לאחרונה השקעתי מחשבה באיך אני מעוניין להרחיב את ארסנל המשחקים הזמינים לי ל-XBOX360 – מאחר ולמעט משחקי ארקייד שונים ומשונים, המשחק היחידי שבאמת היה לי היה GTA IV. כשסקרתי את האפשרויות, ראיתי שבצורה לא מפתיעה כלל – Halo 3 נחשב בין המכובדים ב-lineup המוצלח של הקונסולה. ההייפ שסובב את המשחק מאז ומתמיד היה חשוד, כמו שציין דורון בפוסט שלו לפני זמן מה.

למזלי, לא היה צורך שאקנה אותו. לאחד החברים שלי כבר היה את המשחק, והוא הלווה לי אותו כדי שאוכל להתרשם. הייתי זהיר בהתחלה, מאחר ובכלל כל זירת ה-FPSים נראתה לי חשודה בשלט של קונסולה, אבל חשבתי לעצמי שזה שווה נסיון. אז התחלתי לשחק ב-Halo כשכולי מלא ציפיה, רצון טוב וחשק להרוג חייזרים קטנים וצווחניים. ולאחר פתיח קצר במיוחד, נזרקתי לתוך ג'ונגל והתחלתי לשחק. מהר מאוד, הבנתי עובדה אחת משמעותית.

 זה אחד המשחקים הממוצעים ביותר ששיחקתי בהם אי פעם.

לא ברור לי מה פשר ההילולה סביב סדרת המשחקים. הגרפיקה ממוצעת לחלוטין, צבעונית בצורה מעיקה ולא מלהיבה בשום צורה. הנשקים לא מרשימים במיוחד, האויבים לא חכמים במיוחד, והסיפור בטח לא מעניין במיוחד. מה נשאר? FPS סטנדרטי למהדרין. נתתי גם נסיון ל-Multiplayer, שגם הוא קיבל מחמאות נדירות. ואכן – גם הוא הוכיח את עצמו כסביר בלבד.

המשחק לא רע – אז אין צורך לרדוף אחרי אחר-כך עם קלשונים. הוא מלוטש, מאוזן, וחלק. אבל הוא לא מרשים. ולאחר ששיחקתי שעות לא מועטות בו – עדיין נשארתי מאוכזב. כמעט וויתרתי על כל ז'אנר ה-FPSים ל-XBOX עד שקיבלתי לידי את Call of Duty 4, שמלהיב ומרשים את השחקן עשר דקות לתוך המשחק.

פאניקה חדשה שוררת בקרב הגיימרים ה"כבדים". האויב החדש הוא לא ג'ק תומפסון, חמוש בצדקנות מרגיזה ובורות מרשימה. אפילו הגנות התוכנה הפולשניות לא לוקחות חלק פעיל במשבר הנוכחי. האויבים הם משחקי הקז'ואל, שמבסיס האם שלהם במרתפי Popcap ועל קונסולת ה- Wii פלשו לתודעת הציבור הרחב, מגובים ע"י Guitar Hero והעולם הנפלא של משחקי דפדפן.

הגיימרים, בתגובה, מודאגים. ב- Gamer עלה אתמול טור מודאג, וקצת אחר כך התוכן שלו הדהד בטור דומה שעלה ב- The Escapist. הרעיון מזכיר את מה ששמענו לא-מעט לאחר ההצגה ה"קז'ואלית" של נינטנדו בתערוכת E3: קהל הגיימרים ה"כבדים" כבר לא מעניין אף אחד. כל חברות המשחקים רק מחפשות דרכים חדשות לדחוף פיסה נוספת של בידור דיגיטלי לידיה המתחננות של הדודה מארג'.

אני מצטער, אבל אני חושב שהמלודרמטיות של כל המעורבים בעניין קצת מוגזמת. נפתחה פה חזית חדשה לגמרי, שמוכרת מוצרים לקהל שעד כה לא התקרב לבידור אלקטרוני.  אין ספק, מכיוון שמדובר בפלח שוק נוסף שחברות פיתוח המשחקים חושבות שהן יכולות להרוויח על חשבונו כסף, החברות הנ"ל הולכות לפצל את המשאבים הקיימים לפיתוח משחקים בין פלח השוק הזה לפלח השוק הקודם. אבל בעולם שבו GTA IV, משחק שהושקעו בו כמויות אסטרונומיות של משאבים, עושה קופה מטורפת כבר בשבוע הראשון להפצתו, האינטרס לדאוג לרווחתם של הגיימרים הכבדים עדיין נשאר.

וכמו שאמרתי גם בעבר – בשורה התחתונה, הגיימרים הכבדים הם אלה שירוויחו מהסיפור הזה. המשחקים ה"קז'ואליים" עוזרים לצמצם את הפער בין ההורים שלכם ל- FPS הממוצע. הם מכניסים קונסולות לבתים של אנשים שלא יודעים מה זה פק-מן. השלט של ה- Wii הוא אולי שלט ייחודי, אבל הוא מפחית את עקומת הלמידה של האנשים האלה כשהם מניחים את הידיים שלהם על שלט קלאסי יותר. הוא גורם לאנשים האלה, גם אם הם לא "גיימרים" במובן הקלאסי של המילה, לקבל בצורה יותר טבעית את המשחקים כחלק מהתרבות שלהם – מה שמאפשר, אחר כך, למשחקים כמו GTA IV לפרוץ בצורה כל כך חזקה לעולם.

אז אולי אני קצת נעלב מזה שחברות המשחקים, שפעם הקדישו לי את מלוא תשומת הלב, מפצלות עכשיו את תשומת הלב שלהן ביני לבין האח הקטן והחדש. אבל בשורה התחתונה, אם תשאלו לדעתי הלא-מקצועית, זה יהיה טוב עבורנו.

והיי, זה לא כאילו שאני סובל במיוחד ממשחקים של Popcap.

אני לא יודע אם זה חלק מטרנד חדש, אבל בגיימר העלו סרטון ברוח סרטוני "Meet the…" של Team Fortress 2. הסרטון חושף את אבישי רויטבלט, אחד מכתבי האתר, ואת מה שהוא נוהג לעשות בזמנו הפנוי. והוא די מוצלח.

אתם יכולים למצוא את הסרטון כאן. גולשי פיירפוקס – האתר עלול לדרוש מכם להתקין תוסף מעצבן.

(גרר, למה צריך למצוא כותרות לכל דבר? זה ממש קשה)

אז קיבלתי את ה-Radeon 4850 שלי. כמובן שמיד התקנתי והרצתי כל משחק אפשרי (או לפחות את הדמו): Crysis, Grid, BioShock, UT3, Half Life 2 Episode 2, Rainbow Six: Vegas 2, Gears of War ומה לא. המחשב שלי הרגיש פתאום כאילו שתה ממעיין הנעורים. עם ה-7600 GT הוותיק שלי קרטעתי ב-1024×768 כשהכל על Medium, ועכשיו אני רץ חלק ב-1680×1050 כשהכל על High. אפילו ב-Crysis! לגמרי שווה את המחיר.

כמובן שהשמחה לא יכלה להמשיך זמן רב, והרמקולים שלי החליטו להעכיר את האווירה כששבקו חיים. עד כה הייתי מאוד מרוצה מהלוג'יטק Z-5500, אותם יש לי כ-3 שנים. הרמקולים עצמם בסדר, אבל הם מגיעים עם יחידת הפעלה דיגיטלית (או במילים אחרות, הדבר הזה שאיתו מדליקים את הרמקולים ומכוונים את הווליום) שהחליטה להיתקע עם הטקסט "Detecting…". סאוחתוק.

זה מציב אותי בבעיה. האחריות לרמקולים היא לשנתיים ולכן פגה. לוג'יטק לא מוכרת חלקי חילוף. אלא אם אני אצליח למצוא מישהו שבמקרה יש לו יחידת הפעלה ספייר, אני די תקוע עם סאב וופר ענקי וחמישה רמקולים סטליטים מצויינים שלא עושים שום דבר. כשכל דבר אחר במחשב מתקלקל אני חושב ש'מילא, הגיע הזמן לשדרג', אבל במקרה של הרמקולים האלה, אין לאן לשדרג. אם הייתי קונה רמקולים חדשים, הייתי קונה בדיוק את אותו הדגם. אבל אני מסרב לשלם 1800 שקלים רק כדי לקבל כפתור Power לרמקולים שהם תקינים לחלוטין.

בעיה, אם כן. בינתיים? אוזניות.

כשהקמתי את "העולם על פי אינטל", קצת אחרי תחילת 2007, מרבית התוכן בעברית בנושא משחקי מחשב ווידאו התרכז ב- Gamer וב- Vgames. עולם הבלוגים כבר השתרש בתודעה הישראלית מספיק חזק בשביל להפוך מונחים כמו "בלוגוספירה" למילים השגורות בפיו של הציבור הרחב, אבל בלוגים על משחקים (יש שיגידו "בלוגיימינג" ) עדיין היו חיה נדירה למדי.

מאז עברה כמעט שנה וחצי, והמפה קצת השתנתה. בלוגים על משחקים הולכים ונהיים נפוצים יותר בארץ. חלקם לא מעדכנים לעתים קרובות, חלקם חדשים מכדי שאני אוכל להביע דעה בנוגע לאיכות שלהם, אבל המגמה בהחלט מסתמנת כחיובית, וזה אמור לשמח את כולנו. או לפחות, את כל מי שרוצה לראות את הנושא הזה תופס מקום מרכזי יותר בהוויה הישראלית.

אז לאן יכול ישראלי שמחבב משחקים, עברית ותוכן איכותי להפנות את הדפדפן שלו?

• משחק מכור: טוב, עם בסך הכל 11 פוסטים (נכון לזמן כתיבת שורות אלה) ופחות מחודש של פעילות, עדיין מוקדם מדי לשפוט, אבל "משחק מכור" של אייל לנצמן מ- Vgames עושה רושם ראשוני מוצלח למדי.
• SELECT: לירון זהבי וגל ממליה יצרו את מה שהם מגדירים כ"מגזין קישורים נבחרים, המציגים את השפעת משחקי הוידאו על חיינו, והכל בלי אף מילה על המשחקים עצמם". עד כה, זאת נראית הגדרה מדוייקת למדי. מדובר בבלוג שמקשר לסרטונים, תמונות, וכל דבר אחר שקשור בצורה כזו או אחרת לתחביב הנעלה הזה. וכל זה, כאמור, בלי באמת לדבר על משחקים.
• המשחקיה: החבר'ה הותיקים ביותר מהרשימה הזו. מאז אוגוסט 2007, אנשי "המשחקיה" יוצרים עבורנו פודקאסט בנושא משחקים: ממשחקי מחשב ווידאו, דרך משחקי תפקידים וכלה במשחקי לוח. ההאזנה מומלצת ביותר!

מדובר, כמובן, ברשימה חלקית בלבד. בחודשים האחרונים נפתחו גם הבלוג "אנטיתזה" של שי גרינברג ו"המטווח" של גל זוננפלד מ- Vgames. חוץ מזה, הבלוג של Vgames עדייו פעיל ברשת. כן ירבו.

והנה אני ממשיך במסורת הסיקור המוגזם ל- Geometry Wars וכל מה שקשור אליו… ארבעה מצבי משחק (מתוך ששה) כבר נחשפו באתר הרשמי של המשחק, אבל החדשות הטובות באמת הן שתאריך היציאה של המשחק הוקדם בשבוע. ב- Geometry Wars 2 נוכל לשחק כבר ביום רביעי הקרוב, אחרי תשלום של 800 נקודות בלבד.

וזהו, אני מבטיח לא לכתוב יותר כלום על המשחק הזה עד אחרי שאני משחק בו.

זהו. E3 2008 נגמרה. היה… מרדים למדי.

היו שנים שבהן זה לא היה ככה. בתקופה שבה עבדתי ב- Gamer, היו שנים שבהן היינו יושבים מול המחשב במשך שעות רצופות, מטפלים בשצף המידע הבלתי-פוסק שהתפרסם בכל חור באינטרנט. התערוכה השנה, לעומת זאת, היתה מרגשת בערך כמו זו של שנה שעברה – כלומר, אחת ששולחת אותי במהירות לכפתור שמוחק את כל האייטמים החדשים בקורא ה- RSS שלי.

מנהלי E3, UbiSoft ו- Sega – כולם עיקמו את האף לנוכח E3 של השנה. Dave Perry (הגאון שיצר את Sacrifice) – גם מאוכזב בגדול. האנליסטים חוזים חורבן לתערוכה. אפילו יוצרי קומיקסי המשחקים הגדולים ברשת מביעים את מורת רוחם – חלק בציור, וחלק בכתיבה.

האם זו E3 האחרונה? לא סביר. לתערוכה הזו יש מומנטום שאני לא בטוח שייגמר כל כך בקלות. אבל כמו שאמרתי לפני כמה ימים – הלהט כבר נגמר. המפיצים עברו למקומות אחרים. התערוכה תמשיך לחיות, אבל זה יהיה קיום אומלל ומעונה. כמו זומבי.

מה שמזכיר לי, איזה אריזה מגניבה יש ל- Left 4 Dead, אה?

איכשהו האירועים האחרונים בעולם החומרה הצליחו לחמוק מפני דפי הבלוג הזה, והגיע הזמן לתקן את המעוות. הכוונה היא כמובן לכרטיסים הגרפיים החדשים שמציעה ATI: הלא הם ה-Radeon 4850 ו-4870.

תחילה שימו לב לטבלה הבאה, המראה כיצד שניהם מתעלים על המתחרים מבית Nvidia: ה-4850 מנצח את ה-GeForce 9800 GTX, וה-4870 משאיר את ה-GeForce GTX 260 מאחור. אבל השוס הגדול באמת הוא המחיר שלהם. בישראל ה-4870 נמכר תמורת מעט מעל 1400 ש"ח, וה-4850 ניתן לקנייה בפחות מ-1000 שקלים (!). זה הופך אותו, כנראה, לכרטיס המסך המשתלם בהסטוריה. המתחרים מבית Nvidia עולים מאות שקלים יותר, על אף נחיתותם (אם כי צפוי שנראה שם ירידת מחירים בקרוב).

אז אם עד לא מזמן ה-GeForce 8800GT (שמחירו עתה ירד לאזור ה-850 ש"ח) כיכב בכמעט כל מארז גיימרי, הרדאון 4850 הוא זה שנמכר עתה כמו בקבוקי Nestea בשק"ם צבאי. יש אפילו קבוצות קניה שמתארגנות, אם בא לכם לנסות ולרכוש אותו במחיר זול עוד יותר.

טוב מדי מכדי להיות אמיתי? ובכן, חסרון אחד שיש לכרטיסים החדשים הוא הטמפרטורה הגבוהה שהם מגיעים אליה, אך גם לכך ניתן למצוא פתרונות ברשת (או שאפשר פשוט להמתין לגרסאות של הכרטיסים עם קירור טוב יותר). אני, בכל אופן, הולך לקנות אחד כבר עכשיו. כל עוד הכרטיס מגיע עם אחריות לשנה, אני לא באמת מודאג.