זה די מוזר, אבל כשאני חושב על זה אני מבין שמעטים המשחקים שאני יכול להגיד עליהם שהיה לי כיף לשחק בהם לאורך כל הדרך. זה לא שאני לא נהנה ממשחקים. אני כן. זה פשוט שהיחס בין החלקים הכיפים לבין החלקים המעצבנים-מתסכלים-משעממים הולך וגדל בשנים האחרונות, ולמרבה הצער לא לכיוון ה"כיף". קחו למשל את Destiny. למרות שזה אחר המשחקים שאני הכי נהנה לשחק בהם בתקופה האחרונה, אני עדיין מוצא את עצמי מתעצבן ומקלל את המסך בכל פעם שאיזה בוס הורג אותי בפעם המיליון או שהמשחק מבקש ממני להמתין שלוש דקות עד שהוא יטען את השלב הבא. אמנם הסיפוק שאני מקבל אחרי שאני מצליח לחסל את הבוס (או השלב מסיים לטעון) שווה את זה, אבל עדיין יש פה יחס תסכול-כיף שלפעמים מוציא לי את החשק לשחק.
ואז הגיע Forza Horizon 2. משחק מירוצים בעולם פתוח. זה לא ממש הז'אנר האהוב עליי וגם בתוכו זה לא ממש ה-IP האהוב עלי (כמו רבים אחרים אני מחסידי Burnout). ועדיין, המשחק הזה הוא הכיף הטהור הכי גדול שהיה לי כבר הרבה מאוד זמן. בלי רגעים מתסכלים, בלי חלקים משעממים, בלי פיהוקים או קללות או צעקות. פשוט כיף וכיף ואז עוד קצת כיף לאורך כל הדרך.
