[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod013-10.2.2011.mp3|titles=Episode 13: Ofer's Games]

להורדה

לרובנו לא היה זמן לשחק השבוע ביותר מדי דברים, ולכן אור הזרקורים מופנה השבוע בעיקר לעופר, שנהנה מתקופת מבחנים בזיונית למדי שמאפשרת לו להשלים משחקים מכל העשור האחרון. חוץ ממנו, אנחנו מדברים גם הרבה על ה- NGP של סוני. יהיה שמח.

1:30 – לעופר, כאמור, יש תקופת מבחנים בזיונית במיוחד, מה שמאפשר לו להשלים כל מיני קלאסיקות כמו Half Life 2, Sands of Time, או Deus Ex, שהוא לא נמנע מלהשוות בינו לבין Alpha Protocol.

6:30 – חוץ מזה, הוא ועידן גם שיחקו ב- Lara Croft & the Guardian of Light, והדעות שלהם עליו חלוקות למדי.

12:20 – עוד ברשימת הדברים שעופר שיחק בהם: גרסת ההדגמה של Dead Space 2 (שהוא לא התלהב ממנה במיוחד – בניגוד לפאנבויז, ובתיאום לדעה של יאצי).

15:50 – הוא קצת יותר אהב את גרסת ההדגמה של Bulletstorm, לעומת זאת. אתם יודעים, מה שפוקס קוראים לו "המשחק הכי גרוע בעולם". בדרך, אנחנו מזכירים את Duty Calls, הפרסומת המאוד-מקורית ל- Bulletstorm.

21:10 – זיירמן שיחק בעיקר ב- GTA IV. שזה משחק שכולם כבר הספיקו לדבר עליו, אז הוא מבטיח שהוא לא הולך לדבר עליו הרבה. ואז מדבר עליו במשך שלוש דקות.

24:40 – שוב עופר! הוא גם התקדם עם Bayonetta, שדיברנו עליה בפרק הקודם.

27:00 – דני לא שיחק בכלום. קורה.

29:10 – אנחנו מתחילים לדבר על ה- NGP, אחד הסודות הכי פחות סודיים בתעשייה, והקונסולה הניידת עם השם הכי מטומטם שיצא לנו לשמוע, שהוכרזה לאחרונה. ושאמור להיות ממש קל לפתח עבורה משחקים. ושלא ברור כמה היא תעלה.

34:30 – חוץ מזה, סוני הכריזו על אפליקציה לאנדרואיד שמסוגלת להריץ משחקי PS1, ועל ה- Sony Xperia Play – או בשמו המוצלח יותר, ה- PSP Phone, שנחשף לעולם באמצעות אחת הפרסומות המזעזעות יותר שיצא לנו לראות. כל זה מוביל אותנו לדבר על עתיד הקונסולות הניידות, והאם אנחנו מעדיפים להסתפק בסמארטפונים שלנו.

44:20 – זהו. אנחנו מסיימים. נשאר לנו רק לתת קצת טיזרים לזומביפסט הבא, ואז לסגור. נתראה בפרק הבא.

בתור גיימר ותיק, אני רגיל לכך שהתחביב האהוב עלי משמש כשק חבטות פופולרי במיוחד עבור התקשורת. עד כדי כך רגיל, שהפעם האחרונה שהרגשתי צורך לכתוב על זה משהו היתה בשנת 2008, כש- Fox News נטפלו לסצינת הסקס המרומזת ב- Mass Effect. אבל הכתבה האחרונה שהם פרסמו היתה כל כך מטומטמת, עד שהייתי חייב לקשר אליה.

זה מתחיל מהכותרת שלה: “האם Bulletstorm הוא המשחק הכי גרוע בעולם?”, שואל הכתב, ומיד מתחיל לספק את התשובה. מסתבר שהאלימות הקשה שמאפיינת את המשחק היא הפחותה שבבעיותיו, וליוצרי המשחק היתה החוצפה לקרוא לכל מיני הריגות מרשימות שהשחקן יכול לבצע בשמות שהם רמיזות מיניות בוטות! כמו topless! או gang bang! מיד אחר כך, מציין הכתב שזה חמור מאוד, כי יש גם ילדים בני 9 שמשחקים במשחקי וידאו! איך זה קשור ל- Bulletstorm, שעל האריזה שלו מצוין במפורש שהוא מיועד לגילאי 17 ומעלה? לא בטוח. אבל יש ילדים בני 9 שמשחקים במשחקי וידאו!

החלק הטוב באמת מגיע בנקודה שבה פסיכולוגית כלשהי מסבירה לנו שאחת הסיבות לעליה שיש במקרי האונס לאחרונה היא בוודאי הסצינות המיניות הרבות שנמצאות במשחקי וידאו בימינו. איך זה מתקשר ל- Bulletstorm? מאיפה מגיע הנתון על העליה במספר מקרי האונס בשנים האחרונות? האם קיים מחקר כלשהו שתומך בטענות של הפסיכולוגית הזו? לא מאוד ברור. אבל הנה, הקשר מוצג לפניכם בבירור – Bulletstorm הופך אנשים לאנסים. אל תגידו שלא אמרנו לכם.

Rock, Paper, Shotgun עשו עבודה די טובה בפירוק הכתבה הזו לגורמים, וגם קיבלו תגובה רשמית מאחד המרואיינים בכתבה שמסביר איך הציטוטים שלו הוצאו לחלוטין מהקשרם ע”י Fox News. ככה שכל מה שנשאר לי לעשות זה רק להיגעל קצת מהכתיבה הדמגוגית, מהצורה המזלזלת שבה הם מתייחסים לקוראים שלהם, ומהעובדה שבטח יש כמה אמהות, ברחבי ארה”ב, שקראו את הכתבה והזדעזעו עמוקות מהתרבות המזעזעת הזו שהילדים שלהן נחשפים אליה.

עברו שבועיים מאז אוסף המבזקים הקודם, הגיע לו עוד פרק של הגיימפוד, ושוב זיירמן סירב לדבר על כל מיני נושאים מעניינים שהעליתי. אני חושב שהוא עושה את זה בכוונה כדי להכריח אותי לכתוב עוד פוסטים. בכל מקרה, הנה כל מיני הכרזות שהיו לאחרונה על כל מיני דברים שיקרו בקרוב.

---

הספוטלייט היומי: משחק אינדי בשם Primal Carnage, שנמצא עכשיו בשלב אלפא-כלשהו, כנראה הולך להיות אחד המשחקים המגניבים ביותר שנעשו אי פעם. הקונספט הוא FPS מולטיפלייר שבו בני-אדם נלחמים נגד דינוזאורים. נשמע גנרי למדי? לא כשהדינוזאורים הם גם שחקנים!

יש חמישה קלאסים של בני-אדם וחמישה סוגי דינוזאורים, כולל T-Rex וראפטור כמובן. בני האדם הם יחסית סטנדרטיים, אבל כמובן שהטקטיקות של לוחמת אנטי-דינוזאורים קצת שונות מאלה של Call of Duty או Team Fortress.

זה נראה אחד מהמשחקים האלה שפשוט חייבים לקנות. הוא מקורי, נראה ממש כיף, מלוטש ועשוי טוב, והוא כאמור אינדי ולמעשה מפותח ע"י צוות אקראי של אנשים מכל העולם. המשחק בנוי על Unreal Development Kit ונראה מאוד מרשים. הנה הטריילר האחרון שפורסם, שמכיל בעיקר וידאו in-game.

אין כרגע תאריך יציאה רשמי, ואפילו לא תאריך בטא רשמי, אבל נמשיך לעדכן כשיהיו התפתחויות.

---

גם ל-Deus Ex: Human Revolution – המשחק השלישי בסדרה, אבל בעצם שני כי אף אחד לא באמת סופר את Deus Ex 2, אבל בעצם הוא בכלל prequel אז זה לא משנה – עוד אין תאריך יציאה רשמי ("2011" היא ההערכה הכי מדויקת כרגע), אבל כבר מתחילים לצוץ הרבה פרטים. למעשה, הרבה יותר מדי פרטים בשביל לכתוב את הכל פה.

Eidos, המפתחים, הזמינו את החבר'ה מ-Rock, Paper, Shotgun ומ-PC Gamer לסשן קצר של משחק, ויש הרבה מאוד התרשמויות ראשוניות, שנראות מאוד מרשימות. חוץ מזה יש גם ראיון עם הכותבת הראשית של המשחק על הסיפור והדמויות, וטריילר חדש שמתמקד יותר בגיבור.

בגדול: הכל נראה מאוד מרשים, ושומר די טוב על התחושה הכללית של המשחק הראשון (חוץ מהגרפיקה המזעזעת, ששודרגה כראוי ועכשיו היא מאוד יפה), ואם אתם יודעים מה טוב לכם כנראה שתשחקו בו בכל מקרה, אז יכול להיות שחבל לקרוא את כל הכתבות הארוכות האלה. אם אתם בכל זאת אוהבים לדעת מה מצפה לכם (אל תדאגו, אין שם ספוילרים), לכו על זה.

---

Dragon Age 2 יוצא עוד חודש, ויש חדשות משמחות: יהיה לו דמו.  בדיוק לא מזמן דורון התלונן שלא עושים דמואים יותר, וכנראה שמישהו שמע אותו, כי הידיעה הזו פורסמה בדיוק שבוע אחר כך. גם ל-Dragon Age: Origins לא היה דמו, וזה היה מאוד מעצבן, ובהחלט טוב שהם תיקנו את העוול הזה.

אה, ויש עוד טריילר חדש. גם הוא, כמו הקודמים, לא באמת מכיל אינפורמציה על המשחק.

---

אני יודע שכבר עדכנתי פעם קודמת (באריכות) על Skyrim, אבל באמת שהם מרשימים אותי כל פעם מחדש עם ההכרזות שלהם. הם כבר הכריזו שהם הולכים להחליף את המנוע הגרפי, לתקן את מערכת השיחות המזעזעת, לשדרג משמעותית את מערכת הקרב ועוד כל מיני דברים שהפריעו לי ב-Oblivion. עכשיו הם חשפו בנוסף גם פרטים על הממשק החדש, שלטענתם שואב השראה דוקא מ-iTunes, וכנראה יהיה יותר טוב מהממשק של Oblivion, כי ממש קשה להיות פחות טוב. מה שכן, עדיין לא נראה שמתוכנן ממשק נפרד ל-PC, שזה לדעתי מטופש.

יש עוד כל מיני דברים שהופיעו בגיליון האחרון של Official Xbox Magazine בבריטניה, ושני דברים במיוחד שעניינו אותי:

1. זוכרים איך ב-Oblivion כל מקום בעולם נראה בדיוק אותו דבר? כנראה שבתסדה הבינו (בשעה טובה) שזה מפגר. למשל, בעוד של-Oblivion היה איש אחד שהיה אחראי על העיצוב של כל ה-dungeons, ב-Skyrim העבודה הזו מתחלקת בין 8 אנשים.

2. ה-AI נראה הרבה יותר מושקע. למשל, זאבים מתנהגים כמו זאבים (מפתיע, נכון?). זה אומר שיש להם מאורה שהם חיים בה, וכמה פעמים ביום הם יוצאים בלהקה לצוד משהו. ברגע שהם הצליחו לצוד טרף כלשהו הם יעמדו במקום וישמרו עליו, ולא יעוטו על כל שחקן שעובר לידם. כי הם זאבים.

עדכון: יש גם תמונות חדשות מהמשחק.

---

ודבר אחד אחרון: ה-PC מוכיח שוב שהוא "פלטפורמה מתה" וש"לאף אחד לא באמת אכפת יותר מ-PC", בזכות ההכרזה האחרונה ש-Battlefield 3 יתמוך במשחקים של עד 64 שחקנים ב-PC, לעומת 24 שחקנים בלבד בקונסולות. לא, לא ברור למה. לאלה מכם שמצפים בכיליון עיניים ל-BF3, יש בלינק שנתתי עוד כל מיני פרטים חשובים, למשל שהמשחק יכיל שימוש נרחב במילה "Fuck".

---

זהו להפעם. פעם קודמת לא היו כל כך תגובות, אז אני לא יודע מה אתם חושבים על הפורמט הזה. כל עוד אין תגובות, אני פשוט אניח שאתם כל כך אוהבים אותו שקשה לכם להתנסח לידו.

במבט ראשון, ilomilo נראה כמו משחק תמים למדי. יש לו מוזיקה חמודה. יש לו עיצוב ילדותי. אתם שולטים בו על יצורים קטנים בשם safkas שנראים כמו בוהן שמישהו צייר עליה שתי נקודות בתור עיניים (ושערה בודדת שמזדקרת להם על הראש). גם הפאזלים הראשונים שהוא מציע לכם, לא נראים מאתגרים במיוחד. אתם צריכים להפגיש את ilo ו- milo. שחיים בעולם של קוביות שמרחפות להן באוויר. לשם כך, כל אחד מהם יכול לסחוב על גבו קוביה, ובאמצעות הנחה של הקוביות האלה במקומות אסטרטגיים, תוכלו לבנות מסלול שיפגיש אותם זה עם זה. זה קל. זה חביב. וזה לא מרשים במיוחד.

אבל ilomilo חשף את פרצופו האמיתי עוד לפני סוף גרסת ה- Trial. כמו Portal האגדי, גם הוא מלמד אתכם בהדרגה כל מיני טריקים קטנים, ומכריח אתכם מהר מאוד ליישם אותם במגוון רחב של סיטואציות. התוצאה היא עלייה מאוד חדה ברמת הקושי, שכמעט ולא מורגשת ע”י השחקן. לפחות עד הרגע שבו תפתרו פאזל אכזרי במיוחד, ולא תוכלו שלא להתפעל כשתקלטו מה בדיוק הצלחתם לעשות כרגע.

בשביל לתת לכם קצת מושג על האתגרים שעומדים מולכם, אני יכול לספר שבמהלך המשחק תצטרכו להתמודד עם שינוי מתמיד של מישור הייחוס שלכם (חצים אדומים שפזורים ברחבי המסכים השונים “יעבירו” אתכם לפאה אחרת של הקוביה שאתם מהלכים עליה, והפאה הזו תקבע את המישור החדש שהדמות שלכם יכולה ללכת עליו), קוביות מרחפות (והכיוון שבו הן מרחפות תלוי במישור היחוס שבו אתם נמצאים, כן? כך שמה שמשמש כמעלית עבור דמות אחת, יכול לשמש כגשר בין שתי נקודות עבור הדמות השנייה), קוביות ש”הופכות” את המישור שאתם נמצאים עליו ויצורים מוזרים בעלי חיבה לתפוחים שאתם יכולים ללכת להם על הגב.

ורק למקרה ש- 37 המסכים שהמשחק מציע לכם יעברו לכם מהר מדי, כל אחד מהמסכים הללו מציע לכם כמות מכובדת של דברים שאתם יכולים לאסוף, שיכולים, מאוחר יותר, לפתוח בפניכם עוד 12 מסכי בונוס שמכילים כמה אתגרים אכזריים במיוחד. ilomilo הוא לא משחק ארוך, אבל שחקנים אובססיביים במיוחד שבאמת ינסו למצוא את כל מה שהמשחק מנסה להחביא, הולכים לבלות איתו שעות ארוכות.

כל זה עטוף בעיצוב מקסים. אמנם קראתי לעיצוב של ilomilo “ילדותי” בפסקה הראשונה, ואני מניח שיהיו כמה אנשים חסרי-לב (אני מסתכל עליך, דקל) שעבורם העיצוב של ilomilo יהיה ילדותי מדי, אבל אני לא יכולתי שלא להתמוגג מהמוזיקה, מהמראה של העולם, מהיצורים שמאכלסים אותו (ובמיוחד ממפלצת גנבת-הקופסאות הנפלאה) ומהריקוד הקטן ש- ilo ו- milo מבצעים בכל פעם שמצליחים להפגיש אותם ביחד.

החסרון העיקרי של המשחק הוא המולטיפלייר שלו. ilomilo מציע רק מצב משחק מרובה-משתתפים שיתופי, שזו לא בעיה בפני עצמה, אבל המסכים במצב הזה זהים לחלוטין למסכים במצב המשחק לשחקן היחיד. אפילו זו לא היתה בעיה גדולה מאוד, אם מפתחי המשחק לא היו מחליטים לשכפל את המכניקה של המשחק לשחקן-יחיד באופן מושלם. כלומר, גם במשחק מרובה-משתתפים, השחקן שמשחק את ilo והשחקן שמשחק את milo לא יכולים לזוז בו-זמנית. מה שהופך את זה פחות למשחק מרובה-משתתפים, ויותר למשחק לשחקן-יחיד עם ממשק מחורבן.

חוץ מזה, כמו כל מיני משחקי אינדי אחרים, גם ilomilo מתעקש לתקוע קצת סאבטקסט בתוך העלילה שלו. בסדר, הבנו, יש למשחקי אינדי איזה קטע כזה. אבל זה באמת הכרחי לנסות לדחוף סאבטקסט גם במשחק שלא צריך את זה בכלל? התוצאה הסופית, עם כל הכבוד, נראית מאולצת ומיותרת. וחבל.

אבל אף אחד מהחסרונות האלה לא הופך את ilomilo למשהו ששווה פחות מ- 10$. מדובר באחד ממשחקי הפאזלים המוצלחים והמעניינים ביותר שיצא לי לשחק בהם בזמן האחרון, והוא מומלץ בחום.

ilomilo זמין לקנייה דרך ה- Xbox Live Arcade. שמעתי גם על גרסה ל- Windows Phone 7, אבל אין לי באמת מושג איך היא.

מי שהקשיב לפרק האחרון של הפודקאסט שלנו כבר ידע שזה הולך לקרות, אבל לכל השאר: לאחר סופו בטרם-עת, “פאנבויז”, פודקאסט המשחקים של יוגב סיטון וחבריו, חזר לאוויר. אתם יכולים למצוא אותם, בינתיים, בעמוד שלהם בפייסבוק, או ב- iCast. האזנה נעימה!

עוד קורבן למה שיאצי קורא "The Resident Evil school of sequel numbering". כבר איבדנו מזמן את GTA, גיטר הירו ועוד הרבה סדרות טובות. היום הוכרז Battlefield 3, והמחשבה הראשונה שלי כשראיתי את זה הייתה "רגע, לא היו כבר קצת יותר משני משחקים בסדרה?"

מבט מהיר בויקיפדיה העלה את הרשימה הבאה:

• Battlefield 1942
• Battlefield Vietnam
• Battlefield 2 (אוקיי, דילגו על אחד, זה עוד איכשהו סביר)
• Battlefield 2: Modern Combat
• Battlefield 2142 (על זה אני מוכן לסלוח להם, כי זה בעתיד)
• Battlefield: Bad Company
• Battlefield: Bad Company 2
• Battlefield 3

וזה עוד בלי לספור את BF 1943 (שהוא משחק XBLA/PSN), את BF Heroes שהוא קצת מנותק מהסדרה, וכמובן expansion packs למיניהן.

מה, נגמרו השמות המקוריים בעולם? או שהמשחק הזה כל כך גנרי שלא הצלחתם למצוא שום צירוף מילים ספציפי שמתאר אותו?

וואו. מאז Bioshock, שכבש את ליבי ב-2007, לא אהבתי אף משחק כפי שאהבתי את Mass Effect 2. סיימתי אותו אתמול, אחרי תקופה קלנדרית של חודש שלם, ונותרתי עם תחושה שאף משחק אחר לא הותיר בי מעולם: בא לי לשחק ב-DLC. וזה עוד משחק ארוך יחסית. משחקים אחרים באורך דומה (GTA 4, נגיד) השאירו אותי עם הלשון בחוץ. לעומת זאת, Mass Effect 2 הוא כמו תוכנית טלוויזיה מעולה, שגורמת לי לרצות לצפות רק בעוד פרק אחד. יחד עם זאת, אני חייב לומר שקצת הפריע לי שמבחינה עלילתית לא קורה הרבה בתוכנית הזאת. אולי כי זה הפרק האמצעי של הטרילוגיה והם בחרו להשקיע יותר בפיתוח דמויות, אבל לאורך רוב המשחק העלילה המרכזית לא זזה מילימטר.

אני לא הראשון [לינק עם ספוילרים] שמשווה את Mass Effect 2 לתוכנית טלוויזיה, שכן זה די מתבקש. המשחק מתמקד בכל דמות בנפרד, על ידי משימות הגיוס וה-Loyalty. כל משימה כזו היא כמו פרק בסדרה, כאשר מדי פעם הסדרה חוזרת לעלילה המרכזית, בדמות משימות הקשורות ל-Collectors. הדמויות נפלאות (חוץ מג’ייקוב המשעמם) ומשימות ה-Loyalty מצליחות לעבות את כל אחת מהן. אין ספק שבאף משחק אחר לא ביליתי כל כך הרבה זמן בשיחות לב אל לב עם חברים, ובטח שלא התעניינתי בהם כל כך. אח, מורדין הזה. זמר הוא לא יהיה, אבל בהחלט מגיע לו חיבוק.

הכתיבה היא באופן מובהק הדבר הכי טוב ב-Mass Effect 2, אבל הוא מצויין גם בתור משחק שיורים בו בדברים. סחתיין ל-Bioware שהצליחו להפוך את מערכת הלחימה המסורבלת והמעצבנת של המשחק הראשון למוצלחת ומהנה. אני שיחקתי בתור Vanguard, שיש לו את היכולת הכי כיפית לדעתי – להסתער על אויבים ממרחק רב ופשוט להתנגש בהם. חברי הצוות שלך באמת עוזרים לך במשחק הזה, והרבה יותר קל לשלוט בהם ולהשתמש בכוחות שלהם. ואין את רכב המאקו יותר. תודה לאל.

נראה שב-Bioware לקחו כל דבר שהיה דפוק במשחק הקודם והפכו אותו למעולה. חוץ מהמיני-גיימס המעצבנים של ההאקינג ומציאת משאבים. על זה הייתי מוותר בשמחה. אבל היי, עוד לא הומצא המשחק שלא היו לי טענות כלפיו, והמשימה האחרונה כל כך טובה שהייתי סולח ל-Bioware גם על טבילת מצות בדם נוצרי.

הממ, המשימה האחרונה. יהיו פה ספוילרים רציניים עכשיו.

בעוד שאני הצלחתי לסיים אותה עם כל חברי הצוות שלי מינוס ג’ייקוב, אותו שלחתי די בכוונה אל מותו, חבר שדיברתי איתו על המשחק איבד כמעט את כולם. מחקר קטן העלה שעבור כל שדרוג לספינה שלא קונים בזמן הפלישה לשטחי ה-Collectors חבר צוות אחד מת. אם בוחרים את האיש הלא מתאים למטלה כלשהי (הובלת צוות התקיפה השני, לדוגמא) הוא ימות. לחברי צוות שלא זכיתם בנאמנותם במהלך המשחק יש סיכוי די גבוה למות גם כן. בכלל, זה מרחץ דמים רציני שבו בזה אחר זה יכולים לצלול למותם כל אחד מהאנשים שלמדתם להכיר ולחבב במשך זמן רב למדי. ואם כולם מתים לכם? לא יהיה אף אחד שיתפוס לכם את היד כשתקפצו לעבר הנורמנדי ברגע האחרון, ואתם תקבלו סוף די עצוב.

שזה די מגניב, כשחושבים על זה. יוצרי המשחק מוכנים, בנונשלנטיות, להרוג לכם את כל הדמויות הראשיות. והיתרון של Mass Effect 2  על סדרות טלוויזיה, הוא שכאן אתם יכולים להציל אותן. זה גורם לסיום המשחק להיות אפי באמת, והלב שלי דפק חזק לכל אורכו.

[סוף ספוילרים]

איזה אושר זה שעושים משחקים כמו Mass Effect 2. הוא ריגש אותי, הצחיק אותי, הלהיב אותי. הוא הוכיח לי, שוב, שמשחקי מחשב הם פלטפורמת הבידור הטובה ביותר.

כתבתי לפני שבוע על Bulletstorm, ה-shooter החדש של Epic Games, שנוטש (תודה לאל) את כל הקונספט של ריאליזם, ומתמקד במקום זה בדרכים משעשעות ומגניבות להרוג מפלצות. עדיין לא שיחקתי בדמו, כי אני כרגע בתל אביב נטולת-האקסבוקס, וכפי שדורון התלונן אין דמו ל-PC.

בינתיים Epic הוציאו את Duty Calls, משחק חינמי קצר שהוא פרודיה על כל משחקי המלחמה הריאליסטיים (כפי שהשם מרמז, בעיקר Call of Duty), ונועד בעיקר לקדם את בולטסטורם. זה בדיוק כל מה שהייתם מצפים מפרודיה כזו – שמות גנריים ומטופשים, רובים שעושים קולות של "Boring" וכו'. ב-700 מגה, לא באמת שווה להוריד את המשחק הזה, ולדעתי מספיק לראות את הטריילר ואת התמונות שפירסמו ב-PC Gamer. אבל הקונספט הכללי של משחק שלם שכל התכלית שלו היא לקדם משחק אחר משעשע אותי, במיוחד כשהוא מתגלם כפרודיה מטופשת על ז'אנר שממש דורש פרודיה כזו.

ראוי לציין שאת Bulletstorm מפיצה EA, אותה חברה שמפיצה גם את Medal of Honor ואת Battlefield, אז יש משהו הזוי בכל הרעיון הזה, אבל באופן כללי כל העסק הזה די הזוי, ובצורה טובה, אז מה אכפת לי.