Beyond Good & Evil המקורי יצא ב-2003. אני לא שיחקתי בו, אבל לפני שבועיים יצאה גירסת HD ל-XBLA (במחיר 800 נקודות מיקרוסופט, שהן $10; לבעלי ה-PS3 – גירסת PSN אמורה לצאת מתישהו בעתיד), אז קניתי אותה ושיחקתי בה. לא התכוונתי במקור לכתוב ביקורת על המשחק, אבל מסתבר שהרבה פחות אנשים שיחקו בו ממה שחשבתי (גם יוביסופט מאוד הופתעו מהתגלית הזו, אי שם ב-2004), אז לטובת אלה שלא מכירים, הנה ביקורת חצי-רטרו.
קשה להגדיר את Beyond Good & Evil. בויקיפדיה קראו לו "Action Adventure", שזה השם הגנרי שנותנים לכל משחק שלא מתאים לז'אנר קיים ספציפי. אז נתחיל מהסיפור: המשחק מתרחש בעתיד (שנת 2435) בכוכב בשם Hillys, ועוקב אחרי בחורה בשם Jade, צלמת-עיתונאית-חוקרת-freelancer-ית עם פטיש לצבע ירוק, שמגוייסת להילחם בקנונייה עולמית של חטיפות, התעללויות וחייזרים. אל ג'ייד מצטרף ה"דוד" שלה Pey'j (ומאוחר יותר עוד בחור שלא יספוילר), וביחד הם יוצאים לחקור כל מיני דברים ולצלם תמונות מפלילות.
המשחק מכיל אלמנטים כמעט מכל ז'אנר קיים: יש בו קרבות hack & slash, קטעי התגנבות, הרבה מאוד puzzle platforming, מירוצים, טיסות, יריות, scavenger hunting, הימורים, ואפילו איזה minigame שקצת מזכיר הוקי-שולחן, אבל עם 8 דיסקיות וקצת יותר מתוחכם. הייתם מצפים, במשחק שמכיל כל כך הרבה אלמנטים, שרובם יהיו מאוד בסיסיים ולא מעניינים. הייתם מצפים – וטוב נו, כן, זה באמת מה שקורה. המירוצים וקטעי היריות למשל קלים עד כדי גיחוך, והקרבות גרועים במיוחד – יש בדיוק כפתור התקפה אחד, וכמעט כל האויבים בקושי יודעים לעשות נזק, אז הקרבות הם פשוט עניין של ללחוץ לסירוגין על התקפה-התחמקות-התקפה-וכו'. אבל לפחות יש יחסית מעט מהם.
דבר אחד שהמשחק מצטיין בו זה ב-exploration. לכל איזור במשחק יש עיצוב ייחודי ומעניין, והמשחק מאוד מעודד לחקור ולטייל, בין אם כדי למצוא את כל האיזורים הסודיים ובין אם סתם כדי לראות את כל הדברים היפים שיש שם. הגרפיקה היא לא מהטובות שנעשו – וגירסת ה-HD רק משפרת את הרזולוציה והטקסטורות, לא יותר מזה – אבל העיצוב האמנותי ה-cartoony-י של המשחק הוא מאוד צבעוני, יפה ומגוון, ומוסיף הרבה מאוד לאלמנט החקר של המשחק, וכל זה משתלב מצוין עם ה-platforming, שגם עשוי היטב. בנוסף, יש הרבה חיות מעניינות שמסתובבות בעולם, ולחובבי החיות או ה-side-quests שביניכם יש גם משימה צדדית של צילום חיות.
הקטע ב-BG&E הוא שיש המון דברים שהמשחק עושה טוב, אבל הוא עושה גם המון טעויות שמאזנות אותם. המשחקיות ממש מגוונת, אבל הרבה מהאספקטים לא מעניינים במיוחד. הדמויות מאוד מעניינות – ומגיעות עם דיאלוגים חביבים ו-voice acting מצוין – אבל לא מתפתחות בכלל במהלך המשחק, לא בפני עצמן ולא ביחסים בין-דמויות. הפסקול מעולה ומוסיף המון למשחק, אבל די רפטטיבי. הממשק מאוד פשוט ונוח (למשל, כאנקדוטה, יש קטעים שבהם צריך להכניס קוד של ארבע ספרות/אותיות, והממשק שדרכו מכניסים אותן בערך פי מיליון יותר נוח מהמקלדת המעפנה של האקסבוקס) אבל לא מאפשר לעשות שום דבר מעבר לשליטה מאוד בסיסית בדמויות.
והסיפור. הו, הסיפור. כמו הרבה דברים במשחק הזה, הוא מתחיל מעניין, מקורי ומבטיח, אבל אז שוכח שצריך גם להתפתח. הפסקה הקצרה שכתבתי בהתחלה? זה בערך כל מה שקורה במשחק. יש עוד אירוע מרכזי אחד בעלילה ומעבר לזה, give-or-take כמה התרחשויות מינוריות יחסית, לא קורה שום דבר עד ממש לסצינת הסיום. טוב, האמת שזה לא מדויק: גם בסצינת הסיום לא קורה כלום. יש שם סוג של טוויסט, אבל הוא לא מוסבר בכלל והמשחק נגמר לפני שמישהו מספיק להגיב לזה, ולפני שהוא נותן איזושהי אינפורמציה על מה בדיוק הלך שם. הסיבה לכך, כנראה, היא שזה במקור תוכנן להיות משחק ראשון מתוך טרילוגיה. עכשיו, אין לי בעיה עם זה כקונספט כללי – זה פותח אפשרות לסיפורים הרבה יותר אפיים – אבל בחייאת, לפחות שיהיה סוף נורמלי לכל חלק.
בסופו של דבר, כל התלונות שיש לי לגבי המשחק לא משנות בכלל. זה משחק כל כך יפה, מקורי ומיוחד, שפשוט חייבים לשחק בו. וגם עם כל הבעיות, יש כאמור הרבה מאוד דברים שהוא עושה טוב, וכמה דברים שחבל שמשחקים אחרים שיצאו ב-7 השנים האחרונות לא למדו ממנו. והיי, הוא עולה רק $10. אפשר לקנות שניים כאלה במחיר של Bejeweled 3 אחד.