Faith (כריסטינה ווינטרברן) מהבלוג The Girl Gamer פרסמה פוסט שאת הקונספט שלו אני פשוט חייב להעתיק (היא, בתורה, העתיקה את הקונספט מ- BBPS.com). הרעיון: להציג לעולם את "חבילת הבושה" שלי המשחקים שהגיעו לבעלותי, ומעולם לא שיחקתי בהם (או ששיחקתי בהם מעט מאוד). אז קבלו אותה – חבילת הבושה שלי:

הנה הפירוט:

• Baldur's Gate – כל הסדרה: יש לי גם עותק של Baldur's Gate המקורי, וגם חבילה שכוללת את שני משחקי הסדרה עם חבילות ההרחבה שלהן. באף אחד לא נגעתי כמעט בכלל. שיחקתי קצת במשחק הראשון, אבל ממש לא בסדר גודל רציני. אבל היי, לפחות סיימתי את Planescape: Torment.
• Oblivion: שיחקתי בחמש הדקות הראשונות שלו כשרציתי לבדוק את המחשב החדש שלי. וזהו.
• Company of Heroes: Opposing Fronts: חבילת הרחבה לאחד ממשחקי האסטרטגיה האהובים עלי ביותר בכל הזמנים. התקנתי אותה, אבל לא נגעתי בה.
• Hostile Waters: המשחק ששיחקתי בו הכי הרבה מתוך הערימה הזאת – אבל לא הגעתי מספיק רחוק. וזה חבל, כי מהמעט שהתרשמתי – מדובר במשחק מדהים.
• Hidden & Dangerous: אני כבר לא זוכר מי הביא לי את המשחק הזה, אבל אני מצטער – זה היה מעשה קצת מבוזבז. חבל. תמיד הייתי סקרן לגביו.
• Vampire: the Masquerade – Bloodlines: האקסית שלי קנתה את המשחק מתוך מחשבה שהיא תשחק בו. הלפטופ שלה לא הצליח לסחוב אותו, אז העותק של המשחק התגלגל אליי. חבל. למרות הסקרנות – אפילו לא התקנתי אותו על המחשב.

מה הרשימה שלכם? מה המשחקים שנמצאים בהישג ידכם, אבל אתם מצטערים על כך שאף פעם לא הזדמן לכם לשחק בהם?

ל- Sierra תמיד היה מעמד של כבוד בקרב חובבי הקווסטים ברחבי העולם. אני אף פעם לא הייתי שותף לכבוד הזה. בשעה שמרבית האנשים שדיברתי איתם נסחפו על ענני הנוסטלגיה עם חיוך קל ומבט מזוגג בעיניים ברגע ששמה של רוברטה וויליאמס נזרק לחלל האוויר, אני פצחתי במרמור קל על כך שההישגים העיקריים של הבחורה היו טכנולוגיים בלבד – בדיוק מה שבסופו של דבר הרג את הז'אנר, ובדיוק מה שחובבי הקווסטים של פעם מסרבים להתרגש ממנו היום.

חוסר ההתרגשות שלי לא חל רק לגבי המשחקים של רוברטה וויליאמס. בלארי שיחקתי בעיקר כי הייתי ילד קטן שרצה לראות ציצים. מרבית ה- Space Quest-ים לא היו הרבה יותר מ"נחמדים". את רוב משחקי ה- Police Quest הצלחתי לפספס.

אבל היו כמה משחקים של Sierra שבכל זאת עשו לי את זה. Gabriel Knight עדיין מסומן אצלי בתוך אחד הקווסטים המבריקים ביותר ששיחקתי בהם, אבל עליו כבר נדבר בהזדמנות אחרת. המשחקים האחרים שייכים כולם לסדרת Quest for Glory.

את כל סדרת Quest for Glory, מהמשחק הראשון ("אז אתה רוצה להיות גיבור?" ) ועד המשחק החמישי והאחרון ("Dragon Fire" המבולבל-קמעה, אבל באמת שהתלהבתי מדי כששיחקתי בו בשביל להבחין בזה), סיימתי כמעט שלוש פעמים. רק בשני המשחקים האחרונים נשברתי, ולא שיחקתי אותם עם כל אחד מהמקצועות (לוחם, קוסם, גנב – ובסוף גם פלאדין) שהיה למשחק להציע. וזה חבל. חווית המשחק עם כל אחת מהדמויות היתה שונה מספיק בשביל להחזיר אותי למשחק פעם נוספת. חלקים מסוימים מהעיצוב (למשל, הצורך לטפס שוב ושוב על עץ מסכן בתחילת המשחק הראשון רק כדי להעלות במהירות את הדירוג שלכם ב"טיפוס" ) נראים קצת מצחיקים היום, אבל אלה חסרונות שנשכחים במהרה כשנזכרים בעלילה החביבה של המשחקים, האיכות של הקווסטים (ההכרחיים והאופציונליים כאחד) שהיו במשחק… וההומור. אני עדיין מחייך כשאני נזכר בסצינת הסיום של המשחק הרביעי, או בארנבים הערפדיים ששוטטו בעולם שלו.

הסיבה לכך שזכיתם לכל הנאום הזה היא ש- AGD Interactive, ארגון ללא-מטרות רווח (אתם חייבים לאהוב את אלה) החזיר לחיים השבוע את Quest for Glory II: המשחק היחיד בסדרה שלא ניתן למצוא ביותר מ- 16 צבעים.

המשחק השני בסדרה הוא המשחק הכי פחות חביב עלי – בעיקר בגלל הגבלת הזמן המציקה שלו, שלא אפיינה אף משחק אחר בסדרה. אבל כקווסט, הוא עדיין אחד הקווסטים הטובים ביותר ששיחקתי בהם שלא נוצרו ע"י Lucasarts. אתם יכולים להוריד אותו מהאתר הרשמי, או אפילו מויגיימס, אם תרצו. ואם אתם קצת אוהבים קווסטים ואף פעם לא יצא לכם לנסות אותו – תאמינו לי שאתם רוצים. וזה לא רק אני אומר.

אני לא יודע אם זה יותר משעשע או יותר מטריד, אבל זה משחק שנקרא Cunt. עוד מ-Komix Games, היוצרים של אותו משחק: שחקו בתור זרעון, או בתור שני הומלסים על טיל. כן, אמרתי שני הומלסים על טיל.

(תודה ל-RPS).

ביום שלישי בערב התכנסנו אני, דני ועוד שני בחורים אמיצים (אחד מהם קורא ומגיב בבלוג הזה תחת השם "שוורצי", ואחד מהם סתם קורע לכולנו את הצורה ב- Geometry Wars המקורי) בשביל לחוות את חווית המשחק מרובה-המשתתפים של Geometry Wars 2 בצורה הכי מוצלחת שאפשר. היו שם ארבעה שחקנים, Xbox 360 אחד, ליטר וחצי של קולה ורצון בריא להוכיח את גבריותנו בדרך הלא-שגרתית של פיצוץ צורות גאומטריות יותר מהר מכל האחרים.

היה מצוין. ארבעתנו ידענו ש- Geometry Wars 2 הוא משחק נהדר, אבל ברגע שמכניסים ארבע חלליות לשדה קרב אחד, מגלים את הדברים הבאים, פחות או יותר בסדר הבא:

1. המפלצות על המסך מושמדות יותר מהר.
2. כתוצאה, יותר קל להתחיל את המשחק.
3. מגיעים יותר מהר לשלב שבו המסך מתמלא ביצורים עד אפס מקום.
4. לא צריך יותר מדקה של משחק בשביל שיהיה כמעט בלתי-אפשרי להבחין בחללית שלכם בין ארבע חלליות שנעות בתזזיתיות על המסך.
5. ליטר וחצי של קולה זה לא מספיק לערב Geometry Wars 2.

זה פשוט כיף. הכאוס על המסך מתערבב בצעקות התסכול והאושר של השחקנים, מה שהופך אפילו את מצבי המשחק החלשים יותר (כמו Waves, שאני לא מחבב במיוחד בימים כתיקונם) לכיף היסטרי.

לכל אלה נוספים שני אלמנטים יחודיים למשחק מרובה-המשתתפים. הראשון הוא ה- Power-ups שניתן לאסוף במהלך המשחק. אלה מסוגלים לבצע שלל אפקטים, כמו האטה של חלליות היריבים (מעצבן במיוחד, כשמשחקים ב- Pacifist או ב- King), האצה של החללית שלכם (מעצבן בכיוון ההפוך – הוא בדרך כלל שולח אתכם במהירות גדולה מדי לתוך גוש יצורים, בדרך כלל), שחרור של פצצה, שדרוג הנשק ועוד כמה אפקטים מוצלחים.

השני הוא המעקב אחרי ניקוד. עבור כל סיבוב במשחק מרובה-המשתתפים, כל שחקן מקבל בין נקודה לעשר נקודות, על סמך ההישגים שלו בסיבוב הנוכחי. ככה, אפשר בסיום הערב לראות מי היה "המנצח" עבור כל האירוע (במקרה שלנו זה היה דני, המנוול הקטן).

בהתחלה, כשקניתי את המשחק, חשבתי שהמצב מרובה-המשתתפים שלו הוא משהו שאפשר היה לוותר עליו. שבסופו של דבר, ב- Geometry Wars 2, אתם משחקים נגד עצמכם (ונגד ה- High-score של החברים שלכם). הערב הזה שינה את דעתי בעניין. כל אחד ואחד ממצבי המשחק של Geometry Wars 2 עובד בצורה נהדרת במשחק מרובה-משתתפים והסיבובים הקצרים גוררים (כמו המשחק לשחקן יחיד) את כל המשתתפים ל"רק עוד סיבוב אחד" שוב ושוב. חוץ מזה, הרבה יותר כיף לשחק משחק של ארבעה שחקנים מאשר שני שחקנים.

היה כיף. או כפי שאמר דני, בשלב כלשהו של האירוע, "וואו, עברתי בחריץ שבין מעוין לתולעת!". או משהו כזה.

תמונות נוספות מהאירוע ניתן למצוא כאן. תודה לשוורצי על הצילום ולדני על האירוח.

יצא הדמו ל-F.E.A.R 2, ואתם מוזמנים להוריד אותו מגיימר או מ-vgames. הקובץ שוקל 1.8 ג'יגה, מה שמעלה את השאלה – האם הוא שווה את הטרחה?

לאחר משחק בדמו, התשובה שלי היא כן. הגרפיקה מצוינת, האקשן איכותי כמו במשחק הראשון, וזה בחינם. האם אני אקנה את המשחק המלא? אני די מתלבט, למען האמת. ה-Tagline של המשחק הוא "Fear Alma Again", וה-Again הזה מאוד בולט בדמו. שוב אתם נלחמים במסדרונות של משרדים, שוב מופעלים עליכם אותם שטיקים של הזיות, התקפי פסיכוזה וחזיונות עם אלמה, אותה ילדה רצחנית שכבר לא ממש מפחידה אף אחד. כל הסיפור הזה כבר די מיצה את עצמו במהלך המשחק הראשון בסדרה, ואני ממש לא יודע אם יש לי כוח לעוד משחק שלם שכזה.

מצד שני, יכול להיות שהדמו לא מייצג את המשחק כהלכה. ייתכן ש-F.E.A.R 2 יכלול מגוון חידושים, שבראשם, אם ירצה השם, סביבות קצת יותר מגוונות. אני לגמרי בעד לקבל התקפי אלמה בג'ונגל או בחלל החיצון, למשל. העיקר שמשהו יהיה שונה. ואם לא, נו טוב. לפחות ה-Bullet Time עדיין מגניב.

בקומיקס "גיקטופיה" שמתפרסם בויגיימס התפרסמה תגובה משעשעת למדי להגנת התוכנה המעצבנת של Spore. בשביל לקרוא אותה – קראו את סטריפ 28 ואז את סטריפ 29. כדאי לכם.

העדכון החדש של Team Fortress 2 כבר איתנו, ובו מככב הסובייטי האהוב עלינו, הלא הוא ה-Heavy. כרגיל, יש 35 Achievements חדשים שניתן לקבל ואיתם שלושה כלי נשק חדשים. הפעם הקלו עלינו ב-Valve, וזכייה ב-22 Achievements מספיקה על מנת לקבל את כל השלושה.

על ה-Sandvich כבר שמעתם. עוד חדשים הם כפפות ה-KGB, שעל כל מכה מוצלחת בעזרתן תקבלו 5 שניות של Critical Hits, וכן נטאשה, חברתה הטובה של המיניגאן סשה, לה יש יכולות הגנתיות טובות יותר (יכולה להאט את הקבוצה היריבה), אך עושה פחות נזק בהתקפה.

חוץ מזה, יש גם מפת Payload חדשה ומצויינת, שמחזקת את האהבה שלי למצב המשחק הזה, וכן סוג חדש של משחק בשם Arena. מצב משחק זה די דומה ל-TDM: השחקנים מחולקים אקראית לשתי קבוצות ובכל סיבוב עליהם להרוג את חברי הקבוצה השניה. אין Respawns ב-Arena, אז מי שמת יושב בצד עד סוף הסיבוב.

יתר על כן, אם יש הרבה שחקנים בשרת והקבוצה שלכם הפסידה, ייתכן ותצטרכו להמתין בחוץ את כל הסיבוב. אני מאמין שבשרתים קטנים בהם משחקים 3 על 3 מצב ה-Arena פורח – אין ספק שהוא דורש טקטיקות שונות ממצבי המשחק האחרים, ויכול להוות שינוי מרענן – אך בשרתים של 15 ויותר שחקנים, כנהוג בשרתי TF2, הוא בעיקר מתסכל.

אישית, אני עדיין מנסה להשלים את ה-Achievements של ה-Pyro. עכשיו כשיש כל כך הרבה Heavy בשרתים זו הזדמנות טובה לזכות ב"Makin' Bacon" שדורש ממני להרוג 50 שמנמנים. גם הפעם העדכון מגיע עם סוף שבוע חינם במשחק לכולם, אבל קשה לי להאמין שיש עוד מישהו בעולם שעוד לא שיחק בו.

והיום: אוסף ידיעות אקראיות.

1. ג'יי קיי סימונס (וג'ני מקראת'י, ועוד כל מיני שחקנים חשובים פחות) נחשף כחלק מהקאסט של Red Alert 3. אני לא מתרגש מ- Red Alert 3 בכלל… אבל היי! ג'יי קיי סימונס! (הסרטון המלא ניתן להורדה מכאן)
2. אני מופתע שדורון עוד לא כתב על זה משהו – אבל נחשף אחד מכלי הנשק החדשים של ה- Heavy בעדכון הקרוב ל- Team Fortress 2. הוא די מוצלח.
3. תאריך היציאה ל- The Sims 3: פברואר 2009. מוקדש למכורה המושבעת של הסימס שמשחקת בו כבר מאז יולי, מסתבר.

אני מצטער – באמת אין לי שום דבר נוסף להגיד על כל אחד מאלה.