כמה עדכונים קצרצרים בנוגע לנוכחות של “גיימפאד” במקומות שהם לא “גיימפאד”:

• “גיימפאד” מגיע גם לטוויטר! אם יש לכם טוויטר, חפשו את @Gamepadcoil, או פשוט גלשו לכאן ולחצו על כפתור ה- Follow. זה ישמח אותנו מאוד. בתור התחלה, יעלו לחשבון הטוויטר שלנו אותם העדכונים שאנחנו מעלים לדף הפייסבוק שלנו (כלומר, כל הפוסטים שמתפרסמים פה בבלוג, ביחד עם כל מיני שטויות קטנות שאנחנו מוצאים לנכון לחלוק עמכם). כמו כן, בחשבון הטוויטר שלנו אנחנו הולכים לפרסם כל מיני עדכונים בנוגע לספריית המשחקים שלנו.
• חדי העין בוודאי שמו לב לכך, אבל אנחנו מתחילים בדף הפייסבוק שלנו פינה חדשה שנקראת “Sunday Morning Shuffle”. הרעיון: בכל יום ראשון בבוקר, נפרסם קטע מוזיקה כלשהו ממשחק מחשב או וידאו שחיבבנו במיוחד. נשמח אם גם תמליצו לנו בעצמכם על קטעים שאתם אוהבים וחושבים שכדאי שנפרסם, ואם באופן כללי – תספרו לנו מה דעתכם על הפינה הזאת.
• ולבסוף – לפני כמות זמן לא-מבוטלת ערכנו בדף הפייסבוק שלנו את סבב הקושיות השני של “גיימפאד”. זה לקח לנו יותר מדי זמן, אבל בסוף ביצענו את ההגרלה המיוחלת, ושלפנו מתוך הכובע הוירטואלי שלנו את תומר אליאש, שזוכה בקוד להורדה של Prince of Persia Classic עבור ה- Xbox Live Arcade (ותודה לטל אלון, שתרם את הקוד) אנחנו נפתח סבב קושיות שלישי ברגע שיהיה לנו פרס שלישי.

עברו קצת יותר מחודשיים מאז שכתבתי אוסף ביקורות על משחקי אנדרואיד. בתגובה לכתבה ההיא, וגם במהלך החודשיים שעברו מאז, קיבלתי המון המלצות, עצות וגם לא-מעט תגובות של “אם אתה רוצה לשחק על הסמארטפון שלך, למה לא קנית אייפון?”. מעבר לכך, ממש שניה אחרי שכתבתי את הפוסט ההוא, אמזון פתחו את חנות המשחקים שלהם, וברגע שהבנתי איך אפשר להוריד את המשחקים החינמיים שהם מציעים גם אם אתם לא גרים בארה”ב, נחשפתי ללא-מעט משחקים שאין סיכוי שהייתי נחשף אליהם בדרך אחרת.

אז נכון, תכננתי במקור לפרסם על כל משחק אנדרואיד ראוי שאני משחק בו פוסט ביקורת בפני עצמו, אבל מהר מאוד גיליתי שעל רובם אין לי יותר מדי מה להגיד. ולכן, אני גאה להציג בפניכם את אסופת ביקורות משחקי האנדרואיד השנייה, והבהחלט-לא-אחרונה.

Words with Friends: משחק שהגעתי אליו בעזרת ההמלצה של יוגב סיטון, מה”פאנבויז פודקאסט”. ת’כלס, זה שבץ-נא (אבל באנגלית, אז טכנית, צריך לקרוא לזה Scrabble). המשחק הזה מאפשר לכם לנהל כמה משחקים כאלה בו-זמנית (כל אחד מהם נגד שחקן אחד בלבד), ומאפשר למשחקים להמתח על פני כמה ימים, כשבכל פעם שתורכם מגיע באחד מהמשחקים שאתם מנהלים, הוא מודיע לכם על זה ב- Notifications של האנדרואיד. החלק הטוב הוא שהמשחק הזה זמין גם עבור האייפון והאייפד, ומאפשר לכם לשחק נגד יריבים שאין להם אנדרואיד. החלק הפחות-טוב הוא שגרסת האנדרואיד נחותה מבחינה טכנית מגרסת האייפון. אבל כך או כך, זה כיף. ואם אתם מורידים אותו, תרגישו חופשי להתחיל נגדי משחק (הכינוי של idan315). רק תגידו שמצאתם אותי דרך “גיימפאד”, בסדר? מחיר: חינמי, אבל עם פרסומות מעצבנות.

Angry Birds Rio: תהרגו אותי, אני עדיין לא מבין מה כל כך טוב במשחק הזה. Rio מוסיף כל מיני רעיונות חדשים על פני שני משחקי ה- Angry Birds הקודמים, אבל עדיין, אין דרך עדינה לנסח את זה, משעמם לי את התחת.

Gem Miner: משחק שהמליצו לי עליו במסגרת התגובות לפוסט הקודם, וממש תפס אותי. הוא מזכיר את Diggers המיתולוגי (שלמיטב הבנתי, נחשב למשחק די זניח בעולם, אבל בארץ היה פופולרי למדי): אתם משחקים בו גמד קטן שצריך לחפור יהלומים מתוך מכרה, ולמכור אותם על מנת לשדרג את הציוד שלו, ולאפשר לו להגיע עמוק יותר לתוך המכרה, ואז למצוא יהלומים יקרים יותר. זה נחמד, ממכר, ומסוכן ממש לבעלי תסמונת OCD. מחיר: 2$, אבל אתם יכולים גם להוריד גרסה חינמית, שמכילה רק רמת קושי אחת.

Chuzzle: הדבר העיקרי שחסר לי על האנדרואיד הוא המשחקים של Popcap. כך שברגע ש- Popcap הכריזו על השחרור של Chuzzle לחנות האפליקציות של אמזון, רצתי להוריד אותו. לרוע המזל, Chuzzle הוא עדיין לא Plants vs. Zombies, Zuma או Peggle. הוא משחק “Match-3” קטן וחמוד, עם מוזיקה מחזורית מדי, שלא ממש הצליח לתפוס אותי יותר מדי. מבחינה טכנית, עבודת ההמרה שנעשתה כאן היא הרבה יותר מוצלחת מהבזיון שהיה הגרסה האנדרואידית של Bejeweled 2, אבל מבחינת כמות ההנאה שהפקתי ממנו, הוא לא היה מרשים במיוחד. מחיר: 3$. ואם אתם לא רוצים להתמודד עם הבלגן שדרוש כדי להוריד אפליקציות בתשלום מהחנות של אמזון, שמעתי שהוא יגיע גם ל- Android Market בקרוב.

Death Worm: ב- Death Worm אתם משחקים תולעת ענקית שאוכלת אנשים. זה הכל. אם אני צריך להתאמץ יותר כדי למכור לכם את הקונספט הזה, משהו אצלכם לא בסדר. בין השאר, תצטרכו לקפוץ מתוך הקרקע כדי להתמודד עם חיילים, טנקים ומסוקים שינסו לחסל אתכם, תשדרגו את התולעת שלכם ממסך למסך (למשל, תהפכו אותה ליותר חסינה לנזק, או למהירה יותר), ותוכלו להשתמש בכל מיני יכולות מיוחדות כמו האצה לכמות מוגבלת של זמן או ירי של כדורי אש בשביל להתגבר על מצבים בעייתיים במיוחד. מחיר: 3$, ושווה כל אגורה.

The Impossible Game: אם אתם מאזינים לגיימפוד (ואם לא – למה לא, באמת?) אולי אתם זוכרים שלפני כמה חודשים דיברתי על Super Meat Boy, ועל כך שהוא משחק מצוין – עבור אנשים שהם לא אני. משחקי פלטפורמה מהירים שדורשים דיוק מטורף ואימון כמעט אובססיבי לא ממש עושים לי את זה. אבל מצד שני, את The Impossible Game אני לא יכול לעזוב. מדובר במשחק פלטפורמה שבו אתם מתקדמים בקצב קבוע קדימה, וצריכים להקיש על המסך כדי לקפוץ. בעזרת האינטרקציה המינימלית הזאת אתם צריכים להנחות ריבוע כתום לאורך מסלול עמוס-מכשולים ולא-סלחני ברמות סאדיסטיות. והסיבה לכך שזה כל כך ממכר? המוזיקה. פשוט, אבל נכון. אני הולך לדבר עליו בטח עוד קצת בפרק הקרוב של “גיימפוד”, אבל כדאי שתדעו שהוא מומלץ בטירוף. מחיר: דולר אחד עבור המשחק הבסיסי (שכולל שני שלבים, בסך הכל, אבל יסחוט מכם שעות ארוכות של משחק), ועוד דולר עבור חבילה שכוללת שני שלבים נוספים. אם אתם רוצים להתנסות בטעימה ממש קצרה ממנו, אתם יכולים לעשות את זה כאן.

אם קראתם את חלק א’ של הביקורת, אתם בוודאי יודעים את הדברים העיקריים שאתם צריכים לדעת. אם אני שופט רק את חווית המשחק לשחקן יחיד, Portal 2 הוא משחק ענק. גם בפרספקטיבה של חודש מאוחר יותר (ואחרי שסיימתי אותו פעם נוספת), אני עדיין חושב שמדובר באחד המשחקים הטובים ביותר של השנים האחרונות. אבל יש אנשים שהטיחו בו ביקורת אחת שאני לא ממש יכול להגיד שהיא לא נכונה: הם טוענים שהוא לא קשה מספיק.

ובכן, אני מקווה מאוד שהאנשים האלה לא חיכו לחלק ב’ של הביקורת לפני שהם ניסו בעצמם את ה- Co-op.

במשחק ה- Co-op של פורטל 2 אתם (ואחד מחבריכם הטובים יותר או פחות) משחקים זוג רובוטים, שנדרשים לבצע שורה של מבחנים שנוצרו עבורכם ע”י GLaDOS, ה- AI הפסיבית-אגרסיבית שכולם אוהבים לשנוא. לצורך המבחנים האלה, יעמוד לרשות כל אחד מכם רובה פורטלים משלו, מה שמאפשר לכם למקם 4 פורטלים שונים ברחבי השלב.

כמות החידות החדשות והמעניינות שהדבר הזה יוצר היא בלתי-נתפסת. מחידות פשוטות של העמדה (מכל מקום כל אחד יכול לירות פורטלים רק למקומות מסוימים, ולכן שני השחקנים צריכים לעמוד בנקודות ספציפיות בשביל לירות את 4 הפורטלים שיאפשרו להם לעבור את השלב), דרך העברות מומנטום מתוחכמות במסלול לא-שגרתי, ועד למצבים מופרעים לגמרי (למשל, שחקן אחד צריך לנווט בעזרת הפורטלים שלו בתוך מבוך, בשעה שהשחקן השני צריך לשנות את מבנה המבוך באמצעות לחיצה על כפתורים מבחוץ).

המשמעות העיקרית של זה היא שהמשחק השיתופי הרבה יותר קשה מהמשחק לשחקן היחיד. מפתחי המשחק חשבו, ובצדק, שעצם העובדה ששני שחקנים יושבים ביחד על חידה מסויימת ומדברים על דרכים אפשריות לפתור אותה תסייע להם להגיע לפתרון יותר מהר, ולכן אפשר להקשות עליהם יותר. את התוצאה רואים די מהר במצב המשחק השיתופי. למרות שהוא יותר קצר (בערך 4-5 שעות) מהמשחק לשחקן יחיד, היו בו הרבה יותר נקודות שפשוט נתקענו בהן למשך כמות זמן לא-מבוטלת.

למרות רמת הקושי הגבוהה יותר, המשחק השיתופי כמעט לא מתסכל אף פעם. אולי זה רק בגלל שאשתי היא שותף מוצלח במיוחד לביצוע מבדקים המסתמכים על רובי-פורטלים, אבל יש משהו במבנה של השלבים ובאתגרים שהם מציבים מולכם שמעודד חילופי רעיונות והסתכלות על בעיות מכמה זוויות, והופך את השלבים למאתגרים בלי להיות מתסכלים. הממשק של המשחק השיתופי הופך את תהליך חילופי הרעיונות להרבה יותר פשוט וקל: כל שחקן יכול “לסמן” אזורים מסוימים במסך, (וכך למשוך אליהם את תשומת הלב של השחקן השני), להתחיל ספירה לאחור (כדי לעזור בתזמון פעולות רגישות במיוחד), או פשוט לראות מה השחקן השני רואה עכשיו מנקודת המבט שלו. כל הפיצ’רים האלה לא בדיוק מחליפים את מקומה של השיחה הקולית הישנה והטובה, אבל הם בהחלט הופכים אותה ליותר קלה לניהול.

אבל משהו הוקרב בכל החוויה הנהדרת הזו של המשחק השיתופי. והמשהו הזה הוא העלילה. זה לא שציפיתי שלמצב המשחק השיתופי תהיה עלילה שתשתווה לגאונות שהיא מצב המשחק לשחקן יחיד של פורטל 2, אבל כן ציפיתי למשהו שמגרד את מצב המשחק הזה קצת מבחינת איכות הכתיבה והמבנה העלילתי הכולל. המצב, בפועל, רחוק משם מאוד. המצב השיתופי בפורטל 2 מכיל עלילה מבולבלת, לא-מעניינת, ועם כל מיני חצאי רעיונות שחלקם נזנחים באמצע לפני שהם הובילו למשהו מעניין, או גרוע מכך, מסתיימים בצורה מאכזבת ומסורבלת במיוחד. פה ושם יש כמה משפטים מצחיקים שנאמרים ע”י GLaDOS, וגם ההתנהגות של שני השחקנים עצמם עלולה ליצור כמה סיטואציות משעשעות, אבל בזה זה מסתכם, פחות או יותר.

זה הופך את המשחק לשחקן יחיד והמשחק השיתופי לשתי חוויות שונות לחלוטין זו מזו. המשחק לשחקן היחיד הוא עם רכיב עלילתי חזק במיוחד, המון אירועים סינמטיים ומרשימים, וחידות יחסית קלילות ומהירות לפתרון. המשחק השיתופי הוא עם חידות מדהימות, כשחלק מהן קשות במיוחד, אבל עם רכיב עלילתי מאכזב. לא ברור לי למה שני הדברים האלה חייבים לבוא אחד על חשבון השני. לדעתי, יש כאן החלטה בעייתית במיוחד של Valve, ואני מקווה שלפחות במשחקים הבאים שלהם הם יעשו קצת חושבים על הנקודה הזו, ואולי יפסיקו לדלל כל כך את הרכיב העלילתי במשחקים מרובי-המשתתפים שלהם.

אבל כל זה לא יותר מדי מפריע. כמו שאמרתי כבר בחלק א’ של הביקורת, מצב המשחק לשחקן יחיד הוא מספיק, בעיני, בשביל להמליץ לכל מי שאני מכיר לקנות את המשחק, ועכשיו. מצב המשחק השיתופי הוא עוד דובדבן שהתווסף על העוגה המוצלחת במיוחד שהיא פורטל 2. הוא משלים את המשחק בכמה אזורים בהם הוא היה עלול להיות חלש במיוחד, והוא עושה את זה טוב.

[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod020-20.5.2011.mp3|titles=Episode 20: Today, Yesterday]

להורדה

לאחר שההתרגשות מפורטל 2 דעכה מעט, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לחזור ולדבר על משחקים ישנים ששיחקנו בהם רק עכשיו. אה, ושמענו שה- PSN חזר, או משהו.

1:20 – אבישי יוצא בתחינה נרגשת – האם יש מישהו שרוצה לקנות ביחד איתו את פורטל 2?

1:50 – אבישי שיחק ב- Magicka (שדיברנו עליו כבר בפרק 15) וב- Deathspank. והוא מדבר לא-מעט על שניהם.

13:40 – עופר שיחק ב- Fallout 3, אבל אין לו משהו חדש להגיד עליו.

15:30 – יש לו קצת יותר דברים להגיד על The Witcher. הראשון, לא זה שיצא ממש לא מזמן.

25:40 – דקל התקין מחדש את ה- Xbox שלו, לאחר מעבר הדירה האחרון שלו, וניצל את ההזדמנות בשביל להשלים כל מיני משחקים…

26:20 – כמו Split/Second.

32:20 – חוץ מזה, הוא גם שיחק מעט עם גיטרת ה- Fender Squier Stratocaster של רוק בנד 3. יצאנו מעט מאוכזבים מהסיפור הזה.

37:20 – זיירמן שיחק בשבועיים האחרונים לא-מעט ב- Words with Friends על האנדרואיד שלו. אבל אתם יכולים למצוא אותו גם על האייפון. או בפייסבוק.

40:20 – יוביסופט הודיעו שהם הולכים להפיק סרטים לפי Ghost Recon, Splinter Cell ו- Assassin's Creed. נקווה לטוב?

41:00 – ה- PSN חזרה! היינו מאוד מתרגשים, אם היה לנו פלייסטיישן. מה שלא ידענו, בזמן שהקלטנו את הפרק, זה שאתר שינוי הסיסמה של סוני נפרץ גם הוא. לא נעים בכלל.

44:40 – ה- DRM של Capcom מנע מאנשים לשחק בחלק מהמשחקים שלהם בזמן שה- PSN לא היתה פעילה. גם כשהם ניסו לשחק במשחקים לשחקן יחיד. ו- Capcom לא מבינים מה הם עשו לא בסדר.

47:10 – להבדיל, ל- The Witcher 2 אין DRM. או הגנות מבוססות-מיקום.

48:30 – גם האתר של Deus Ex 3 נפרץ. זה לא נעים בכלל, אבל זה נותן לנו תירוץ לדבר קצת על Deus Ex 3.

49:50 – אבל לפני שאנחנו מדברים על זה, אנחנו מדברים קצת על זה שבקרוב יהיה אפשר לשלם על דברים ב- Xbox Live בעזרת PayPal.

52:00 – ועכשיו אנחנו עוברים לדבר על Deus Ex 3, בעקבות האזנה לכל מיני פודקאסטים שעסקו בו.

58:40 – ואנחנו מסיימים – כרגיל: הנה הלינק לדף שלנו ב- iCast, והנה הלינק לדף הפייסבוק שלנו. בואו לבקר.

עדכון (22/5/2013, וכנראה שאחרון): דניאל דר יידע אותנו ש- Amazon פתחו את החנות האנדרואידית שלהם לכמעט 200 מדינות שאינן ארה"ב, כך שאתם לא  צריכים לעשות יותר אף אחד מהטריקים שמתוארים בפוסט הזה בשביל לקנות דרכם משחקים. פשוט תכנסו לחנות עם היוזר שלכם, וכרטיס האשראי הרגיל שלכם, ותהנו!

לפני כחודשיים, במהלך שהדרך היחידה לתאר אותו היא בתור אצבע משולשת ענקית ל- Google, פתחה הענקית Amazon חנות אפליקציות משלה לפלטפורמת האנדרואיד, ובכך פתחה אפיק לקניית אפליקציות שלא עובר דרך Google, ומעביר את התמלוגים מהרכישה ל- Amazon. בכך, היא ניצלה את המדיניות הפתוחה של Google כנגדה – ופתחה לעצמה פתח לקצירת הרים של מזומנים בעתיד.

לא שיש לי בעיה עם זה. אני שמח לתת כסף לחברות מסחריות כשזה מגיע להן, אפילו אם זה מגיע על חשבונה של חברה מסחרית אחרת. אבל ה- Amazon Appstore היא תוכנה מסורבלת, מעצבנת, עם כל מיני מגבלות טפשיות (אי אפשר להוריד קובץ של יותר מ- 20 מגה שלא דרך חיבור Wi-fi? אפילו במחירים היקרים של התקשורת הסלולרית בארץ זה מעורר גיחוך) והגרוע מכל – לא מאפשרת קנייה של אפליקציות אם אתם נמצאים מחוץ לגבולות ארה”ב. לא, אפילו לא את האפליקציות החינמיות שהיא מציעה, ובטח לא את אלה שהיא מציעה במסגרת “האפליקציה החינמית היומית” שלה.

מילא. אני רגיל כבר ליחס מזלזל כזה של חברות אמריקאיות בלקוחות שנמצאים מחוץ לארה”ב. אחרי הכל, עד לא מזמן היה לי אקס-בוקס. אז לא הורדתי את הגרסה מחוסרת-הפרסומות של Angry Birds Rio, ושילמתי 2$ למפתחים של Gem Miner. לא ביג דיל.

אבל כש- PopCap סוף כל סוף מביאים לאנדרואיד את המשחק האגדי שלהם, Plants vs. Zombies, ומתכננים לעשות את זהרק דרך ה- Amazon Appstore, שלא נותנת לי לקנות ממנה כלום, זה קצת מעצבן.

אז אם יש לכם אנדרואיד, כך תוכלו לרמות את המערכת (ותודה לפורומים של MoDaCo):

1. צרו חשבון ב- Amazon

כל זה בהנחה שעדיין אין לכם אחד. אם יש לכם אחד כזה, אתם יכולים להשתמש בו. לא צריך ליצור אחד מיוחד. אם לא, ובכן, זה לא כל כך קשה לעשות את זה.

2. הגדירו כתובת אמריקאית ל”רכישות בלחיצה אחת” בחשבון שלכם

בשביל לעשות את זה, לחצו על “Your Account” שנמצא בפינה הימנית עליונה באתר, ואז בחרו את האפשרות “1-Click Settings” ברשימה שתפתח. לאחר מכן, לחצו על Enter a new address, והקלידו כתובת לגיטימית כלשהי בארה”ב. למשל, הכתובת למשלוח מכתבי מעריצים לליידי גאגא. זה לא באמת חשוב.

3. הגדירו כרטיס אשראי אמריקאי לחשבון שלכם

כעת, לאחר שתחזרו למסך ה- 1-Click Settings, חפשו את הכתובת שהקלדתם כרגע ברשימת הכתובות, ולחצו Edit מתחת לכיתוב “Payment method” שמופיע לידה. כאן יש לכם שתי ברירות: אם אתם רוצים להסתפק פשוט ב”קנייה” של האפליקציות החינמיות מהחנות של Amazon, אתם לא צריכים להתאמץ יותר מדי. פשוט השתמשו באחד ממספרי ה”ניסוי” של כרטיסי אשראי שמפורסמים ע”י PayPal. אתם לא יכולים לחייב את “כרטיסי האשראי” האלה בכסף, אבל הם כן יאשרו לכם כל “עסקה” חינמית שתעשו באמצעותם, כל עוד תאריך התפוגה שאתם מקלידים עבורם עוד לא עבר. בחרו להפוך את כרטיס האשראי הזה לברירת המחדל שלכם ברכישות בלחיצה אחת.

עדכון (28/12/2011): נראה שבעקבות עדכון שנעשה לאחרונה בחנות האפליקציות של אמזון, רבים ממספרי הניסוי של כרטיסי האשראי ברשימה הפסיקו לעבוד. אבל מספרי הניסוי של "אמריקן אקספרס" עדיין עובדים, ככל הנראה.

אם אתם רוצים להיות מסוגלים לקנות אפליקציות שעולות כסף, אתם יכולים להעזר באתרים כמו USUnlocked, שיתנו לכם “כרטיס אשראי” משולם מראש, וכתובת חיוב לגיטימית. לא ניסיתי את זה, אז אני לא יודע בדיוק איך זה עובד, אבל החבר’ה מ- MoDaCo טוענים שזה עובד די טוב.

4. הדליקו את האפשרות של רכישות בלחיצה אחת

לאחר שתוחזרו לתפריט הראשי של רכישות בלחיצה אחת, יהיה לכם בצד ימין כפתור שכתוב עליו “Turn on 1-Click”. לחצו עליו.

5. הורידו את חנות האפליקציות של אמזון למכשיר הסלולרי שלכם

אם עדיין אין לכם אותה מותקנת, אתם יכולים לעשות את זה באמצעות אימייל שיישלח אליכם מאמזון.

6. קנו את האפליקציה שאתם חפצים בה

אם ביצעתם את כל ההגדרות נכון עד עכשיו, זה אמור לעבוד.

(עריכה: בשביל להבהיר – קנו את האפליקציה דרך החנות הסלולרית של אמזון. הטריק שמתואר פה לא יעבוד אם תנסו לקנות באתר האינטרנט ה"רגיל").

אם תספיקו לעשות את זה מספיק מהר, תוכלו להוריד היום משחק אחר של PopCap, בשם Chuzzle, לטלפון הנייד שלכם. עד סוף החודש, צפוי להגיע ה- Plants vs. Zombies המדובר לחנות של Amazon. ואז יהיה שמח.

בפעם הבאה: איך לעקוף את ההגבלות האזוריות המעצבנות של Xbox Live בעזרת VPN וקצת סבלנות. אבל יש לי מיליון פוסטים אחרים שאני צריך למצוא זמן לכתוב קודם. אה, ועדיין אין לי Xbox.

הנה כמה מההכרזות שצצו בשבועות האחרונים מכל מיני מקורות ב-EA וב-BioWare:

• ב-Mass Effect 3 יהיו RPG elements יותר מתוחכמים ו-skill trees מורחבים. כמו כן, ב-Mass Effect 3 לא יהיו "משחקי מספרים חסרי משמעות", והקרבות יהיו הרבה יותר פשוטים ומכוונים לקהל הרחב.
• EA "מאוד מאמינים בסדרה", ולכן הם משנים אותה כך שתתאים לקהל רחב יותר. כן, אלה שני ציטוטים סותרים מאותו משפט. עוד ציטוט מעניין מאותו מאמר: הפיצ'רים החדשים מכניסים את המשחק החדש לז'אנר של "shooter-meets-RPG". בניגוד למה שזה היה עד עכשיו, שזה, לא יודע, "some-kind-of-shooter-RPG-thingy"?
• ב-Mass Effect 3 לא יהיו שום אופציות חדשות לרומנטיקה, רק הדמויות שהיו במשחקים הקודמים. בנוסף, ב-Mass Effect 3 תהיה אופציה לקשר בין-גברים, שלא הייתה במשחקים הקודמים.

ניחוש שלי? אפילו האנשים בתוך EA לא יודעים מה יהיה ב-Mass Effect 3, והם סתם ממציאים כדי להישמע חשובים. או שיש צוות מאוד מצומצם של שותפי סוד, והם בכוונה מספרים שטויות אקראיות לכל שאר האנשים בחברה כדי שלא יחשפו אותם.

כנראה שהכריזו על שבוע שעבר כ"שבוע הטריילרים העולמי", כי אני לא זוכר שראיתי ריכוז כזה של טריילרים חדשים אי פעם. יש פה הכל: משחקים חדשים, משחקי המשך, DLC למשחקים קיימים; קטעי CGI קצרצרים וסרטוני in-game מלאים; טיזרים ראשוניים ומשחקים שיוצאים השבוע. אז הנה הם, בליווי תיאור קצרצר לכל אחד.

---

Assassin's Creed: Revelations – הטיזר הזה הוא בעצם מלפני שבועיים, אבל בקטנה. המשחק הרביעי בסדרה אמור לצאת בנובמבר, ועדיין יהיה עם אציו אבל הפעם לא באיטליה אלא בקונסטנטינופול. הוא אמור להכיל מצב מולטיפלייר משופר, ולסיים בשעה טובה את הסיפור של אציו. פורסמו 5 טיזרים, כולם חסרי משמעות בדיוק באותה מידה, אז הנה אחד אקראי מביניהם:

---

Hitman Absolution – המשחק החמישי בסדרה טוען שהוא נותן פרספקטיבה קצת שונה על העולם של Hitman דרך סיפור יותר אישי של Agent 47. הברקוד בסוף הטיזר, למי שתוהה, אומר "110706", כלומר התאריך של E3.

---

Modern Warfare 3 – הוכרז בשבוע שעבר, ומגיע יחד עם ארבעה טיזרים שונים עבור ארבע מדינות שונות (ארה"ב, אנגליה, צרפת, גרמניה). Kotaku חשפו הרבה פרטים על המשחק, שמתוכנן לצאת ב-8 בנובמבר, ויתרחש בהרבה ערים ברחבי העולם. גם כאן, כמו ב-AC: Revelation, כל הטיזרים חסרי אינפורמציה באותה מידה, אז קחו אחד אקראי.

---

Dark Souls – "המשך רוחני" ל-Demon's Souls (שהוא בעצמו "המשך רוחני" לסדרת King's Field, לפי ויקיפדיה). המשחק מתוכנן לצאת (מחוץ ליפן) באוקטובר.

---

Diablo III – הגיהנום מתחיל להתחמם קצת, אחרי שהוכרז שהבטא תיפתח ביולי. בינתיים יצא טריילר שמראה את ה-sidekicks שאפשר לגייס במשחק.

---

Honest Hearts – ה-DLC הראשון (מתוך שלושה שמתוכננים לחודשים הקרובים) ל- Fallout: New Vegas יוצא עוד יומיים לכל הפלטפורמות. הטריילר לא אומר יותר מדי, בתקווה ה-DLC לא יהיה מלא באגים.

---

LA Noire – המשחק החדש של Rockstar יוצא גם הוא עוד יומיים, וכבר אמרתי עליו בערך כל מה שיש להגיד, אז הנה הטריילר הרשמי:

---

The Witcher 2: Assassin Of Kings – ההמשך למשחק התפקידים המוזר-אך-מעניין של CD Projekt עוד לא יצא וכבר קיבל אינסוף שבחים וביקורות אוהדות מכל כיוון. המשחק יוצא – ניחשתם נכון – עוד יומיים. אם אתם רוצים לשמוע מה דעתי על The Witcher הראשון, תוכלו להקשיב לפודקאסט הקרוב. בכל מקרה, טריילר.

---

אוקיי, ועכשיו ברצינות: מה לעזאזל קורה ב-17.5 שכל המשחקים החליטו לצאת בתאריך הזה?

אז שיחקתי בפורטל 2. נכון, זיירמן כבר כתב ביקורת, ודיברנו עליו איזה 40 דקות בפודקאסט, אבל הפוסט הזה לא מוקדש למשחק עצמו אלא לדבר אחד ספציפי שהציק לי: השמירות. הן מתנהגות מאוד מוזר. יש כפתור quicksave, אבל הוא לא באמת עושה quicksave אלא שמירה רגילה (מה שמעלה את התהייה למה קיימת האופציה הנפרדת לשמירה שאינה quick), וכל שמירה תופסת slot נפרד, וזה סתם גורם להמון שמירות מיותרות לחלוטין. זה מוזר, אבל נו, זה משחק פאזלים, השמירות הן לא דבר נורא קריטי שם, וגם אפשר להתחיל מתחילת פרק מסוים מתי שרוצים. עדיין, זה גרם לי לתהות.

אתמול התחלתי את The Witcher. שמעתי עליו הרבה דברים טובים והרבה דברים רעים, אבל גם שמעתי שאת רוב הדברים הרעים תיקנו ב-Witcher 2 (שיוצא בשבוע הבא, בצירוף מקרים לחלוטין לא מכוון, נשבע), והחלטתי לנסות את המקור (ב-$5 בסטים, כמובן) כדי להחליט אם שווה לקנות את משחק ההמשך.

The Witcher הוא משחק תפקידים. יש לו הרבה מוזרויות, אבל גם הרבה רעיונות מעניינים, ובסופו של דבר הוא משחק תפקידים קלאסי לא רע. זה בפרט אומר שיש הרבה החלטות חשובות, הרבה דברים שיכולים להשתבש, והרבה תוצאות לדברים שעושים. יש לו גם את מנגנון השמירות הכי מעצבן שיצא לי להיתקל בו מאז ה-save points של פיינל פנטסי.

קודם כל, יש את השמירות הרגילות. אי אפשר לתת להן שם, או איזשהו תיוג מיוחד, אז אין באמת דרך לזהות שמירות קריטיות שתרצו אולי לחזור אליהן. זה כשלעצמו לא היה מאוד מפריע, אם ה-quicksave לא היה דופק את הכל.

בתור התחלה, ה-quicksave אינו מהיר. הוא לוקח כמה שניות, ועובר למסך אחר תוך כדי, מה שגורם לו להרגיש אקסטרה-איטי וגם קוטע את הזרימה של המשחק. בנוסף, הוא גם יוצר שמירה חדשה כל פעם. עכשיו, אולי זה רק אני וה-OCD שלי, אבל אני רגיל לשמור כל הזמן. גם כשאני עובד וגם כשאני משחק. אני כותב משפט – שומר. הורג קבוצה של אויבים – שומר. ככה אם אני עושה טעות קטלנית, אני לא צריך להתחיל את כל הקווסט/איזור/מסמך מההתחלה, ומצד שני אם אני מגלה שפספסתי משהו קריטי בתחילת האיזור אני יכול בקלות למצוא את השמירה המתאימה, וזה עובד מצוין בכל משחק ששיחקתי עד היום.

The Witcher, לעומת זאת, הוא זונת שמירות. אם הוא היה בצבא, הוא היה ש"ג. אבל הוא הוציא גימלים, ואני נדפק במקומו. אז יוצא שיש לי עשרות שמירות בכל איזור, ואם במקרה אני צריך למצוא אחת ספציפית הדרך היחידה לעשות את זה היא חיפוש בינארי, כשכל בדיקה דורשת טעינה מלאה. בפעם האחת שזה קרה לי, לקח לי בערך 10 דקות למצוא את השמירה הנכונה. ואם זה לא מספיק, כל שמירה גם תופסת 10+ מגה, אז אחרי 4 שעות משחק כבר יש לי כמעט ג'יגה של שמירות, שבערך 95% מהן הן לא סתם לא נחוצות, אלא ממש מזיקות.

בשביל מה זה טוב? אף אחד לא צריך שיהיו לו 5 שמירות לדקה. שמירה בכל נקודה קריטית + שמירה מהירה אחת מהשניות האחרונות זה מודל מצוין, שעבד טוב מאוד בעשרות משחקים עד היום. quicksave היא לא טכנולוגיה חדשה ומהפכנית. זה לא קונספט מסובך. זה הכי פשוט בעולם: לוחצים F5 כדי לשמור, F9 כדי לטעון. זהו, סיימנו. (ואם אנחנו כבר בנושא, מה הקטע של משחקים בזמן האחרון עם להזיז את quicksave ל-F6? מה, אתם ברוגז עם F5? זה כמו שפתאום יחליטו שהחצים צריכים להיות esdf במקום wasd)

ואז בא The Witcher ומנחית את מכת הסיום: ה-autosave. השמירה האוטומטית עובדת כשעוברים בין איזורים שונים, אבל רק לפעמים. עוד לא הצלחתי לפענח לפי איזה אלגוריתם המשחק מחליט איפה לשמור ואיפה לא, אבל באחת משתי הפעמים שחזרתי אחורה ל-autosave, קלטתי להפתעתי שחזרתי יותר אחורה ממה שהתכוונתי…

אני יודע שאלה תלונות קטנוניות אפילו יחסית לסטנדרטים שלי, אבל לעזאזל, אנחנו לא מדברים פה על הפצה דיגיטלית או Achievements או אפילו DirectX. אנחנו מדברים על פאקינג שמירות. יש פה קוראים בבלוג שיותר צעירים מהקונספט של שמירות במשחקים. אפילו quicksave זה משהו שאני זוכר כבר ב-Might & Magic VI, לפני 13 שנה, ובטח היה קיים עוד לפני זה. אני רוצה לקרוא ל- CD Projekt חבורה של חובבנים מפגרים, אבל כאמור גם Valve חטאו בעניין הזה, וחוץ מזה CD Projekt אחראיים ל-GOG.com, אז מפגרים או חובבנים הם בטוח לא. אז מה השתבש פה? לא יודע. אולי מישהו לא הצליח למצוא את השמירה הנכונה.