לפני כשנה העלנו את אחד מסרטוני ה"בואו נשחק" הראשונים שלנו, שבו שיחקנו ב- Destiny. הדעות היו מעורבות, למרות שארז, בשורה התחתונה, חיבב את המשחק.
עכשיו יצאה ההרחבה הגדולה הראשונה של Destiny, שנקראת The Taken King, ופתאום שחקני Destiny נהיו הרבה יותר מרוצים מהמשחק. אבל האם היא גם תשכנע את זיירמן ויוגב?
זהירות! הסרטון כולל הופעת אורח מהדהדת ומרקדת של יותם ברנז, החצי השני של ארז רונן מ"הקונסוליירים"!
בדרך כלל, הגישה שלי להזמנות מוקדמות היא "תעשו מה שבא לכם. זה הימור, אבל כל עוד אתם מודעים לכך שאתם לוקחים הימור וחושבים שזה שווה את מה שאתם מקבלים תמורת ההימור הזה, תהנו". אפילו כתבתי על זה פוסט. אבל במקרה של Deus Ex: Mankind Divided אני מרגיש צורך, אפילו מחויבות, להגיד לכם – לא, אל תזמינו את המשחק בהזמנה מוקדמת. לא בגלל שאני חושב שאתם מובילים להרס תעשיית המשחקים. לא בגלל ש- Square-Enix עושים פה מהלך מלוכלך ודי מטופש (למרות שהחלק הזה נכון!). אני אומר את זה בשבילכם, אתם מבינים. אם אתם רוצים להנות מ- Mankind Divided כהלכה, אתם צריכים לקנות אותו בשיטה "הרגילה".
בואו ונדבר לרגע על איך השיטה הזאת עובדת. אתם יודעים מה, עזבו לדבר, בואו נראה טריילר.
המם, אוקיי. אז כשאני עושה הזמנה מוקדמת, אני יכול לבחור אחד מתוך שלושה פרסים, ואם מספיק אנשים יעשו הזמנה מוקדמת, אני אוכל לבחור פרס נוסף מתוך שני פרסים נוספים, וכן הלאה, וכן הלאה, ואם המון [citation needed] אנשים יעשו הזמנה מוקדמת, המשחק יופץ 4 ימים מוקדם יותר!
עקב ריבוי החגים והעובדה שמרבית צוות הבלוג נמצא בחו״ל (אפילו אלה שכבר גרים בחו״ל, נמצאים בחו״ל של החו״ל שלהם!), הפעולות הסדירות של הבלוג יוצאות להפסקה קצרה. ממש קצרה. זאת אומרת שהפרק הבא של הפודקאסט יעלה ב- 4/10, וסרטון ה״בואו נשחק״ הבא יעלה ב- 30/9.
פעילות ה- Sunday Morning Shuffle, לאלה שעוקבים אחרי דף הפייסבוק או חשבון הטוויטר שלנו, תמשיך כסדרה.
בשקט בשקט, בלי לשים לב, Card Hunter הפך להיות הדבר הזה שאני משחק בו בכל פעם שיש לי כמה דקות פנויות על המחשב, אבל לא מספיק בשביל להפעיל את XCOM. אז קראתי לדני, שיבוא ויראה גם, ולערן, כי הוא מדבר עליו כבר כמה שנים. ושיחקנו.
לוחמים הם לא חכמים במיוחד. כל מי ששיחק D&D יודע את זה. דיוק היסטורי? היגיון בריא? פחחח, אנחנו עוסקים פה במשחקי וידאו, למקרה ששכחתם. והאמת שיש ב-trope הזה מידה כלשהי של היגיון – המיומנות של להסתער לתוך שדה קרב ולהרביץ לאנשים עם חרב ענקית לא בדיוק דורשת מאמץ מנטלי מטורף; אם יש מישהו בחבורה שהתפקיד שלו הוא לפתור חידות ולקבל החלטות אסטרטגיות קשות, לא מאוד מופרך להניח שזה כנראה לא יהיה ה-meat shield הענק שרץ לעבר האויבים ודופק את הראשים שלהם זה בזה.
משחקי אקשן נוטים לאמץ חזק את הגישה הזו, ולעצב את הקרבות שלהם כאתגרים מכניים שדורשים יחסית מעט תכנון ומחשבה ובעיקר דיוק וזריזות. לפעמים הם ייתנו לכם סוגים שונים של נשקים, או כל מיני רימונים / קסמים / גאדג’טים, או זרועות ענקיות שיכולות לתפוס את האויבים ולזרוק אותם על אויבים אחרים, אבל בהרבה מקרים זה רק רמה אחרת מעבר ללהחליט אם להשתמש בחרב הענקית כדי להרביץ לאויב בראש או בבטן. לא שזה רע – סדרות כמו Asylum או God of War או Half Life הוכיחו שאפשר לעשות המון עם הבסיס הזה ולעשות את זה מאוד מעניין ומאתגר.
אבל מדי פעם מגיע משחק שמצליח להתעלות מעל לסטריאוטיפ של הבריון הטיפש ולהפוך קרבות זמן-אמת לאתגר מחשבתי ממשי. לא, אני לא מדבר על הרמאות הקלאסית בשם real-time with pause; אני מדבר על The Witcher 3. המשך »
Gears of War, אחד המשחקים שהגדירו את ה- Xbox 360 בתחילת דרכה, זכה לחידוש עבור קונסולת ה- Xbox One. הגרפיקה חדה יותר מאי-פעם, פלטת הצבעים משעממת בדיוק כפי שהיא היתה פעם, והמשחק…? ובכן, לא כל כך הסכמנו על זה.
עדכון: עקב טעות, הקישור להורדה שהופיע פה היה לפרק 124. אנחנו מעלים את הפוסט הזה ״מחדש״ עם הקישור הנכון, בעיקר לטובת תוכנות עדכון אוטומטי כאלה ואחרות. עמכם הסליחה.המשך »
מה זה גבוה, שרירי, זועם ומעתיק אחד לאחד את מערכת הקרבות של באטמן? התשובה היא מקס! משחק שקיבלנו לביקורת בערך 3 שניות לפני שהקלטנו את ה"בואו נשחק" הזה, אז שיחקנו בעיקר ב- Tutorial שלו, ועדיין לא הצלחנו להחליט אם אנחנו אוהבים אותו או לא. אבל יש כאן פוטנציאל.