אוג 18
אוג 14
איזה עצוב זה שכל המשחקים של הרובוטריקים יוצאים ממש מבאסים. עצוב כי ממש קל לפנטז על משחק טוב בכיכוב הרובוטים משני הצורה האלה, במיוחד אם אתם, כמוני, ילידי שנות ה-80 שגדלו במידה רבה על הצעצועים והסדרה המצויירת (אם אתם ילדי שנות ה-2000 וגדלתם על הסרטים של מייקל ביי אין לי שום סימפטיה אליכם. אולי רק רחמים). עצבו רובוטים מגניבים, הטמיעו מערכת גיימפליי טובה לשינוי צורה, צרו מפות ענקיות שיוכלו לנצל את שינוי הצורה הזה, תכנתו אם אפשר גם מערכת נהיגה / טיסה טובה, ויכול לצאת אחלה משחק.
אבל בעולם האמיתי, הרוב המוחלט של משחקי הרובוטריקים סובלים מ"תסמונת המשחקים מבוססי הסרטים": תקציב יחסית נמוך וזמן פיתוח קצר ומשחקים חצי אפויים שמטרתם לשכנע את הסבתא-שזה-עתה-לקחה-את-הנכד-שלה-לפרק הקולנועי-החדש-של-סדרת-הסרטים לקנות לנכד הנ"ל גם את המשחק, במקןם באמת לפנות לאלה, נו, איך קוראים להם, אה, כן, גיימרים.
אוג 12
הסיפור של EA הוא סיפור די עצוב. עד לפני כמה שנים היא היתה אחת מחברות המשחקים המעניינות בעולם. כמו כל חברה גדולה היא סבלה מכמה רעות חולות, אבל בסך הכל היא הוציאה משחקים מצויינים ומימנה פרוייקטים מסקרנים ואהבתי אותה. ואז, יום בהיר אחד, Activision התאחדה עם בליזארד, והדיחה את EA ממקומה הבלתי מעורער עד אז כמפיצת המשחקים הגדולה והמצליחה בעולם. זה היה מהפך דרמטי לכל הדעות, שהכניס את בעלי המניות של EA לפאניקה מוחלטת. הפאניקה הזאת הובילה לכמה החלטות מצערות שהפכו אותה לאחת מחברות המשחקים המשעממות והשנואות ביותר בתעשייה. חברה שיכולה לקחת אולפנים סופר-מוכשרים כמו Popcap ו-Bioware ולהפוך אותם לצל חיוור של עצמם. חברה שמתמקדת אך ורק בהמשכים חסרי מעוף לסדרות מבוססות ובקושי מעזה להסתכן עם פרוייקטים חדשים. חברה שהדבר הכי טוב שיש לעשות בזמן המצגת שלה ב-E3 זה ללכת לישון.
למרות זאת, החלטתי לתת ל-EA סכום צנוע של 30 דולר, והפכתי למנוי בשירות החדש שלהם ל-Xbox One, שנקרא EA Access. למי שלא קרא או לא שמע, Access הוא סוג של "פלייסטיישן פלוס" של EA. המנוי נותן גישה למשחקים מלאים בחינם (כרגע הספרייה כוללת את Battlefield 4, Peggle 2, FIFA 14 ו-Madden 25), מספק הנחה קבועה של עשרה אחוזים על משחקים דיגיטליים בהפצת EA ומבטיח הפתעות נוספות בהמשך השנה, כמו גישה מוקדמת לגרסאות נסיון של משחקים חדשים. כל זה תמורת 30 דולר לשנה, שזה פחות מהמחיר של פגל 2 ובאטלפילד 4, שני המשחקים היחידים שם שמעניינים אותי. מבחינתי זה רעיון מעניין ומחיר הוגן מאוד – אז החלטתי לתת צ'אנס. אחרי כמה כשלים טכניים, ככל הנראה כתוצאה מעומס על השרתים, זה גם הצליח. מעתה קראו לי ארז "האקססאי" רונן. או משהו.
EA Access מסקרן אותי במיוחד כי זו גישה חדשה של חברת משחקים בסדר גודל של EA להגדלת ההכנסות מהלקוחות שלה. בשנים האחרונות מפיצות המשחקים הגדולות הבינו ש-60 דולר למשחק חדש זה לא סכום שיכול לכסות את הסיכון הכרוך בהפקתו, לכן הם מנסות בדרכים שונות ומשונות לנפח את הסכום הזה. הדרך הנפוצה ביותר היא DLC. משחקים אחרים מפציצים בגרסאות מיוחדות ויקרות. מה שלא יהיה, ההוצאה הממוצעת למשחק קונסולה חדש הולכת וגדלה, ובדרך כלל בצורה שמבאסת לגיימרים את החיים. Access, לעומת זאת, מנסה גישה אחרת. הוא מציע שירות שנראה לגיטימי בדמי מנוי שנראים גם הם לגיטימיים. הוא מהווה גם דרך לתת ללקוחות הנאמנים "פרסים" בצורת משחקים מלאים, וגם אפיק פרסומי נהדר בצורת דמואים אקסקלוסיביים והנחות על משחקים חדשים. אם החבר'ה של EA יתחזקו את השירות הזה כמו שצריך – הוא יכול להיות מודל מצויין לחברות משחקים אחרות כיצד יש להתייחס ללקוחות שלהן. וכן, זה אולי אומר שיהיה מצב תיאורטי בו נצטרך לשלם 30 דולר לשנה ל-EA ועוד 30 ל-Activision ועוד ל-Ubisoft (וזה בלי להזכיר את ה-50 שמיקרוסופט רוצה בשביל Xbox Live) – אבל האמת? אלה לא סכומים נוראיים, ואלה סכומים שאני מניח שרוב קוראי הבלוג מוציאים בכל שנה על משחקים בכל מקרה. המודל העסקי הזה הרבה יותר קורץ לי מאשר תכני DLC יקרים. אני בפנים. עכשיו צריך רק לקוות ש-EA יחרגו ממנהגם ולא ישעממו.
אוג 03
אז השבוע נערך The International 2014, טורניר DOTA (Defence of the Ancients) 2 העולמי, ולכבוד האירוע הזמנו את ליאוד שריד שיספר לנו על הטורניר.
הטורניר לא השאיר לנו הרבה זמן לדבר על דברים אחרים, אבל זה לא מנע מאיתנו לדבר עליהם למרות זאת.
[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod097-3.8.2014.mp3|titles=Episode 97: The One with The International 2014]להורדה (0:57:43, 53 מגה)