משהו קטנטן לפני שאנחנו מסיימים את הסופ"ש: חברת Eidos התחברה לשירות קניית המשחקים המקוון Steam כבר באמצע החודש, והציעה להורדה מגוון רחב של משחקים, כמו Tomb Raider או כל סדרת Commandos המשובחת-ברובה. אבל עכשיו הם החליטו לפרוק עוד קבוצה קטנה של משחקים לתוך Steam.

החל מהסופ"ש הזה, ניתן להוריד את המשחק המדהים Deus Ex מ- Steam, בקצת פחות מ- 50 ש"ח. Deus Ex, למי שעוד לא זכה לגלות, זה אחד המשחקים הטובים ביותר שהופצו למחשב האישי אי-פעם. והוא עולה קצת פחות מ- 50 ש"ח. ליד עסקה כזאת, אפילו עסקת ה- "Geometry Wars ב- 30 ש"ח" של MSN Games נראית לא-משתלמת.

(אגב, אפשר לקנות במחיר די מצחיק גם את משחק ההמשך שלו, אבל בהתחשב בעובדה שעדיין לא סיימתי אותו, אני אמנע מלהביע עליו דעה נחרצת. בהערכה גסה, הייתי אומר שזה עדיין עסקה משתלמת, גם אם משחק ההמשך הוא טוב הרבה פחות).

כל מילה נוספת, מיותרת. אני אתן להררי הביקורות המשבחות לדבר בעד עצמן (ואם מישהו יצליח למצוא לינק אינטרנטי לביקורת של Kieron Gillen מ- PC Gamer UK על המשחק, שיפרסם אותו כאן בתגובות).

עריכה: תודה לאלעד קפלן. את הביקורת של קיירון אפשר למצוא כאן. משובח, כבר אמרתי?

עוד עריכה: גם קיירון גילן בעצמו ענה למייל ששלחתי לו עם לינק לביקורת. כשהוא ביקש שאני אראה לו איפה אני מפרסם את הלינק, הפניתי אותו לפוסט הזה שכתוב, מה לעשות, בעברית. בתגובה, הוא טען שבמקרה הזה, הוא יפנה לאחד מידידיו בעלי הידע הבסיסי בעברית. מה שמעניק לי הזדמנות מצויינת להתחנף אליו, ולספר לו איך הסיבה שבגללה ניסיתי לצוד את הביקורת שלו על Deus Ex היא שהביקורת הזו היא, בהפרש ניכר, הביקורת הכי טובה על המשחק שהצלחתי לקרוא.

אתם יודעים, רק למקרה שהוא באמת יקרא את זה.

ועכשיו, למשהו קצת קליל יותר: אליזבת' טובי מ- 2K Games הגיבה לטענת המעריצים, שתהו "האם תהיה מהדורה מוגבלת ל- BioShock?" עם התגובה "אם יותר מ- 5,000 אנשים יחתמו על עצומה שמבקשת מהדורה מוגבלת למשחק, תהיה".

פחות מ- 24 שעות לאחר מכן, 14,000 אנשים כבר חתמו על העצומה. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, המספר עומד על 18,000 וקצת. אליזבת' עמדה במילה שלה, ועכשיו מפנה לקהל המעריצים שאלה נוספת: מה אתם רוצים לראות במהדורה המוגבלת של המשחק?

אתם יכולים להצביע ולהשפיע באתר הרשמי של המשחק. אתם גם יכולים למצוא שם לא-מעט פרטים על המשחק שצפוי להיות היורש הרוחני של System Shock המיתולוגי, וגורם להרבה מאוד אנשים להרגיש עקצוצים נעימים בכל מיני קצוות בגוף. אבל זה לא רלוונטי כרגע. הסיבה שפרסמתי את הידיעה הזאת היא רק בשביל להגיד שכיף לראות סוג כזה של התכתבות עם קהל המעריצים.

תקווה לעתיד: ש- Valve יפגינו אותו סוג של התחשבות במעריצים בבואם לבחור את מראה הקופסה של Half Life 2: Episode Two.

אוקיי, אז Command & Conquer 3: the Tiberium Wars, יצא לחנויות ברחבי העולם. המעריצים כבר משתגעים, מבקרי המשחקים קופצים על המשחק החדש וכולם מנסים להתפלסף עם השאלה 'האם המשחק עונה על הציפיות?', או למתקדמים: 'האם יש מקום למשחקים כמו Command & Conquer בעולם שכבר ראה את Company of Heroes ו- Supreme Commander'?

לי עוד לא יצא לשחק בו. בכלל, למפיצים הישראלים של המשחק מגיעות כמה נקודות שחורות על כך שהם לא הצליחו לשדרג את ההפצה הישראלית של Command & Conquer 3 לרמת 'אירוע'. אבל הפוסט של טים באקלי (היוצר של הקומיקס האינטרנטי הנפלא Ctrl+Alt+Del) כן שכנע אותי להגיד משהו בטרם-עת: אני לא אוהב את ההתלהבות סביב סרטוני הוידאו בהשתתפות שחקנים אמיתיים במשחק החדש.

כבר הרבה זמן אני משחק בקבוצה של מתנגדי ה- FMV. פעם, הם עוד היו כלי להתגבר על מגבלות טכנולוגיות ולהעביר התפתחויות בעלילה למרות המגבלות הטכניות של המנוע התלת-ממדי. Half Life הוכיח שלא צריך אותם לשום דבר, ו- Warcraft III תקע את המסמר האחרון בארון הקבורה שלהם מצד משחקי האסטרטגיה. אבל הנה, כמו טרנד רע של חזרה לשנות השמונים, הם חוזרים.

כשזה נוגע להעברת עלילה, FMV זה פתרון קל ורע. בתור סרט? תעשו לי טובה – הם בדרך כלל סובלים מתסריטאות גרועה ומשחק מעורר-גיחוך. בתור כלי להצגת אפקטים מגניבים ופיצוצים מרשימים, הם נובעים מעצלנות (שכן יותר קשה להשיג אפקטים מרשימים כאלה בתוך המנוע של המשחק). אבל הבעיה העיקרית שלהם, מבחינתי, היא שהם פשוט "שוברים את הרצף". הם מנתקים אותי מהעולם של המשחק. הם עוזרים לי לשבור את האשליה ולהזכיר לי שלמרות הכל, אני נמצא רק מול משחק מחשב. הם מראים לי מראות שאני יודע שלעולם אני לא אוכל לראות בתוך המשחק. למה אני צריך את זה, תגידו לי?

פעם, סרטונים במשחקי מחשב היו כמו "בונוס". "פרס". הפיצוצים בסרטון שהוצג בסיומה של משימה מוצלחת ב- Command & Conquer היו אמורים לתגמל אותנו על עבודה שנעשתה היטב. מאז, מנועי המשחק השתפרו. Command & Conquer: Generals הוכיח שניתן ליצור סרטונים מרשימים בתוך המשחק, שמשיגים את כל טווח הרגשות של הסרטים בוידאו-מלא מהמשחקים המוקדמים יותר בסדרה: הומור, מתח, וסתם תחושת "איזה מגניב!". ואז הגיע Command & Conquer 3, והמפתחים, כמו שנעשה בתגובה להרבה מההחלטות שנעשו ב- Generals, נסוגו מהרעיון. הם החליטו לסחוט את וריד הנוסטלגיה עד הסוף, ולפצוח בהרצאות על "סרטוני וידאו בהשתתפותם של שחקנים מפורסמים אמיתיים!".

חבל.

לא, אין הכוונה למעבר בין שעון החורף לשעון הקיץ שיתרחש ב- 2 בלילה. בחצות – הולך לצאת הטריילר הראשון ל- GTA IV, שעד כה לא ראינו ממנו כלום.

כוונו את הדפדפנים שלכם לאתר הרשמי.

לעזאזל. היו המון דברים שיכולתי לכתוב עליהם היום. אם מיקרוסופט היו מחכים רק עוד יום אחד, אולי הייתי יכול להקדיש את תשומת הלב הראויה לגרסת ה- Elite של ה- X360, שקיומה סוף כל סוףזכה לאישור היום.

אבל זה אחד מהימים האלה בהם אין לי זמן לכלום, אז אני אסתפק במשהו קצר: עידן/פלאפי מהמזכירון הפנה את תשומת לבי לסרטון הבא – מחווה למערכון קלאסי של מונטי פייתון באמצעות Halo. תהנו.

אלעד קפלן יהרוג אותי אם אני לא אקדיש לזה פוסט קצרצר. אפילו שזה נושא ישן.

הבלוג Kloonigames עוסק ב"משחקים נסיוניים" בכלל, ובפיתוח משחקים בזמן-קצר בפרט. בתחילת פברואר, שחרר בעל הבלוג משחק שהוא פיתח בשבוע – משחק שהרעיון שלו היה צריך להתבסס על המשפט "הפחד ממוות הוא הבסיס לעבדות". ואיזה משחק הוא פיתח בהשראת המשפט הזה? משחק שבו יורים במפתחי משחקים בשביל לשכנע אותם לעבוד מהר יותר, כמובן.

אז קבלו את "האמת על פיתוח משחקים". אישית, אני די גרוע בזה.

לרגע אחד היה נראה שגם אני, כמו כל היבשות מהצד הנכון של האוקיינוס האטלנטי, אכתוב על ההשקה האירופאית של הפלייסטיישן 3. אחרי הכל, זו באמת היתה הרמה להנחתה מצד סוני, שהפילה מכה אחת אחרי השניה על הציבור האירופאי המסכן. אבל אחרי התמונות הקשות האלה, אני לא חושב שיש עוד משהו שאני יכול להוסיף.

אז עברתי לדבר על הנושא השני שקרה לי השבוע: כתיבת ביקורות על שני משחקים קז'ואליים – משחקים שבדרך כלל לא מקדישים להם יותר מידיעה של 150 מילים. הראשון היה Geometry Wars: Retro Evolved – משחק שבעלי Windows Vista יכולים לקנות בסכום מצחיק, וכל השאר צריכים להסתפק בחיקוי החינמי שלו. השני היה Peggle – משחק ממכר להחריד מבית היוצר של Zuma או Bejeweled, שאפשר להוריד ולקנות אותו מכאן (אם כי, כמו כל המשחקים של PopCap, במחיר מופרז למדי).

שני המשחקים מייצגים צדדים מנוגדים לחלוטין של הסקלה. בצד אחד: משחק מהיר, עצבני ולא סולחני, שמעמיד את השחקן כל הזמן במרחק של שניה בודדת ממוות בטוח. בצד השני: משחק איטי, קליל, שסבא שלכם יכול לשחק בו באותה הקלילות כמוכם, ושבמהלך רוב שלביו אתם רק בוהים במסך בלי שליטה במתרחש. אחד מהם הוא משחק שיכול לפעול ברקע בשעה שאתם מכינים לעצמכם סנדוויץ', והשני הוא משחק שייקח את כל תשומת הלב שלכם בצורה תובענית ומוחלטת.

ובכל זאת, שניהם מקבלים את רוב הנקודות שלהם בזירת העיצוב והליטוש. זו הסיבה שבגללה משחקי PopCap לנצח יהיו פופולריים יותר ממשחקי פלאש מקבילים ברמתם, ושבגללה Geometry Wars עוקף בסיבוב את החיקוי שלו, Grid Wars (למרות ההבדלים הדקים מאוד בין השניים). דרוש הרבה איזון וערבוב נכון בין רכיבים כמו שורות קוד ואבק פיות על מנת להגיע לרמת הליטוש הגבוהה ביותר. ואחרי שמשיגים את האיזון המושלם – לא משנה אם Peggle הוא משחק נטול-משחק ו- Geometry Wars נושא איתו את הילת ההתנשאות המעצבנת של מיקרוסופט (דורש Windows Vista? פושטקים!) – את ההישג הזה יהיה מאוד קשה לקחת מהמשחקים האלה.

ואחרי שזה נאמר, אני מעדיף בהרבה את Geometry Wars.

ברוכים הבאים ל- ‘העולם על פי אינטל’!

קשה מאוד לחשוב על תשובות טובות לשאלה 'למה הרשת הישראלית צריכה עוד בלוג?'. הציניקנים שמספרים על כמויות הזבל שמסתובבות בבלוגוספירה הישראלית יותר נפוצים אפילו מאלה שמאיימים על התפוצצות בועת ה- Web 2.0 הקרבה ובאה. מהסיבה הזאת, כל חבר חדש בקהילת הבלוגים הישראלים מיד צריך להצדיק את קיומו בעולם הזה, או להדרס תחת ההמון.

אני לא יודע אם אני ראוי למקום של כבוד בהמון הזה, אבל אני כן יודע דבר אחד: אין לי הרבה תחרות. 'העולם על פי אינטל', זה המקום להבהיר, הוא בלוג שמוקדש למשחקי מחשב ווידאו. בזירה הזאת, הוא עומד בעיקר לצד אתרי המשחקים המסחריים הגדולים בארץ – Gamer ו- Vgames. אבל אף על פי ששני אלה מהווים כתובת ראויה בהחלט לכל גיימר ישראלי שמחפש קהילה שוקקת בנושאים שבהם הוא מתעניין – אלה לא בלוגים. הנושאים שהם מסקרים וטיב הסיקורים עצמם – כל אלה מושפעים ע"י גורמים אחרים לגמרי מבלוגים. אני יודע את זה. אין לי מנוס מלדעת את זה – כי כתבתי באחד מהם. והנה, בצורה הזו עברנו בקלילות לדבר עלי.

 אז מי אני? קוראים לי עידן זיירמן. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, אני בן 23, והייתי עתודאי בעברי. היום אני בעיקר מתכנת עבור צבא ההגנה לישראל וצורך כמויות מסחריות של קולה – אבל בשעות הפנאי שלי אני משקיע את זמני בכתיבה, ובעיקר כתיבה על משחקי מחשב.

שני היעדים העיקריים שמוכנים לשלם לי כסף בשביל לפרסם כתבות שלי הם Gamer (נו, ברור שאתם מכירים – הזכרנו אותו בפסקה הקודמת) ו"וואלה! מחשבים". בין לבין, אני כותב גם ביקורות על סרטים לאתר הנפלא 'עין הדג'. כל זה טוב ויפה, אבל לא משנה את העובדה שלצניעות דעתי – עדיין אין מספיק תוכן מוצלח בעברית על משחקי מחשב וקונסולות בארץ. אז הנה אני מנסה לשפר קצת את המצב. בואו ונראה איך זה יעבוד.

ולבסוף – הערה אחת קטנה לפני הקפיצה לת'כלס: אלפי תודות לחברתי האהובה, גלית מנור, שעזרה למאותגר-פוטושופ כמוני לעצב את הכותרת לבלוג.

זהו, עכשיו מתחילים באמת.