לפעמים קורה שכל אחד משחק בדברים אחרים ופתאום יש לנו יותר מ-10 משחקים לדבר עליהם. לפעמים קורה שעופר מנסה 7 משחקים שונים בשבועיים. לפעמים יש משהו חשוב בחדשות וצריך להקדיש לו זמן.
הפעם קרו כל השלושה. אז השתדלנו כמה שאפשר שלא יהיה פרק של שעתיים, אבל עדיין יצא קצת ארוך מהרגיל. מצטערים שהרסנו לחלוטין את השגרה השבועית שלכם.
משחקים זה מעניין.
שלא תבינו לא נכון – משחקים הם דבר ראשון כיף, כמובן, אבל זה מסקרן לדעת גם למה, בעצם, הם כיף. למה אני נהנה ממשחק X יותר ממשחק Y? איך המשחק גורם לי להנות מקטע ההתגנבות הזה? מה בעצם הסיבה שכיף לי לקפוץ על הראשים של הגומבות? משחקים זה מעניין.
אם גם אתם מאלו שאוהבים להבין משחקים, ולא רק לשחק בהם, יש לי הצעה בשבילכם.
כמו בכל סוף שנה, הקדשנו פרק מיוחד כדי לסכם את השנה שחלפה ולשאול שאלות חשובות, כמו: מה המשחק הכי טוב ששיחקנו השנה? באילו מובנים Saints Row IV יותר או פחות טוב מ-Saints Row: The Third? האם הגיוני לדבר על משחקים שיצאו ב-2012 בסיכום השנה של 2013? מה אפשר לעשות במחשב/אקסבוקס כשיש לכם רק יד אחת פנויה? האם זיירמן בכלל מקשיב לנו?
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
2013 הייתה כנראה השנה הכי משמעותית בחיי, בלי קשר למשחקים. סיימתי תואר, התחלתי לעבוד במשרה מלאה בגוגל, עברתי לניו יורק… אבל גם מבחינת גיימינג, כל השינויים היו לטובה – יש לי יותר זמן פנוי, יותר כסף, יותר נגישות למשחקים (לא עוד “This game is not available in your region”!), וכמובן מחשב חדש וחזק ומגניב. היו המון משחקים טובים ומעניינים השנה, ואני לא יכול אפילו להתחיל לכסות את כולם בפוסט הזה (Gone Home למשל ראוי לאזכור של כבוד). אז בואו נגיד שהנה חלק מהדברים שעשו לי את השנה. המשך »
לפני שנתיים וחצי שיחקתי ב-Call of Duty 4. אני לא באמת אוהב את הז’אנר של military shooters, אבל החלטתי לנסות את Modern Warfare בכל מקרה, כי שמעתי עליו המון דברים טובים (אפילו יאצי אהב אותו). והוא אכן היה משחק מצוין. הרגשתי שיש הרבה בעיות בז’אנר, אבל שבמסגרת המגבלות האינהרנטיות, הוא עושה את מה שהוא עושה הכי טוב שאפשר, והוא מעוצב בקפידה ובאופן מאוד מחושב ונכון באופן כללי. למעשה, הוא היה כל כך טוב שהרגשתי שזה הכי טוב שהז’אנר יכול להגיע, ושכל shooter צבאי אחר שאני אשחק אחריו ירגיש סתם גרוע. משחק קצר ב-Black Ops אישש את החששות שלי, וזנחתי את הז’אנר לנצח – כלומר, עד שהגיע Spec Ops: The Line.
”אבל עופר,” אתם בטח שואלים, “הבטחת ביקורת על משחק חדש שאין שום קשר בינו ובין Call of Duty, לא חפירות נוסטלגיות אקראיות.” ובכן, הסיבה שסיפרתי את כל הסיפור הזה היא שזו בדיוק ההרגשה שיש לי עכשיו, אחרי ששיחקתי ב-The Last of Us.
