אתמול בערב ביצעתי סריקה שגרתית על עיתוני סוף השבוע. בין הכתבות הסטנדרטיות (בייג'ינג 2008, הפלישה הרוסית לגאורגיה ואולמרט, כמובן), מצאתי במוסף "7 לילות" של ידיעות טור קצרצר שעוסק במשחקי מחשב ווידאו. מעולה, חשבתי לעצמי, כיף לראות שתעשיית המשחקים עשתה עוד צעד קטן בדרכה אל המיינסטרים. ללא ספק, היום שבו נוכל להרשים בחורות באמצעות הדמות שלנו ב- World of Warcraft נמצא מעבר לפינה.
אבל אז התאכזבתי. הטור הנ"ל נקרא "למה לא יורים פה?" (ואפשר לקרוא אותו כאן), והוא עוסק, לכאורה, בגל החדש של המשחקים הלא-אלימים ושוברי-הנורמות שמציפים אותנו. לאחר סקירה כללית, נותן הכתב (גון בן-ארי, שכבר כתב איזה ספר אחד בחיים שלו ובאופן כללי עושה הרבה יותר מאשר לכתוב טורים ל- "7 לילות" ) חמש דוגמאות למשחקים המשתייכים לטרנד החדש. הבעיה? הטור הזה הוא שילוב של התנשאות, שוביניסטיות קלה, ובורות.
נתחיל בשוביניסטיות, כי זה קל. זה מתחיל מעקיצה קלה: "הגיימרים השוביניסטים קוראים לזה 'משחקי מחשב לבנות'", אומר גב"א על הטרנד החדש. אבל משפט אחר כך מסביר גב"א שגיימריות קוראות לזה "משחקי מחשב סוף סוף", וכותרת המשנה של הכתבה מסבירה ש"הגיימריות דווקא מרוצות". כך, מצטרף גב"א לקבוצת השוביניסטים המדוברת. כל הכבוד.
מה שיותר מפריע לי זו ההתנשאות המגעילה. למשל:
המשחקים החדשים נוטים להיות לא אלימים, מופשטים למדי, ושוברי נורמות רגילות של משחקי מחשב, כמו למשל הנורמה שקובעת שמשחק מחשב צריך להיות לפחות טיפה מעניין יותר מבהייה בקומקום.
על Flower:
קניתם את המשחק? מזל טוב, לפחות תוכלו סוף סוף להפרות משהו.
על Braid (אגב, סוף כל סוף קניתי אותו ב- XBLA, פוסט בקרוב):
יתרון: אולי אפשר יהיה להזיז את הזמן קדימה כך שתעברו מנטלית את גיל 12 ותפסיקו לשחק באקסבוקס
ההערות האלה הן בהחלט משהו שהיה מרגיש במקום אם הן היו מופיעות, למשל, ב"בלייזר". אבל החבר'ה ב"בלייזר" לפחות טורחים לעשות מחקר של דקה או שתיים אם הם מתחילים לכתוב על משחקים. הטור הזה פשוט מפגין חוסר מודעות מוחלט לכל מה שקורה בתעשיה שאת "הטרנד החדש" שלה הוא מנסה לסקר.
משחקים לא-אלימים הם לא עסק חדש. הם נמצאים איתנו מאז הרגע הראשון, ואני לא רואה למה מישהו צריך להתרגש עכשיו יותר מאשר כש- The Sims יצא. כן, היתה עלייה לאחרונה בפופולריות של משחקי קז'ואל (בניגוד לסתם משחקים לא-אלימים), אבל היא התחילה אי-שם עם עלייתה של PopCap, או היציאה לאוויר העולם של ה- Wii. ל- Braid ו- LocoRoco אין קשר יותר ישיר אל הטרנד מאשר ל- Geometry Wars.
ואולי הוא מתכוון דווקא ל"משחקים לא קונבנציונליים"? שוב, מדובר בתופעה שהתחילה להופיע קצת לפני שהמציאו את העכבר (חשבתי לתת כדוגמה את "Rez" או את משחקי הקצב של הקונסולות השונות, אבל בסופו של דבר אני אסתפק בלקרוא להם "משחקים של יפנים"). אם זה ה"טרנד" שהטור מנסה לסקר, אז הוא עושה את זה באופן מאוד מבולבל. אני לא מבין מה המכנה המשותף למשחקים שהופיעו בכתבה הזאת, ואיך הם שונים בצורה כלשהי מ- 5 המשחקים הלא-קונבנציונליים האקראיים שהיו מופיעים בכתבה הזאת אם היא היתה נכתבת לפני שנתיים, למשל.
אני לא מכיר את גון בן-ארי, וייתכן מאוד שהרבה מהשטויות שנכנסו לכתבה נכנסו לשם כתוצאה מהתערבות של עורך או עורכת לא-מבריקים במיוחד. בסופו של דבר, מה שמפריע לי הוא לא משפט טיפשי פה ושם. מה שמפריע לי הוא שאנשים שלא נגעו במשחקי מחשב או וידאו יצאו, בסוף הכתבה, עם כמה חיזוקים חדשים לגבי תפיסת העולם שלהם: כל משחקי המחשב הם משחקי יריות משעממים וחסרי-השראה, ועד שמשהו שובר את המחזוריות הזאת, מדובר במשחקים ביזאריים ומשעממים לא פחות. שמיועדים לבנות. איזה יופי.