אני תמיד שמח לראות רוח חדשה נכנסת לשוק רווי; בעולם שבו כל כך הרבה מהמשחקים מתגאים בריאליזם הצבוע בשלל גוונים של אפור וחום, התפוצצות מפתיעה של צבע היא מראה מבורך. כבר מהטריילרים היה ברור ש-Bulletstorm מנסה לגשת למכניקת ה-FPS מזווית קצת שונה מחבריו לז'אנר, ואכן כך הוא עושה. אבל השאלה האמיתית היא, עד כמה באמת הוא שונה, ועד כמה באמת הוא מצליח לייצר חווית משחק מוצלחת? אני לא אשאיר אתכם במתח: התשובה הפשוטה היא שהמשחק מוצלח, אבל גם עושה המון פשרות שמונעות ממנו להיות באמת ייחודי.
קצת רקע: Bulletstorm מתנהל בעתיד שרירותי כלשהו, בו השחקן מקבל את דמותו של מתנקש "ממשלתי" לשעבר בשירותו של גנרל עם תסמונת טורט קשה במיוחד. מהר מאוד מתגלה שהגנרל לא טלית שכולה תכלת, מה שמכריח את המתנקש וחבריו לנסות ולצוד אותו. כמעט כל המשחק עובר על כוכב ממנו מנסים לברוח מסיבות שאני אמנע מלציין, כשלצידו של השחקן נמצאת דמות אחת או שתיים (לסירוגין) המלוות אותו במסע הליניארי.
ובדיוק על הנקודה הזו כדאי להתעכב. המשחק ליניארי לחלוטין ומתנהל כולו במסדרונות מתפתלים ואולמות אותם יש לנקות מאויבים, כשהבחירה היחידה שנשארת בידיו של השחקן היא הדרך שבה הוא יעשה המתת חסד לאויבים הטיפשים שמסביבו. רוב הריצה נעשית מאירוע מתוסרט אחד לאחר, ולמרבה ההפתעה, מהר מאוד מגלים שגם כאן הלחימה מבוססת מאוד על מחסות ובריאות מתחדשת. אחרי כמה פעמים שרצתי לתוך ערימה של אויבים וכמעט נקרעתי לגזרים על ידי ירי מטווח אפס, קיבלתי על עצמי את הגזירה.
הייתרון הגדול ביותר של המשחק הוא הדרכים היצירתיות שבהן ניתן להרוג את כל האנשים, החיות ושלל המפלצות המאכלסות את העולם ההרוס בו נמצאים, ולפעמים נראה כי כלל מטרת המשחק היא לאפשר לשחקן לנסות את כל הדרכים המגוונות אותן הוא מציע. לרשותה של הדמות בשלב מוקדם מאוד עומדים שלושה אמצעים שבאמצעותם אפשר להטיל מום ולהרוג; שוט חשמלי שמאפשר למשוך אויבים או חפצים, בעיטה חזקה מטווח קצר שמשליכה אויבים הרחק מהשחקן וכמובן מגוון נשקים. המשחק בנוי על כך שדרכים ייחודיות בהן הורגים אויבים מתוגמלות על ידי נקודות, שבאמצעותן ניתן במוקדים שונים לקנות תחמושת ושדרוגים לנשקים. השיטה עובדת לא רע, למרות הנסיון האבסורדי של Bulletstorm להסביר את המכניקה באמצעות העלילה.
הבעיה העיקרית בכל השיטה הזו היא שאחרי פעם אחת שהצלחתי להשיג כמעט את כל ה-Skillshots הייחודיים, בדרך כלל נצמדתי לשיטות מוכרות, יעילות וגרפיות במיוחד שפשוט שרתו אותי מצויין בכל נקודה במשחק. אלו כללו דברים קסומים ובכלל לא פסיכוטיים כמו לשפד אויבים על קקטוסים ענקיים ("Pricked"), להעיף אותם בבעיטה מעבר למעקה גבוה ("Vertigo") , או סתם למשוך עם השוט ולהרוג מטווח קרוב. אמנם לא יצא לי לשחק במצב מרובה המשתתפים, אבל הבנתי ששם יש אפשרויות נוספות שמעודדות גם הרג משותף של אויבים על ידי מספר שחקנים.
אם אפשר, כדאי תמיד לקחת כמה שניות בשביל להינות מהסביבה. העולם מפורט במיוחד – מלא בצמחיה, בניינים מרוסקים ונוף צבעוני. חלק מהסצינות המתוסרטות הן דרמטיות במיוחד ומצליחות להחריב לחלוטין חלקים שלמים מהנוף רק לטובת האפקט, וזה בהחלט מרגיש מושקע ומרשים. אבל גם כאן כמובן שיש בעיה. בחלק מהמקרים אין זמן לעצור ולהריח את השושנים המפוייחות, כי רודפות אחריך מפלצות ענק או שהכול מתמוטט מסביב. המשחק דוחק להתקדם עוד ועוד ולרוץ קדימה לקראת האויב והאירוע הבא, ולפעמים אין ברירה אלא להחמיץ חלק מהעולם היפה שהם השקיעו כל כך בבנייתו.
אני יכול לסכם ולומר שהמשחק מומלץ, אבל קצת קשה לי לעשות את זה כל עוד הוא עולה מחיר מלא. בעיני הוא ממצה את עצמו די מהר, ושיטת ה-Skillshots בפני עצמה לא מחזיקה לאורך זמן. בתור חוויה קצרה ואלימה במיוחד הוא בהחלט מככב, אבל מי שמצפה לחוויה שונה במיוחד צפויה לו אכזבה. אם תתקלו במבצע כזה או אחר שיהפוך את המחיר לאטרקטיבי יותר, אז בהחלט אפשר להגיד שהוא מומלץ בחום. כמובן, אם מישהו שיחק מספיק במצב מרובה המשתתפים ויכול להעיד על כמה הוא תורם למשחק, מוזמן לעשות את זה בתגובות. עד אז, אני אמשיך לתהות אם Duke Nukem Forever יביא איתו משהו חדש (או ישן ונוסטלגי) חזרה לשוק.
