אז על מה אנחנו מדברים, בעצם, כשאנחנו מדברים על ה"עריכה" של הפרקים של גיימפוד? איזה קסם הולך לאיבוד? אילו התבטאויות ספונטניות, משעשעות ומרגשות שנאמרות בזמן השיחה שלנו נחתכות החוצה מתוך הפרק? האם אף פעם לא רציתם להציץ אל מאחורי הוילון? לראות מה מתרחש מאחורי הקלעים? לא? טוב, לא חשוב. אבל הנה זה בכל זאת!
לאורך 50 הפרקים האחרונים שמרנו מקבץ של קטעים שהורדנו בעריכה מהגרסה הסופית של כל פרק. יש שם הומור נמוך, דיונים קצרים ומעניינים שחתכנו החוצה, סיפורים מעניינים (ובמקרה של בלבולי השכל של זיירמן על Ingress – מעניינים פחות), ובעיקר – עוד הרבה הומור נמוך. ועכשיו, לכבוד 100 פרקים של גיימפוד, אנחנו גאים להגיש לכם אותם. וכמיטב המסורת של "גיימפוד", אנחנו עושים את זה אחרי הפרק ה- 101. קורה. תהנו!
אני לא מרגיש בנוח לכתוב ביקורת על Five Nights at Freddy’s.
תבינו, אני לא חושב שמבקר משחקים צריך באמת לסיים את המשחקים שהוא כותב עליהם ביקורת. כלל האצבע שלי הוא שככל שהביקורת שניתנת למשחק היא יותר חיובית, ככה צריך לשחק בו יותר לפני שכותבים עליו, אבל גם לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל. בקצרה, יש משחקים שאפשר “לקלוט” הרבה לפני שמגיעים לסוף שלהם. זה לא נפוץ, אבל היו מקרים שבהם כתבתי ביקורת על משחק שהגעתי רק לאמצע שלו. אבל ב- Five Nights at Freddy’s, בבירור, לא שיחקתי מספיק בשביל לכתוב עליו ביקורת.
ליתר דיוק, לפי Steam, ב- Five Nights at Freddy’s שיחקתי 42 דקות. וזהו. הספיק לי. אני לא חוזר ל- Five Nights at Freddy’s. מיציתי. אני לא נוגע יותר בחרא הזה. כמו כן, אני חייב לציין שהוא משחק מדהים וכולכם צריכים לשחק בו.
חדי האבחנה שביניכם בוודאי שמו לב לכך שחנות משחקי ה- PC הדיגיטלית הגדולה בעולם עברה מהפכה קטנה. המהפכה הזאת כוללת כל מיני שינויים מוצלחים (אפשרויות חיפוש חדשות!), שינויים פחות מוצלחים (רשימת המשחקים החדשים נדחקה אפילו יותר לשוליים), ושינויים מאוד מוצלחים. אחד השינויים המאוד המוצלחים האלה הוא הוספת ה- Curators למערכת.
Curators ב- Steam הם “אינדיבידואלים או ארגונים שעוזרים לאנשים לגלות משחקים מוצלחים בקטלוג Steam בעזרת ההמלצות שלהם”. אישית, אני חושב שאחת המטרות העליונות של הבלוג הזה והפודקאסט שאנחנו מקליטים היא לעזור לאנשים לגלות משחקים מוצלחים, אבל זה נחמד סוף כל סוף לתת לחלק הזה ביטוי רשמי ב- Steam.
ככל שאני מתקדם, לאט לאט ובזהירות, ב-Destiny אני מבין שזה משחק שנוצר בשביל השחקנים, ולאו דווקא בשביל מבקרי המשחקים. זה לא הופך את כל הביקורות שכבר כתבו עליו בעולם, ובטח קראתם, לפחות רלוונטיות: זה משחק רפטטיבי להחריד, הסיפור שלו נע בין הלא קיים לממש-ממש-ממש-מטופש, יש לו בעיות מהותיות במערכת ה-Loot וגם מצב המולטיפלייר שלו סובל מאי אילו חוסר איזונים. ולמרות זאת, כשמפסיקים להתייחס למה אין במשחק ומנסים להנות ממה שיש בו מגלים שהוא ממש ממש כיפי, במיוחד אם אתם מהשחקנים שאוהבים להשקיע במשחקים שלכם מאות שעות. כי בדבר אחד אין ספק: באנג'י רוצה שתשחקו במשחק הזה הרבה מאוד זמן.
כנגד כל הסיכויים, הקלטנו כבר 100 פרקים של "גיימפוד"! כן, אנחנו מופתעים מזה בדיוק כמוכם! התכנסנו יחדיו למגה-פרק חגיגי שבו אנחנו עושים את מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות: לדבר על דברים. אבל בגישה נוסטלגית כזו.
[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod100-14.9.2014.mp3|titles=Episode 100: The Mengout]
יוגב, ארז ואני התיישבנו לשחק ב- Five Nights at Freddy’s. יש כאלה שקוראים לו “המשחק הכי מפחיד שיצא אי-פעם!”. אנחנו… טוב, בואו תראו.
אם לצטט מתיאור הוידאו: הצרחות בסוף זה מהשכנים.
יש לי כל מיני דברים להגיד על המשחק הזה. רובם די מפרגנים. אבל אני אגיד אותם בביקורת או בפודקאסט אם אני אצליח לאגור מספיק תעוזת-נפש כדי לשחק בו עוד כמה פעמים.
שלא תבינו לא נכון – משחקים הם דבר ראשון כיף, כמובן, אבל זה מסקרן לדעת גם למה, בעצם, הם כיף. למה אני נהנה ממשחק X יותר ממשחק Y? איך המשחק גורם לי להנות מקטע ההתגנבות הזה? מה בעצם הסיבה שכיף לי לקפוץ על הראשים של הגומבות? משחקים זה מעניין.
אם גם אתם מאלו שאוהבים להבין משחקים, ולא רק לשחק בהם, יש לי הצעה בשבילכם.
