מי שהקשיב לפרק האחרון של הפודקאסט שלנו כבר ידע שזה הולך לקרות, אבל לכל השאר: לאחר סופו בטרם-עת, “פאנבויז”, פודקאסט המשחקים של יוגב סיטון וחבריו, חזר לאוויר. אתם יכולים למצוא אותם, בינתיים, בעמוד שלהם בפייסבוק, או ב- iCast. האזנה נעימה!
עוד קורבן למה שיאצי קורא "The Resident Evil school of sequel numbering". כבר איבדנו מזמן את GTA, גיטר הירו ועוד הרבה סדרות טובות. היום הוכרז Battlefield 3, והמחשבה הראשונה שלי כשראיתי את זה הייתה "רגע, לא היו כבר קצת יותר משני משחקים בסדרה?"
מבט מהיר בויקיפדיה העלה את הרשימה הבאה:
וזה עוד בלי לספור את BF 1943 (שהוא משחק XBLA/PSN), את BF Heroes שהוא קצת מנותק מהסדרה, וכמובן expansion packs למיניהן.
מה, נגמרו השמות המקוריים בעולם? או שהמשחק הזה כל כך גנרי שלא הצלחתם למצוא שום צירוף מילים ספציפי שמתאר אותו?
וואו. מאז Bioshock, שכבש את ליבי ב-2007, לא אהבתי אף משחק כפי שאהבתי את Mass Effect 2. סיימתי אותו אתמול, אחרי תקופה קלנדרית של חודש שלם, ונותרתי עם תחושה שאף משחק אחר לא הותיר בי מעולם: בא לי לשחק ב-DLC. וזה עוד משחק ארוך יחסית. משחקים אחרים באורך דומה (GTA 4, נגיד) השאירו אותי עם הלשון בחוץ. לעומת זאת, Mass Effect 2 הוא כמו תוכנית טלוויזיה מעולה, שגורמת לי לרצות לצפות רק בעוד פרק אחד. יחד עם זאת, אני חייב לומר שקצת הפריע לי שמבחינה עלילתית לא קורה הרבה בתוכנית הזאת. אולי כי זה הפרק האמצעי של הטרילוגיה והם בחרו להשקיע יותר בפיתוח דמויות, אבל לאורך רוב המשחק העלילה המרכזית לא זזה מילימטר.
אני לא הראשון [לינק עם ספוילרים] שמשווה את Mass Effect 2 לתוכנית טלוויזיה, שכן זה די מתבקש. המשחק מתמקד בכל דמות בנפרד, על ידי משימות הגיוס וה-Loyalty. כל משימה כזו היא כמו פרק בסדרה, כאשר מדי פעם הסדרה חוזרת לעלילה המרכזית, בדמות משימות הקשורות ל-Collectors. הדמויות נפלאות (חוץ מג’ייקוב המשעמם) ומשימות ה-Loyalty מצליחות לעבות את כל אחת מהן. אין ספק שבאף משחק אחר לא ביליתי כל כך הרבה זמן בשיחות לב אל לב עם חברים, ובטח שלא התעניינתי בהם כל כך. אח, מורדין הזה. זמר הוא לא יהיה, אבל בהחלט מגיע לו חיבוק.
הכתיבה היא באופן מובהק הדבר הכי טוב ב-Mass Effect 2, אבל הוא מצויין גם בתור משחק שיורים בו בדברים. סחתיין ל-Bioware שהצליחו להפוך את מערכת הלחימה המסורבלת והמעצבנת של המשחק הראשון למוצלחת ומהנה. אני שיחקתי בתור Vanguard, שיש לו את היכולת הכי כיפית לדעתי – להסתער על אויבים ממרחק רב ופשוט להתנגש בהם. חברי הצוות שלך באמת עוזרים לך במשחק הזה, והרבה יותר קל לשלוט בהם ולהשתמש בכוחות שלהם. ואין את רכב המאקו יותר. תודה לאל.
נראה שב-Bioware לקחו כל דבר שהיה דפוק במשחק הקודם והפכו אותו למעולה. חוץ מהמיני-גיימס המעצבנים של ההאקינג ומציאת משאבים. על זה הייתי מוותר בשמחה. אבל היי, עוד לא הומצא המשחק שלא היו לי טענות כלפיו, והמשימה האחרונה כל כך טובה שהייתי סולח ל-Bioware גם על טבילת מצות בדם נוצרי.
הממ, המשימה האחרונה. יהיו פה ספוילרים רציניים עכשיו.
בעוד שאני הצלחתי לסיים אותה עם כל חברי הצוות שלי מינוס ג’ייקוב, אותו שלחתי די בכוונה אל מותו, חבר שדיברתי איתו על המשחק איבד כמעט את כולם. מחקר קטן העלה שעבור כל שדרוג לספינה שלא קונים בזמן הפלישה לשטחי ה-Collectors חבר צוות אחד מת. אם בוחרים את האיש הלא מתאים למטלה כלשהי (הובלת צוות התקיפה השני, לדוגמא) הוא ימות. לחברי צוות שלא זכיתם בנאמנותם במהלך המשחק יש סיכוי די גבוה למות גם כן. בכלל, זה מרחץ דמים רציני שבו בזה אחר זה יכולים לצלול למותם כל אחד מהאנשים שלמדתם להכיר ולחבב במשך זמן רב למדי. ואם כולם מתים לכם? לא יהיה אף אחד שיתפוס לכם את היד כשתקפצו לעבר הנורמנדי ברגע האחרון, ואתם תקבלו סוף די עצוב.
שזה די מגניב, כשחושבים על זה. יוצרי המשחק מוכנים, בנונשלנטיות, להרוג לכם את כל הדמויות הראשיות. והיתרון של Mass Effect 2 על סדרות טלוויזיה, הוא שכאן אתם יכולים להציל אותן. זה גורם לסיום המשחק להיות אפי באמת, והלב שלי דפק חזק לכל אורכו.
[סוף ספוילרים]
איזה אושר זה שעושים משחקים כמו Mass Effect 2. הוא ריגש אותי, הצחיק אותי, הלהיב אותי. הוא הוכיח לי, שוב, שמשחקי מחשב הם פלטפורמת הבידור הטובה ביותר.