אתמול נגמרה תקופת המבחנים, בשעה טובה. בתזמון מושלם, אתמול אחה”צ יצא הדמו של Dragon Age 2. בתזמון קצת פחות טוב, אתמול בערב התשתית של בזק בינלאומי הפסיקה לעבוד, אחרי שהורדתי בערך רבע מקובץ ההתקנה. אז היום ארזתי תיק ונסעתי לתל אביב, העיר הגדולה שבה החיים פרועים והאינטרנט הוא 15Mbps של אינטרנט זהב.
הפעם הדמו ירד במלואו תוך 20 דקות (לעומת ה-17 שעות שכרום העריך אתמול בחיפה), ואחרי קצת התעסקות מיותרת עם DirectX (הערת שוליים: DirectX קיים כבר יותר מ-15 שנה, איך זה עדיין מצליח שוב ושוב לעשות בעיות בהתקנות של משחקים?) התחלתי לשחק. לפני שאני מתחיל לברבר על המשחק, אני רוצה להדגיש שאלה רק רשמים ראשונים מהדמו, ולא ביקורת אמיתית. כי, אתם יודעים, המשחק עוד לא יצא (המשחק המלא יוצא ב-8 במרץ).
אני ממש אהבתי את Dragon Age: Origins, אבל הדמו גורם לו להיראות כמו משחק מלפני 10+ שנים. Granted, דרגונאז’ הראשון די גרם לעצמו להיראות כמו משחק מלפני 10+ שנים – עם הגרפיקה המזעזעת שנראית כמו משהו שיצא קצת לפני דיאבלו 2, ותנועות הגוף של הדמויות שלא מסונכרנות עם הדיאלוגים – אבל המשחק החדש רק מקצין את התחושה הזו. הדבר הראשון שמאוד בולט הוא שהגרפיקה, בעוד שלא הייתי מגדיר אותה כ”מדהימה” או משהו כזה, לפחות נראית כמו משהו שנוצר בשנת 2010. העולם גם הרבה פחות מונוטוני והדמויות נראות הרבה הרבה יותר טוב.
הדבר השני שמאוד בולט הוא שבזמן cutscenes ודיאלוגים המשחק עושה loading כל כמה שניות. זה מאוד מעצבן, כי זה שובר את הזרימה של הדיאלוגים, וגורם למשחק להיראות כמו סרטון באינטרנט שצריך לעצור ל-buffering כל הזמן. מצד שני, הדיאלוגים עצמם הם בערך, בחישוב גס, פי מיליון יותר מוצלחים מאשר במשחק הראשון. אלה שבדמו, לפחות, היו מעניינים, תמציתיים, והרבה פחות מתישים. Bioware הכניסו לדרגונאז’ את מערכת הדיבור של Mass Effect, שבה מופיע תמצות בסיסי ולא המשפט המלא שהדמות הולכת להגיד, ועם תוספת נחמדה של אייקון שמסמל את הטון הכללי (למשל, מלאך בשביל ילד-טוב-ירושלים, מסכת ליצן בשביל טון מתבדח, וכו’). גם הבחירות עצמן הרבה יותר הגיוניות, ולא האפשרויות המקובלות של סופר-טוב, סופר-רע או סופר-ניטרלי.
עוד דבר שעבר שדרוג מסיבי הוא מערכת הקרבות: Dragon Age 2 מרגיש הרבה יותר כמו Action RPG, ומאוד מעודד גישה של לקפוץ לתוך הקרב ולהתחיל להרביץ. מצד שני, הוא מאפשר גם לעצור ולנסות התקפות יותר טקטיות ומאורגנות. ניסיתי את שתי הגישות, ושתיהן עובדות טוב, אם כי התחושה היא שגישת ה”הסתערות” מיועדת יותר לקונסולות בעוד שהגישה הטקטית היא בעיקר בשביל ה-PC. לא שזה רע – אם הם הצליחו ליצור שני ממשקים שונים שעובדים טוב, כל הכבוד, וטוב לדעת שזה יהיה שחיק גם על קונסולות (בניגוד ל-Origins, לפי הביקורות).
בכל מקרה, השדרוג האמיתי לדעתי הוא בצד של ה-rogue, שבמשחק הראשון היה כמו לוחם חלש ומעצבן, ובמשחק הזה מקבל חיים חדשים וסגנון קרב שהוא לדעתי אחד הכיפיים שיצא לי לראות ב-RPG: רץ, קופץ, מתחמק, משתגר מאחורי אויבים בשביל backstab, זורק פצצות, ובאופן כללי מהתל בשדה הקרב עם אקרובטיקה מרשימה ומאוד כיפית. גם הקלאסים האחרים קיבלו overhaul, אבל השינויים הרבה פחות משמעותיים.
יש עוד הרבה דברים שהדמו לא מראה, וכמובן שהוא מכיל רק שבריר מהעלילה; למעשה, אני לא ממליץ לשחק בדמו, כי אני אישית קיבלתי ממנו תחושה מאוד חזקה שהוא קצת selling the game short. אבל בינתיים נראה ש-Dragon Age 2 עושה את כל ההחלטות הנכונות: משפר את מה שחסר, מוריד את מה שמיותר ושומר על מה שטוב, והוא לחלוטין בדרך הנכונה להיות משחק השנה שלי ל-2011. לפחות עד שייצא Portal 2.