קשה להפריז בחשיבותו של Gears of War להתפתחות תעשיית המשחקים בדור הקודם של הקונסולות. כשיצא במקור ב-2006 לקונסולת ה-Xbox 360 הוא היה משחק מהפכני ממש. לא רק שהוא נראה טוב יותר מכל משחק שיצא לפניו (והזניק רשמית את מה שנחשב אז "הדור החדש" של הקונסולות), הוא גם יישם בצורה מאוד מהודקת מכאניקות של ירי מגוף שלישי ושל תפיסת מחסות. היישום הזה היה כל כך מוצלח, עד שבמהרה הוא הפך למעין שטאנץ כללי שקבע איך נראו כמעט כל משחקי הפעולה בגוף שלישי שייצאו מאז ועד היום. המווווון משחקים מרגישים ממש כמו Gears of War. חלק מסדרות המשחקים האהובות ביותר של הדור הקודם, כולל Uncharted ו-Mass Effect, לקחו מהמשחק הזה המון השראה. קשה לדמיין איך היו נראים היום המשחקים הפופולריים בשוק בלעדיו. מלבד Call of Duty 4: Modern Warefare, זה כנראה המשחק הכי משפיע בהסטוריה המודרנית של משחקי הוידאו.
והנה הוא שוב איתנו. כמעט עשור לאחר שיצא במקור, מיקרוסופט החליטה להחיות את המשחק הזה מהמתים עם Gears of War: Ultimate Edition. זו גירסה מחודשת של המשחק לקונסולת ה-Xbox One, עם שיפורים גרפיים ומצב מולטיפלייר מורחב. אהבתי מאוד את Gears of War ואת המשכיו בזמן אמת, ולכן שמחתי להתנפל עליו פעם נוספת. החדשות הטובות בנוגע לחידוש: מסתבר שהמכאניקות הבסיסיות של Gears of War עדיין עובדות ותענוג לשחק בו. החדשות הרעות: בכל הקשור לעיצוב שלבים ועיצוב עולם המשחק הזה הזדקן לא טוב, ועד כמה שכיף לחסל חייזרים עם רובה-סער אליו מחובר מסור חשמלי, בשנת 2015 המשחק הזה הופך ממרגש למעייף ממש ממש מהר. אלא אם כן אתם ממש ממש בקטע של המולטיפלייר שלו.
כשהקלטנו ״בואו נשחק The Magic Circle” זה היה אחרי בערך שעה של משחק, והמלצתי עליו בחום. כשהקלטנו את פרק 123 של הפודקאסט שלנו ודיברתי על The Magic Circle, זה היה בערך אחרי שעתיים של משחק והמלצתי עליו בחום. אבל קצת אחר כך, אחרי בערך 5 שעות משחק, סיימתי אותו.
אני כבר לא ממליץ עליו בחום.
לא כי הוא קצר. ממש לא. ידעתי שהוא קצר עוד לפני שנכנסתי אליו, וכמו שכבר כתבתי בביקורות בעבר, אני חושב שכל אחד יכול לעשות את השיקול שלו. לחלק מהאנשים אין בעיה לשלם 20$ על משחק של 5 שעות, ולחלק יש, והם יחכו למבצעים. זו לא הבעיה שלי עם The Magic Circle. הבעיה שלי היא שבשעתיים הראשונות שלו The Magic Circle מציג פוטנציאל מרגש של אינסוף אפשרויות, ואז לא רק שהוא לא עושה איתן שום דבר אחר כך, הוא גם הורס.
כשייכתב יום אחד ספר דברי הימים של תעשיית משחקי הוידאו, סביר להניח שאולפן המשחקים הבריטי Rare לא ייכנס לשורט-ליסט של "אולפני המשחקים הטובים ביותר בהסטוריה". זה לא שלא היו ל-Rare משחקים טובים. היו גם היו. היו להם אפילו כמה משחקים שאפשר להחשיב כ"חשובים", שזה יותר ממה שאפשר להגיד על 99% מהאולפנים הפעילים בתעשייה הזאת. ועדיין, בחשבון הסופי, נראה ש-Rare לא מצליחים להתעלות מעבר לתואר "אולפן נחמד כזה".
ובכל זאת, גם "אולפן נחמד כזה" זו מחמאה. מיקרוסופט, הבעלים של Rare בשנים האחרונות, החליטו לאחרונה לחלוק כבוד לאולפן הוותיק והמכובד הזה והוציאו את Rare Replay – אוסף של 30 משחקים מההסטוריה המפוארת של האולפן, שחוגג בימים אלה 30 שנה להיווסדו. באוסף הזה, שנמכר ב-30 דולר בלבד (בישראל – 130 שקל) לקונסולת ה-Xbox One, יש מגוון די מרשים של משחקים: החל ממשחקים נוסטלגיים מהימים בהם למסכי המחשב היו רק שני צבעים (שחור וירוק), ועד למשחקים מודרניים לגמרי.
למרות הקשת הרחבה הזו של משחקים, האוסף הזה עדיין מצליח לשמור על עמוד שדרה מרשים. בכל משחק שלא תבחרו אפשר לזהות את הקווים היחודיים של Rare – לא משנה אם זה משחק מ-1983 שיצא במקור ל-ZX Spectrum או משחק מ-2007 שיצר ל-Xbox 360. וזה אולי מה שהופך את האוסף הזה ליותר מסתם "הלהיטים הגדולים" לגיימרים בעלי חוש נוסטלגיה מפותח, אלא לאחד מאנתולוגיות המשחקים המעניינות והחשובות (!) שיצאו מאז ומעולם. כאן אפשר לראות אותנו משחקים בחלק מהמשחקים שיש שם.
זוכרים את Westerado? המשחק החביב של Adult Swim שזיירמן שיבח במספר הזדמנויות? אז הפעם הוא תפס את יוגב למשחק בקו-אופ והם הקליטו את עצמם מתפרעים במערב הפרוע. מה יעלה בגורלם? ומה יהיה לארז להגיד על זה?
מצד אחד, ארז לא אוהב משחקי תפקידים המוניים. מצד שני, ארז מובטל והוא קיבל חודש חינם לכבוד ההרחבה שיצאה ל- Final Fantasy XIV. אז ארז שיחק ב- Final Fantasy XIV, וגילה שמצד אחד זה ממכר והוא נהנה מזה, ומצד שני, נזכר למה הוא לא אוהב משחקי תפקידים המוניים.
אנחנו מתנצלים על איכות הסאונד בסרטון. אחרי 40 סרטונים אנחנו עדיין עושים שטויות לפעמים.
אני זוכר את היום בו המוזיקה מתה. טוב, היום בו ז’אנר משחקי המוזיקה מת, אבל זה לא נשמע מרשים באותה מידה. בתעשיית משחקי הוידאו, כידוע, שום דבר לא מת לנצח; חוץ מחומרה כמובן – גם ה-Xbox ששיחקתי עליו Rock Band וגם כלי הפלסטיק שהיו לי כבר מזמן לא רלוונטיים. ועדיין, אחרי ההתעללות השיטתית של Activision העולם לקח הפסקה של כמה שנים מגיטר הירו ורוק באנד, ולהרבה מאיתנו זה היה מאוד עצוב.
כמו שתמיד קורה במצבים כאלה, כמה מפתחי אינדי ניצלו את החור שנפער בליבנו וניסו למלא את הנישה. וכמה מהם הצליחו לעשות את זה בסטייל, עם חידושים מעניינים ורעיונות מצוינים, שגם לא דורשים השקעה של מאות דולרים בכלי נגינה מבוססי-פלסטיק למיניהם. אז הנה 3 משחקים כאלה, שמשלבים את הקצב והמוזיקה עם סגנונות משחק אחרים ופסקולים מאוד כיפיים, והם מומלצים לכל מי שמחפש משהו to scratch this itch עד ש-Rock Band 4 ייצא כבר, וגם למי שסתם אוהב קצב ומוזיקה. המשך »
יוגב לא היה יכול להגיע בגלל כל מיני תירוצים (מזל טוב יוגב!), אז גייסנו את מירית שתדגום איתנו את חלק מהמשחקים ב- Rare Replay – אוסף של 30 משחקי Rare – חלקם זקנים כמעט כמו זיירמן.
