הסיפור מתחיל בשנת 2010, בארץ רחוקה ושמה חיפה. הגיבור שלנו, סטודנט צעיר וחרוץ, הולך להתפעל ממקדש הסטודנט החדש שנבנה בקמפוס הטכניון, ומגלה להפתעתו שהמתחם מכיל חנות קטנה ושמה "שלושים מעלות", ובחנות כתריסר מכשירי קופסת-X ועשרות משחקים מופלאים. אך אבוי – הסמסטר עמוס, והסטודנט נאלץ לבלות אותו בשקידה, הרחק מהפלא החדש שנגלה לעיניו ביום הקסום ההוא.

שלושה ירחים עברו, והסטודנט, עדיין צעיר אך פחות חרוץ, מוצא לו זמן פנוי ולפתע עולים בו זכרונות מפתיחת הסמסטר, והוא מהרהר לו: "שמא אשוב לחנות ההיא, ואתנסה בכל המשחקים הנהדרים שממתינים שם?"

בקיצור, לקראת סוף הסמסטר הקודם, כשנהיה לי קצת זמן פנוי, החלטתי לנצל את Thirty Degrees (חנות מגניבה בבית הסטודנט בטכניון, שבה אפשר לשלם לפי שעה כדי לשחק במשחק Xbox למיניהם, כולל משחקים ברשת בין כמה מכשירים) כדי לנסות כל מיני משחקים ששמעתי עליהם המון דברים טובים, אבל אין לי כוונה באמת לקנות אותם. המשחק הראשון שניסיתי, Bayonetta, היה כל כך מוצלח שגם סיימתי אותו. כבר דיברתי עליו כמה פעמים בפודקאסט, אבל מגיעה לעולם ביקורת מלאה.

הדבר הראשון שראיתי כשהתחלתי לשחק בבאיונטה הוא שהרמה הכי קשה היא Normal. זה קצת ביאס אותי, כי כפי שידוע לקוראים האדוקים, אני אוהב לשחק ברמת קושי גבוהה. אבל מהר מאוד הבנתי ש-Normal היא אכן רמת קושי גבוהה, וזה באופן כללי משחק ממש קשה. אחרי שמסיימים את המשחק ברמה הזו, נפתחת הרמה Hard, ואני מניח שיש עוד רמה נוספת. התחלתי אותה רק כדי לראות איך זה, וזה פאקינג קשה. ואלה לא אותם קרבות ברמה קשה יותר, אלא קרבות שונים לגמרי, והטענה היא שיש גם בוסים חדשים.

הדבר השני שראיתי כשהתחלתי לשחק בבאיונטה הוא פתיח באורך לא פחות מרבע שעה. זה משהו שמאפיין את כל המשחק: כל כמה דקות יש cutscene, לפעמים אפילו כמה ברצף. חלק מהסצינות מאוד ארוכות (ובסוף המשחק יש עוד אחת של כ-10 דקות), וחלק מאוד קצרות (כ-5 שניות), אבל באופן כללי יש הרבה הרבה יותר מדי מהן. וכפי שסיפרתי בפודקאסט, סתם ללחוץ על start לא מעביר את הסצינה. צריך 5 (!) לחיצות כדי לדלג, וזה במיוחד מעצבן בסרטונים הקצרים שיש כל פעם שנכנסים ויוצאים מהחנות של המשחק. אני לא יודע מה יותר מציק – הסצינות עצמן או ההתלבטות "האם שווה לעשות את כל הלחיצות האלה בשביל לדלג על 3 שניות?"

בנוסף, הדיאלוגים הם ברובם המכריע מטומטמים ואובר-דרמטיים (יש כמה רגעים מוצלחים, אבל הם באמת בודדים), כל הדמויות מגוחכות ומוקצנות בצורה מוגזמת (כלומר, הרבה יותר מוקצנות ממה שסביר), וה-voice acting המזעזע רק עושה את זה יותר גרוע. באופן מטריד, הדמות היחידה שניצלה מכל הזוועות האלה היא הילדה הקטנה, מה שגורם לי להישמע קצת פדופיל, כי היא הייתה הדמות החביבה עלי במשחק, למרות שבאיונטה עצמה היא חשפנית נוטפת סקס שנוטה להעלים את כל הבגדים שלה. הסיפור באופן כללי מוזר ומתוסבך ברמות לא סבירות, ובאותו זמן לא מעניין במיוחד. אז בואו נעבור לגיימפליי.

Bayonetta הוא משחק Hack & Slash, בסגנון הכללי של God of War. כפתור אחד לאגרוף, כפתור אחד לבעיטה, עשרות קומבואים שמשלבים ביניהם בכל מיני דרכים. כפתור לקפיצה, כפתור להתחמקות, אבל פה בערך נגמר הדימיון ל-God of War. בתור התחלה, לבאיונטה יש אקדחים. אחד בכל יד, אחד על כל רגל (כן, כן), ואפשר להשתמש בהם בפני עצמם או לשלב אותם בקומבואים. חלק מהקומבואים גם מפעילים טכניקה שנקראת Wicked Weave, שגורמת לבאיונטה להשתמש בשיער שלה (כן, כן) כדי לתת אגרופים או בעיטות חזקים במיוחד.

אבל יש מנגנון אחד שבאמת מייחד את המשחק, ועושה אותו מאוד מעניין לדעתי: אם מתחמקים ממכה כלשהי ממש ברגע האחרון, נכנסים לכמה שניות של Witch Time, שבהן הכל זז ממש לאט. השימוש הבסיסי והצפוי לדבר הזה הוא להתחמק מאויבים ואז להרביץ להם מהר מהר ולצחקק כשהם לא מבינים לאן נעלם להם פתאום חצי health bar. אבל המשחק גם עושה עוד המון שימושים במנגנון הזה: למשל, אפשר להשתמש בו כדי ללכת על מים. או להתחמק מכדור אש אחד שאויב ירה עליכם, ולנצל את ה-Witch Time כדי "לבעוט" אליו את כדור האש השני.

יש עוד כל מיני טכניקות שאפשר ללמוד, ועשרות קומבואים שאפשר לשלב ביניהם, ואחד הרעיונות המוצלחים של המשחק הוא שבמקום מסך טעינה גנרי, יש חדר ריק שבו אפשר להתאמן על כל הדברים האלה (עם רשימה של קומבואים בצד). ובהתחשב בעובדה שיש מסך כזה כל פעם שמתים, זה מאוד עוזר. חוץ מזה, יש גם נשקים מאוד מגוונים, והם משפיעים לא רק על סגנון הלחימה אלא גם על הטווח, המהירות, הקומבואים ולפעמים אפילו על ההליכה של באיונטה.

כל ההתמקצעות הזו תעזור מאוד לעבור את המשחק, אבל אפשר להסתדר גם בלעדיה. בסוף כל קטע לחימה המשחק נותן לכם ציון, ובסוף כל פרק ציון כללי על הפרק. בערך בחצי מהפרקים קיבלתי ציון "FAIL", אבל זה כי בכל פרק יש קטע אחד או שניים שהם ממש קשים והרגו אותי הרבה פעמים, והמשחק מאוד לא סלחן לגבי דברים כאלה. זה קצת מציק, אבל בתכלס הציונים האלה בקושי משפיעים על הגיימפליי, וזו דרך מעולה ליצור אתגרים לשחקנים טובים ומשהו לשאוף אליו, בלי לגרום לשחקנים נורמליים להתבאס יותר מדי.

בקיצור, הקרבות מעולים ומאוד כיפיים. חוץ מקרבות ו-cutscenes יש את כל הדברים הצפויים: קצת טיולים בעולם, חיפושים אחרי כל מיני אוצרות חבויים, וקטעי platforming פה ושם – שהם ממש מעצבנים, כי השליטה בקפיצות מאוד מסורבלת ובהרבה מקרים קשה מאוד לדעת איפה בדיוק באיונטה תנחת, והמצלמה המעצבנת (לא מקובעת, אבל זזה ממש לאט) לא עוזרת. וכמובן שיש גם Quicktime Events, שנכון, קשה לעשות אותם טוב, אבל נראה כאילו המפתחים התאמצו לעשות אותם כמה שיותר גרוע. יש בערך אחד כזה כל פרק-שניים, הם תמיד באים בהפתעה, דורשים בדיוק לחיצה אחת, נותנים פחות משנייה של זמן, וכישלון בהם גורר מוות מיידי. לא היה QTE אחד בכל המשחק שהצלחתי בניסיון הראשון, ולא היה אחד שלא הצלחתי בניסיון השני.

בסופו של דבר Bayonetta הוא משחק מטופש, אבל מאוד מגוון ומעניין מבחינת נשקים, קומבואים, סביבות ואויבים, וכמובן בוסים. גם העיצוב האומנותי מעולה ועושה את המשחק ממש יפה, ויש לו עוד כמה שטיקים נחמדים, כמו המוזיקה המשעשעת ב-climax של קרבות הבוסים, או משחקון הארקייד שיש בין כל שני פרקים. אם אהבתם את God of War, די בטוח שתאהבו גם אותו, והוא מספיק שונה בשביל לספק חוויה אחרת. אם לא אהבתם את God of War, כנראה שאין לכם מה לחפש פה, אבל אם אתם מבקרים בהזדמנות בטכניון אולי שווה לקפוץ ל-Thirty Degrees ולתת לבאיונטה הזדמנות. ואם לא שיחקתם אף פעם ב-God of War – למה אתם מחכים?

בשבוע האחרון ניסינו לפתות אנשים להגיע ולהרוג זומבים ביחד איתנו ב- “Game Freak”. למרות שהיתה הענות יפה, היא עדיין היתה יותר מדי נמוכה בשביל להצדיק את קיום האירוע ב- Game Freak.

אי לכך ובהתאם לזאת, אנחנו נאלצים לבטל את האירוע ב- Game Freak, ולערוך אותו באותה המתכונת בה ערכנו אותו בשנה שעברה (כלומר, במשרד שיכול להכיל כ- 8 אנשים). אנשים שעדיין מעונינים לבוא ולשחק איתנו משחק Versus אחד או שניים ב- Left 4 Dead 2 יכולים ליצור איתנו קשר בכתובת הרגילה (contact@gamepad.co.il). בנוסף, כפיצוי, ננסה לארגן בחודשים הקרובים כל מיני הזדמנויות נוספות לשחקני ה- Left 4 Dead 2 שפוקדים את הבלוג הזה לשחק זה עם זה.

לפעמים אני פשוט לא מבין מפתחי משחקים. פיתחתם משחק. השקעתם בו את הנשמה שלכם ומיליוני דולרים של אנשים אחרים. לא תשחקו בו קצת בעצמכם, לפעמים, תוך כדי פיתוח? אפשר היה לצפות, שאם המפתחים אכן היו עושים זאת, משחקים לא היו יוצאים עם פגמים כל כך עמוקים, כל כך בסיסיים, שכל ילד בן 4 יכול להבחין בהם. ואני אפילו לא מדבר על דברים שקשה לתקן, כמו אינטיליגנציה מלאכותית של אויבים. אני מדבר על דברים כמו נקודות שמירה מרוחקות זו מזו, קטעי קישור שלא ניתן לדלג עליהם, אירועי קוויק-טיים איומים, והפשע הכי גדול של משחקי “עולם פתוח”: הנהיגה.

אז Mafia 2. אני באמת לא יכול להבין איך החבר’ה ב-2K יכלו לפספס את זה שהשחקן מבלה את רוב המשחק בנהיגה משעממת מנקודה אחת לאחרת. זה פשוט לא הגיוני. אנשי ה-QA לא באו לצעוק על המפתחים? הבוסים לא ראו דמואים והתעצבנו? איך משימות שבהן אתה נוהג, לאט, אל נקודת היעד, רואה קטע קישור, ואז נוסע בחזרה, נכנסו למשחק כל כך מושקע כמו Mafia 2? ועוד להוסיף חטא על פשע ולהכניס שוטרים מעצבנים שכועסים כשאתה נוסע מהר, כי רק רצית להגיע כבר לאקשן? זה פשוט לירוק לשחקן בפרצוף.

זה ממש חבל, כי Mafia 2, בהרבה מובנים אחרים, הוא משחק ממש טוב. הגרפיקה שלו יפהפייה, מה שקצת מקל על הנסיעות הנוראיות. מערכת ה-Cover שלו מוצלחת, והקטעים שבהם יורים באנשים הם כיפיים. העלילה די מעניינת (אם כי בנאלית), וקטעי הקישור ערוכים היטב ונהנים מקריינות מעולה. הקטע עם איסוף מגזיני פלייבוי הוא קצת סר טעם, ובכל זאת, לא ניתן לחלוק על העובדה שהמון זיעה ואהבה ניתנו למשחק הזה.

עם תלונות אחרות כלפי המשחק אני לא כל כך מסכים. לדוגמא, הטענה שאומרת ש”אין מה לעשות בעיר מלבד משימות העלילה”. הטענה נשענת על כך ש-Mafia 2 הוא משחק עולם פתוח, ובמשחק כזה צריכים להיות “דברים לעשות”. אבל הוא לא משחק עולם פתוח, וגם קודמו לא היה כזה. זה לא GTA פה. זהו משחק לינארי, עלילתי, שכולל גם מודל של עיר שלמה כדי להפוך את החוויה לשלמה יותר. וזה בסדר גמור מבחינתי. מה שלא בסדר מבחינתי, הוא שאני לא בטוח שהמפתחים עצמם הבינו את זה. אם המשחק הוא לא כמו GTA, ואין שום דבר לעשות (שזה – שוב – בסדר) אז להכריח אותי לנהוג בתחילת ובסוף כל משימה זה מיותר. לא יהיה לי שום דבר לעשות בדרך.

ולמרות הכל, אם יוצא לכם לקנות את המשחק במבצע כזה או אחר (אני שילמתי עבורו 12 דולר בחג המולד של סטים) אז אני יכול להמליץ עליו. מאחורי הנסיעות המשעממות מתחבא משחק יפה עם קטעי אקשן לא רעים בכלל, ודמויות שקל לחבב. אלא אם אתן בנות. זה משחק שממש יכול לעצבן בנות. היחס לנשים במשחק הוא כמו בסדרת הטלוויזיה “מד מן”, רק בלי להראות את הצד שלהן. והתמונות של בחורות ערומות וודאי לא עוזרות.

אז 2K Czech, עשיתם מאמץ יפה, אבל להבא, בבקשה:

1. תתבגרו.
2. תשחקו במשחק הארור שלכם!

[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod014-24.2.2011.mp3|titles=Episode 14: I want to be there!]

להורדה

אז… שאלנו אתכם מה דעתכם על הפודקאסט שלנו, והגבתם המון, ואנחנו מאוד מעריכים את זה. בין השאר, חלקכם ביקש מאיתנו לקצר קצת את הפרקים. אז החלטנו להקפיד יותר על הקטע הזה של לא לעשות פרקים ארוכים יותר משעה. השבוע הצלחנו. נקווה שזה ימשיך ככה.

1:00 – עופר קנה את Civilization V ב- Steam. וכל מה שיש לו להגיד זה משהו שכבר התלוננו עליו בפרק קודם.

2:40 – במפתיע, גם השבוע דקל שיחק ב- Just Cause 2. ואפילו סיים אותו! בטעות, אבל סיים.

6:10 – דקל נזכר בחיבה בצורה שבה הוא נוטש משחקי Sandbox לאנחות. כן, כזה הוא.

10:20 – דורון שיחק בשבועיים האחרונים בהרבה דברים. בעיקר ב- Mafia 2 ו- Battlefield: Bad Company 2.

11:10 – הוא לא מאוד בטוח מה הוא חושב על Mafia 2. במיוחד לאור האהבה שלו למשחק הראשון. זה אשכרה גרם לו להשתמש במילה "אמביוולנטי".

14:20 – זה לא קשור, אבל עידן דקל רוצה להיות שם.

17:00 – דורון שיחק גם במערכה לשחקן-יחיד של Battlefield: Bad Company 2. ולא התרשם במיוחד. מילת המפתח: כמו Call of Duty. אנחנו תוהים למה המשחקים האלה זוכים ליחס מיוחד עדיין.

21:00 – אנחנו עוברים לדבר על משחקי פעולה טפשיים בכלל ו- Duke Nukem Forever בפרט. דורון מזכיר את ה"בקרוב" הלא מפרגן של Eurogamer, ולעומתו, דקל מזכיר את הביקורת המפרגנת של יאצי על המשחק.

22:40 – Serious Sam 3 מגיע בקיץ! זה קשור.

24:00 – זיירמן לא שיחק בשום דבר מעניין בשבועיים האחרונים. כרגיל.

24:30 – Activision מקצצים את עצמם. תגידו שלום ל- Guitar Hero, DJ Hero, Tony Hawk, ועוד כמה דברים מעניינים פחות.

29:30 – במקביל לידיעות על סגירת האגפים ב- Activision, החלו שמועות על כך שהחברה הזו רוצה לקנות את Take Two. בבקשה לא.

30:00 – חוץ מזה, ראיתם את סרטון הפרידה מ- Bizarre Creations?

31:00 – Crysis 2 הודלף! זה היה קצת מפתיע. וחבל.

34:30 – בטוויסט משעשע, בפעם הראשונה אי פעם ראינו עצומה של אנשים שמתחייבים כן לקנות משחק מסוים.

37:30 – גם Killzone 3, כוכב הפלייסטיישן 3, דלף. למרות שמדברים על זה הרבה פחות.

40:50 – שני דברים על Dragon Age 2: קודם כל, אנחנו צפויים לקבל בקרוב סדרת רשת בכיכובה של פלישיה דיי שמתרחשת בעולם המשחק.

42:30 – חוץ מזה, אם מיליון אנשים יורידו את גרסת ההדגמה של Dragon Age 2, אז יקרו דברים נחמדים. משהו עם חפצים נוספים במשחק. זה חביב. כולם מתווכחים עם עופר על האם זה עדיף על לעשות "Like" בפייסבוק.

44:30 – בתור אתנחתא קומית: עידן משבש משפטים. חוץ מזה, האם תהיו מוכנים לקרוא לילד שלכם Dovahkiin?

46:10 – Telltale הכריזו על מיליון משחקים חדשים, כמו משחק שמבוסס על The Walking Dead, או על סדרת הקומיקס Fables. בינתיים, אנחנו מספיקים להתלונן על כך שאף פעם לא קיבלנו את פרק החינם של Back to the Future שהובטח לנו, בלי לשים לב שהמייל שמבשר לנו שקיבלנו אותו בינתיים מחכה בתיקיית הספאם שלנו.

48:10 – בנוסף, הם גם חושפים כל מיני פרטים על המשחק המתוכנן לפי "פארק היורה". יש אפילו טריילר!

50:40 – אוי לא! הפרק כמעט נגמר ועוד לא דיברנו על Valve! מהר! בואו נדבר על ה- DLC המתוכנן החדש!

51:30 – כולם חוץ מדורון מזמינים את Portal 2 בהזמנה מוקדמת. כזה דורון. לא מבריק במיוחד.

52:10 – תגידו, אתם ידעתם שיש לנו דף ב- iCast? ושאפשר לדרג שם פרקים? וזה יהיה כיף ממש אם תעשו את זה?

52:50 – חוץ מזה – בקרוב הולך להתקיים ה- Zombiefest 3! ואם אתם רוצים, אתם יכולים לקחת בזה חלק!

זהו. נתראה בפעם הבאה.

אתמול נגמרה תקופת המבחנים, בשעה טובה. בתזמון מושלם, אתמול אחה”צ יצא הדמו של Dragon Age 2. בתזמון קצת פחות טוב, אתמול בערב התשתית של בזק בינלאומי הפסיקה לעבוד, אחרי שהורדתי בערך רבע מקובץ ההתקנה. אז היום ארזתי תיק ונסעתי לתל אביב, העיר הגדולה שבה החיים פרועים והאינטרנט הוא 15Mbps של אינטרנט זהב.

הפעם הדמו ירד במלואו תוך 20 דקות (לעומת ה-17 שעות שכרום העריך אתמול בחיפה), ואחרי קצת התעסקות מיותרת עם DirectX (הערת שוליים: DirectX קיים כבר יותר מ-15 שנה, איך זה עדיין מצליח שוב ושוב לעשות בעיות בהתקנות של משחקים?) התחלתי לשחק. לפני שאני מתחיל לברבר על המשחק, אני רוצה להדגיש שאלה רק רשמים ראשונים מהדמו, ולא ביקורת אמיתית. כי, אתם יודעים, המשחק עוד לא יצא (המשחק המלא יוצא ב-8 במרץ).

אני ממש אהבתי את Dragon Age: Origins, אבל הדמו גורם לו להיראות כמו משחק מלפני 10+ שנים. Granted, דרגונאז’ הראשון די גרם לעצמו להיראות כמו משחק מלפני 10+ שנים – עם הגרפיקה המזעזעת שנראית כמו משהו שיצא קצת לפני דיאבלו 2, ותנועות הגוף של הדמויות שלא מסונכרנות עם הדיאלוגים – אבל המשחק החדש רק מקצין את התחושה הזו. הדבר הראשון שמאוד בולט הוא שהגרפיקה, בעוד שלא הייתי מגדיר אותה כ”מדהימה” או משהו כזה, לפחות נראית כמו משהו שנוצר בשנת 2010. העולם גם הרבה פחות מונוטוני והדמויות נראות הרבה הרבה יותר טוב.

הדבר השני שמאוד בולט הוא שבזמן cutscenes ודיאלוגים המשחק עושה loading כל כמה שניות. זה מאוד מעצבן, כי זה שובר את הזרימה של הדיאלוגים, וגורם למשחק להיראות כמו סרטון באינטרנט שצריך לעצור ל-buffering כל הזמן. מצד שני, הדיאלוגים עצמם הם בערך, בחישוב גס, פי מיליון יותר מוצלחים מאשר במשחק הראשון. אלה שבדמו, לפחות, היו מעניינים, תמציתיים, והרבה פחות מתישים. Bioware הכניסו לדרגונאז’ את מערכת הדיבור של Mass Effect, שבה מופיע תמצות בסיסי ולא המשפט המלא שהדמות הולכת להגיד, ועם תוספת נחמדה של אייקון שמסמל את הטון הכללי (למשל, מלאך בשביל ילד-טוב-ירושלים, מסכת ליצן בשביל טון מתבדח, וכו’). גם הבחירות עצמן הרבה יותר הגיוניות, ולא האפשרויות המקובלות של סופר-טוב, סופר-רע או סופר-ניטרלי.

עוד דבר שעבר שדרוג מסיבי הוא מערכת הקרבות: Dragon Age 2 מרגיש הרבה יותר כמו Action RPG, ומאוד מעודד גישה של לקפוץ לתוך הקרב ולהתחיל להרביץ. מצד שני, הוא מאפשר גם לעצור ולנסות התקפות יותר טקטיות ומאורגנות. ניסיתי את שתי הגישות, ושתיהן עובדות טוב, אם כי התחושה היא שגישת ה”הסתערות” מיועדת יותר לקונסולות בעוד שהגישה הטקטית היא בעיקר בשביל ה-PC. לא שזה רע – אם הם הצליחו ליצור שני ממשקים שונים שעובדים טוב, כל הכבוד, וטוב לדעת שזה יהיה שחיק גם על קונסולות (בניגוד ל-Origins, לפי הביקורות).

בכל מקרה, השדרוג האמיתי לדעתי הוא בצד של ה-rogue, שבמשחק הראשון היה כמו לוחם חלש ומעצבן, ובמשחק הזה מקבל חיים חדשים וסגנון קרב שהוא לדעתי אחד הכיפיים שיצא לי לראות ב-RPG: רץ, קופץ, מתחמק, משתגר מאחורי אויבים בשביל backstab, זורק פצצות, ובאופן כללי מהתל בשדה הקרב עם אקרובטיקה מרשימה ומאוד כיפית. גם הקלאסים האחרים קיבלו overhaul, אבל השינויים הרבה פחות משמעותיים.

יש עוד הרבה דברים שהדמו לא מראה, וכמובן שהוא מכיל רק שבריר מהעלילה; למעשה, אני לא ממליץ לשחק בדמו, כי אני אישית קיבלתי ממנו תחושה מאוד חזקה שהוא קצת selling the game short. אבל בינתיים נראה ש-Dragon Age 2 עושה את כל ההחלטות הנכונות: משפר את מה שחסר, מוריד את מה שמיותר ושומר על מה שטוב, והוא לחלוטין בדרך הנכונה להיות משחק השנה שלי ל-2011. לפחות עד שייצא Portal 2.

על פריצת הפלייסטיישן 3 דיברנו בהרחבה בפרק 12 של “גיימפוד”, אבל הפרשה, כצפוי, מסרבת לדעוך. ג’ורג’ “Geohot” הוץ, שפרץ את הקונסולה, יוצא כעת למלחמה נגד סוני, שמנסה לתבוע לו את הצורה.

בבלוג שהוא פתח, ג’ורג’ הוץ פנה לקהל הרחב במטרה להפיץ את משנתו, ולבקש תרומות על מנת לסייע לו בקרב המשפטי נגד סוני. איתי חורב מהבלוג המוצלח gamerdaddy סיכם כאן למה לדעתו לא כדאי לתרום לג’ורג’ הוץ', ולמה הבחור הוא סתם צבוע, ורחוק מאוד מדימוי “לוחם החופש” שהוא מנסה להעניק לעצמו. המגיבים שלו לא ממש מסכימים איתו – אבל כולם מתעלמים באופן מוחץ מהנקודה העיקרית והחשובה שהוא מסביר כל הזמן: הפלייסטיישן 3 כבר היתה קונסולה “פתוחה”, שאפשרה לאנשים להתקין מערכת הפעלה אלטרנטיבית על הכונן הקשיח שלה, והסיבה היחידה שהאפשרות הזאת נחסמה בפני בעלי הפלייסטיישן היא שג’ורג’ הוץ השתמש באפשרות הזאת בשביל להציג את הפריצה המקורית שלו.

אבל מה שאפילו יותר מעניין זו הצורה שבה הוא מנסה להתחמק מאחריות, למשל, על גל הרמאויות שתוקף כעת את שחקני Modern Warfare 2 (תודה ל- Eurogamer שהפנו את תשומת לבי לעניין):

Donate to help you, you're the reason I can't play Modern Warfare now…
No, I'm not. Kakaroto explains this really well here. I have never played PS3 online ever. Frankly I'm amazed by the apparent ease with which these cheats were created, security 101, why is the security in the client anyway? I had no idea this would happen, and am in full support of the cheaters being permabanned from PSN.

הנה הבעיה עם התגובה הזאת: עד שג’ורג’ הוץ רשם אותה, הייתי בטוח שסוני ואקטיויז’ן סתם משתמשות בתירוץ נוח כשהן מאשימות את הפריצה בגל הצ’יטים שפוקד את Modern Warfare 2. התגובה הזאת סייעה לי להבין שזה אכן באשמת הפריצה של הוץ.

כי גם אם Infinity Ward היו טיפשים במיוחד, וביצעו את כל בדיקות האבטחה שלהם בצד הלקוח (וכל מי שמבין קצת באבטחת מידע יודע עד כמה זה משהו ממש טיפשי לעשות), הדבר הטיפשי הזה היה אמור להספיק לחלוטין, עד שג’ורג’ הוץ הגיע ונתן להאקרים את הכלים להריץ כל קוד על הפלייסטיישן 3 כאילו הוא נכתב ע”י סוני בכבודה ובעצמה. הוא יכול להבטיח כמה שהוא רוצה שהוא לא אחראי לפריצה, אבל מדובר בדיוק באותו סוג של התממות שהוא מנפנף בו כשהוא מנסה לטעון שהוא “נגד פיראטיות של משחקים”. כשאתם מחלקים לאנשים אקראיים ברחוב את המפתחות לדירה שלכם, אתם לא יכולים להעמיד פני מופתעים כשאתם חוזרים הביתה ומגלים שמישהו גנב לכם את הטלוויזיה. ככה זה.

לצערו של איתי, רוב האנשים לא מסכימים איתו כל כך לגבי ג’ורג’ הוץ. זמן קצר לאחר שהוא העלה את הפוסט שלו, הוא כבר גייס מספיק כסף בשביל לממן לעצמו עורכי דין נוספים. כל הסיפור הזה מאוד חבל לי, כי בעוד שאני תומך נלהב של פלטפורמות פתוחות (אחרי הכל, יש לי אנדרואיד), אני באמת חושב שג’ורג’ הוץ, וכל התורמים שתומכים ב”מאבקו הצודק”,  לא רואים (או לא רוצים לראות) את התמונה המלאה. הפריצה הזאת רעה לכולם, ושלא יספרו לכם סיפורים אחרים.

ותיקי הבלוג בוודאי זוכרים שפעם בשנה, ביום השישי הראשון של חודש מרץ, אנחנו נוטים לארגן אירוע אקסקלוסיבי בשם “Zombiefest”: התכנסות של מספר יחידי-סגולה (או סתם אנשים שנשמעים מצחיק כשהם צועקים “הצילו! אוכלים אותי!”) במקום כלשהו עם מספר מחשבים, ומשחק של מספר שעות ב- Left 4 Dead. לפני שנתיים, עשינו את זה עם 4 משתתפים בסך הכל. בשנה שעברה, הצלחנו לאסוף שמונה אנשים במשרד אחד, ושיחקנו משחקי Versus עד שלא יכולנו יותר. השנה אנחנו הולכים לעשות את זה שוב. ואנחנו רוצים שגם אתם תהיו שם.

הנה הרעיון שלנו: בכפר סבא נפתח לו מועדון גיימרים בשם “Game Freak”. ב- 4/3, בין השעות 16:00 אחה”צ לחצות, המקום ייסגר עבור קבוצה של אנשים שפויים לחלוטין ובריאים בנפשם, שכל רצונם בחיים הוא להוכיח לחבריהם שהם מסוגלים לשרוד אפוקליפסת זומבים יותר טוב מכל אחד אחר. לצורך המאורע (וכנראה כחלק מניסיון להכין כוח שיעזור לו להתגונן מפני אפוקליפסת הזומבים הקרבה ובאה), הסכים בעל המקום, ניצן, להוריד את המחירים שבדרך כלל נהוגים אצלהם בסופ”ש ל- 5 ש”ח לשעה בלבד לכל מי שנצביע עליו ונגיד “זה בסדר, הוא אתנו”.

רוצים להשתתף? כל מה שאתם צריכים זה להגיב כאן בתגובות, רצוי בצירוף השם שלכם, כדי שנדע מי אתם. אני הולך לעדכן את הפוסט הזה עם רשימת המשתתפים.

שימו לב: עדיפות תנתן לאנשים שיתחייבו מראש להגיע למשך כל ה- 8 שעות. השאיפה שלנו היא ליצור מצב שבו, בכל רגע נתון, יש  16 עמדות תפוסות. מהסיבה הזאת, בבקשה אל תרשמו אם אתם לא מתכוונים להגיע. יהיה סתם חבל שיהיו קבוצות חסרות, במהלך הזומביפסט עצמו, רק בגלל שמישהו הבטיח שהוא מגיע לכל היום, ובסוף החליט להבריז.

כמו כן, אני אשמח אם כל הנרשמים ישלחו ל- contact@gamepad.co.il איזושהי דרך שבה נוכל ליצור איתם קשר ביום המאורע או לפניו: אימייל, מספר טלפון, או שניהם גם יחד.

אז יאללה – בואו להרוג אתנו זומבים!

עדכון: בעקבות השאלה של גיא עילם – בעיקרון, המשתתפים לא צריכים להביא איתם שום דבר מלבד שם משתמש ב- Steam שהמשחק נמצא בבעלותו והם הולכים לשחק איתו. כמובן, אני מניח שיהיה לכם יותר נחמד לשחק עם המקלדת והעכבר החביבים עליכם, ואולי אפילו תעדיפו להביא אוזניות/מיקרופון משלכם במקום להשתמש באלה שנמצאים במקום. אבל זה כבר עניין של העדפה אישית, ואם לא תביאו כאלה, עדיין יהיה לכם עם מה לשחק.

לאחרונה, הקבוצה שאיתה אני משחק Left 4 Dead 2 נתקלת ביותר ויותר בעיות כשאחד מאתנו מארח את המשחק. עד לפני מספר חודשים, היינו פותרים את הבעיות הללו באמצעות התחברות לשרתי "המוסד", אבל השרתים הללו נסגרו (ולמיטב הבנתי, גם "המוסד"). מה שמשאיר אותנו בלי שרתים ישראליים לשחק עליהם. גם Gamer וגם Vgames מתהדרים בשרתי Left 4 Dead 2 ישראליים, אבל למרות שהצטרפתי ל- Steam Groups הרלוונטיות, הם אף פעם לא מופיעים ברשימת השרתים שזמינים למשחק עבורי, וגם כשאני משתמש בטריק הקבוע שלנו להתחבר לשרתים אחרים (sv_search_key gamer או vgames) – זה לא עובד.

האם מישהו יודע על שרתים ישראלים פעילים של Left 4 Dead 2? או מה עלה בגורלם של שרתי Gamer / Vgames ?