The Division 2 הוא משחק מאוד כיפי. המשימות מעוצבות טוב, הקרבות זורמים מצוין, ה-loot מעניין, כלי נשק מרגישים טוב מכנית ומאוד שונים זה מזה – זה פשוט אחלה משחק. אלא מה? היה לי קשה ליהנות מכל זה, כשבערך פעם בדקה המשחק קפא לכמה שניות, וזה כשהוא לא פשוט ויתר לחלוטין על לטעון טקסטורות או אובייקטים בסביבה. אחרי כמה נסיונות לפתור את זה בעזרת פאצ'ים ושאר סידורים כאלה, נזכרתי שבעצם, חוץ מהכרטיס הגרפי ששדרגתי לא מזמן, המחשב שלי בן 5 וחצי שנים. אולי בהחלט הגיע הזמן לקנות מחשב חדש.
קוראים ותיקים ודאי זוכרים את הפעם האחרונה שמישהו מהבלוג החליט להרכיב לעצמו מחשב ולכתוב על החוויה. ובכן, 7 שנים מאוחר יותר, הגיע הזמן לכתוב שוב את אותו פוסט בדיוק! כלומר, אהם, להתמקד במה שהשתנה בשנים האחרונות ומה למדתי הפעם.
הפתעה/ספוילר: שבוע הבא יעלה פרק מיוחד על Kingdom Hearts! כדי לאזן את זה, ולחלוטין לא כי הקלטנו את שני הפרקים האלה ברצף ולאף אחד לא היה כוח, הפרק השבוע קצר יחסית.
מאז שנות ה-2000 מאוד אהבתי את BioWare. אמנם פספסתי את ימי הזוהר של Baldur's Gate ושאר משחקי ה-D&D, אבל הם ממש לא עצרו שם. KOTOR, Dragon Age ו-Mass Effect כולם היו מצוינים, ובאופן כללי אני מאוד אוהב את הסגנון שלהם. אפילו במשחקים הבינוניים כמו Dragon Age 2 אפשר לצפות לבניית עולם מאוד עמוקה, דמויות כיפיות ודיאלוגים מעניינים.
בלי שום קשר לזה, מאוד נהניתי מ-Destiny 2. לא באמת יצא לי לחוות את ה-endgame שלו, אבל המכניקה הבסיסית ממש מגניבה, הקמפיין משעשע מספיק כדי להעביר את הזמן, האלמנט האונליין שלו עובד מצוין, וכבר מימי דיאבלו אנחנו יודעים כמה זה מרגש למצוא ציוד עם מספרים יותר ויותר גבוהים, בטח כשהוא מגיע עם שם מגניב וצבע סגול או צהוב. מבחינה מכנית טהורה, באנג'י פשוט… gets it.
אז כש-EA הכריזה ש-BioWare מפתחת משחק שהוא לגמרי-לא-חיקוי-Destiny-נשבעים-נגענו-באדום, כמובן שהתגובה שלי הייתה… אכזבה גדולה. מהרגע הראשון זה נשמע כמו רעיון רע, וכל טריילר שיצא רק הוריד את ההתלהבות שלי עוד קצת. אבל עמוק בפנים, עדיין חשבתי שיש לזה פוטנציאל וקיוויתי שייצא משהו טוב. שאולי עוד יש תקווה לעתיד של BioWare. וכך, קוראים יקרים, הצלחתי להתאכזב ממשחק שלא היו לי שום ציפיות ממנו.
האמת, זה היה אבוד מההתחלה. 2017 הייתה שנה כל כך מדהימה למשחקי וידאו והיה ברור ש-2018 תפסיד בהשוואה הזו. בעיקר בגזרת ה-AAA, שם בקושי היו משחקים שעניינו אותי (לידיעת הקוראים EA, יוביסופט, ורוקסטאר: sorry not sorry). נכון, ספיידר-מן היה מגניב וכיפי, ול-God of War היה בימוי מדהים וקרבות מוצלחים, אבל אפילו הם לא התקרבו מבחינתי ל-Horizon או Persona 5.
משחקי אינדי, לעומת זאת, ממש הפגיזו השנה. ובאופן עקבי. כמעט כל חודש הופיע משום מקום איזה משחק חדש ומקורי, והם הצליחו להפתיע אותי שוב ושוב. אז בואו נדחוף לרגע אצבעות לאוזניים, נעצום את העיניים ונעמיד פנים שהמפיצות הגדולות לא קיימות. הנה סיכום שנה שכולו אינדי.
היא לא הייתה גרועה בשום צורה, ויצאו בה לא מעט משחקים מוצלחים, אבל איפה היא ואיפה 2017 המשובחת. במקום לסיים אותה בתחושה של "אוה וואו זו היתה שנה נהדרת מה עוד ימציאו בתעשייה הזאת", יצאתי ממנה עם תחושה של "אה כל חברות המשחקים מתכוננות לשיגור של הדור הבא של הקונסולות ב-2020, הולך להיות ממש ממש משעמם עד אז".
אבל למרבה השמחה, גם שהתעשייה הזאת די משעממת יש לה הברקות. אז הנה, ללא (עוד) הקדמות מיותרות – הדברים שהכי אהבתי השנה. ועוד אחד שעדיין גורם לי קצת לבכות.
זה כבר כמה שנים שחודש דצמבר הוא החודש המסורתי שבו אשכרה יש פוסטים פה בבלוג, כי אתם יודעים איך זה – צריך לסכם את השנה וחלק מכותבי הבלוג ממש מוכנים לעשות את הקטע המוזר הזה של לכתוב טקסט. אבל גם לחברי הבלוג האחרים יש דברים להגיד! והם יגידו אותם בהנגאאוט המסורתי לסיכום השנה, שישודר בלייב בערוץ שלנו ביוטיוב ב- 6/1, בשעה 21:00 (שעון ישראל – אני פשוט רגיל להגיד את זה כבר בהקשר של הפודקאסט). הוא גם יעלה אחר כך בפיד הפודקאסט הרגיל שלנו, אבל נו, כמה הזדמנויות יש לכם לצעוק עלינו בלייב שאנחנו לא מבינים כלום מהחיים שלנו?
התשובה לזה, אגב, היא ״בדרך כלל – שתיים בשנה״.
אבל יש לנו עוד שבוע עד ההנגאאוט בינתיים, כאמור, חלק מאתנו הולכים להשתמש בטקסט בשביל לסכם את שנת 2018. אז יאללה – שלושה פוסטים, שבכל אחד מהם יש שלושה דברים שאהבנו ב- 2018 ודבר אחד שלא.המשך »
EGX, שהסתיימה בתחילת השבוע, היא תערוכת הגיימינג הגדולה של בריטניה. ארבעה ימים של משחקים, תחרויות, פאנלים וכל דבר שקשור לגיימינג, שפרושים על 4 אולמות ענק ב-NEC שבירמינגהאם. זה לא Gamescom, אבל זה מספיק בהחלט. וכבונוס, פחות פוטנציאל ל-Choice paralysis.
כמו בכל שנה, גם השנה ביקרתי בה, בשביל לקבל טעימות מהמשחקים שיגיעו לשוק בשבועות ובחודשים הקרובים, ואלה הרשמים שלי ממנה. הם הועלו במקור לקבוצת Working Gamers, ועכשיו מצאו את דרכם גם לבלוג.
שימו לב שאני לא מתיימר לסיקור אובייקטיבי או מקיף של התערוכה. כמו שציינתי, יש בה הרבה יותר מתצוגות של משחקים – יש בה שיחות ופאנלים עם אנשים מהתעשייה, טורנירי Esports, איזורי קוספליי, רטרו-גיימינג ומשחקי קופסה – ואני לא הולך להתייחס אליהם, כי הם לא מה שמעניין אותי.
אני גם לא אתייחס ל-Assassin's Creed: Odyssey או CoD: Black Ops IIII שהוצגו שם, כי אין לי שום כוונה לעמוד בתור של שעתיים בשביל רבע שעה של משחק שאני לא מתכנן לשחק בו כשהוא ייצא לשוק.
מה שכן יש פה זו רשימה אקלקטית של משחקים שתפסו את תשומת לבי בשלושת הימים שביקרתי שם, ואני חושב שראויים לתשומת לב. והנה היא:
היינו פה בפעם האחרונה לפני שנתיים, ולפני זה – לפני ארבע שנים – אז כבר אפשר להכריז על זה כמסורת, לא? בעוד שבוע מעכשיו, נקליט בהנגאאוט חגיגי את הפרק ה- 200 של גיימפוד. עד שזה יקרה – תוכלו להתנחם (?!) בהאזנה לקטעים שירדו בעריכה ב- 50 הפרקים האחרונים. יהיה… טוב, נו, אנחנו לא יכולים להבטיח שיהיה מצחיק. אבל כנראה שיהיה מצחיק.
