהרוס, כולל קירות של בתים) ושימוש בכלי רכב בקטעים מסוימים. מאוד מהנה, אבל סובל מאותן בעיות שיש לטעמי בכל המשחקים מסוגו, שמונעים ממני לשחק את המערכה פעמים נוספות לאחר שסיימתי אותה (יוצא דופן מבחינתי היה Gears of War… כשהוא יצא שיחקתי בו לפחות 7 פעמים בגלל מצב ה- Co-op המעולה).

אבל בתור אחד שאוהב משחקי FPS ומשחק בהם שנים רבות, ולאחר זמן לא מבוטל שביליתי במולטיפליירים של המשחקים השונים (And kicked some ass), אני יכול להגיד ש- BC2 מספק חווית מולטיפלייר אחרת, חדשה ומשופרת שגורמת לכל הז'אנר לעלות כיתה. זה לא אומר שאני לא נכנס לטבוח בשחקני MW2 לפעמים, דבר שמספק לי שעות של הנאה מסבלם של אחרים, אבל מבחינתי אין על המולטי של BC2.

אני אנסה לספר קצת על החוויה ועל הדברים החדשים ש- BC2 הביא לנו.

מעבר למפות הענקיות, למשחקיות המגוונת, לכלי הרכב המטורפים ולסביבה ההריסה, הדבר העיקרי לטעמי ש- BC2 חידש הוא שיפור יכולות המשחק הקבוצתי. כל מי ששיחק ברשת במשחקים מהסוג יודע שברוב רובם של המקרים, ברגע שמתחיל המשחק כל אחד מהשחקנים יוצא למסע הרג אישי ואין לו שום קשר עם שאר חברי הקבוצה. אפילו במודים עם משימה מאוד מוגדרת יש לא מעט אהבלים שמשחקים זאבים בודדים. בדרך כלל אני אחד מהם. למה? כי כשאני משחק עם קבוצה של אנשים זרים אין לי כוח להתחיל לנסות לתקשר איתם בעזרת המיקרופון, ביחוד אם הם מדברים באנגלית עם מבטא גרמני כבד. חוץ מזה שברגע שאני מת אני מופיע מחדש במקום שבכלל לא קשור לקבוצה שלי וגם אם קודם זזתי יחד איתם, אני שוב לבד. ב- BC2 המצב הוא שונה כי ישנם מנגנונים שמאפשרים שיתוף פעולה איכותי וקל.

המנגנון הראשון הוא מנגנון דיווח המטרות: ראיתם חייל אויב רץ בין העצים? בלחיצה על כפתור ה- back (אם אתה משחקים ב- Xbox כמוני) תגרמו למיקום האויב להופיע אצל כל חברי הקבוצה שלכם בליווי משפט כמו "אויב מתחבא מאחורי העץ". ראיתם טנק אויב ואין לכם מה לעשות נגדו כי כל מה שיש לכם זה M16 וכמה רימונים? סמנו אותו ומהנדס עם RPG שרץ במסך ואומר לעצמו "איפה הטנק?!?!" יוכל להגיע למקום ולהפוך את הטנק לכדור אש וערימה של מתכת שתאסף יותר מאוחר ע"י בדואים (סתם, אין במשחק בדואים), ומה שמדהים זה שאתם תקבלו חלק מהניקוד על ההריגות. הכפתור הזה מאפשר לכם גם לבקש מחברי הצוות שלכם עזרה: הסתכלו לכיוון של חובש ולחיצה על הכפתור תקרא לו וגם תסמן את מיקומכם על המפה. הסתכלו לכיוון של לוחם ובקשו בנימוס תחמושת, ואם אתם בטנק שנפגע מ- RPG קראו למהנדס שיתקן אותו. בנוסף אפשר לסמן אזור מטרה (בניין שצריך לכבוש וכו') והכפתור יקרא לחברי הקבוצה לתקוף או להגן ביחד אתכם. בקיצור זהו כפתור קסם שמאפשר לכם לתקשר בצורה חופשית ועניינית עם חברי הצוות שלכם מבלי לצעוק לתוך המיקרופון באחת בלילה או לנסות להבין איזה אוסטרלי בן 15 עם מבטא.

המנגנון השני שמקל על ההתנהגות הקבוצתית הוא שיטת ה- Respawn החכמה. אחרי שנהרגתם תאלצו להמתין מספר שניות כמקובל (שזה דבר חכם מאוד) ואח"כ תוכלו לבחור היכן אתם רוצים להופיע ויינתנו לכם מספר אפשרויות: להופיע במקום רנדומלי במסך, להופיע בבסיס, או להופיע ליד שחקן אחר מהצוות שלכם שנמצא בחיים (כאשר ניתן לצפות בשחקן ובמצב בו הוא נמצא לפני שבוחרים). האפשרות האחרונה מאפשרת להמשיך לעבוד כצוות ולהפעיל לחץ ממושך על אזור מטרה, זאת דרך נהדרת לחזור מהר לאזור האקשן ואם אחד מחברי הצוות שלכם נמצא בכלי רכב, למשל בטנק, תוכלו להופיע ישירות בתוכו ולאייש את אחת מעמדות הקרב (מקלעים וכו').

המנגנון השלישי הוא הניקוד שמקבלים על שיתוף פעולה: אם תרפאו או תחיו שחקן אחר, תתקנו כלי רכב, תספקו תחמושת וכו' תקבלו ניקוד עצום שיעלה בהרבה על הניקוד שתקבלו מהריגה של חיילי אויב. שתי הקבוצות שבמשחק מחולקות למספר צוותים כל אחת, כאשר בכל צוות עד ארבעה שחקנים להם יש קשר מיוחד, ועזרה לחברי הצוות האישי שלכם תזכה אתכם בניקוד גבוה יותר. הניקוד כמובן יקדם אתכם בדרגות ויפתח לכם כלי נשק ויכולות מיוחדות.

יש עוד הרבה מה לכתוב ולא נראה לי שעידן יעלה את הפוסט אם הוא יהיה פרוס על שלושה עמודים (מ’כפת לי, זה לא עולה לי כסף –עידן), אז אני אנסה לתמצת בפסקה אחת את הדברים העיקריים שעושים את BC2 למשחק המולטי המועדף עלי… תחזיקו חזק:

מגוון מפות גדול יחסית עם מפות נוספות בחינם למי שקנה את המשחק המקורי; מפות ענקיות שמאפשרות הרבה דרכי גישה לאזורי מטרה והרבה מקומות להתחבא בהם או לנוע בהם עם רכבים; כמה סוגי טנקים; כמה סוגי מסוקים (שעד היום לא ממש למדתי איך להטיס כמו שצריך), האמרים וטרקטורונים; מסוק זעיר ללא טייס (כיייף); כלי נשק נייחים שאפשר להפעיל; קרבות טנקים כאשר בכל קבוצה יש כמה טנקים שנוסעים ביחד כשלמעלה יש ליווי אווירי של מסוקים; 4 מקצועות שאפשר להתמחות בהם ולחשוף להם נשקים ויכולות מיוחדות: לוחם עם רובה סער ומטול ויכולת לספק תחמושת, מהנדס עם תת-מקלע ונשק נגד רכבים שיכול לתקן ציוד, חובש עם מקלע שיכול לרפא ולהחיות, וסייר (RECON) שמשמש בדרך כלל כצלף עם יכולת לאתר אויבים ויכולת להזמין בחופשיות אש מרגמות על מקומות לבחירתו; ממש כיף לסמן טנק של האויב (מאפשר לכל מי שרוצה לבצע עליו נעילה עם נשקים מסוימים), להתחבא במקום בטוח, לקבל נעילה, לשגר טיל לשמים ואחרי 3 שניות לקבל את הניקוד על השמדת הטנק; הכל ניתן להריסה ואין כמו לראות איזה טמבל מציץ מחלון של בית ואז להוריד את כל הקיר עם החלון, או להפיל את כל הבניין עליו אם הוא כבר הרוס מספיק; אקשן מטורף כאשר כל פעם, גם אם אתם משחקים באותה המפה, המשחק הוא שונה ולא חוזר על עצמו; סאונד מטורף! ואיזה כיף להיות צלף (טוב, זה גם בשאר המשחקים).

לשם ההגינות יש לציין כי למשחק ישנם גם כמה חסרונות, אבל הם באמת מתגמדים לעומת שלל האוצרות שהמשחק מציע. למשל ישנו מצב מולטיפלייר מסוים שבו, אם הקבוצה היריבה טובה במיוחד, היא יכולה לגרום לכך שאתה וחבריך תוכלו לעשות Respawn רק בבסיס האם כאשר כל הכוחות שלה נמצאים במקום כדי להרוג מיד את האומללים שמופיעים שם שוב ושוב (קורה בדרך כלל כאשר לקבוצה השנייה יש טייס מסוק טוב ותותחן טוב שהצטרף אליו ובקבוצה שלך אין) – יש דרך להחלץ מהמצב, אבל הוא בהחלט לא נעים. חיסרון נוסף הוא שאין מצב משחק שנמשך זמן קצר ומאפשר להעביר עשר דקות בכיף (כמו משחקי האון-לין של MW).

אבל, בשורה התחתונה, BFBC2 מספק חווית מלחמה כללית נהדרת וסוחפת והוא מומלץ בחום לכל אוהבי המולטיפליירים הצבאיים.

הנה כמה סרטונים קצרים שמראים קטעי אקשן מהמולטי:

וסרטון מגניב ומצחיק שמסביר איך לא להיות noobs במשחק ומראה תוך כדי הרבה מהמשחקיות:

הסיפור מתחיל בשנת 2010, בארץ רחוקה ושמה חיפה. הגיבור שלנו, סטודנט צעיר וחרוץ, הולך להתפעל ממקדש הסטודנט החדש שנבנה בקמפוס הטכניון, ומגלה להפתעתו שהמתחם מכיל חנות קטנה ושמה "שלושים מעלות", ובחנות כתריסר מכשירי קופסת-X ועשרות משחקים מופלאים. אך אבוי – הסמסטר עמוס, והסטודנט נאלץ לבלות אותו בשקידה, הרחק מהפלא החדש שנגלה לעיניו ביום הקסום ההוא.

שלושה ירחים עברו, והסטודנט, עדיין צעיר אך פחות חרוץ, מוצא לו זמן פנוי ולפתע עולים בו זכרונות מפתיחת הסמסטר, והוא מהרהר לו: "שמא אשוב לחנות ההיא, ואתנסה בכל המשחקים הנהדרים שממתינים שם?"

בקיצור, לקראת סוף הסמסטר הקודם, כשנהיה לי קצת זמן פנוי, החלטתי לנצל את Thirty Degrees (חנות מגניבה בבית הסטודנט בטכניון, שבה אפשר לשלם לפי שעה כדי לשחק במשחק Xbox למיניהם, כולל משחקים ברשת בין כמה מכשירים) כדי לנסות כל מיני משחקים ששמעתי עליהם המון דברים טובים, אבל אין לי כוונה באמת לקנות אותם. המשחק הראשון שניסיתי, Bayonetta, היה כל כך מוצלח שגם סיימתי אותו. כבר דיברתי עליו כמה פעמים בפודקאסט, אבל מגיעה לעולם ביקורת מלאה.

הדבר הראשון שראיתי כשהתחלתי לשחק בבאיונטה הוא שהרמה הכי קשה היא Normal. זה קצת ביאס אותי, כי כפי שידוע לקוראים האדוקים, אני אוהב לשחק ברמת קושי גבוהה. אבל מהר מאוד הבנתי ש-Normal היא אכן רמת קושי גבוהה, וזה באופן כללי משחק ממש קשה. אחרי שמסיימים את המשחק ברמה הזו, נפתחת הרמה Hard, ואני מניח שיש עוד רמה נוספת. התחלתי אותה רק כדי לראות איך זה, וזה פאקינג קשה. ואלה לא אותם קרבות ברמה קשה יותר, אלא קרבות שונים לגמרי, והטענה היא שיש גם בוסים חדשים.

הדבר השני שראיתי כשהתחלתי לשחק בבאיונטה הוא פתיח באורך לא פחות מרבע שעה. זה משהו שמאפיין את כל המשחק: כל כמה דקות יש cutscene, לפעמים אפילו כמה ברצף. חלק מהסצינות מאוד ארוכות (ובסוף המשחק יש עוד אחת של כ-10 דקות), וחלק מאוד קצרות (כ-5 שניות), אבל באופן כללי יש הרבה הרבה יותר מדי מהן. וכפי שסיפרתי בפודקאסט, סתם ללחוץ על start לא מעביר את הסצינה. צריך 5 (!) לחיצות כדי לדלג, וזה במיוחד מעצבן בסרטונים הקצרים שיש כל פעם שנכנסים ויוצאים מהחנות של המשחק. אני לא יודע מה יותר מציק – הסצינות עצמן או ההתלבטות "האם שווה לעשות את כל הלחיצות האלה בשביל לדלג על 3 שניות?"

בנוסף, הדיאלוגים הם ברובם המכריע מטומטמים ואובר-דרמטיים (יש כמה רגעים מוצלחים, אבל הם באמת בודדים), כל הדמויות מגוחכות ומוקצנות בצורה מוגזמת (כלומר, הרבה יותר מוקצנות ממה שסביר), וה-voice acting המזעזע רק עושה את זה יותר גרוע. באופן מטריד, הדמות היחידה שניצלה מכל הזוועות האלה היא הילדה הקטנה, מה שגורם לי להישמע קצת פדופיל, כי היא הייתה הדמות החביבה עלי במשחק, למרות שבאיונטה עצמה היא חשפנית נוטפת סקס שנוטה להעלים את כל הבגדים שלה. הסיפור באופן כללי מוזר ומתוסבך ברמות לא סבירות, ובאותו זמן לא מעניין במיוחד. אז בואו נעבור לגיימפליי.

Bayonetta הוא משחק Hack & Slash, בסגנון הכללי של God of War. כפתור אחד לאגרוף, כפתור אחד לבעיטה, עשרות קומבואים שמשלבים ביניהם בכל מיני דרכים. כפתור לקפיצה, כפתור להתחמקות, אבל פה בערך נגמר הדימיון ל-God of War. בתור התחלה, לבאיונטה יש אקדחים. אחד בכל יד, אחד על כל רגל (כן, כן), ואפשר להשתמש בהם בפני עצמם או לשלב אותם בקומבואים. חלק מהקומבואים גם מפעילים טכניקה שנקראת Wicked Weave, שגורמת לבאיונטה להשתמש בשיער שלה (כן, כן) כדי לתת אגרופים או בעיטות חזקים במיוחד.

אבל יש מנגנון אחד שבאמת מייחד את המשחק, ועושה אותו מאוד מעניין לדעתי: אם מתחמקים ממכה כלשהי ממש ברגע האחרון, נכנסים לכמה שניות של Witch Time, שבהן הכל זז ממש לאט. השימוש הבסיסי והצפוי לדבר הזה הוא להתחמק מאויבים ואז להרביץ להם מהר מהר ולצחקק כשהם לא מבינים לאן נעלם להם פתאום חצי health bar. אבל המשחק גם עושה עוד המון שימושים במנגנון הזה: למשל, אפשר להשתמש בו כדי ללכת על מים. או להתחמק מכדור אש אחד שאויב ירה עליכם, ולנצל את ה-Witch Time כדי "לבעוט" אליו את כדור האש השני.

יש עוד כל מיני טכניקות שאפשר ללמוד, ועשרות קומבואים שאפשר לשלב ביניהם, ואחד הרעיונות המוצלחים של המשחק הוא שבמקום מסך טעינה גנרי, יש חדר ריק שבו אפשר להתאמן על כל הדברים האלה (עם רשימה של קומבואים בצד). ובהתחשב בעובדה שיש מסך כזה כל פעם שמתים, זה מאוד עוזר. חוץ מזה, יש גם נשקים מאוד מגוונים, והם משפיעים לא רק על סגנון הלחימה אלא גם על הטווח, המהירות, הקומבואים ולפעמים אפילו על ההליכה של באיונטה.

כל ההתמקצעות הזו תעזור מאוד לעבור את המשחק, אבל אפשר להסתדר גם בלעדיה. בסוף כל קטע לחימה המשחק נותן לכם ציון, ובסוף כל פרק ציון כללי על הפרק. בערך בחצי מהפרקים קיבלתי ציון "FAIL", אבל זה כי בכל פרק יש קטע אחד או שניים שהם ממש קשים והרגו אותי הרבה פעמים, והמשחק מאוד לא סלחן לגבי דברים כאלה. זה קצת מציק, אבל בתכלס הציונים האלה בקושי משפיעים על הגיימפליי, וזו דרך מעולה ליצור אתגרים לשחקנים טובים ומשהו לשאוף אליו, בלי לגרום לשחקנים נורמליים להתבאס יותר מדי.

בקיצור, הקרבות מעולים ומאוד כיפיים. חוץ מקרבות ו-cutscenes יש את כל הדברים הצפויים: קצת טיולים בעולם, חיפושים אחרי כל מיני אוצרות חבויים, וקטעי platforming פה ושם – שהם ממש מעצבנים, כי השליטה בקפיצות מאוד מסורבלת ובהרבה מקרים קשה מאוד לדעת איפה בדיוק באיונטה תנחת, והמצלמה המעצבנת (לא מקובעת, אבל זזה ממש לאט) לא עוזרת. וכמובן שיש גם Quicktime Events, שנכון, קשה לעשות אותם טוב, אבל נראה כאילו המפתחים התאמצו לעשות אותם כמה שיותר גרוע. יש בערך אחד כזה כל פרק-שניים, הם תמיד באים בהפתעה, דורשים בדיוק לחיצה אחת, נותנים פחות משנייה של זמן, וכישלון בהם גורר מוות מיידי. לא היה QTE אחד בכל המשחק שהצלחתי בניסיון הראשון, ולא היה אחד שלא הצלחתי בניסיון השני.

בסופו של דבר Bayonetta הוא משחק מטופש, אבל מאוד מגוון ומעניין מבחינת נשקים, קומבואים, סביבות ואויבים, וכמובן בוסים. גם העיצוב האומנותי מעולה ועושה את המשחק ממש יפה, ויש לו עוד כמה שטיקים נחמדים, כמו המוזיקה המשעשעת ב-climax של קרבות הבוסים, או משחקון הארקייד שיש בין כל שני פרקים. אם אהבתם את God of War, די בטוח שתאהבו גם אותו, והוא מספיק שונה בשביל לספק חוויה אחרת. אם לא אהבתם את God of War, כנראה שאין לכם מה לחפש פה, אבל אם אתם מבקרים בהזדמנות בטכניון אולי שווה לקפוץ ל-Thirty Degrees ולתת לבאיונטה הזדמנות. ואם לא שיחקתם אף פעם ב-God of War – למה אתם מחכים?

בשבוע האחרון ניסינו לפתות אנשים להגיע ולהרוג זומבים ביחד איתנו ב- “Game Freak”. למרות שהיתה הענות יפה, היא עדיין היתה יותר מדי נמוכה בשביל להצדיק את קיום האירוע ב- Game Freak.

אי לכך ובהתאם לזאת, אנחנו נאלצים לבטל את האירוע ב- Game Freak, ולערוך אותו באותה המתכונת בה ערכנו אותו בשנה שעברה (כלומר, במשרד שיכול להכיל כ- 8 אנשים). אנשים שעדיין מעונינים לבוא ולשחק איתנו משחק Versus אחד או שניים ב- Left 4 Dead 2 יכולים ליצור איתנו קשר בכתובת הרגילה (contact@gamepad.co.il). בנוסף, כפיצוי, ננסה לארגן בחודשים הקרובים כל מיני הזדמנויות נוספות לשחקני ה- Left 4 Dead 2 שפוקדים את הבלוג הזה לשחק זה עם זה.

לפעמים אני פשוט לא מבין מפתחי משחקים. פיתחתם משחק. השקעתם בו את הנשמה שלכם ומיליוני דולרים של אנשים אחרים. לא תשחקו בו קצת בעצמכם, לפעמים, תוך כדי פיתוח? אפשר היה לצפות, שאם המפתחים אכן היו עושים זאת, משחקים לא היו יוצאים עם פגמים כל כך עמוקים, כל כך בסיסיים, שכל ילד בן 4 יכול להבחין בהם. ואני אפילו לא מדבר על דברים שקשה לתקן, כמו אינטיליגנציה מלאכותית של אויבים. אני מדבר על דברים כמו נקודות שמירה מרוחקות זו מזו, קטעי קישור שלא ניתן לדלג עליהם, אירועי קוויק-טיים איומים, והפשע הכי גדול של משחקי “עולם פתוח”: הנהיגה.

אז Mafia 2. אני באמת לא יכול להבין איך החבר’ה ב-2K יכלו לפספס את זה שהשחקן מבלה את רוב המשחק בנהיגה משעממת מנקודה אחת לאחרת. זה פשוט לא הגיוני. אנשי ה-QA לא באו לצעוק על המפתחים? הבוסים לא ראו דמואים והתעצבנו? איך משימות שבהן אתה נוהג, לאט, אל נקודת היעד, רואה קטע קישור, ואז נוסע בחזרה, נכנסו למשחק כל כך מושקע כמו Mafia 2? ועוד להוסיף חטא על פשע ולהכניס שוטרים מעצבנים שכועסים כשאתה נוסע מהר, כי רק רצית להגיע כבר לאקשן? זה פשוט לירוק לשחקן בפרצוף.

זה ממש חבל, כי Mafia 2, בהרבה מובנים אחרים, הוא משחק ממש טוב. הגרפיקה שלו יפהפייה, מה שקצת מקל על הנסיעות הנוראיות. מערכת ה-Cover שלו מוצלחת, והקטעים שבהם יורים באנשים הם כיפיים. העלילה די מעניינת (אם כי בנאלית), וקטעי הקישור ערוכים היטב ונהנים מקריינות מעולה. הקטע עם איסוף מגזיני פלייבוי הוא קצת סר טעם, ובכל זאת, לא ניתן לחלוק על העובדה שהמון זיעה ואהבה ניתנו למשחק הזה.

עם תלונות אחרות כלפי המשחק אני לא כל כך מסכים. לדוגמא, הטענה שאומרת ש”אין מה לעשות בעיר מלבד משימות העלילה”. הטענה נשענת על כך ש-Mafia 2 הוא משחק עולם פתוח, ובמשחק כזה צריכים להיות “דברים לעשות”. אבל הוא לא משחק עולם פתוח, וגם קודמו לא היה כזה. זה לא GTA פה. זהו משחק לינארי, עלילתי, שכולל גם מודל של עיר שלמה כדי להפוך את החוויה לשלמה יותר. וזה בסדר גמור מבחינתי. מה שלא בסדר מבחינתי, הוא שאני לא בטוח שהמפתחים עצמם הבינו את זה. אם המשחק הוא לא כמו GTA, ואין שום דבר לעשות (שזה – שוב – בסדר) אז להכריח אותי לנהוג בתחילת ובסוף כל משימה זה מיותר. לא יהיה לי שום דבר לעשות בדרך.

ולמרות הכל, אם יוצא לכם לקנות את המשחק במבצע כזה או אחר (אני שילמתי עבורו 12 דולר בחג המולד של סטים) אז אני יכול להמליץ עליו. מאחורי הנסיעות המשעממות מתחבא משחק יפה עם קטעי אקשן לא רעים בכלל, ודמויות שקל לחבב. אלא אם אתן בנות. זה משחק שממש יכול לעצבן בנות. היחס לנשים במשחק הוא כמו בסדרת הטלוויזיה “מד מן”, רק בלי להראות את הצד שלהן. והתמונות של בחורות ערומות וודאי לא עוזרות.

אז 2K Czech, עשיתם מאמץ יפה, אבל להבא, בבקשה:

1. תתבגרו.
2. תשחקו במשחק הארור שלכם!

[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod014-24.2.2011.mp3|titles=Episode 14: I want to be there!]

להורדה

אז… שאלנו אתכם מה דעתכם על הפודקאסט שלנו, והגבתם המון, ואנחנו מאוד מעריכים את זה. בין השאר, חלקכם ביקש מאיתנו לקצר קצת את הפרקים. אז החלטנו להקפיד יותר על הקטע הזה של לא לעשות פרקים ארוכים יותר משעה. השבוע הצלחנו. נקווה שזה ימשיך ככה.

1:00 – עופר קנה את Civilization V ב- Steam. וכל מה שיש לו להגיד זה משהו שכבר התלוננו עליו בפרק קודם.

2:40 – במפתיע, גם השבוע דקל שיחק ב- Just Cause 2. ואפילו סיים אותו! בטעות, אבל סיים.

6:10 – דקל נזכר בחיבה בצורה שבה הוא נוטש משחקי Sandbox לאנחות. כן, כזה הוא.

10:20 – דורון שיחק בשבועיים האחרונים בהרבה דברים. בעיקר ב- Mafia 2 ו- Battlefield: Bad Company 2.

11:10 – הוא לא מאוד בטוח מה הוא חושב על Mafia 2. במיוחד לאור האהבה שלו למשחק הראשון. זה אשכרה גרם לו להשתמש במילה "אמביוולנטי".

14:20 – זה לא קשור, אבל עידן דקל רוצה להיות שם.

17:00 – דורון שיחק גם במערכה לשחקן-יחיד של Battlefield: Bad Company 2. ולא התרשם במיוחד. מילת המפתח: כמו Call of Duty. אנחנו תוהים למה המשחקים האלה זוכים ליחס מיוחד עדיין.

21:00 – אנחנו עוברים לדבר על משחקי פעולה טפשיים בכלל ו- Duke Nukem Forever בפרט. דורון מזכיר את ה"בקרוב" הלא מפרגן של Eurogamer, ולעומתו, דקל מזכיר את הביקורת המפרגנת של יאצי על המשחק.

22:40 – Serious Sam 3 מגיע בקיץ! זה קשור.

24:00 – זיירמן לא שיחק בשום דבר מעניין בשבועיים האחרונים. כרגיל.

24:30 – Activision מקצצים את עצמם. תגידו שלום ל- Guitar Hero, DJ Hero, Tony Hawk, ועוד כמה דברים מעניינים פחות.

29:30 – במקביל לידיעות על סגירת האגפים ב- Activision, החלו שמועות על כך שהחברה הזו רוצה לקנות את Take Two. בבקשה לא.

30:00 – חוץ מזה, ראיתם את סרטון הפרידה מ- Bizarre Creations?

31:00 – Crysis 2 הודלף! זה היה קצת מפתיע. וחבל.

34:30 – בטוויסט משעשע, בפעם הראשונה אי פעם ראינו עצומה של אנשים שמתחייבים כן לקנות משחק מסוים.

37:30 – גם Killzone 3, כוכב הפלייסטיישן 3, דלף. למרות שמדברים על זה הרבה פחות.

40:50 – שני דברים על Dragon Age 2: קודם כל, אנחנו צפויים לקבל בקרוב סדרת רשת בכיכובה של פלישיה דיי שמתרחשת בעולם המשחק.

42:30 – חוץ מזה, אם מיליון אנשים יורידו את גרסת ההדגמה של Dragon Age 2, אז יקרו דברים נחמדים. משהו עם חפצים נוספים במשחק. זה חביב. כולם מתווכחים עם עופר על האם זה עדיף על לעשות "Like" בפייסבוק.

44:30 – בתור אתנחתא קומית: עידן משבש משפטים. חוץ מזה, האם תהיו מוכנים לקרוא לילד שלכם Dovahkiin?

46:10 – Telltale הכריזו על מיליון משחקים חדשים, כמו משחק שמבוסס על The Walking Dead, או על סדרת הקומיקס Fables. בינתיים, אנחנו מספיקים להתלונן על כך שאף פעם לא קיבלנו את פרק החינם של Back to the Future שהובטח לנו, בלי לשים לב שהמייל שמבשר לנו שקיבלנו אותו בינתיים מחכה בתיקיית הספאם שלנו.

48:10 – בנוסף, הם גם חושפים כל מיני פרטים על המשחק המתוכנן לפי "פארק היורה". יש אפילו טריילר!

50:40 – אוי לא! הפרק כמעט נגמר ועוד לא דיברנו על Valve! מהר! בואו נדבר על ה- DLC המתוכנן החדש!

51:30 – כולם חוץ מדורון מזמינים את Portal 2 בהזמנה מוקדמת. כזה דורון. לא מבריק במיוחד.

52:10 – תגידו, אתם ידעתם שיש לנו דף ב- iCast? ושאפשר לדרג שם פרקים? וזה יהיה כיף ממש אם תעשו את זה?

52:50 – חוץ מזה – בקרוב הולך להתקיים ה- Zombiefest 3! ואם אתם רוצים, אתם יכולים לקחת בזה חלק!

זהו. נתראה בפעם הבאה.